נפילתו של פאתון (רובנס)
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | פטר פאול רובנס |
| תאריך יצירה | העשור של 1600 |
| טכניקה וחומרים | צבע שמן, קנבס |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב | 131.2 |
| גובה | 98.4 |
| נתונים על היצירה | |
| מספר יצירה | 1990.1.1 |
נפילתו של פאתון הוא ציור שמן מאת הצייר הפלמי פטר פאול רובנס, שנוצר בשנים 1604–1605, ועבר עיבודים נוספים בסביבות 1606–1608. היצירה מתארת את המיתוס היווני של פאתון כפי שסופר ב"מטמורפוזות" של אובידיוס, ומשקפת את התעניינותו המוקדמת של רובנס בדרמה מיתולוגית, אור עז ותנועה מורכבת. הציור מצוי באוסף הגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון די. סי..
תיאור היצירה
הציור מתאר סצנה דרמטית הנשקפת מגובה רב מעל פני האדמה. במרכז נראה פאתון, בנו של אפולו, הנופל מראש הכרכרה השמשית, כשרק בד אדום־בורדו כרוך סביב גופו. הוא מתגלגל ראש קדימה, חזהו פונה אל הצופה, זרועותיו פרושות מעל ראשו ורגליו פסוקות. סביבו נראות ארבעת סוסי הכרכרה, שלושה מהם לבנים ואחד אפור, המשתלבים עם אחת־עשרה דמויות נשיות המרחפות או נופלות יחד עמו. הדמויות – חלקן בגלימות לבנות, אפורות, צהובות או ורודות – מתוארות בעלות שיער בלונדיני או חום, וחלקן מצוידות בכנפיים דמויות פרפר. הדמויות אוחזות ברסן הסוסים או נראות מתמזגות בעננים האפורים־כסופים הממלאים את הרקע. מצד שמאל ניכר קשת אסטרולוגית חיוורת, ומצד ימין עולים להבות כתומות עזות מן האדמה. אלומת אור בוהקת חוצה את הסצנה מן הפינה הימנית העליונה, ומדגישה את הדמויות המתפתלות באוויר.[1]
פרשנות
הציור מתאר את הסיפור המיתולוגי שבו פאתון ביקש מאביו אפולו להוביל את מרכבת השמש בשמים, אך כשל בשל חוסר ניסיונו. הסוסים השתוללו, וכדור הארץ קפא או נחרך בהתאם למרחק המרכבה. יופיטר, כדי להציל את העולם, הטיל ברק על פאתון והביא לנפילתו. בצד שמאל מתוארות ההורות, דמויות נשיות מכונפות המסמלות את עונות השנה, המגיבות באימה להתפרצות הכאוס. בתקופה זו הובן סיפורו של פאתון גם כמשל מוסרי נגד יהירות וחוסר מידה נכונה, ואף כהזהרה פוליטית מפני שליטים צעירים וחסרי ניסיון העלולים להביא חורבן על עצמם ועל קהילתם. פרשנים בני התקופה, ובהם קארל ואן מאנדר (1604), הדגישו את המסר כי יש לשמור על "הדרך האמצעית" ולא לסטות לקיצוניות. לצד המסרים האלגוריים, רובנס התעניין בעיקר בהזדמנות להציג דרמה קוסמית רבת עוצמה, בתנועה סוערת ובתאורה דרמטית.[1]
תולדות היצירה
הציור נוצר בראשית דרכו של רובנס באיטליה, כאשר שהה ברומא לאחר לימודיו באנטוורפן. בתקופה זו ביקר בוונציה, מנטובה וג'נובה, ונחשף ליצירותיהם של טיציאן, טינטורטו, רפאל, לאונרדו דה וינצ'י ומיכלאנג'לו, וכן לחדשנותו של קאראווג'ו. שילוב ההשפעות הללו ניכר בציור בנטייה לדרמטיות, בקומפוזיציה דינמית ובשימוש בקונטרסטים של אור וצל. במהלך העבודה שינה רובנס מספר פרטים בקומפוזיציה, כפי שניתן להבחין בשכבות צבע המכסות רצועות ורסנים של הסוסים. הציור נותר אחד מהישגיו הבולטים המוקדמים, המשקף את המעבר שלו לאמנות מונומנטלית עם תנועה ואנרגיה קוסמית.[1]
השוואות
בציור ניכרות השפעות ישירות מהאמנות האיטלקית שרובנס פגש במסעו בראשית המאה ה־17. מתוארת השפעתם של אמני הרנסאנס והרנסאנס המאוחר, בהם טיציאן, טינטורטו, רפאל, לאונרדו דה וינצ'י ומיכלאנג'לו, וכן חדשנותו של קראוואג'ו שהשפיעה על עיצוב האור הדרמטי. שילוב אלמנטים אלה ביצירה ממחיש את יכולתו של רובנס לספוג סגנונות שונים וליצור מהם קומפוזיציה דינמית ייחודית. בנוסף, עצם בחירתו במיתוס של פאתון מקשרת את היצירה למסורת הארוכה של עיבודי מטמורפוזות של אובידיוס, נושא פופולרי בקרב אמנים במאות ה־16 וה־17.[1]
תצוגות
היצירה נמצאת באוסף הגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון, שם היא מוצגת כאחת מהדוגמאות החשובות להתפתחותו המוקדמת של רובנס כאמן בארוק בעל סגנון ייחודי.[1]
סקיצה
-
שמן על פאנל, 28.1×27.5 ס"מ, המוזיאונים המלכותיים לאמנויות יפות של בלגיה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
נפילתו של פאתון (רובנס)41983765Q9366873