מרקו רוביו
 | |||||||||
| דיוקנו הרשמי של רוביו כמזכיר המדינה של ארצות הברית, ינואר 2025 | |||||||||
| לידה |
28 במאי 1971 (גיל: 55) מיאמי,  פלורידה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||
| השכלה |
מכללת טרקיו, מכללת סנטה פה אוניברסיטת פלורידה אוניברסיטת מיאמי | ||||||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
מרקו אנטוניו רוביו (באנגלית: Marco Antonio Rubio; נולד ב-28 במאי 1971) הוא פוליטיקאי אמריקאי המכהן כמזכיר המדינה של ארצות הברית בנוסף להיותו ממלא מקום היועץ לביטחון לאומי בממשלו השני של הנשיא דונלד טראמפ, החל מ-21 בינואר 2025. בין השנים 2011–2025 כיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת פלורידה. במהלך כהונתו בסנאט היה יו"ר ועדת המודיעין ויו"ר ועדת העסקים הקטנים. טרם היבחרו לסנאט היה חבר בית הנבחרים של פלורידה בשנים 2000–2008 ויו"ר בית הנבחרים של פלורידה בין השנים 2006–2008.
רוביו הוא מזכיר המדינה הראשון שמדינת ביתו היא פלורידה, הלטיני הראשון בתפקיד והלטיני הבכיר ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית.
ראשית חייו
רוביו נולד במיאמי, פלורידה[1], כבנם השני והילד השלישי של מריו רוביו ואוריה גרסיה. הוריו היו קובנים שהיגרו לארצות הברית בשנת 1956 והתאזרחו ב-1975[2]. סבו מצד אמו של רוביו, פדרו ויקטור גרסיה, היגר באופן חוקי לארצות הברית בשנת 1956, אך חזר לקובה כדי למצוא עבודה ב-1959[3]. כשחזר לארצות הברית בשנת 1962 בלי ויזה, מכיוון ששגרירויות ארצות הברית בקובה היו סגורות, שופט ההגירה הורה לגרשו[4], אך רשויות ההגירה בארצות הברית החליטו בסופו של דבר לאפשר לו להישאר בארצות הברית ללא ויזה. משפחתו של רוביו הייתה קתולית, אם כי מגיל 8 עד גיל 11, בתקופה שהם חיו בלאס וגאס הוא ומשפחתו היו חברים בכנסייה המורמונית[5]. רוביו התחתן בכנסייה הקתולית[6].
רוביו למד בתיכון דרום מיאמי וסיים את לימודיו ב-1989. הוא סיים תואר במדע המדינה מאוניברסיטת פלורידה בשנת 1993, וסיים בהצטיינות תואר במשפטים באוניברסיטת מיאמי בשנת 1996[7]. רוביו הצהיר כי עלות השכלתו הייתה 100,000 דולר אמריקאי שמימן על ידי הלוואות סטודנטים שאותן סיים להחזיר רק ב-2012[8].
בתקופת לימודי המשפטים הוא התמחה אצל חברת הקונגרס אליאנה רוס-לאטינן[9].
קריירה פוליטית
בית הנבחרים של פלורידה
רוביו נבחר בגיל 28 לבית הנבחרים של פלורידה, כשהוא מייצג את המחוז ה-111. רוביו הגיע למקום השני בסיבוב הראשון בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית ב-14 בדצמבר 1999[10] אבל ניצח בסיבוב השני בהפרש של 64 קולות[11]. בבחירות לבית הנבחרים ב-25 בינואר 2000, הביס את המועמדת הדמוקרטית אנסטסיה גרסיה כשזכה ל-72% מהקולות[12]. הוא זכה בבחירות שוב ב-2002 וב-2004 עם 66% מהקולות. ב-2006, הוא נבחר לתקופת כהונה מלאה רביעית ללא מתמודדים נגדו[13]. בדצמבר 2002 מונה רוביו למנהיג הרוב בבית[14].
בנובמבר 2003 הפך רוביו לאמריקאי קובני הראשון שמונה ליו"ר בית הנבחרים של פלורידה. הוא כתב את הספר, "100 Innovative Ideas for Florida's Future" (בעברית: 100 רעיונות חדשניים למען העתיד של פלורידה), הכולל מידע שנאסף על ידי רוביו בעת נסיעות ברחבי המדינה ומשיחות עם אזרחים. רבים מהנושאים שהוא קידם בשנה הראשונה שלו כיושב ראש נוסחו ברעיונות שכתב בספר הזה. בשנת 2007 תמך ברפורמה במערכת המס בפלורידה, במטרה להפחית מיסים ולהקטין את הוצאות הממשל[15].
קריירה אקדמית
לאחר שעזב את בית המחוקקים של פלורידה בשנת 2008, מונה רוביו כמרצה מן החוץ באוניברסיטת פלורידה הבינלאומית (FIU) במסגרת משרת עמית הוראה[16]. בשנת 2011, לאחר שנבחר לסנאט של ארצות הברית, שב ללמד באוניברסיטה. רוביו לימד קורסים לתואר ראשון בנושאים הקשורים לפוליטיקה של פלורידה, מפלגות פוליטיות ופוליטיקה חקיקתית[17].
המינוי של רוביו עורר ביקורת בתחילה, בין השאר משום שבתקופת כהונתו כיושב ראש בית הנבחרים של פלורידה זכתה האוניברסיטה למימון ממשלתי נרחב, בעוד שבאותה תקופה משרות רבות באוניברסיטה קוצצו בשל קשיי תקציב[18]. עם זאת, רוביו הסכים לגייס את מרבית המימון למשרתו ממקורות פרטיים[19].
הסנאט האמריקאי
ב-5 במאי 2009 הודיע רוביו באתר האינטרנט שלו כי הוא מתכוון להתמודד כסנאטור מטעם מדינת פלורידה על מושב הסנאט האמריקאי שהתפנה על ידי מל מרטינז, שהתפטר. בתחילה התמודד מולו בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית, צ'ארלי כריסט, שהיה באותה עת המושל המכהן של פלורידה, אך ב-28 באפריל הודיע כריסט על ריצה עצמאית ולמעשה ויתר לרוביו על המועמדות מטעם המפלגה. כמה ממגייסי הכספים העיקריים של כריסט סירבו לתמוך בו לאחר שרוביו זכה במועמדות המפלגה הרפובליקנית לסנאט.
