ישיבת פיורדא
 | |
| הדמיית תלת מימד של מבנה ישיבת פיורדא | |
| ישיבה | |
|---|---|
| השתייכות | ישיבות אשכנז |
| תקופת הפעילות | ? – ה'תק"ץ, 1830 |
| מיקום | |
| מיקום | בוואריה |
| מדינה |
 גרמניה |
ישיבת פיורדא הייתה ישיבה שהוחזקה על ידי הקהילה היהודית בעיר פירט שבגרמניה לאורך מאות שנים. הישיבה הייתה אחת הישיבות הגדולות ביותר בעולם היהודי בזמנה ואחת הישיבות הוותיקות באירופה. הישיבה העמידה מאות רבנים במשך שנותיה ועמדו בראשה עשרות רבנים שהיו מגדולי דורם. ישיבת פיורדא נסגרה בברוטליות בשנת תק"ץ (1830) על ידי המשטרה עקב לחצי הרפורמים.
תולדות הישיבה
תקופת הראשונים
בימי הביניים הקהילה שכנה בנירנברג הסמוכה לפירט, שם הקהילה קיימה ישיבה כבר מתקופת בעלי התוספות. הישיבה התפתחה והתפרסמה החל מדורו של מהר"ם מרוטנבורג ששימש בה כראש ישיבה.[1] תלמידי הישיבה אכלו וישנו אצל בני הקהילה ובבית הרב. לאחר המהר"ם שימש כראש הישיבה המרדכי תלמידו, שנרצח בנירנברג בתוך 740[2] היהודים שנרצחו בפרעות רינדפלייש בשנת נ"ח (1298). באותה תקופה למדו בישיבה בשיטת בית המדרש של בעלי התוספות.[3]
החל מתקופת המרדכי סביר להניח שעסקו בלימוד ספרי הפסיקה והמנהגים של הראשונים ובייחוד בספר המרדכי עצמו. כמה מראשי ישיבת נירנברג נזכרים לעיתים בהגהות המרדכי עקב הגהותיהם וכתבי היד שלהם על הספר, בהם הרב אייזיק שטיין והרב מאיר ווירשליר-פירסטליין. בשנת ק"ט נרצחו 562 יהודים בעיר, בהם שניים מרבני הקהילה. באותם ימים היה נהוג ששני רבנים משמשים כראשי ישיבה. בשנים קמ"ג-קמ"ה שימש כראש הישיבה המהר"ם ס"ל[4], ולפי מקורות מסויימים אז מהרי"ל למד בישיבתו[5]. מגדולי הרבנים באותו דור, ובאותו זמן נפתחה עוד ישיבה זעירה בנירנברג. בשנת קס"ג נוצר פילוג בקהילה בראשות שני ראשי הישיבה ר' קופלמן ב"ר זקליין ור' ישראל, לאחר זמן מה הושגה פשרה שכל רב יעביר את שיעורו ביום אחר מימות השבוע לסירוגין. בשנת קס"ח נסגרה הישיבה עקב דרישת מועצת העיר וגזירות המלך גופרכט, ובערך בשנת קע"ו היא נפתחה מחדש ועמד בראשה המהרז"ך עד שנת ר"ד. גם המהר"י וייל לימד בישיבה באותה תקופה. אחריהם שימש כראש הישיבה ר' דוד טבלי שפרינץ ואחריו ר' יעקב מרגליות. באותה תקופה דרך הלימוד באשכנז הייתה לפי שיטת החילוקים שצמחה בין השאר בישיבת נירנברג, ותלמיד הישיבה, ר' יעקב פולק פיתח אותה מאוד והעביר אותה לישיבות מזרח אירופה. שריד משיטת הלימוד בישיבה הוא ה"נירנברגר", סגנון מסוים של קושיה בגמרא. ב-9 במרץ 1499 גורשו יהודי נירנברג ועברו לפירט ("פיורדא" בלשונם) שם הקימו מחדש את הישיבה של קהילתם. בהגדת נירנברג השנייה ישנם מספר ציורים הקשורים לישיבה וראשי ישיבה, וייתכן שהמאייר קיבל השראה מישיבת נירנברג.
