ישיבת לידא
 | |
| מייסד וראש הישיבה יצחק יעקב ריינס | |
| ישיבה | |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1987–הווה (כ־37 שנים) |
| מייסדים | הרב יצחק יעקב ריינס |
| בעלי תפקידים | |
| ראש הישיבה |
הרב יצחק יעקב ריינס |
| מיקום | |
| מיקום | שווינציאן, ולידא |
ישיבת לידא (או בשמה הרשמי ישיבת תורה ומדע) היא ישיבה שנוסדה על ידי הרב יצחק יעקב ריינס. הישיבה נוסדה לראשונה בשווינציאן שבליטא, והתקיימה שם למשך ארבע שנים עד שנסגרה.
הישיבה נוסדה בשנית לאחר כמה שנים, כששב הרב ריינס לרוסיה והתקבל כרב של העיר לידא, הוא ייסד מחדש את הישיבה בשנת 1903. בין המשתתפים בוועידה שהביאה להקמת הישיבה השתתף הרב יעקב ברמן ועוד.
הישיבה נתחיידה בכך שהייתה לישיבה הראשונה שבמסגרתה נלמדו לימודי קודש, גמרא ופוסקים, כללה גם לימודי עברית, היסטוריה של עם ישראל, ספרות יהודית ואף לימודי חול. בשיאה למדו בישיבה כ-300 תלמידים.
רקע
הרב ריינס התעסק רבות בשאלת דרכי הלימוד והחינוך. הוא ידע כי צעירים יהודים רבים, נושאים את עינם ללימודים כלליים ולהשכלה במקצועות המדע השונים, אשר לא נמצאו במוסדות החינוך הקיימים; ישיבות ובתי מדרש שבהם עסקו רק בלימודי קודש, ובעיקר בתלמוד תורה. מי שרצה לקנות השכלה כללית ומדעים, חייב היה ללמוד בגימנסיה או באוניברסיטה, אשר לא היו פתוחות בדרך-כלל בפני יהודים בכלל, ובפרט בפני יהודים שומרי תורה ומצוות, אשר מקפידים בלבושם המסורתי. רבים מבין אלו שהתענינו בהשכלה מסוג זה נטשו את דרך התורה, וניסו להידמות לגויים בכול.[1]
בעיני יהודים רבים עולם היהדות המסורתי נתפס כמפגר, מסוגר ומכוער, לעומת תנועת ההשכלה שסימלה את הקידמה. בישיבות, באותה תקופה, היו תלמידים שעסקו בסתר בלימודי חול, קראו ספרות ולמדו שפות שונות. מעשים אלה היו מעין התמרדות כנגד ראשי הישיבות שהתנגדו להכנסת לימודים מסוג אילו לישיבות. בעיני רבים, הן הצעירים והן ראשי עולם התורה ועולם ההשכלה הם שני עולמות המתנגשים וסותרים, אשר אינם יכולים לחיות יחד. המחלוקת בנושא הלכה והחמירה.
הרב ריינס ראה את הסכנה הטמונה בקרע זה, וחשב כיצד ניתן למנוע את המצב או לפחות לצמצמו. הוא הגיע למסקנה ששורש הבעיה טמון בכך שהצעירים שחושקים בהשכלה ובמדע, נאלצים ל"רעות בשדות זרים", מפני שאינם יכולים למצוא דברים אלה בביתם. מכיוון שהיה משוכנע, שתורה ומדע משלימים זה את זה ועולים בקנה אחד, הדרך לתיקון המצב יימצא על ידי הכנסת שינויים בסדרי החינוך שבישיבות, דהיינו על ידי הכנסת לימודי חול לתוכנית הלימודים. לימודי החול בישיבות יהיו על טהרת הקודש ולא להפך. ברגע שהצעירים יקבלו את אשר הם חפצים בגלוי בישיבה הם לא יחפשו זאת בסתר.[2]
ייסוד ישיבת "תורה ומדע"
בשנת 1882 בפטרבורג שברוסיה התאספו גדולי הרבנים ומנהיגי הקהילות לדון בבעיית היהודים. בהתכנסות זו העלה הרב ריינס את הצעתו, והיא להכניס לתוך תוכנית הלימודים של בתי הישיבות גם לימוד שפת המדינה ויתר המדעים הכלליים. אך הוא נתקל בהתנגדות עזה מצד זקני הרבנים. הרב ריינס לא התייאש והחליט להקים בכוחות עצמו ישיבה כזאת שתשלב בתוכה לימודי קודש ולימודי חול.[3]
באחד ממכתביו הסביר הרב ריינס מדוע לא נמצא מי שיטול על עמצו את פתויחת הישיבה: ”כי הרב שיפתח ישיבה כזאת, שילמדו בה גם לימודים כלליים, ימצאו מי שירננו עליו, ובכל אופן יתחילו להטיל ספק בצדקתו. וספק גדול הוא אם רב כזה יזכה לשם צדיק, ומעטים מעטים המה הרבנים שיתרצו מרצונם הטוב להסתלק משם צדיק...”