ב-2 בנובמבר 2010 זכה רוביו בבחירות הכלליות עם 49% מהקולות לעומת 30% של כריסט ו-20% של מועמד המפלגה הדמוקרטית קנדריק מיק[20]. בעקבות ניצחונו בבחירות, אוזכר רוביו כמועמד רפובליקני פוטנציאלי לבחירות לנשיאות 2012[21]. רוביו הצהיר זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד כי אין לו עניין בריצה לנשיאות או להיות סגן נשיא ב-2012[22]. במהלך הקדנציה שלו חבר רוביו לקבוצה של חברי סנאט משתי המפלגות, שכונתה "חבורת השמונה" (Gang of Eight), וכוללת בנוסף אליו את צ'אק שומר, לינדזי גרהאם, ג'ון מקיין, ג'ף פלייק, דיק דרבין, בוב מננדז ומייקל בנט, במטרה לקדם רפורמה בחוקי ההגירה לארצות הברית, שתסדיר בין השאר את מעמדם של כ-11 מיליון שוהים בלתי חוקיים[23]. בשנת 2012 הוא הפציר במפלגתו להתפשר על החוק DREAM act כדי לא להרחיק את המצביעים ההיספניים מהמפלגה הרפובליקנית[24]. במהלך הבחירות המקדימות לנשיאות במפלגה הרפובליקנית 2012, הביע תמיכה במועמדותו של מיט רומני[25]. רוביו נשא את אחד הנאומים המרכזיים בוועידת המפלגה הרפובליקנית, שבסיומו הציג את רומני כמועמד המפלגה לנשיאות. נאומו הוכתר על ידי הוושינגטון פוסט כטוב ביותר בוועידה, שלמעשה הציבה אותו ככוכב העתידי של המפלגה[26]. לאחר נאום מצב האומה הראשון של הנשיא ברק אובמה לאחר בחירתו מחדש, נבחר רוביו לתת את נאום התגובה מטעם המפלגה הרפובליקנית וחיזק בכך את מעמדו כאחד ממנהיגיה.
ב-15 במאי 2020 נכנס רוביו לתפקידו כיושב הראש בפועל של ועדת המודיעין של הסנאט, בעקבות התפטרותו של ריצ'רד בר לאור חקירה פדרלית בגין סחר לכאורה במידע פנים[27].
בשנת 2020, תמך רוביו במועמדותה השנויה במחלוקת של ג'ודי שלטון לדירקטוריון הפדרל ריזרב, אף שזו ספגה ביקורת דו-מפלגתית בשל עמדותיה החריגות, בהן תמיכתה בהחזרת תקן הזהב[28].
.jpg)
במהלך 2020 הוטלו על רוביו סנקציות מצד ממשלת סין, תחילה ביולי – בעקבות גינויים של הפרות זכויות אדם במחוז שינג'יאנג, ולאחר מכן באוגוסט – בשל עמדותיו בנושא הונג קונג[29].
לאחר ניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות לנשיאות 2020, הביע רוביו תמיכה בזכותו של טראמפ לערער על התוצאות ולטעון להונאה, בטענה כי כל טענה על אי־סדרים אינה יכולה להיחשב ככוזבת לפני שבית המשפט פסק בנושא. ב־23 בנובמבר 2020 התייחס לביידן כנשיא הנבחר[30].
רוביו גינה את ההסתערות על הקפיטול ב־6 בינואר 2021, ותיאר אותה כ"אנרכיה אנטי־אמריקאית בסגנון עולם שלישי". הוא ציין כי חלק מהמתפרעים האמינו בתאוריות קונספירציה, ואחרים נסחפו באירועים[31]. למרות זאת, התנגד להקמת ועדת חקירה לאירועי 6 בינואר[32]. בעת משפט ההדחה השני של טראמפ, בפברואר 2021, הצביע רוביו לזיכוי הנשיא לשעבר מאשמת הסתה.
בינואר 2021 היה רוביו מיוזמי "חוק מניעת עבודת כפייה של האויגורים", שנועד להגביל יבוא מוצרים שמקורם במחוזות שבהם סין מבצעת הפרות חמורות של זכויות אדם[33]. במאי 2021 פרסם מאמר בגנות הסיוע שמעניקים מוסדות פיננסיים אמריקאיים למשטר הקומוניסטי בסין, וקרא לדמוקרטים להתגבר על חילוקי הדעות בתחום החברתי ולשתף פעולה בהתמודדות עם סין כ"איום גיאו-כלכלי משמעותי"[34].
רוביו הביע התנגדות חריפה לפלישה הרוסית לאוקראינה בשנת 2022 והיה בין הסנאטורים שיזמו חקיקה שנועדה להטיל סנקציות על קבוצות בדלניות פרו־רוסיות שהיו חלק מהנרטיב בו השתמש נשיא רוסיה ולדימיר פוטין להצדקת הפלישה[35].
בבחירות 2022, התמודד לכהונה שלישית לסנאט, נגד המועמדת הדמוקרטית, ואל דמינגס, חברת בית הנבחרים מטעם פלורידה, וניצח עם 57% מהקולות[36].
המרוץ לנשיאות
ב-13 באפריל 2015 הכריז על התמודדותו בבחירות לנשיאות ב-2016, ועל כך שלא יתמודד מחדש על מושבו בסנאט[37], אך ב-15 במרץ 2016 פרש מהמירוץ לאחר שהפסיד במדינתו פלורידה לדונלד טראמפ[38]. ביוני 2016 חזר בו מהצהרתו הקודמת בעניין הבית העליון והכריז כי כן יתמודד לכהונה נוספת בסנאט[39]. הוא נבחר לכהונה נוספת בנובמבר 2016 ברוב של כ-52%. בינואר 2019 החל לכהן כיו"ר הוועדה לעסקים קטנים.
מזכירות המדינה של ארצות הברית וממלא מקום היועץ לביטחון לאומי
לאחר ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות 2024, הוא בחר ברוביו לתפקיד מזכיר המדינה בממשלו השני[40]. ב-20 בינואר 2025, שעות לאחר השבעתו השנייה של דונלד טראמפ לנשיאות, אישר הסנאט האמריקאי את מינויו של רוביו למזכיר המדינה ברוב של 0-99[41].
ב 21 בינואר 2025 השביע סגן הנשיא, ג'יי די ואנס, את רוביו לתפקיד מזכיר המדינה ה-72 של ארצות הברית. במהלך כהונתו כמזכיר המדינה, שימש רוביו במקביל גם כממלא מקום היועץ לביטחון לאומי, מנהל הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי והארכיונאי של ארצות הברית, שילוב תפקידים שהוביל את עיתון הניו יורק טיימס לכנותו "המזכיר לענייני הכל".
