יבוסים
|
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: מחקר מקורי וספקולציות. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
|
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
הַיְבוּסִים היו שבט כנעני שהתגורר בירושלים בעת הטרום-מקראית (שלהי האלף ה-2 לפנה"ס). בימיהם נקראה ירושלים יְבוּס עד לימי המלך דוד שכבש את העיר בשנת 1004 לפנה"ס לערך. בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא היבוסי.
גנאלוגיה
ספר בראשית מתאר את הגנאלוגיה של היבוסים, וקובע כי הם צאצאיו של כנען:
וּכְנַעַן, יָלַד אֶת-צִידֹן בְּכֹרוֹ--וְאֶת-חֵת: וְאֶת-הַיְבוּסִי, וְאֶת-הָאֱמֹרִי, וְאֵת, הַגִּרְגָּשִׁי:
כמו כן, ספר בראשית וספר שמות מכירים ביבוסים כאחד משבעת עמי כנען שעתידו ליפול קורבן לחרב ההתנחלות השבטית. בבוא בני ישראל לכנען, ב-1200 לפנה"ס לערך, נשלטו היבוסים בידי אדוניצדק, שנקרא על שם האל צדק, הוא בעל. אדוניצדק השתתף בברית ערים מקומיות כנגד בני ישראל, בהן לכיש, עגלון וחברון. יהושע בן נון הביס את הברית והרג את אדוניצדק.
חרף מות אדוניצדק, היבוסים התבצרו היטב ביבוס, מאחר שתפקידם בהיסטוריה הכנענית פחת. היבוסים נשארו במבצרם ההררי ושכנו עם בני יהודה ובנימין.
בתקופה זו, שמה של העיר הוזכר בקשר לפרשת פילגש בגבעה. האיש (חסר השם), נערו ופילגשו יצאו מבית לחם לכיוון שבט אפרים, שם האיש גר. דרך ההר עברה על קו פרשת המים שזה באזור שכונת רחביה של היום. נערו של האיש הציע לו לסטות מעט מהדרך ליבוס על מנת ללון שם, אך האיש סירב בטענה שהוא מעדיף ללון בעיר יהודית, והם המשיכו לגבעה (שועפט של היום) ושם התרחשה הפרשה הטרגית.
הפרשנות המקובלת על סיפור כיבוש ירושלים (יבוס) בידי דוד המלך (הסיפור מופיע פעמיים בגרסאות עם שינויים קלים: בספר שמואל ובספר דברי הימים) היא שיבוס הייתה המבצר החזק ביותר בכנען ונחשבה לבלתי חדירה. עקב כך טענו היבוסים, כאשר נדרשו להיכנע לדוד, כי ביכולתם להביס את דוד עם החלשים שבאנשיהם. אולם דוד ואנשיו צלחו בכיבוש העיר. יש הטוענים כי העיר נלקחה בהתקפה דרך הפיר.
אחרון היבוסים שהוזכרו בתנ"ך היה אֲרַוְנָה, ממנו רכש דוד חלקה על הר מוריה בתקווה לבנות עליו מזבח לה'. אין לדעת מה קרה ליבוסים, וייתכן שהם נטמעו בבני ישראל. אֲרַוְנָה הוא שם הודו-אירופי הקרוב לשם "אוריה" ופירושו "אדון"[דרוש מקור]; ישנו חיתי אחר בספר שמואל ששמו "אדוניה", תרגום מילולית לשמית. ולכן סביר להניח שהיו קרובים לחיתים וממוצא הודו-אירופי.[דרוש מקור]
בניגוד לתיאור בספר בראשית, ייתכן שהיבוסים לא היו "כנענים", כלומר תושבים מקוריים של ארץ ישראל. השם יבוסים אינו נזכר כצורתו בשום מקור חיצוני, ואף על פי כן יש כמה עדויות להשפעה חורית-חתית על תושביה הקדומים של ירושלים, המרמזת אולי למוצאם מאסיה הקטנה, טורקיה של ימינו. ככל הנראה ישנה זיקה בין ממלכת היבוסים לממלכת "מיתני" בצפון סוריה, שגם היא מורכבת מאוכלוסייה חורית מונהגת על ידי אצולה הודו-ארית[1].