מבוגרי הישיבה: ר' יעקב פולק ור' נפתלי הירץ טריוויש.
בראשית המאה ה-20 התקיימה שוב ישיבה בנירנברג בראשות הרב אברהם יצחק קליין והרב חיים יהודה ברגמן. הישיבה, כרוב ישיבות גרמניה בדור ההוא הותאמה לבחורים שיצאו אחרי הלימודים לשוק העבודה ולכן הלימודים בה התמקדו בעיקר בהלכה ולימודי רבנות ופחות בלימוד התלמודי הישיבתי.
תקופת האחרונים
מגורשי קהילת נירנברג שעברו לפירט הקימו את קהילת פיורדא.[6] בני הקהילה ראו עצמם כממשיכים ישירים של קהילת נירנברג[7] והקהילה נחשבה עתיקת יומין למרות ייסודה המאוחר[8]. רבני העיר החזיקו ישיבה בפירט, אך רק בדורו של בעל "מטה יששכר" (המאה ה-17, ראש הישיבה העשירי של פיורדא) הישיבה הייתה ממוסדת וגדולה. הישיבה הייתה בעלת שם ולימדו בה גדולי ישראל שהידועים שבהם הם: ר' שבתי שפטיל הורביץ, השל"ה, מהרש"ק, ר' שמואל מפיורדא מחבר ה"בית שמואל" על השולחן ערוך, ר' נח חיים צבי ברלין, ר' יוסף שטיינהארט (בזמנו מספר התלמידים בישיבה היה כ-600,[9] מספר שלא ידוע בישיבה אחרת באירופה), ר' צבי הירש יאנוב, ר' אריה ליב ברלין ור' וולף המבורג. דוגמה לחשיבות הישיבה בעולם היהודי, לאחר פטירת ר' ברוך כהנא רפאפורט, בשביל להתמודד בבחירות לראשות העיר צריך היה לעמוד במספר תנאים, בהם שהרב גדול בתורה ולא רק בפלפול ושיש לרב ניסיון של לפחות שלוש שנים בראשות ישיבה ואב"ד של קהילה גדולה. המועמדים לראשות הישיבה היו: ר' יהונתן אייבשיץ, ר' שמואל הילמן, ר' יצחק הלוי הורוביץ ר' דוד שטראוס, רבי יעקב יצחק סג"ל לנדא, ור' שלום רוקח מברודי. בבחירות שנערכו נבחר ר' יהונתן אייבשיץ והוא כתב: ”נתקבלתי לרב ומורה / לחבורה קדושה נבחרה / כליל יופי מהודרה / קהילה קדושה פיורדא / הרביתי השמחה ... כי שם מקום דפוס, ויושביה חכמים גדולים, אשר הייתי יכול לשאת וליתן עמם כל פרק ופרק בית הספק ותשועה ברב יועץ.”[10] אבל מששמעו בני קהילת מיץ שר' יהונתן מתכונן לעזבם הם הודיעו לר' יהונתן שעל פי תנאי הרבנות שהוא קיבל, לא יוכל לעזוב את מץ עד שיעברו 12 שנה אלא אם ישלם קנס של 6,000 פרנקים. הם הקציבו לו שבועיים להחליט כשבסופם החליט להישאר לפחות שנתיים במץ. ויתור זה גרם לו צער רב ובשנת תקכ"ג הוא עוד מזכיר בצער את הוויתור הזה[11]. החשיבות של רבנות פיורדא גרמה למדפיסי ספרו "אורים ותומים" לציין כי הוא התקבל לרבנות פיורדא, מקרה דומה היה 50 שנה קודם לכן גם עם הרב אליעזר לייזר היילפרון-חריף שהתקבל לרבנות פיורדא אך נפטר ובשער ספרו ציינו את העובדה.