רוביו הוא ההיספני הראשון המכהן בתפקיד מזכיר המדינה. ב-1 במאי 2025 הפך גם להיספני הראשון ששימש כיועץ לביטחון לאומי, לאחר שהנשיא טראמפ הודיע על כוונתו להחליף בתפקיד את היועץ לביטחון לאומי הקודם, מייק ואלץ, ברוביו. רוביו נכנס לתפקיד היועץ לביטחון לאומי בפועל, תוך שהוא ממשיך לכהן במקביל כמזכיר המדינה. הוא האדם הראשון שמחזיק בשני התפקידים הללו בעת ובעונה אחת מזה חמישים שנה, מאז עשה זאת הנרי קיסינג'ר בשנת 1975. כמו כן, רוביו הוא בן פלורידה הראשון המכהן כמזכיר המדינה.
אזור האינדו פסיפי
ביומו הראשון כמזכיר המדינה נפגש רוביו עם שרי החוץ של המדינות החברות בברית לדיאלוג ביטחוני רב-צדדי במטרה לחזק את ההזדמנויות הכלכליות, השלום והביטחון באזור האינדו פסיפי, ולבלום את השפעתה של סין.
הקפאת פעילות הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי USAID
בהתאם לצו הנשיאותי של הנשיא טראמפ, ב-24 בינואר 2025 הטיל רוביו הקפאה על כל סיוע החוץ של ארצות הברית למשך 90 ימים, למעט חריגים בודדים, אשר נכנסה לתוקף ב-28 בינואר. צעד זה הביא להשבתה של תוכניות הומניטריות, ביטחוניות ותוכניות פיתוח רבות של הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי ברחבי העולם. בהצהרה שפרסם רוביו נכתב כי החליט על ארגון מחדש של USAID, השינוי יכלול העברת חלק מתפקידי הסוכנות למחלקת המדינה עד חודש יולי, והפסקת יתר הפעילויות שאינן עולות בקנה אחד עם סדר העדיפויות של הממשל. לדבריו, הסוכנות סטתה מיעדה המקורי שהוא מתן סיוע חוץ שיקדם את האינטרסים הלאומיים של ארצות הברית.[42]
.jpg)
סנקציות על בית הדין הפלילי הבינלאומי
בחודש יוני 2025 הכריז רוביו על הטלת סנקציות על ארבעה שופטים מבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, בטענה כי הם פועלים באופן מכוון נגד ארצות הברית ונגד ישראל.[43] בשנת 2020 פתח בית הדין בחקירה לגבי פשעי מלחמה לכאורה באפגניסטן.[44]
מדינות אמריקה הלטינית
בנסיעתו הראשונה מחוץ למדינה בתפקידו כמזכיר המדינה, ביקר רוביו בפנמה, בגואטמלה, באל סלוודור, בקוסטה ריקה וברפובליקה הדומיניקנית. מטרת הנסיעה הייתה לטפל בצמצום ההגירה הבלתי חוקית וכן בנחישותו של הנשיא טראמפ לקבל בחזרה את השליטה על תעלת פנמה.[45] ב-30 בינואר הצהיר רוביו כי רכישת גרינלנד היא אינטרס לאומי של ארצות הברית, ולא שלל שימוש בכפייה צבאית לשם השגת מטרה זו.[46]
בחודש פברואר 2025 נפגש רוביו עם נשיא אל סלוודור נאיב בוקלה והשניים הגיעו להסכם לפיו המדינה תקלוט אזרחים זרים מגורשים אשר ביצעו פשעים, בנוסף לאזרחי ארצות הברית ותושבי קבע השפוטים למאסר.[47] רוביו שיבח את ההסכם וציין כי מדובר בדרך לשכנם מחדש של המגורשים והאסירים האמריקאים במרכז לכליאת טרוריסטים באל סלוודור.[48]
ישראל והמזרח התיכון
לאורך כל שנות כהונתו הציבורית נחשב רוביו לאחד מגדולי ידידיה של ישראל בארצות הברית, ומדיניותו כמזכיר המדינה המשיכה לבטא קו תמיכה מובהק זה.
בחודש פברואר 2025 ביקר רוביו בישראל לראשונה כמזכיר המדינה של ארצות הברית, ונפגש עם נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג ועם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. כמו כן, ביקר ביד ושם.[49]
באותו החודש הביע רוביו תמיכה בהצעתו של הנשיא טראמפ לפיה ארצות הברית תקבל לידיה את השליטה על רצועת עזה, והצהיר כי ארצות הברית ניצבת מוכנה להוביל ולהפוך את עזה ליפה שוב, וכי היא חותרת להשגת שלום בר קיימא באזור עבור כל העמים.[50]
בחודש מרץ 2025 עקף רוביו את הקונגרס באמצעות הכרזה על מצב חירום, וזאת במטרה להעביר לישראל משלוח נשק בשווי ארבעה מיליארד דולר.[51]
.jpg)
מעורבות במאמצי התיווך במלחמת רוסיה אוקראינה
ב 16 בפברואר 2025 דחה רוביו את החששות לפיהם אוקראינה ואירופה יודרו מכל משא ומתן עתידי לשלום במסגרת הפלישה הרוסית לאוקראינה, וציין כי שיחת טלפון אחת אינה פותרת מלחמה מורכבת כזו, אך הוא יכול לומר שדונלד טראמפ הוא המנהיג היחיד בעולם שיכול פוטנציאלית להתחיל בתהליך זה.[52] ב-18 בפברואר נפגשו בריאד שבערב הסעודית משלחות מארצות הברית ומרוסיה בראשות רוביו ושר החוץ הרוסי סרגיי לברוב, וזאת במטרה לגבש מסגרת להמשך המשא ומתן לשלום במלחמת אוקראינה.[52] אל רוביו נלוו היועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית מייק ואלץ והשליח המיוחד סטיב ויטקוף.[53]
