לדלג לתוכן

מערך הטילים והרקטות של חזבאללה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
מערך הטילים והרקטות של חזבאללה
פרטים
מדינה
  • לבנוןלבנון לבנון (בסיס מרכזי)
  • סוריה (1980–2024)סוריה (1980–2024) סוריה (עד דצמבר 2024)
שיוך חזבאללה
סוג ארטילריה רקטית, טילים בליסטיים, כטב"מים
בסיס האם דרום לבנון, רובע הדאחייה, אל-בקאע
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות שנות ה-80 – הווה
מלחמות
פיקוד
מפקדים

מערך הטילים והרקטות של חזבאללה הוא מערך האש העיקרי של ארגון הטרור חזבאללה בלבנון, אשר נחשב בשיאו (עד שנת 2023) לאחד ממאגרי הנשק הלא-מדינתיים הגדולים והצפופים בעולם. המערך, שנבנה והתעצם במשך עשרות שנים בתמיכה מסיבית, במימון ובהכוונה של איראן וסוריה, היווה את עמוד השדרה של אסטרטגיית ההרתעה של הארגון ושל ציר ההתנגדות כלפי מדינת ישראל. ערב פרוץ מלחמת חרבות ברזל, מנה המערך על פי הערכות למעלה מ-150,000 חימושים שונים, שכללו רקטות סטטיסטיות, טילים בליסטיים, טילי חוף-ים וכטב"מים.

במהלך הלחימה בשנים 2023–2024, ובפרט במבצע חיצי הצפון, ספג המערך פגיעה אנושה מידי צה"ל: בכירי שרשרת הפיקוד שלו נהרגו בסיכולים ממוקדים (לרבות ראש המערך, אבראהים קובייסי), ורוב מוחלט של אתרי הייצור, ההרכבה ואחסון האמל"ח התת-קרקעיים שלו ברחבי לבנון הושמדו. פגיעה זו החריפה עוד יותר בשנת 2026 במסגרת מבצע שאגת הארי, שקטע את צירי האספקה של חזבאללה מאיראן. מוערך כי הארגון איבד כ-80% מיכולותיו הרקטיות, כשהאיום המרכזי שנותר בידיו מבוסס על רקטות לטווח קצר ועל הפעלת כטב"מים מתאבדים.

רקע ובניין הכוח

רקע ארגוני ואסטרטגי

חזבאללה ("מפלגת האל") הוא ארגון טרור שיעי-אסלאמיסטי הפועל בלבנון, המשמש כשלוח (פרוקסי) המרכזי של איראן במזרח התיכון. הארגון הוקם בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20, במהלך מלחמת לבנון הראשונה, בעידוד ובמימון של משמרות המהפכה האסלאמית, מתוך מטרה לייצא את המהפכה האיראנית ולהילחם בישראל.

לאורך השנים ביסס חזבאללה את מעמדו כ"מדינה בתוך מדינה" בלבנון, תוך שהוא מקים כוח צבאי נרחב וחזק משמעותית מצבא לבנון הרשמי, וצובר השפעה פוליטית מכרעת במערכת השלטונית המקומית. התפיסה האסטרטגית של הארגון התבססה מאז ומתמיד על בניית איום אש מסיבי ורציף לעבר העורף הישראלי ככלי המרכזי להרתעה, במטרה לייצר "מאזן אימה" מול העליונות האווירית והטכנולוגית של צה"ל.[1]

התפתחות המערך (2006–2023)

בסיום מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006, אימצה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 1701, אשר אסרה על הכנסת אמצעי לחימה לדרום לבנון ללא אישור ממשלת לבנון ונוכחות יוניפי"ל. על אף ההחלטה, בשנים שלאחר המלחמה פתח חזבאללה במאמץ חסר תקדים של התעצמות ובניין כוח, הנתמך אסטרטגית, לוגיסטית וכלכלית על ידי איראן וסוריה. אמצעי לחימה הוברחו בקביעות דרך "ציר ההברחות" (יבשתית, אווירית וימית), מאיראן דרך סוריה ועד לבקאע הלבנונית ולדרום המדינה.

