מטה אליהו

מטה אליהו הוא תשמיש מצווה ייחודי לקהילות יהודי אפגניסטן, בוכרה והקווקז, המשמש בטקס ברית המילה. המנהג כולל הצבת מטה עץ מקושט ליד כיסא הסנדק או בידי אחד המשתתפים בטקס כסמל לנוכחות אליהו הנביא.

המסורת נפוצה במיוחד במרכז אסיה ואינה מוכרת ברוב קהילות ישראל האחרות. יש עדויות לקיום המנהג בקרב יהודים בטהרן, ככל הנראה בעקבות הגירה מבוכרה ואפגניסטן.

היסטוריה

המטה עשוי מעץ ובראשו גולת כסף או עיטור לולייני שעליו כתובת ההקדשה: "זה המטה הוא של אליהו הנביא הזכור לטוב", המטות הקדומים ביותר הקיימים כיום מתוארכים לאמצע המאה ה־19, שמקורם בשירוואן, שמאכה ובוכרה. בבוכרה ילד צעיר “שטרם חטא” או אדם זקן החזיקו את המקל במהלך הברית, באפגניסטן הסנדק החזיק במטה בעת טקס הברית או שהיה מונח לצידו על הכסא.

כאשר לא נעשה בו שימוש, היה המטה מוחזק לצד ארון הקודש בבית הכנסת בתוך נרתיק מעוטר. במספר קהילות שימרו את המנהג גם בישראל, אך לרוב בעיטור פשוט יותר ביחס למטות הקדומים.

המטה שימש גם כסגולה להגנה על היולדת ועל התינוק, והוחזק לעיתים בבית היולדת בתקופה שלאחר הלידה. סיפורים עממיים מתארים את אליהו הנביא כמופיע בשעת מצוקה ומציל יולדות באמצעות מטהו. בחלק מהסיפורים המטה משנה את צורתו - לנחש או לחרב - ומסייע בלידה באופן פלאי.

מקור המנהג

המטה בתרבות העממית באזור

דרוויש ומקלו

אל ח'דר אוחז במטה

בכל קהילות ישראל מקובל להציב כיסא לאליהו הנביא, הנחשב "מלאך הברית" מחמת שנוכח בכל טקס ברית מילה. בתנ"ך אליהו לא מתואר כמשתמש במטה כך שההקשר לא ברור.

חלק מבני הקהילות מזהים את המטה עם הרומח שבו פנחס דקר את זמרי וכזבי במקום המילה ובכך עצר את המגפה, מכיוון שפנחס הוא אליהו מתקשר הרומח למטה.

אריאלה אמר חקרה את שורשי המנהג והעלתה שתי מקורות אפשריים למנהג:

במדרש תנחומא נאמר שאליהו עתיד להעמיד לישראל את מקלו של אהרון, קדם לו ספר זרובבל המרחיב על מטה הישועות שהיה בראשית הבריאה ועבר מאדם לאדם עד לאליהו שעתיד להחזירו בזמן הגאולה ולעשות בו "אותות". מטה זה מקושר לברית גם בפיוט "אומר לה' מחסי" המיועד לברית בו נאמר על אליהו/פנחס: מתחת למדיו חגר את חרבו/ כאיש מלחמות: המטה המשוקד שבידי אהרן. ייתכן שמקור המנהג במטה ישועות זה.

אמר הביאה אפשרות נוספת למקור המנהג, בעולם האסלאמי של מרכז אסיה נפוצו דרווישים סופים הנודדים ממקום למקום, בתרבות העממית הם מתוארים כשהם נשענים על מקל. פטרונם הוא אל-ח'אדר. במסורת העממית האסלאמית נוצרה זהות בין אל־ח'אדר לבין אליהו הנביא: שניהם נודדים, בני אלמוות, מחוללי ניסים ומגנים על נזקקים.

בתרבות היהודית־פרסית שולבו דמויות אלו - עד כי שם אל־ח'אדר שימש ככינוי לאליהו. הזיקה בין הדרווישים המהלכים במקל לבין דמות אליהו תרמה להתפתחות המנהג לראות במטה בטקס הברית סמל לנוכחותו של הנביא.

לקריאה נוספת

• אריאלה אמר, ‏אליהו הנביא, המטה והדרוויש, גלגולו של תשמיש קדושה ייחודי, אב"א, גיליון 9, 2016, עמ' 80, באתר Academia.edu
• זבולון קורט, 'מטהו של אליהו הנביא', ידע עם, גיליון ז, 25 (1962), עמ' 64

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מטה אליהו42345494Q137342482