ממלא מקום היועץ לביטחון לאומי
.jpg)
במאי 2025 הכריז נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ כי רוביו ישמש כממלא מקום היועץ לביטחון לאומי עד למינוי מחליף קבוע לתפקיד בשל שהיועץ לשעבר, מייקל וולץ ניהל "מגעים אינטנסיביים" עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו בנוגע לפעולה צבאית באיראן, שעות בודדות לפני פגישתם של טראמפ ונתניהו כך על פי דיווח ב"וושינגטון פוסט" וגם בשל הדלפות מצ'אט קבוצתי באפליקציית ההודעות סיגנל של וולץ וסגנו, אלכס וונג.מתוקף תפקידו כממלא מקום היועץ לביטחון לאומי, אליו נכנס לאחר עזיבתו של מייק ואלץ, הוא מנהל באופן אפקטיבי את המועצה לביטחון לאומי. המועצה צומצמה בתקופה זו על מנת לאפשר קבלת החלטות מהירה התואמת את סגנון הניהול של הנשיא.[54] בעוד שדמויות בכירות אחרות בממשל נתקלו בקשיי ניווט, התבלט רוביו ביכולתו להציע פתרונות מעשיים התואמים את מדיניות הנשיא ללא יצירת עימותים.[54] מקורבים לממשל ציינו ברשת סי אן אן כי רוביו תומך ביעדים של טראמפ ואינו מנסה לשנות את התוצאה הסופית, וכי הוא שומר על נאמנות לקו המדיני של הנשיא גם כאשר הדבר עומד בניגוד לעמדותיו בעבר כסנאטור.[54]
גירוש שגריר דרום אפריקה מארצות הברית
ב 14 במרץ גירש רוביו את שגריר דרום אפריקה בארצות הברית, איברהים רסול, וכינה אותו ״פוליטיקאי המלבה שנאה גזעית״.[55]
סין
בחודש מאי 2025 הודיע רוביו כי ממשל ארצות הברית יפעל באופן אגרסיבי לביטול אשרות כניסה של סטודנטים סינים, ובכלל זה כאלו המחזיקים בקשרים למפלגה הקומוניסטית הסינית או הלומדים בתחומי מחקר רגישים.[56] כמו כן הודיע כי ארצות הברית תגביר את הפיקוח והבדיקות על כל בקשות הוויזה העתידיות שיגיעו מסין ומהונג קונג.[56]
אפריקה
ב 27 ביוני 2025 אירח רוביו טקס חתימה על הסכם שלום בין הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו לבין רואנדה.[57]על פי תנאי ההסכם, רואנדה תיסוג עם כוחותיה הצבאיים ממזרח קונגו, ושתי המדינות ישיקו בתוך 90 ימים מסגרת עבודה לשילוב כלכלי הדדי.[57] הנשיא טראמפ הודיע כי ההסכם יכלול עסקאות עם מדינות המערב לאספקת מחצבים ובהם טנטלום, זהב, קובלט, נחושת וליתיום. מנגד, מבקרים טענו כי מחצבים הם רק גורם אחד מתוך מכלול הגורמים המניעים את הסכסוך באזור.[58] רוביו הגדיר את המעמד כרגע חשוב מאין כמוהו לאחר 30 שנות מלחמה, וציין כי הנשיא טראמפ הוא נשיא של שלום אשר מציב מטרה זו בראש סדרי העדיפויות שלו.[59] מנגד, ראש ממשלת קונגו לשעבר, ג'וזף קבילה, הביע ספקנות לגבי ההסכם וטען כי מדובר בעסקת חליפין מסחרית ותו לא.[59]
בחודש נובמבר 2025 קרא רוביו לפעולה בינלאומית דחופה לעצירת זרם כלי הנשק המועברים לכוחות הסיוע המהיר (RSF), המיליציה האחראית למעשי טבח המוניים ולפשעים קשים באל פאשר וברחבי חבל דרפור שבסודאן.[60] הוא הדגיש כי ארצות הברית מודעת היטב לזהות המדינות המעורבות באספקת הנשק למיליציה ואלו המאפשרות שימוש בשטחן לצורך מעבר המשלוחים, וציין כי מופעל לחץ כבד בדרגים הגבוהים ביותר לעצירת התופעה.[60]
מקסיקו
בתחילת חודש ספטמבר 2025 נפגש רוביו עם נשיאת מקסיקו קלאודיה שיינבאום ועם שר החוץ הרשמי רמון דה לה פואנטה, במהלך ביקורו השלישי באמריקה הלטינית. ארצות הברית ומקסיקו הסכימו להמשיך בשיתוף פעולה הדוק בנוגע למאבק בהברחות סמים ממקסיקו לארצות הברית והברחות כלי נשק מארצות הברית למקסיקו. רוביו שיבח את רמת התיאום וציין כי מדובר בשיתוף הפעולה הקרוב ביותר שהיה אי פעם בין שתי המדינות.[61]
איראן
בחודש יוני 2025 גיבה רוביו את התקיפות הישירות של ארצות הברית על אתרי הגרעין באיראן במסגרת מבצע צבאי, אשר הגיעו בעקבות גל תקיפות קודם של ישראל. בחודש ינואר 2026 הביע תמיכה פומבית נחרצת במחאות נגד המשטר שנערכו באיראן.
במהלך מבצע שאגת הארי מול איראן בשנת 2026 הצהיר רוביו כי ממשל טראמפ ידע מראש על כוונתה של ישראל לתקוף באיראן, וכי ארצות הברית ביצעה תקיפת מנע על מנת למנוע מספר גבוה יותר של נפגעים. רוביו הוסיף וטען כי העולם יהיה מקום בטוח יותר עם השלמת המבצע הצבאי, והבהיר כי הבעיה נעוצה בהנהגה האיראנית ולא באזרחים עצמם. הוא הביע תקווה כי הממשל בטהרן ייפול, אך סייג כי אם הדבר לא יקרה, מטרות המלחמה הן לפגוע קשות ביכולות הצבאיות של איראן ולהבטיח כי היא לא תשלוט במצר הורמוז.