בזכות הישיבה קהילת פיורדא הפכה למרכז תורני גדול, ואף היה בקהילה בית דפוס יהודי, השני בחשיבותו אחר דפוס אמסטרדם.[12]
באחרית ימיה של הישיבה, אחרי פטירתו של ר' משלם זלמן כהן בעל 'בגדי כהונה', הרפורמים מצאו פתח להתלונן בפני השלטונות שיסגרו את הישיבה, והישיבה הבינה שאם לא יימצא ראש ישיבה רציני כמו הקודם היא עלולה להיסגר. הישיבה פנתה לר' משה סופר, בעל החתם סופר והציעה לו את המשרה. באותו זמן מספר התלמידים בישיבה נע בין 300 ל-400 תלמידים,[9] והחתם סופר תיאם עם ר' וולף המבורג את המעבר שלו לפיורדא יחד עם כ-300 תלמידיו מפרשבורג, שהרי באותם ימים בני הישיבה התארחו בביתם של בני הקהילה, וקיבל על עצמו את רבנות פיורדא.[13] לאחר שהחתם סופר התארגן לעזוב נוצרה מהומה בפרשבורג וכל בני העיר החלו להתווכח איתו והוא השיב להם עד שפרנס העיר התלונן שבלעדיו ירבו הפורצים גדר ותרבה הפרצה עד שניאות ההחתם סופר להישאר בפרשבורג. במקומו היו מועמדים לראשות הישיבה ר' אלעזר לעוו, ר' משה מינץ ור' אברהם טיקטין. בני הקהילה שאלו את החתם סופר מי לדעתו המתאים מבין שלשתם אך הוא ענה שלדעתו המתאים ביותר הוא דווקא ר' אהרן יהושע הרצפלד מקהילת ראוויטש. לאחר שבחרו בו השלטון פסל אותו מכיוון שהיה חרדי מדי ולא גרמני במקור,[14] ותחתיו עמד ר' וולף המבורג.
סגירת הישיבה
מסוף ימיו של ר' משלם זלמן כהן השלטונות התחילו להציק לישיבה על צביונה "חסר התרבות" ועל חוסר לימודי חול, ובשנת תקע"ג (1813) יצא חוק שלא מומש המחייב את כל היהודים להיבחן על מקצועות חול. בשנת תקפ"ד (1824) השלטונות הוציאו צו לסגירת הישיבה, ולאחר השתדלות הברון אנשל מאיר רוטשילד בוטלה הגזרה. בעקבות הלשנות ולחצים על השלטונות יצאה גזרה בתקפ"ז לשינוי פני הישיבה, ומשנת תקפ"ח (1828) הישיבה התקיימה במחתרת. בחודש אב תק"ץ (1830) במהלך השיעור הכללי פרצו שוטרים לבית המדרש והוציאו באלימות את התלמידים מבית המדרש.[15]
ר' וולף המבורג קונן על המצב: ”וראוי לעשות בכל יום מספד חדש על שבר בת עמינו אשר בשאט נפש החריבו הקודש והמקדש ורבו עזי פנים השחיתו התעיבו עלילה ורצו לגרשני מבית מדרשם ושילחו מעלי כל רגל בחורי בני ישראל הנאהבים והנעימים ההוגים בתורה ובפיקודי השם הישרים והתמימים עד לא השאירו מהם עד אחד וישארו שני אנשים במחנה אחת והקהו את שיניו ובסכנה גדולה היו וממש חבלי מיתה אפפו אותם עד אשר לא נשאר לי תלמיד אחד להעתיק מכתבים הנוגעים לדינא ועיננו ירדו מים מאין הפוגות על השבר הגדול בני עמינו ומיום שחרב ביהמ"ק לא נעשתה רעה כזאת בעינינו ובאו בקב חרופין, חרפות בשפתותיהם לבזות גדולי ישראל ותלמידי חכמים עד כי רבים בחרו מוות מחיים אוי לנפשי כי ראיתי הרעה הגדולה הזאת אשר לא הייתה עדיין במקהלות וערי ישראל ואש עצור בעצמותי נלאיתי כלכל עד יום בואי למקום לנחמני מעצבון ידינו ומן האדמה אשר עוררו אנשי השם בועלי נידות ומפרי ברית בשר והנפילים אשר היו בארץ, אוכלי בשר החזיר והשרץ, לפרוץ דרך בעלות הפורץ, ומצפון בא הקרץ” (הקדמה לשו"ת שער הזקנים).