במכתבי אל עמרנה מן המאה ה-14 לפנה"ס קרוי מלך ירושלים עבדיחיבה (או עבדיחיפה, באכדית, שבהּ נכתבו המכתבים משמשים אותם סימנים ל'פ' ול'ב'). 'חיבה' הוא שמה של אלילה ראשית חורית וחתית. שם זה שימר זכר בשמותיהם של כמה דמויות מקראיות: 'חובה', 'חביה', 'חופה', 'חופים', ואולי גם 'חובב', רובם שמות של כהנים. שמו של מלך ירושלים בזמן דוד הוא אֲרַוְנָה (שמואל ב', כ"ד, כג), שפירושו בשפה החורית 'מלך'.
כמו כן, שם המצודה שלכד דוד – 'ציון' (שמואל ב', ה', ז) – פירושו ככל הנראה קשור בשם אל "siunas"="אל מזהיר" בשפה החתית (כלומר פירוש המילים באותו פסוק:'מצודת ציון' אינו אלא 'מצודת אל-השמיים')[2]. מן המסופר בספר מלכים א' פרק ט' עולה כי למרות שהתיאור המקראי בספרים הקודמים שגורס כי בני ישראל השמידו את עממי כנען שישבו לפניהם בארץ, וירשו את ארצם, עדיין נותרו מבני העממים האלה בארץ (ובהם היבוסים) וכי שלמה המלך הסב אותם לעבדים לצרכיו השונים[3].
יש הרואים בדברי הנביא יחזקאל – "בֶּן-אָדָם, הוֹדַע אֶת-יְרוּשָׁלַים אֶת-תּוֹעֲבֹתֶיהָ. וְאָמַרְתָּ כֹּה-אָמַר ה' יֱֹיִ, לִירוּשָׁלִַם, מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ, מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי; אָבִיךְ הָאֱמֹרִי, וְאִמֵּךְ חִתִּית" (יחזקאל ט"ז, ב-ג) – בסיס לקביעה כי היבוסים הם נצר חתי.
קישורים חיצוניים
- היבוסים, באתר חקר התנ"ך
הערות שוליים
| תקופת השופטים | ||
|---|---|---|
| שופטי ישראל | עתניאל בן קנז • אהוד בן גרא • שמגר בן ענת • דבורה הנביאה • גדעון בן יואש • תולע בן פואה • יאיר הגלעדי • יפתח הגלעדי • אבצן מבית לחם • אילון הזבולוני • עבדון בן הלל • שמשון • עלי הכהן • שמואל הנביא • יואל ואביה בני שמואל | |
| דמויות בולטות נוספות | בני קיני • ברק בן אבינעם • יעל אשת חבר הקיני • אבימלך בן גדעון • יותם בן גדעון • פינחס בן אלעזר הכהן • אלקנה • חנה • פנינה • חפני ופינחס • אשת פינחס • מנוח • אשת מנוח • בת יפתח • משפחת אביעזר • יהונתן בן גרשום | |
| דמויות במגילת רות | אלימלך • בעז • נעמי • רות • ערפה • מחלון וכליון | |
| דמויות נוכריות בולטות | עגלון מלך מואב • יבין מלך חצור • סיסרא • דלילה • אם סיסרא • כושן רשעתים • זבח וצלמונע | |
| אירועים | מלחמת סיסרא • פסל מיכה • פילגש בגבעה • מגילת רות | |
| מקומות | גלגל • משכן שילה • נחלות שבטי ישראל • המצפה • מעברות הירדן • חרושת הגויים • קריית יערים • אלון מעוננים • אלון מוצב • תומר דבורה • בית אל • מרוז | |
| עמים | שבעת העממים • כנען • פריזי • יבוסי • אמורי • חיווים • חתים • גרגשי • ארמים • מואב • עמון • עמלק • פלשתים • מדין • בני קדם | |