ונצואלה
ב 3 בינואר 2026 פתחה ארצות הברית במבצע נחרצות מוחלטת במהלכו בוצעו תקיפות אוויריות בוונצואלה שבמהלכם נלכדו נשיא ונצואלה ניקולאס מדורו ורעייתו.[62] רשת סי אן אן הגדירה את רוביו ככוח המניע מאחורי האסטרטגיה של המבצע הצבאי.[62] הנשיא טראמפ הצהיר כי רוביו יהיה בין הבכירים האחראים על תהליך העברת הסמכויות וחילופי השלטון בוונצואלה בעקבות הדחתו של מדורו.[62]
קובה
ב 5 במאי 2026 נפגש רוביו עם מפקד פיקוד הדרום של ארצות הברית הגנרל פרנק דונובן לדיון בנוגע למבצע צבאי באזור באמריקה הלטינית, כאשר ברקע הפגישה הוצגה מפת קובה. כשנשאל לגבי הבחירה להצטלם על רקע המפה, הסביר רוביו כי קובה נמצאת תחת תחומי האחריות של פיקוד הדרום ומהווה את החלק הקרוב ביותר גאוגרפית לארצות הברית בגזרה זו.[63] ב-7 במאי הודיע רוביו על שורה חדשה של סנקציות נגד תאגיד הניהול העסקי של קובה הנמצא בשליטת הצבא הקובני, אותו הגדיר רוביו כלב המערכת הכלכלית של המשטר הקומוניסטי במדינה.[64]
לבנון
רוביו הוביל את המגעים הדיפלומטיים הישירים בין ישראל לממשלת לבנון במהלך מבצע שאגת הארי. רוביו הפגין קו נוקשה כלפי פניות והצעות מצד גורמים לבנוניים רשמיים להפסקת אש מיידית. רוביו מיישר קו עם הגישה לפיה אין מקום להפסקת אש זמנית או כזו שאינה כוללת מנגנוני אכיפה ופיקוח בינלאומיים חסרי תקדים, אשר יבטיחו את יישום החלטות מועצת הביטחון של האו״ם וירחיקו את איומי הטרור באופן מוחלט מקו הגבול.[65]
עמדות פוליטיות
כלכלה
במהלך התמודדותו לסנאט היה מזוהה רוביו עם תנועת מסיבת התה[66]. הוא תמך ביוזמה להגביל את הגידול בהוצאות הפדרליות והתנגד לחבילת התמריצים של הנשיא ברק אובמה ב-2009. הוא תומך ביוזמות שנועדו לאזן את התקציב הפדרלי, כולל תיקון ואיזון תקציבי[67]. רוביו תמך בשינויים במנגנון הביטוח הלאומי כדי למנוע גירעונות שהיו צפויים בעתיד. הוא הצהיר שהוא תומך בתוכנית המחקר ופיתוח הפדרלית שמקדמת ומממנת חדשנות טכנולוגית, שבה הוא רואה "נושא קריטי לפיתוח המשק"[67].
הוא תומך בהארכת הקיצוץ במיסים ומאמין כי אין צורך להעלות מיסים בעת מיתון. הוא מתנגד למס על רווחי הון ולמס העיזבון, וקבע כי מדובר בכפל מס.
משפחה ומגדר
רוביו מחזיק בדעות שמרניות בנושאים חברתיים. הוא מתנגד להפלות ולפסק דין רו נגד וייד, והצהיר כי "הזכות לחיים היא דבר בסיסי שמנצח כמעט כל זכות אחרת שאני יכול לדמיין"[68]. במהלך עימות הבחירות של המפלגה הרפובליקנית ב-2015, ציין כי הוא מאמין כי לעובּרים מגיעה ההגנה של חוקת ארצות הברית, גם במקרה של היריון לא רצוי, ושהדורות הבאים יראו את ההפלות כמעשה ברברי.
מדיניות חוץ
הוא מתנגד להסכם עם איראן בנוגע לתוכנית הגרעין שלה, וב-2015 היה אחד מ-47 הסנאטורים שחתמו על מכתב המתריע כי הקונגרס עשוי שלא לכבד הסכם זה. יחד עם הסנאטורית ג'ין שאהין מהמפלגה הדמוקרטית יזם חוק להגבלת פעילותו של ארגון חזבאללה. החוק מאשר להטיל סנקציות על מוסדות פיננסיים בין-לאומיים המקיימים פעילות עסקית עם ארגון חזבאללה ועם גופי לוויין שלו. החוק עבר בסנאט בנובמבר 2015 ובבית הנבחרים בדצמבר אותה שנה[69].
בתחום מדיניות החוץ התנגד רוביו למדיניותו של אובמה מול מדינות אמריקה הלטינית וכינה אותה נאיבית, מהוססת ורשלנית[70]. הוא היה מראשי המתנגדים לחידוש היחסים הדיפלומטיים עם קובה, צעד שאותו כינה ניצחון למשטרים מדכאים[71].
במהלך מלחמת שאגת הארי, הצהיר כי ארצות הברית לא תסבול ניסיון של איראן להחזיק נתיבי שיט בינלאומיים, כבני ערובה באמצעות סחיטה, איומים בכוח או גביית תשלום.
.jpg)
יחסו לישראל
רוביו נחשב מגדולי התומכים של מדינת ישראל בארצות הברית. כחלק מתמיכתו בישראל, הוביל את חקיקת החוק למאבק ב-BDS.
בביקורו כמזכיר המדינה בישראל בפברואר 2025 הצהיר כי חייבים לחסל את חמאס בעזה[73]. בסוגיית החטופים במלחמת חרבות ברזל אמר רוביו: "חמאס הוא ארגון חולה וזה לא משא ומתן נורמלי, העסקאות האלה מטורללות, רואים את התנאים בהם החטופים מוחזקים. העולם מתנהל כאילו זה הגיוני לחטוף תינוקות, נערים ואנשים שאין להם קשר למלחמה ולשים אותם במנהרה במשך שנה וחצי"[74].
במלחמה מול איראן במסגרת מבצע שאגת הארי אמר: "חילות האוויר של ישראל וארצות הברית – שני חילות האוויר החזקים בעולם – יפרקו את המשטר הזה"[75]. בהתייחסות למלחמה אמר שהמטרה שלנו, שאיראן לעולם לא תוכל לפתח נשק גרעיני[76].