אם ב-2006 החזיק הארגון בארסנל של כ-15,000 רקטות (רובן המוחלט רקטות סטטיסטיות קצרות טווח), הרי שעד ערב פרוץ הלחימה ב-2023, זינק המספר על פי הערכות המודיעין ללמעלה מ-150,000 חימושים שונים. התעצמות זו הפכה את מערך הרקטות של חזבאללה לארסנל הלא-מדינתי הגדול והצפוף בעולם.[2]

בנוסף לכמות חסרת התקדים, עבר המערך לאורך השנים שדרוג איכותי דרמטי, שהתבסס על מספר עוגנים מרכזיים:

  • פרויקט הדיוק: החל מהעשור השני של המאה ה-21, השקיעו איראן וחזבאללה מאמצים רבים בהסבת רקטות "טיפשות" לטילים בעלי יכולת ניווט והנחיה (כדוגמת מערכות GPS), על מנת לאפשר פגיעה נקודתית במתקנים אסטרטגיים בישראל (כגון בסיסים צבאיים, תחנות כוח ונמלי תעופה).[3]
  • מערכי שיגור חבויים: הארגון בנה מערכת מסועפת של מנהרות תת-קרקעיות ובונקרים מבוצרים בלב הכפרים בדרום לבנון וברובע הדאחייה בביירות. תשתיות אלו נועדו לאפשר אחסון ושיגור של חימושים מתוך מבני מגורים, תוך שימוש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי והקשאת יכולת הסיכול של חיל האוויר הישראלי.
  • גיוון והרחבת הטווח: שילוב של רקטות כבדות ועתירות חומר נפץ לטווחים קצרים (כדוגמת ה"בורכאן"), קליטת טילים בליסטיים ארוכי טווח שמכסים את כל שטח מדינת ישראל, והקמה של מערכים משלימים ובהם מערך ההגנה האווירית, טילי חוף-ים ומערך ענף של כטב"מים התקפיים.

הרכב הארסנל וסוגי חימושים

מערך האש של חזבאללה מורכב ממגוון רחב של רקטות וטילים בטווחים שונים, שנועדו לאתגר את מערכות הההגנה האווירית של ישראל. רוב הארסנל מבוסס על פיתוחים איראניים וסוריים, לצד אמצעים מתוצרת הגוש המזרחי לשעבר.

רקטות וטילים בליסטיים

הארסנל הארטילרי של הארגון נע בין רקטות סטטיסטיות קצרות טווח (כדוגמת הקטיושה ומשפחת הפאלאק), רקטות עתירות משקל (בורכאן), ועד לטילים סמי-בליסטיים וטילים בליסטיים מדויקים ארוכי טווח, המאפשרים לארגון איום על מטרות תשתית וסמלי שלטון ברחבי ישראל. מערך זה מגובה בטילי סקאד D שהועברו מסוריה, ונושאים חצי טון חומר נפץ לטווחים של עד 700 ק"מ.

אמצעי סוג קוטר (במ"מ) ראש קרבי (בק"ג) טווח (בק"מ) ארץ מקור הערות
סוג 63 רקטה קצרת טווח 107 1.3 8.5 הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין סין
בורכאן לא ידוע 100–500 10 לבנוןלבנון לבנון רקטה עתירת משקל בייצור מקומי
פלק-1 240 50 9–10 איראןאיראן איראן
פלק-2 303 120 11 איראןאיראן איראן
גראד (קטיושה) 122 21 40 ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות "חוט השדרה" של מאמץ האש הסטטיסטי של הארגון
BM-27 אוראגן רקטה לטווח בינוני 220 100 40 ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות
פג'ר-3 240 45 43 איראןאיראן איראן נורו על ידי הארגון עוד במלחמת לבנון השנייה
פג'ר-5 333 90 75 איראןאיראן איראן
M-302 / סדרת "פאדי" 302 175 100–150 סוריה (1980–2024)סוריה (1980–2024) סוריה בתקופת שלטון אסד
לבנוןלבנון לבנון
שימשה לירי לעבר הקריות ועמק יזרעאל במבצע חיצי הצפון
נאזעאת טיל קרקע-קרקע 356 לא ידוע 100–130 איראןאיראן איראן טילים ותיקים מימי מלחמת איראן-עיראק
זלזאל-1 רקטה כבדה לא ידוע 600 125–160 איראןאיראן איראן
זלזאל-2 610 600 200–250 איראןאיראן איראן
פאתח-110 / קאדר-1 טיל בליסטי 610 500–650 250–300 איראןאיראן איראן מוקד פרויקט דיוק הטילים של חזבאללה
M-600 610 500–650 250 סוריה (1980–2024)סוריה (1980–2024) סוריה בתקופת שלטון אסד טיל מתוצרת מרכז סרס הסורי המבוסס על הפאתח-110
סקאד-D 880 500 700 סוריה (1980–2024)סוריה (1980–2024) סוריה בתקופת שלטון אסד נשק אסטרטגי
המלאי מוערך בטילים בודדים[4]

