מחיית שבעה עממים

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מחיית שבעה עממים
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר דברים, פרק כ'
תלמוד ירושלמי תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ו', הלכה א'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות לרמב"ם: עשה קפז
ספר החינוך: תכה

מחיית שבעה עממין (או מחיית ז' עממין) היא ציווי מקראי בספר דברים, ומסווגת כמצוות עשה במניין תרי"ג המצוות, המצווה מחייבת כריתת זרעו של שבעה עממין יושבי ארץ הכנעני, העמים שעל פי המקרא גרו בארץ כנען בתקופת צאתם ממצרים; הכנעני, החיתי, החיוי, האמורי, הפריזי, היבוסי, והגרגשי.

מקור המצוה

מקור המצווה מופיע בספר דברים; "רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה. כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כ טז).

טעם המצוה

הרמב"ם כותב כי התורה סמכה את האיסור של "לא תחיה כל נשמה" לאזהרה "למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם אשר עשו לאלהיהם וחטאתם לה' אלהיכם" לזהר כי אין לחשוב שמחיית עמים אלו היא אכזריות או שאיפת נקמה אלא היא חשובה כפעולה שמחייבת אותה "המחשבה האנושית" לסלק כל מי שסטה מדרכי הצדק.[1] גם המשך חכמה הרחיב את הדיבור בנימוקי מצווה זו וקשר את המצווה אל ברכת ה' לאברהם כי יירש זרעו את שער אויביו ולמרות כן לא יתדבק בזרעו מידת האכזריות;

וירש זרעך את שער שונאיו והתברכו בזרעך וכו' - הנה האכזריות הוא מדה נשחתה והיא מחלה המתדבקת כי אם יעשה האדם זה פעם אחד יקנה בו מדה הפחותה הזאת ויהי כחיתי טרף להשחית ולחבל גם לבלי תועלת והפליגו בזה עד כי השובר כלים בחמתו כו' אמרו בשבת (דף קה עמוד ב) כי הוא כעובד עבודה זרה ואף אם עושה האדם דין ומשפט במקום המועיל אבל אין דרך בני אדם להתברך בו אמנם עכשיו שאברהם השתמש במדת האכזריות לשחוט את בנו יחידו הנולד לו לזקנותו אשר הוא נגד הטבע ולא כוון רק לקיים רצון השי"ת ולפרסם אלקותו לכן מעתה ירש זרעך את שער שונאיו שמעתה נתונים העמים הנשחתים הם הז' אומות שבארץ ישראל שנאמר עליהם לא תחיה כל נשמה (דברים כ טז) ואסור לחמול אף על עולל ויונק שלזה צריך אכזריות לכאורה ובכ"ז אני יודע כי והתברכו בזרעך כו' שלא יכוונו בהאכזריות רק לקיים מצות השי"ת וכמו שדרך יהושע בעצמו על צוארי המלכים (יהושע י כד) לקיים מצותו יתברך בלבד אבל לא שיקנה בהם מדת האכזריות חלילה והבן.

משך חכמה, ספר בראשית, %45

המצווה בימינו

בימינו אבדה משמעותה העיקרית של המצווה, מכיוון שלא ניתן לזהות כיום עם המזוהה אתנית עם השבע אומות. ואילו לדעת הרמב"ם המצווה נוהגת בכל זמן בתנאי שיהיה ברור כי אדם מסוים הוא אכן צאצא משבע אומות הללו.[2]

ראו גם

הערות שוליים

  1. מורה נבוכים חלק א מד (דף פו במהדורת ר"י קאפח)
  2. ספר המצוות לרמב"ם, מהדורת קאפח, מצוות עשה קפז
Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.