מצד עתרת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מצד עתרת ונהר הירדן. צילום מכיוון דרום

מצד עתרת (נקרא גם שסטלה, מעבורות יעקב, ובלטינית: Vadum Iacob) הוא אתר ארכאולוגי בו נמצאים כיום שרידיו של מבצר צלבני אשר הוקם בשלהי המאה ה-12. המבצר ממוקם לגדות נהר הירדן, כקילומטר אחד דרומית לגשר בנות יעקב אשר בקרבת קיבוץ גדות.

היסטוריה

מצד עתרת הוקם בסמוך למימיו של נהר הירדן, על תל חורבות בו נמצאו שרידי יישוב שהחל להתקיים בתקופת הברונזה ואוכלס לסירוגין עד לתקופה הערבית. הוא הוקם בימי מלכותו של המלך בלדווין הרביעי כדי לאבטח את הגשר החוצה את נהר הירדן, עליו עברה הדרך הראשית בין טבריה לדמשק. קודם להקמת המצד הוגן המקום על ידי אבירי מסדר היכל שלמה (הידועים גם בכינוי "האבירים הטמפלרים") ממקום מושבם במצודת צפת. תקופת השקט המדיני שקדמה לבניית המצד, כמו גם היות האזור כולו אזור ספר מרוחק, הביאו לכך שההגנה על המעבר החשוב התבססה בעיקרה על סיורים מזדמנים ומחנות צבא ארעיים, יחד עם היכולת לאסוף תגבורת בזמן סביר.

תיאור כללי של אזור המצד. האיור אינו בקנה מידה

בעת תקופת שלטונו של המלך אמלריך, חלה התדרדרות ביחסים בין הנוצרים למוסלמים, וסכנת הפלישה המוסלמית לשטחי ממלכת ירושלים הצלבנית התגברה. בהבינם את הסכנה הנשקפת מהיות מעבר הירדן בלתי מוגן, פנו האבירים הטמפלרים אל המלך בלדווין הרביעי בבקשה לביצור המעבר החשוב שבשליטתם. בתחילה סירב המלך לבקשת האבירים, מכיוון שביצור גבולות שכזה יהווה הפרה של החוזה עליו חתם המלך בשנת 1175 מול השליט המוסלמי צלאח א-דין, הפרה שיכולה להוות עילה לפלישה אותה נועד המהלך למנוע מלכתחילה.

החומה החשופה בצדו הצפוני של מצד עתרת

לאחר לחץ כבד שהופעל על חצר המלוכה מצד אבירי צפת, נעתר המלך לבקשה ובסתיו 1178 החלה הבנייה. העבודות נערכו תחת אבטחה כבדה שהעניק צבא המלך לבנאים. בלדווין הרביעי עצמו הגיע למקום באוקטובר 1178 ופיקח אישית על עבודות הבנייה. מקורות נוצרים מאותה תקופה מספרים כי המלך קבע את משכנו בסמוך לאתר הבנייה ושהה שם תקופה ממושכת, מחשש לתגובה מוסלמית על בניית המבצר והפרת החוזה.

ואכן, תגובתו של צלאח א-דין לא איחרה לבוא, אף שהייתה זו תגובה דיפלומטית. משהגיעה הידיעה על ביצור המעבר לאוזניו של צלאח א-דין שלח האחרון שליחים אל בלדווין הרביעי והציע 60,000 מטבעות זהב בתמורה להפסקת העבודות. משסירב המלך לקבל את ההצעה נשלחו שליחים נוספים ובידיהם הצעה נוספת: 100,000 מטבעות זהב תמורת השבתת המלאכה. דחייתה של ההצעה השנייה העלתה את חמתו של צלאח א-דין והוא נשבע להחריב את המבצר במו ידיו.