מערך חוף-ים

במטרה לאתגר את חיל הים הישראלי ולאיים על סחר ימי ואסדות גז, מחזיק המערך בטילי חוף-ים מתקדמים:

אמצעי סוג ארץ מקור הערות
יאחונט טיל נגד ספינות על-קולי רוסיהרוסיה רוסיה טיל מתקדם ומהיר המקשה מאוד על יירוט
C-802 (נור) טיל נגד ספינות הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין סין
איראןאיראן איראן
הופעל במלחמת לבנון השנייה נגד סטי"ל אח"י חנית
C-704 NASR טיל חוף-ים איראןאיראן איראן הותקף והושמד חלקית על ידי צה"ל במבצע חיצי הצפון
Ghader איראןאיראן איראן טיל מדויק בעל טווח של כ-200 ק"מ
נושא עד 50 ק"ג רש"ק
C-701 טיל נגד ספינות לטווח קצר הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין סין
איראןאיראן איראן

מערך ההגנה האווירית

כדי להגן על נכסיו מחיל האוויר הישראלי, הצטייד הארגון במערכות נ"מ (נגד מטוסים) מגוונות:

אמצעי סוג ארץ מקור הערות
SA-7 / SA-14 / SA-18 טיל כתף נגד מטוסים ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות
רוסיהרוסיה רוסיה
מלאי של מאות טילים
הופעלו במלחמת לבנון השנייה ומלחמת חרבות ברזל
QW-1 / Misagh-1 / Misagh-2 הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין סין
איראןאיראן איראן
גרסאות איראניות וסיניות לטילי כתף מתקדמים
FIM-92 סטינגר ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית ציוד שלל שהגיע ככל הנראה מאפגניסטן
SA-8 / SA-17 מערכות טיל קרקע-אוויר ניידות ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות
SA-22 (פנציר) מערכת משולבת (טילים ותותחים) רוסיהרוסיה רוסיה סופקה דרך סוריה וכוח ואגנר
הותקפה במסגרת תקיפות חיל האוויר[5]
סאיאד-2 טיל קרקע-אוויר מתקדם איראןאיראן איראן הימצאות המערכת בלבנון שנויה במחלוקת

מערך כלי הטיס הבלתי מאוישים

ערך מורחב – יחידת הכטב"מים של חזבאללה

חזבאללה מפעיל אלפי כטב"מים, רובם הגדול מתוצרת איראן או הרכבה מקומית של רכיבים איראניים. המערך כולל כלי טיס לריגול וצילום אווירי, לצד "כטב"מים מתאבדים" שהפכו לנשק אסטרטגי במלחמת חרבות ברזל עקב חתימת המכ"ם הנמוכה שלהם.

אמצעי סוג ארץ מקור הערות
מוהאג'ר-4 / מוהאג'ר-6 כטב"ם איסוף ותקיפה איראןאיראן איראן
אבאביל-2 / אבאביל-3 כטב"ם רב-תכליתי מופעלים הן ככטב"מי נפץ והן לאיסוף מודיעין
שאהד-129 כטב"ם תקיפה ומודיעין כטב"ם גדול הדומה ביכולותיו לכטב"מים מערביים (כגון הרמס 450)
יאסיר כטב"ם טקטי העתק איראני המבוסס על ScanEagle האמריקאי

הפגיעה במערך והערכות מלאי (2023–2026)

החל מאוקטובר 2023, עם הצטרפות חזבאללה ללחימה כחלק ממלחמת חרבות ברזל, עמד מערך האש של הארגון במוקד המאמץ המבצעי של צבא הגנה לישראל. המערך, שנבנה במשך כשני עשורים, ספג פגיעה רב-שכבתית שכללה סיכול מפקדים, השמדת תשתיות ושיבוש צירי אספקה.

מבצע "חיצי הצפון" (2024)

השמדת תשתיות וסיכול שדרת הפיקוד

בספטמבר 2024, עם פתיחת מבצע חיצי הצפון, פתח חיל האוויר הישראלי במתקפה רחבת היקף להשמדת יכולותיו האסטרטגיות של חזבאללה. במסגרת המבצע הושמדו אלפי משגרים ורקטות שאוחסנו בתוך מבנים אזרחיים ובמתקנים תת-קרקעיים ברחבי לבנון.