באתו הזמן כיהן הרב ריינס ברבנות העיר שווינציאן, ושם ייסד את הישיבה הראשונה שבה נלמדו גם לימודי חול. שם הישיבה היה "תורה ומדע". הייתה זו מהפכה גדולה ובעיני רבים הדבר התקבל כחילול הקודש, והיו אף כאלה שהתנכלו לרב ריינס ולישיבתו, עד שלבסוף נאלץ הרב לסגור את הישיבה, לאחר שהתקיימה ברציפות במשך ארבע שנים.
לאחר סגירת הישיבה התקבל הרב ריינס בשנת 1888 לתפקיד מגיד-מישרים של קהילת וילנה [לאחר שהרב יעקב יוסף עבר לניו-יורק], ולאחר שקיבל הצעה מהקהילה היהודית במנצ'סטר שבאנגליה התיישב שם לזמן קצר של שלושה חודשים בלבד. למרות התנאים והשכר הגבוה שהובטח לו, לא מצא הרב ריינס בקהילה זו מקום מתאים לפעילותו הרוחנית והחינוכית וחזר לרוסיה. בשובו לרוסיה התקבל כרב של העיר לידא, שם ייסד מחדש את ישיבת "תורה ומדע" בשנת 1905.[4]
גולת הכותרת של חדשנותו באה לידי ביטוי בהתמסרותו לתנועה הציונית ובייסוד "המזרחי"- תנועה ציונית דתית. בנוסף לתפקודו כרבה של העיר וכראש הישיבה, נטל הרב ריינס תפקידים מרכזיים בתנועה הציונית, כראש וכמנהיג הציונים הדתיים שהתלכדו סביב דגל "המזרחי". בכך הפכה העיר לידא למרכז התנועה הציונות הדתית.
הרב ריינס סירב בתוקף לשייך את הישיבה לתנועת ה"מזרחי", לדידו ישנה ציונות וישנה ישיבה, ושני אלה הם דברים נפרדים. הרב ריינס דגל בחינוך טבעי, לפיו הכרה הוליסטית של החומר מובילה את האדם להשקפת עולם מסוימת ואין צורך להטיף להם מבחינה פוליטית.[5]
צוות הישיבה
הרב פנחס שיפמן - הצטרף לסגל הישיבה כמורה ללשון, תנ"ך וספרות עברית. הוא התחבב על כך על תלמידיו, עד שכאשר הוצע לו לעבור להורות בישיבתו של חיים טשרנוביץ ("רב צעיר") באודסה, התעקשו תלמידיו והרב ריינס שיישאר בלידא.
הרב שלמה פוליצ'ק (העילוי ממיצ'יט) - שימש כראש הישיבה במשך 9 שנים. בגיל 29 החל ללמד בישיבה, לאחר הזמנתו של הרב ריינס לכהן כראש ישיבה. הוא כיהן בתפקיד עד לסגירת הישיבה. בפועל הוא שימש כראש מחלקת לימודי גמרא. היה מוסר את שיעוריו שלוש פעמים בשבוע. תלמידיו רשמו מפיו באותו שנים אלף וחמש מאות שיעורים. שיעוריו נתפרסמו ורבים היו מגיעים לשיעוריו מישיבות סמוכות, מרוסיה הלבנה וליטא.
תלמידים בולטים
- הרב שלמה שליפר
- הרב זאב גולד
- יוסף צבי רימון
- שמעון ראבידוביץ
- הרב זאב אריה רבינר
- יעקב שמשון שפירא
- יעקב בן סירה
- יצחק גרשטנקורן
הערות שוליים
- ^ ד' שמש, הרב יצחק יעקב ריינס : מחולל הציונות הדתית, עמ' 16-15.
- ^ מתוך המאמר ב"עמלנט".
- ^ א' סטריקובסקי, הרב יצחק יעקב ריינס - אבות הציונות הדתית, משרד החינוך התרבות והספורט/מינהל התרבות האגף לתרבות תורנית, עמ' 37–38, ירושלים תשנ"ט (1999).
- ^ ד' שמש, הרב יצחק יעקב ריינס : מחולל הציונות הדתית, עמ' 16.
- ^ הרב מימון, הרב ר'יצחק יעקב ריינס-תולדותיו, ע' 18.