באפריל 1179 הסתיימה עיקר בנייתו של המבצר והוא אויש בשמונים אבירים טמפלרים, נושאי כליהם, יחידות צבא ואנשי מלאכה. ב-27 במאי של אותה השנה הגיע צלאח א-דין בראש צבאו למקום, והטיל מצור על המבצר ויושביו. חיל המשמר התנגד בעוז ואחד האבירים, רנייה דה מרון שמו, אף הצליח לפלח בירית חץ את ליבו של אחד משרי הצבא המוסלמים. צלאח א-דין נסוג, אולם תוך הבטחות לשוב ולהחריב את המבצר.

לאחר הניצחון לו זכה בקרב מרג' עיון שב צלאח א-דין אל שסטלה ב-24 באוגוסט, אולם הפעם נקטו חייליו בטקטיקה שונה. חפריו של המצביא המוסלמי החלו חופרים מנהרות מתחת ליסודות המבצר, ומשהגיעו אל יסודותיו של מגדל העוז העלו באש את תומכות העץ שתמכו בתקרת המנהרות והביאו להתמוטטותו של המגדל. במחנה הנוצרי השתררה בהלה רבה, והיסטוריון מוסלמי בן התקופה אף מוסיף כי מפקד המבצר, בראותו את התמוטטות המגדל, השליך את עצמו אל האש[1].

כאשר שמע בלדווין הרביעי על המצור המוסלמי הוא אסף את צבאו ויצא לעזרת הנצורים, אולם ב-30 באוגוסט, בהיותו בטבריה, הגיעה לאוזניו הידיעה על נפילתו הסופית של המבצר. עם נפילת חומות המבצר החלו המוסלמים טובחים ביושבי המבצר. לפי תיאורים מוסלמיים נהרגו בקרב 700 צלבנים ו־1,000 שבויים מוסלמים שוחררו מכלאם. תיאורים אלו הם ככל הנראה הגזמה, אולם הם מעידים על התבוסה הקשה אותה נחלו הצלבנים בקרב.

מצד עתרת נהרס עד היסוד לאחר כעשרה חודשי קיום, ובמצב זה הוא נשאר עד ימינו.

מבנה המבצר

תיאור כללי של צורת המבצר כיום
קמרונות במבצר

המצד נבנה מאבני בזלת לא מסותתות ועליהן חיפוי של אבן גיר גדולות ומסותתות. בתוך המצד הוקם מגדל עוז (דונז'ון) שהיווה מצודה פנימית להתגוננות האבירים במקרה של פריצת החומות החיצוניות.

חורבן המבצר תוך כדי בנייתו וטבח אוכלוסייתו מאפשרים לתעד את הממצאים באתר במידה רבה של דיוק כרונולוגי שחסר במבצרים צלבניים רבים אחרים. העובדה כי בניית המבצר לא הושלמה מעולם משמעותה כי במקום נמצאו חלקים שהיו בתהליך בנייה או אפילו בתחילתה. באופן זה ניתן ללמוד על שיטות הבנייה והטכנולוגיה ששימשה את הצלבנים, למרות שתוכנית המבצר איננה ברורה לחלוטין. יתר על כן, המבצר הכבוש נעזב על ידי המוסלמים, ככל הנראה בגלל מגפה שפרצה בקרבם זמן קצר לאחר הכיבוש, ובניית האתר לא נמשכה. מלבד מקרים של לקיחת אבנים לשימוש משני בשלבים מאוחרים יותר, לא השתנה המבצר ובמידה רבה נותר כ"צילום" קפוא בזמן של מבצר צלבני ומלחמת מצור[2].