ב-24 בספטמבר 2024 נהרג בסיכול ממוקד בביירות אבראהים מוחמד קביסי, ראש מערך הטילים והרקטות של הארגון, שהיה אחראי על תכנון והוצאה לפועל של מתקפות האש לעבר ישראל.[6] הריגתו, לצד פגיעה במפקדי גזרות ובדרגי השטח של המערך, הובילה לשיבוש משמעותי ביכולת הפיקוד והשליטה (פו"ש) של הארגון.

פגיעה ב"פרויקט הדיוק" ובתשתיות הייצור

במהלך חודשי הלחימה בשלהי 2024 וראשית 2025, התמקד צה"ל בהשמדת "פרויקט הדיוק", כהשלמה לפגיעה בבכירי המערך. הותקפו מעבדות ייצור, מחסני רכיבים אלקטרוניים שהובאו מאיראן ואתרי הרכבה ברובע הדאחייה ובבקעת הלבנון. הפגיעה בתשתיות אלו מנעה מחזבאללה לממש את תוכניתו המקורית לשיגור מטחים מדויקים לעבר תשתיות לאומיות בישראל בהיקף נרחב.

מבצע "שאגת הארי" וניתוק צירי האספקה (2026)

השלב הסופי והמשמעותי ביותר בגריעת יכולות המערך התרחש במרץ 2026, במהלך מבצע שאגת הארי. המבצע, שהתפתח בעקבות הסלמה אזורית רחבה, כלל פגיעה אנושה ב"גשר היבשתי" המחבר בין איראן, סוריה ולבנון, שבו הושמדו רוב צירי האספקה היבשתיים.

  • חניקת שרשרת האספקה: השמדת מעברי הגבול המרכזיים ותקיפת שיירות אמצעי לחימה בסוריה מנעו מחזבאללה לחדש את מלאי הטילים שנשחק בלחימה.
  • התעצמות איום הכטב"מים: כתוצאה מהשמדת כ-80% מהמערך הרקטי הכבד, העתיק הארגון את מרכז הכובד המבצעי שלו למערך הכטב"מים. מערך זה, שהתבסס על ייצור עצמי והברחות ממוקדות של רכיבים, הפך לאיום המרכזי שנותר בידי חזבאללה ב-2026. השימוש הגובר בו נבע מהקושי של מערכות ההגנה האווירית לזהות וליירט נחילים המורכבים מכלים קטנים שטסים בגובה נמוך.

ציר זמן: הידלדלות המלאי הרקטי ומצב המערך (2024–2026)

ערב מלחמת חרבות ברזל, הוערך כי חזבאללה מחזיק בלמעלה מ-150,000 חימושים (מהם כ-40,000 רקטות גראד קצרות טווח, ורבבות טילים לטווח בינוני וארוך). בעקבות סדרת המבצעים של צה"ל, צנח המלאי דרסטית לאורך שנות הלחימה. קיימות מספר הערכות מודיעיניות באשר לשיעור גריעת היכולות של המערך לאורך ציר הזמן:

  • אוקטובר 2024: עם שוך השלבים העצימים של מבצע חיצי הצפון, הצהיר שר הביטחון של ישראל כי לחזבאללה נותרה רק כחמישית מיכולת הטילים והרקטות שלו (כ-30,000 רקטות וטילים).[7]
  • מאי 2025: מרכז עלמא חקר את היקף הארסנל והעריך כי בידי חזבאללה נותרו בשלב זה בין 20,000 ל-25,000 רקטות וטילים בסך הכל.[8]
  • ספטמבר 2025: בדיווח מקומי בעיתון הלבנוני "נידא אל-וטאן", ניתנה הערכה גבוהה יותר, לפיה הארגון שיקם חלקית את כוחו והוא מחזיק בין 40,000 ל-65,000 חימושים.[9]
  • נובמבר 2025: גורמי מודיעין ישראליים ואמריקאיים (בהם שליח הממשל טום ברק) סיפקו הערכות שמרניות לפיהן המלאי צנח ל-15,000 עד 20,000 טילים, רובם המוחלט רקטות סטטיסטיות קצרות טווח ללא יכולת דיוק.[10][11]