קרבה לדונלד טראמפ
רוביו נחשב לבעל השפעה יוצאת דופן בממשל טראמפ השני ומתבלט ביכולתו הייחודית לנווט במערכת היחסים עם הנשיא. בעוד שדמויות בכירות אחרות בממשל נתקלו בקשיי ניווט ובעימותים, רוביו התבלט כאדם שיודע להתנהל מול טראמפ ולהציע פתרונות מעשיים מבלי לייצר חיכוכים. מקורבים לממשל ציינו ברשת סי אן אן כי רוביו תומך באופן מלא ביעדים של טראמפ ואינו מנסה לשנות את התוצאה הסופית, וכי הוא שומר על נאמנות מוחלטת לקו המדיני של הנשיא גם כאשר הדבר עומד בניגוד לעמדותיו בעבר כסנאטור.[54]
הנשיא טראמפ עצמו התבטא באהדה רבה כלפי רוביו וציין בחודש אפריל כי בעת שמתעוררת בעיה הוא פונה אליו ישירות כדי שיפתור אותה. התקרבות זו מסמנת שינוי משמעותי במערכת היחסים ביניהם מאז שהתמודדו זה מול זה ביריבות פוליטית מרה בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית לנשיאות בשנת 2016. כיום חולקים השניים קשר אישי קרוב, מבלים שעות רבות יחד בבית הלבן ושותפים לתחומי עניין משותפים מחוץ לעולם הפוליטי. רוביו משמש כזרוע הביצועית הישירה ביותר של הנשיא בזירה הבינלאומית, ומוביל עבורו את הרגעים הרגישים ביותר ובהם המגעים הדיפלומטיים מול רוסיה, המזרח התיכון ודרום אמריקה.[54]
חיים אישיים
רוביו התחתן ב-1998 לג'נט דוסדבס, אף היא בת למשפחה ממוצא היספני, שהוריה היגרו מקולומביה. בעברה עבדה דוסדבס כטלרית בבנק והייתה מעודדת של קבוצת הפוטבול מיאמי דולפינס.[77] לזוג ארבעה ילדים: דניאלה, אמנדה, אנתוני, ודומיניק.[77]
בנם הבכור, אנתוני, משחק בתפקיד רץ אחורי (Running Back) בקבוצת הפוטבול של אוניברסיטת פלורידה ("פלורידה גייטס").[78] רוביו ומשפחתו מתגוררים במערב מיאמי, פלורידה. רוביו הוא דו-לשוני ודובר ספרדית, שפת אמו, ברמת שפת אם.[79]
רוביו הוא נוצרי קתולי. כמאמין קתולי אדוק, הופיע רוביו באירועים פומביים ביום רביעי של האפר, עם סימן צלב על מצחו. זאת כדי לציין את תחילת ימי התענית שלפני הפסחא.[80]
בריאיון ב-2012 הצהיר רוביו: ”אני קתולי. אמונתי עולה בקנה אחד מבחינה תאולוגית עם הכנסייה הקתולית. אני מאמין בסמכותה של הכנסייה, אבל יש לי גם כבוד עצום לאחים ולאחיות בזרמים הנוצריים האחרים”.
בנאום שנשא בוועידת מינכן לביטחון בשנת 2026, ציין רוביו כי הוא בעל שורשים ספרדיים ואיטלקיים שמקורם מסביליה ומקזאלה מונפראטו שבממלכת פיימונטה.[81]
רוביו הוא חובב של מוזיקת היפ-הופ משנות ה-90 של המאה ה-20, ובכלל זה של האמנים טופאק שאקור (2Pac), פאבליק אנמי ואמינם, ואף נהג לצטט שורות משירי היפ-הופ בנאומיו הפוליטיים.[82]
קישורים חיצוניים
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל אישים | ||
|
פורטל מדע המדינה | ||
|
פורטל ארצות הברית | ||
אתר האינטרנט הרשמי של מרקו רוביו
מרקו רוביו, ברשת החברתית פייסבוק
מרקו רוביו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מרקו רוביו, ברשת החברתית אינסטגרם
מרקו רוביו, ברשת החברתית LinkedIn
מרקו רוביו, סרטונים בערוץ היוטיוב- מרקו רוביו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מרקו רוביו באתר הסנאט של ארצות הברית
- Immigrant Son, טיים מגזין, 7 בינואר 2013
- אנדרו אסנסטן, קורץ לנשיאות: הסנטור האמריקאי עצר בישראל והתיידד עם נתניהו, באתר הארץ, 21 בפברואר 2013
- Rubio To Colleagues: Don't Boycott Netanyahu Speech, Israel Deserves Our Support, Press Release מאתר האינטרנט של סנטור מרקו רוביו, כולל נאומו על ישראל (לקראת נאום נתניהו בקונגרס), 12 בפברואר 2015 (באנגלית)
- רוביו לעמיתיו: אל תחרימו את נאום נתניהו, ישראל ראויה לתמיכתנו, נאומו של רוביו עם כתוביות בעברית
- רוביו לעמיתיו: אל תחרימו את נאום נתניהו, ישראל ראויה לתמיכתנו, נאומו של רוביו עם כתוביות בעברית
מרקו ברברו ואשלי פרקר, הניו יורק טיימס, מרקו רוביו, בן למהגרים וכוכב רפובליקאי צעיר, יתמודד לנשיאות ארה"ב, באתר הארץ, 13 באפריל 2015 - יצחק בן-חורין, זמן רוביו. הרפובליקנים מצאו אובמה משלהם, באתר ynet, 1 בנובמבר 2015
- אריאל כהנא, "באזור רווי מלחמות, ישראל היא דמוקרטיה אמיתית", באתר nrg, 4 בנובמבר 2017
- מיכאל טוכפלד, "הסרבנות הפלסטינית היא המכשול לשלום, לא ההתנחלויות", בעיתון מקור ראשון, 28 בפברואר 2018
- פרופיל ב-Project Vote Smart
- מרקו רוביו באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- יהודה אוזלבו, יהדות ארצות הברית ומאבקה בחרם נגד ישראל, באתר קרן משפחת רודרמן, דצמבר 2018
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
- ↑ "Marco Rubio, Bobby Jindal Become Focus Of Bipartisan Birthers". The Huffington Post.
- ↑ "Marco Rubio's compelling family story embellishes facts, documents show". The Washington Post. Retrieved October 21, 2011
- ↑ Roig-Franzia, Manuel (June 17, 2012)."Marco Rubio's grandfather had difficult transition to U.S.". The Washington Post. Retrieved February 24, 2013.
- ↑ "Marco Rubio's grandfather ordered deported to Cuba in 1962". West Palm Beach, FL: WPBF. Associated Press. April 25, 2012. Retrieved February 24, 2013.
- ↑ "Marco Rubio's book explains why he left Mormonism". Salt Lake Tribune.
- ↑ "Sen. Marco Rubio's religious journey: Catholic to Mormon to Catholic to Baptist and Catholic". CNN. Retrieved February 24, 2012.
- ↑ "Marco Rubio—Biography". Republican Business Council. 2010. Retrieved May 24, 2012
- ↑ "Transcript: Marco Rubio's State of the Union Response - ABC News". Abcnews.go.com. February 13, 2013. Retrieved February 20, 2013.
- ↑ "Miami's Marco Rubio becomes new Florida senator". Miami Herald. Retrieved August 24, 2011.
- ↑ "December 14, 1999 Special Primary Senate 34 and House 111 & 115". Florida Department of State Division of Elections. Retrieved February 14, 2013.
- ↑ "Marco Rubio, Tea Party pretty boy". Miami New Times. Retrieved February 14, 2013.
- ↑ "Legislator says he got calls demanding he end sit-in Series: AROUND THE STATE: [SOUTH PINELLAS Edition]". St. Petersburg Times. January 26, 2000. Retrieved February 14, 2013.