באופן סכימתי, מבצר שסטלה דומה בצורתו לשלב הראשון של מבצר קרק דה שבלייה, וככל הנראה שניהם נבנו בסמיכות זמנים על ידי מסדר הטמפלרים על פי תוכנית דומה. צורתו של המבצר מלבנית ומידותיו 140 על 65 מטרים. בכל אחת מפינות החומה הוקם מגדל רבוע, ורק המגדל הדרום-מערבי בולט אל מחוץ לחומות. קרק דה שבלייה של המאה ה-12 נבנה עם גלריות מקמרונות חבית לאורך חומותיו, וסביר להניח כי קמרונות דומים תוכננו להיבנות בשסטלה. סימנים של התחלת בנייתם אכן נחשפו. קמרונות אלו היו מחזקים באופן משמעותי את חומות המבצר ואת שטח האכסון והמגורים לשירות חיל המצב. בפאות הדרומית, המערבית והצפונית אף נכרה חפיר עמוק, המקשה על הגישה אל החומה. בצדו המזרחי של המצד לא היה צורך בחפיר, וזאת בשל הסמיכות לנהר הירדן.

בעת ההתקפה המוסלמית היה המבצר בעיצומה של מלאכת הבנייה. החומות הושלמו רק בחלקן ובקמרונות היו עדיין פיגומים. קירות זמניים וכלי ברזל נמצאו מושלכים לכל עבר, וערמות של מלט וסיד נותרו באזורי העבודה. בסמוך לחומות ומשני צדדיהן נתגלו מסילות ששימשו עגלות שוורים. עגלות אלו הובילו את חומרי הבניין ואבנים מהמחצבה שפעלה בסמוך וממערב למבצר. אבוסים עשויים אבן הונחו ונתגלו בסמוך לחומות. בקרבת השערים נמצאו כלי עבודה, ובהם גרזנים ואיזמלים ששימשו לעיבוד האבן, וכלי חפירה ובהם אתים ומריות (שפכטל) לעיבוד הגבס והמלט. באחד השערים נמצאה ערימת סיד ובה כלי ברזל ובסמוך מאות ראשי חץ - ראיה לפתאומיות ההתקפה האיובית.

משלושת צידי המבצר מצפון, מערב, ומזרח נתגלו שערים קטנים, שרוחבם לא עולה על מטר אחד. בחומה נחצבו חורים לצירים ומסילות לקורות רוחב עבור דלתות. מטרת שערים אלו איננה ברורה, וייתכן ומדובר בפתחים למגדלים שטרם נבנו. השערה נוספת היא כי שערים אלו היו אמורים להוביל לחצר היקפית חיצונית שטרם הוכשרה, וחומה חיצונית שלא הוקמה. אם השערה זו נכונה, היה מבצר שסטלה השלב הראשון למבצר כפול כדוגמת כוכב הירדן.

בצד החיצוני של החומות נמצאה חלקלקה מעפר, שהודקה בשכבות של שברי אבנים ואדמה, שנלקחו מתוך שטח המבצר וכוסתה בשכבת סיד. עגלות השוורים העלו את אבני החומה במעלה החלקלקה אל בסיס החומה, משם הועלו האבנים במנופים שהופעלו על ידי בני אדם, והונחו על החומה. ייתכן ובוני החומה התכוונו להותיר את חלקלקת העפר כבסיס לחלקלקה קבועה מצופה אבן. שיטה זו חסכה בשימוש בעץ שתמיד היה יקר ערך, אך מחויב המציאות ככל שהחומות צמחו לגובה ובבניית הקמרונות.

השבר הגאולוגי

השבר הגאולוגי כפי שנראה על שרידי החומה הצפונית של המצד. מימין תמונה מתוך המבצר לכיוון מערב ומשמאל תמונה של החומה מבחוץ לכיוון דרום