על פי הערכות מודיעין עדכניות של מרכז "עלמא" וגופי ביטחון בישראל נכון לשנת 2026, חזבאללה מחזיק רק בשבריר מהיכולות שהיו בידיו ערב המלחמה. הארגון איבד את מרבית הטילים ארוכי הטווח והמדויקים שלו. הפגיעה הקשה אילצה את חזבאללה להעתיק את מרכז הכובד המבצעי שלו לשימוש אינטנסיבי בטילים משוטטים ובמערך הכטב"מים המופעלים מרחוק, ולשימוש מבוזר בשאריות הארטילריה קצרת הטווח (קטיושות וגראדים) לאורך קו המגע.[12]

השלכות אסטרטגיות

הפגיעה האנושה במערך הטילים והרקטות של חזבאללה עד לשנת 2026 הובילה לתמורות אסטרטגיות מרחיקות לכת בזירה האזורית ובתוך לבנון:

  • קריסת תפיסת "טבעת האש" האיראנית: במשך עשרות שנים, מערך הרקטות של חזבאללה היווה את חוד החנית באסטרטגיית ההרתעה של איראן נגד מתקפה ישראלית או אמריקאית על מתקני הגרעין שלה. שחיקת כ-80% מהארסנל וסיכול שדרת הפיקוד שלו שמטו מידי טהראן את "פוליסת הביטוח" המרכזית שלה, והותירו אותה חשופה ופגיעה מאי פעם.
  • החלשת ההגמוניה של חזבאללה בלבנון: במישור הפנים-לבנוני, הפגיעה הצבאית חסרת התקדים בארגון סדקה את תדמיתו כ"מגן לבנון". אובדן הנכסים הצבאיים, בשילוב עם ההרס העצום שהמיטו הלחימה ומבצע שאגת הארי על דרום המדינה ורובע הדאחייה, עוררו ביקורת חריפה מצד העדות הנוצריות, הדרוזיות והסוניות נגד הארגון, ואף הגבירו את הקריאות לפירוקו מנשקו וליישום מלא של החלטה 1559 של האו"ם.
  • שינוי משוואת הביטחון הישראלית: עבור ישראל, שלילת מרבית יכולות האש המדויקות והארוכות-טווח של חזבאללה הסירה את האיום הקיומי-האסטרטגי מעל העורף, אך העבירה את כובד המשקל להתמודדות טקטית וטכנולוגית מול נחילי כטב"מים ולוחמת גרילה של שאריות הארגון לאורך הגבול.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. אורנה מזרחי, יורם שוייצרהמאבק בין ישראל לחזבאללה על משוואת ההרתעה, מבט על, גיליון 1358, 4 באוגוסט 2020, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
  2. טילים מדויקים, כטב"מים ועשרות אלפי לוחמים: סדר הכוחות של חיזבאללה, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי, ‏19 באוקטובר 2023
  3. יאיר קראוס, "חיזבאללה ערוך ומוכן למלחמה. כוח רדואן יכול לפלוש אם ירצה", באתר ynet, 10 במאי 2024
  4. קצין ישראלי בכיר: "חזבאללה מחזיק בכעשרה טילי סקאד D", באתר וואלה‏, 18 בנובמבר 2015
  5. ניצן סדן, מלכודת הפנציר: כך ינסה חיזבאללה לעצור את חיל האוויר, באתר כלכליסט, 4 באוקטובר 2024
  6. חוסל מפקד מערך הטילים והרקטות של חיזבאללה, באתר צה"ל, 24 בספטמבר 2024
  7. אבי אשכנזי, ‏מכת מוות לחיזבאללה? המספרים המדהימים שצה"ל חושף, באתר מעריב אונליין, 21 באוקטובר 2024
  8. Tal Beeri, Special Report: Is There a Historic Opportunity to Eliminate Hezbollah's Military ?Power, Alma Research and Education Center, 2025
  9. אתר למנויים בלבד ישראל שמאי, ‏עשרות אלפי רקטות ומיליארד דולר מאיראן: חיזבאללה מתחזק בשקט, בעיתון מקור ראשון, 12 בנובמבר 2025
  10. ישראל בדרך להחלטה דרמטית: "חיזבאללה שכח דבר אחד", באתר מעריב אונליין, 11 במאי 2025
  11. דוגמה למנהיגי העולם: האיש של טראמפ במזרח התיכון הוא מודל לחיקוי, באתר מעריב אונליין, 8 בנובמבר 2025
  12. השוואת אמצעי הלחימה של חזבאללה: "חרבות ברזל" ו"חיצי הצפון" מול מבצע "שאגת הארי", באתר מרכז עלמא לחקר אתגרי הביטחון בצפון, ‏9 במרץ 2026 (באנגלית)

מערך הטילים והרקטות של חזבאללה43047468Q138880658