לאחר סגירת הישיבה תלמידים רבים מצאו את מנוחתם בישיבתו של ר' אהרן פולד בפרנקפורט[16].
כמה שנים לאחר סגירת הישיבה קבוצה קטנה של לומדים הקימו שוב בית ספר יהודי בעיר בראשות ר' אביעזרי זליג אוירבך. בית הספר גדל ובזכות הרמה הגבוהה שלו נסגרו שני בתי הספר האחרים של הקהילה שהיו בידי הרפורמים. אחריו עמד בראש בית הספר ד"ר דסאו.[17]
לקריאה נוספת
- בנימין שלמה המבורגר, הישיבה הרמה בפיורדא, ג' חלקים. הוצאת מכון מורשת אשכנז, בני ברק תש"ע.
- חוה קרוסקל, מי לה' אלי!, סיפור חייו של ר' שמשון רפאל הירש, הוצאת פלדהיים, ירושלים תש"ע, עמ' 43–45.
קישורים חיצוניים
- הדמיית תלת מימד של חצר היהודים בפיורדא הכוללת את בניין הישיבה, בתי הכנסת, מגורי הרב, השוחט והחזן, באתר Jüdisches Museum Franken.
- רפאל ברלזון, סיור בישיבת פיורדא, באתר אוצר החכמה.
הערות שוליים
- ↑ "שו"ת מהר"ח אור זרוע, סי' קנ"ה.
- ↑ בנימין שלמה המבורגר, הישיבה הרמה בפיורדא חלק א' עמ' 40.
- ↑ מהר"ם מרוטנבורג כתב את התוספות הנדפסים על מסכת יומא (לפי החיד"א בשם הגדולים), והמרדכי כתב את התוספות הנדפס על מסכת ברכות (לפי הרב יצחק שילת).
- ↑ ר"י פריימאנן, מבוא לספר לקט יושר, ברלין תרס"ד עמ' XLI.
- ↑ מהרי"ל, מבוא וליקוטים, מכון ירושלים עמ' 62.
- ↑ הישיבה הרמה בפיורדא חלק א' עמ' 91.
- ↑ לדוגמה בשער של סדר סליחות כמנהג הקהילה המנהגים נחשבים כמנהגים הקדומים של קהילת נירנברג.
- ↑ הישיבה הרמה בפיורדא חלק א' עמ' 93- 95.
- ^ 9.0 9.1 הישיבה הרמה בפיורדא חלק ג' עמ' 19.
- ↑ הקדמה לכרתי ופלתי.
- ↑ הישיבה הרמה בפיורדא, חלק ב' עמ' 11- 17.
- ↑ הישיבה הרמה בפיורדא חלק ב' עמ' 12.
- ↑ שו"ת מהר"ם שיק, או"ח, סי' ע"ז.
- ↑ הישיבה הרמה בפיורדא חלק ג' עמוד 32.
- ↑ ראה תיאור ספרותי בספר מי לה' אלי של חוה קרוסקל עמוד 43.
- ↑ הישיבה הרמה בפיורדא חלק ג' עמ' 362.
- ↑ נתן רפאל אוירבך, שומרי משמרת הקדש עמ' 423- 425.
ישיבת פיורדא40990835Q134076791