בחפירות במקום בשנת 1994 הופתעו החוקרים למצוא שבר אנכי באמצעיהן של החומות הצפונית והדרומית, כאשר צדן המזרחי של חומות שבורות אלו "הועתק" למרחק של 2.1 מטרים ביחס לחלק המערבי של אותן חומות. בראשו של התל, על חלקו הצפוני של המבצר, נתגלו שרידיו של מסגד מוסלמי אשר גם הוא נשבר וחציו הוזז, אם כי למרחק של 0.5 מטר בלבד. תזוזות אופקיות אלו מוסברות על ידי החוקרים (בראשם פרופ׳ רוני אלנבלום ופרופ׳ אמוץ עגנון מהאוניברסיטה העברית ופרופ׳ שמואל מרקו מאוניברסיטת תל אביב) בשתיים מהחזקות שברעידות אדמה שחוותה ארץ ישראל. הראשונה, רעידת האדמה של שנת 1202, אחראית לתזוזתו האופקית של חצי המבצר למרחק של 1.6 מטרים. המסגד, שזמן בנייתו תוארך לתקופת השלטון העות'מאני במקום, נפגע ככל הנראה ברעידת האדמה של אוקטובר 1759 והיא זו אשר גרמה לתזוזה בת חצי המטר של חציו. רעידת אדמה זו השפיעה גם על חומות המבצר ההרוס שמתחת למסגד והביאתן לבסוף למרחק של 2.1 מטרים אחת מהשנייה.

ריבוי הפגיעות כתוצאה מרעידות אדמה במקום מוסברת בהמצאות התל עליו הוקם המבצר במרכזו של השבר הסורי אפריקאי ותזוזת חלקי המבצר והמסגד הם אמצעי מדויק ורב ערך לחקר תזוזת הלוחות הטקטוניים באזור זה[3].

כינוייו של המבצר

לפני בניית המבצר כונה המעבר שעל הירדן בשם הלטיני Vadum Iacob (ואדום יעקב - "מעבר יעקב"). שם זה מקורו בסברה הצלבנית, הנחשבת עתה למוטעית, שזהו המקום בו חצה יעקב את הירדן בדרכו למפגש עם אחיו עשו. בערבית מכונה המקום מחדת אל אחזן ("מעבר הצער") בעקבות האמונה המוסלמית שבמקום זה נודע ליעקב על מכירת יוסף. גשר בנות יעקב הסמוך מזכיר גם כן את שמו של יעקב, אך כנראה ללא קשר למבצר.

תצלום פנורמי של החומה המזרחית של המצד ולרגליה נהר הירדן

עם בניית המבצר ניתן לו הכינוי הצרפתי Chastellet (שסטלה - "מבצרון" או "מבצר קטן"), לאור היותו הקטן שבמבצרי האבירים הטמפלרים. לאחר התבוסה המוחצת שהנחילו לצלבנים, החלו המוסלמים מכנים את המקום ﻘﺼﺮ ﺍﻠﻋﺛﺮﻩ (קסר אל עת'רה - "מבצר הכישלון"), ככל הנראה כזכר לתבוסה הצורמת. שם זה התגלגל לבסוף עד לזמננו ושמו העברי של המבצר, מצד עתרת (או עת'רת) הוא גלגול פונטי של שם זה.

חפירות ארכאולוגיות

בשנת 1864 ביקר במקום ג'ון מקגרגור, שתיאר במקום שרידים שאינם נמצאים במקום בימינו[4]. בשנות ה-70 המקום היו מוכר לאנשי הסביבה וביקרו בו אנשי בית ספר שדה גולן[5]. המקום נחפר ונסקר בשנת 1994 בידי צוות ארכאולוגים בראשותם של הדוקטורים רוני אלנבלום ואדריאן בואס.

לקריאה נוספת

  • Denys Pringle, Qasr Al-'Atra, in Secular buildings in the Crusader Kingdom of Jerusalem: an archaeological Gazetteer, Cambridge University Press, (1997), pp. 85

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מצד עתרת בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Saladin: The Life, the Legend and the Islamic Empire
  2. ^ Adrian J. Boas. Crusader archaeology: the material culture of the Latin East. Routledge, 1999. page 115
  3. ^ Crusader castle torn apart by earthquake at dawn, 20 May 1202
  4. ^ גילוי רוב רוי על הירדן, דבר, 29 באוגוסט 1980
  5. ^ צבי אילן, הרס המצודה הצלבנית שסטלה, דבר, 1 בספטמבר 1975


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0