- ↑ "FL State House 111 Race - Nov 07, 2000". Our Campaigns. Retrieved September 2, 2012.
- ↑ "Dade Hispanics Set to Get Top Posts in House". Nl.newsbank.com. December 10, 2002. Retrieved September 9, 2012.
- ↑ "Marco Rubio's U.S. Senate campaign grew out of his 2007 antitax roots". Tampa Bay Times. July 12, 2010. Retrieved May 24, 2012.
- ↑ At Florida International University, GOP rising star Sen. Marco Rubio is professor Rubio, Tampa Bay Times (באנגלית)
- ↑ Terris, Ben (2015-02-10). "What it's like to take a political science class with professor Marco Rubio". The Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286.
- ↑ Professor Rubio, POLITICO
- ↑ Barbaro, Michael; Eder, Steve (2015-05-09). "Billionaire Lifts Marco Rubio, Politically and Personally". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331.
- ↑ "Florida Senate Election Results". NBC News. November 8, 2010. Retrieved February 19, 2013.
- ↑ "President Obama, Marco Rubio face off on tax cuts". Christian Science Monitor.
- ↑ "Marco Rubio: I want to be a senator, not president or vice president". The Daily Caller. Retrieved January 19, 2012.
- ↑ Marco Rubio’s 2-front battle for immigration reform, Yahoo, February 4, 2013.
- ↑ "Marco Rubio". New York Times. July 2, 2012.
- ↑ Marco Rubio Endorses Mitt Romney, Avoids Vice Presidential Speculation, abcnews, March 28, 2012.
- ↑ Republican National Convention night 3: Winners and losers, Marco Rubio steps into national spotlight with GOP convention speech focused on how U.S. is ‘exceptional’ country, The Washington Post, August 31, 2012.
- ↑ Mary Clare Jalonick, Rubio steps in to lead Senate Intelligence Committee, AP, May 19, 2020 (באנגלית)
- ↑ Kim, Seung Min; Siegel, Rachel; Partlow, Josh; Diamond, Dan; Natanson, Hannah; Willick, Jason; Stein, Jeff; Hax, Carolyn (2020-11-17). "Senate blocks Judy Shelton nomination to the Fed". The Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286.
- ↑ Staff, Washington Post; Partlow, Josh; Diamond, Dan; Natanson, Hannah; Willick, Jason; Stein, Jeff; Hax, Carolyn (2020-07-13). "U.S. declares many of China's maritime claims 'unlawful' as Beijing imposes sanctions on U.S. senators". The Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286.
- ↑ Florida Lawmakers Condemn Pro-Trump Protests On Social Media, WUSF, 2021-01-06 (באנגלית)
- ↑ Sen. Marco Rubio Claims Some Trump Supporters Who Barged Into Capitol Building 'Got Caught Up In The Moment' - CBS Miami, www.cbsnews.com, 2021-01-07 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Peter W. Stevenson, Adrian Blanco, Daniela Santamariña, Which senators supported a Jan. 6 Capitol riot commission, Washington Post (באנגלית)
- ↑ Amy Mackinnon, Lili Pike, Trump’s China Hawks Are Also Uyghur Advocates, Foreign Policy, 2025-07-01 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Marco Rubio, Wall Street Must Stop Enabling Communist China, The American Prospect, 2021-05-26 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Bryan Lowry, Florida Republicans pursue new sanctions after Russia’s invasion of Ukraine, miami herald, March 7, 2022
- ↑ "Florida Governor Election Results". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 2022-11-08. ISSN 0362-4331.
- ↑ Marco Rubio tells supporters he is running for president, The Washington Post, April 13, 2015
- ↑ אורלי אזולאי, טראמפ ניצח בענק בפלורידה, רוביו פרש, באתר ynet, 16 במרץ 2016
- ↑ Why I’m Running
- ↑ בן סמואלס, טראמפ ימנה את מרקו רוביו לשר החוץ ואת מייק וולץ ליועצו לביטחון לאומי, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2024
- ↑ Clare Foran, Senate votes to confirm Marco Rubio as secretary of state, first Trump Cabinet official to be approved, CNN, January 20, 2025 (באנגלית)
- ↑ דניאל אדלסון, רוביו הודיע על "ארגון מחדש" של סוכנות סיוע החוץ של ארה"ב: "סטתה מיעדה", באתר ynet, 28 במרץ 2025
- ↑ ארה"ב מטילה סנקציות על שופטים בבית הדין בהאג, באתר מאקו, 20 באוגוסט 2025
- ↑ נתן גוטמן, בשל התביעות נגד ישראל: ארה"ב הטילה סנקציות על שני שופטים בהאג, באתר www.kan.org.il
- ↑ Rubio is heading to Panama, POLITICO, 2025-01-22 (באנגלית)
- ↑ ‘This is not a joke’: Rubio says Trump is serious about buying Greenland, POLITICO, 2025-01-30 (באנגלית)
- ↑ A. B. C. News, Trump says he'd deport US citizens convicted of crimes 'in a heartbeat' if legal, ABC News (באנגלית)
- ↑ Rubio lauds El Salvador's offer to put U.S. deportees, including American criminals, in "mega-prison" - CBS News, www.cbsnews.com, 2025-02-04 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ שר החוץ האמריקני נפגש עם נתניהו בירושלים: "מרגישים אופטימיים ולא תחת אשליה - נמשיך לעבוד", באתר www.kan.org.il
- ↑ "'Make Gaza Beautiful Again': Trump's plan gets real". www.israelhayom.com (באנגלית אמריקאית). 2025-02-06.
- ↑ Trump Administration Expedites Major Arms Sale to Israel, FDD, 2025-03-05 (באנגלית)
- ^ 52.0 52.1 החל המסע לסיום המלחמה באוקראינה: נציגי טראמפ ופוטין נועדים בסעודיה, באתר ynet, 18 בפברואר 2025
- ↑ לאחר שנים של נתק: שרי החוץ של ארה"ב ורוסיה נפגשו, באתר www.kan.org.il
- ^ 54.0 54.1 54.2 54.3 54.4 האיש החזק: כך מרקו רוביו ביסס את מעמדו האיתן בממשל טראמפ, באתר מאקו, 22 ביולי 2025
- ↑ South African ambassador 'no longer welcome' in US, Rubio says, www.bbc.com, 2025-03-15 (באנגלית בריטית)
- ^ 56.0 56.1 US to ‘aggressively’ revoke visas of Chinese students, www.ft.com (באנגלית בריטית)
- ^ 57.0 57.1 Congo and Rwanda sign a U.S.-mediated peace deal aimed at ending decades of bloody conflict, NBC News, 2025-06-28 (באנגלית)
- ↑ קונגו ורואנדה חתמו על הסכם שלום, טראמפ: "יהיו תוצאות מיידיות", באתר ynet, 4 בדצמבר 2025
- ^ 59.0 59.1 מיכל בקשי, לאחר עשרות שנים: קונגו ורואנדה התחייבו רשמית לסיום הלחימה, באתר עכשיו 14, 20 ביולי 2025
- ^ 60.0 60.1 Sudan conflict: Marco Rubio calls for international action to cut weapons supplies to RSF, www.bbc.com, 2025-11-14 (באנגלית בריטית)
- ↑ Matthew Lee, MEGAN JANETSKY Leer en español, Rubio says US and Mexico will strengthen security collaboration, AP News, 2025-09-03 (באנגלית)
- ^ 62.0 62.1 62.2 Jennifer Hansler, Kylie Atwood, Alayna Treene, From planning to power: How Rubio shaped the Maduro operation | CNN Politics, CNN, 2026-01-06 (באנגלית)
- ↑ ‘So There It Is’: Rubio Explains Why He Took a Picture With Top General In Front of Map of Cuba, Yahoo News, 2026-05-05 (באנגלית בריטית)
- ↑ Marc Caputo, Rubio announces new Cuba sanctions, Axios, 2026-05-07 (באנגלית)
- ↑ מרקו רוביו מבהיר מי האשמים בהסלמה בצפון - וזו ממש לא ישראל, באתר www.maariv.co.il, 2026
- ↑ Midterms 2010: Tea Party 'Crown Prince' Marco Rubio wins, The Telegraph, 3 November 2010
- ^ 67.0 67.1 "Marco Rubio". OnTheIssues.
- ↑ "Rubio: 'America cannot truly fulfill its destiny unless' it ends abortion" Daily Caller. Retrieved February 25, 2013.
- ↑ מיכאל טוכפלד, הקונגרס אישר את החוק למלחמה במימון החיזבאללה, באתר nrg
- ↑ Overcoming Obama’s Neglect of Latin America, מאמר דעה של רוביו במגזין נשיונל ריוויו, 9 באפריל 2015
- ↑ A Victory for Oppression, מאמר דעה של רוביו בוול סטריט ג'ורנל, 17 בדצמבר 2014
- ↑ Secretary of State Marco Rubio And Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu - United States Department of State, United States Department of State, 16 בפברואר 2025 (באנגלית)
- ↑ ברק רביד, שר החוץ האמריקני: החטופים צריכים לחזור הביתה, חייבים לחסל את חמאס בעזה, באתר וואלה, 16 בפברואר 2025
- ↑ שר החוץ האמריקני: "מה שחמאס עשה חולני, זה לא מו"מ נורמלי", באתר ישראל היום, 14 במרץ 2025
- ↑ "חילות האוויר של ישראל וארצות הברית", מרקו רוביו, מאקו, מרץ 2026
- ↑ רון קריסי, מזכיר המדינה האמריקני: "אנחנו בדרך להשיג את מטרות המבצע באיראן", באתר ynet, 4 במרץ 2026
- ^ 77.0 77.1 Jessica Rettig, 10 Things You Didn't Know About Marco Rubio, us news, May 4, 2010,
- ↑ Meet Marco Rubio’s American footballer son Anthony Rubio, South China Morning Post, 2025-05-30 (באנגלית)
- ↑ Rubio debuts as personable, bilingual face of 'America First', France 24, 2025-02-06 (באנגלית)
- ↑ דודי קוגן, למה מרקו רוביו הופיע עם סימן צלב על המצח? | המשמעות מאחורי המנהג הנוצרי, באתר ישראל היום, 6 במרץ 2025
- ↑ S, Pangambam (2026-02-14). "Transcript: Marco Rubio Remarks at MSC 2026". The Singju Post (באנגלית אמריקאית).
- ↑ ‘DJ’ Marco Rubio quotes hip-hop classic to describe Iran’s leaders, The Independent, 2026-05-05 (באנגלית)
.svg)
| מזכירי המדינה של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
| חברי הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת פלורידה
| ||
|---|---|---|
| קבוצה 1 | דייוויד לוי יולי • סטיבן מלורי • אדונייג'ה ולש • אביה גילברט • צ'ארלס ויליאם ג'ונס • סמואל פסקו • ג'יימס טליאפרו • נייתן ברייאן • פארק טראמל • סקוט לופטין • צ'ארלס אנדרוז • ספסארד הולנד • לוטון צ'יילס • קוני מאק השלישי • ביל נלסון • ריק סקוט | 
|
| קבוצה 3 | ג'יימס וסטקוט • ג'קסון מורטון • דייוויד לוי יולי • תומאס וורד אוסבורן • סיימון קונובר • וילקינסון קול • סטיבן מלורי השני • ויליאם ג'יימס ברייאן • ויליאם הול מילטון • דאנקן פלטשר • ויליאם לותר היל • קלוד פפר • ג'ורג' סמאת'רס • אדוארד גארני • ריצ'רד סטון • פולה הוקינס • בוב גרהאם • מל מרטינז • ג'ורג' למיו • מרקו רוביו • אשלי מודי | |
מרקו רוביו43310839Q324546
- אמריקאים ילידי פלורידה
- מיאמי: אישים
- מועמדים בבחירות המוקדמות מטעם המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית
- מזכירי המדינה של ארצות הברית
- חברי הקבינט של ארצות הברית בממשל דונלד טראמפ השני
- חברי הסנאט של ארצות הברית מפלורידה
- מועמדים לנשיאות ארצות הברית ב-2016
- סנאטורים חברי המפלגה הרפובליקנית
- חברי הקונגרס ה-112 של ארצות הברית
- חברי הקונגרס ה-113 של ארצות הברית
- חברי הקונגרס ה-114 של ארצות הברית
- חברי הקונגרס ה-115 של ארצות הברית
- חברי הקונגרס ה-116 של ארצות הברית
- חברי הקונגרס ה-117 של ארצות הברית
- חברי הקונגרס ה-118 של ארצות הברית
- חברי הקונגרס ה-119 של ארצות הברית
- תנועת מסיבת התה: אישים
- אמריקאים ממוצא קובני
- בוגרי אוניברסיטת מיאמי
- בוגרי אוניברסיטת פלורידה
- סגל אוניברסיטת פלורידה הבין-לאומית
- אמריקאים שהופיעו ברשימת טיים 100
- אמריקאים שנולדו ב-1971