עוזיאל וכסלר
 |
עוזיאל (עוזי) וֶכּסלֶר (ז' בסיוון תרצ"ח, 6 ביוני 1938 - 19 ביוני 2017) היה יקיר ירושלים, יזם ומנהל, ראש מינהל מקרקעי ישראל והרשות לפיתוח ירושלים. ייסד את עזריאלי - מכללה אקדמית להנדסה ירושלים (לשעבר המכללה האקדמית להנדסה ירושלים) ושימש כנשיאה. כיהן כיושב ראש קרן גבריאל שרובר.
ביוגרפיה
נעוריו ותחילת דרכו
עוזי וכסלר נולד בשנת 1938 בירושלים למוני (משה) ורוני (רוזי) וכסלר, שעלו מגרמניה בשנת 1935, במסגרת העלייה החמישית. הוא גדל בשכונת בית וגן, במשפחה שהעניקה לבניה חינוך דתי מסורתי, סיים לימודים בבית הספר "חורב", למד בישיבת בני עקיבא כפר הרואה, סמינר מזרחי, בית ספר טכני "ברנדיס" ובבית הספר החקלאי עין כרם. בגיל ההתבגרות הוא יצא בשאלה, עזב את תנועת הנוער בני עקיבא והצטרף אל "השומר הצעיר". הוא יצא להכשרה בקיבוץ נחשון. וכסלר לא התגייס לשירות צבאי עקב מום מולד בלב, אך הצטרף לקיבוץ ניר עוז בנגב יחד עם חבריו לגרעין וחי בו במשך שבע שנים. כמו כן היה פעיל מרכזי בתנועת "השומר הצעיר" ועמד בראש קן מרכז בתל אביב.
בשנת 1963 עזב את הקיבוץ ואת התנועה וחזר לירושלים. לאחר עזיבת הקיבוץ הצליח להצטרף לשורות הסיירת הירושלמית בה שירת במילואים כלוחם במשך שנים אחדות, ובמסגרתה השתתף בקרב על שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים וכן במלחמת יום הכיפורים. שירת שנים רבות במילואים כקצין הסברה והופיע בפני אלפי חיילים ביחידות רבות.
בשלהי שנת 1964 החל את לימודיו באוניברסיטה העברית ושימש עורך בעיתון הסטודנטים "פי האתון". הוענק לו תואר ראשון בכלכלה ומדעי החברה, ותואר בהיסטוריה של עם ישראל.
לאחר שחזר לירושלים הוא התקבל לעבודה בנציבות שירות המדינה.
בעיריית ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים
בשנת 1978 החל לעבוד בעיריית ירושלים כגזבר העירייה וכיהן בתפקיד עשר שנים. בשנות כהונתו כגזבר עירייה היה ביחסי עבודה קרובים עם ראש העירייה, טדי קולק. וכסלר הקים את חברת "מוריה (החברה לפיתוח ירושלים בע"מ)" ובהמשך גופים נוספים שעיקרם פיתוח העיר ירושלים. בתקופה זו ובמסגרת תפקידו בעירייה, גם ניהל מאבק לשמירה על הר חוצבים כמרכז לתעשיות מתקדמות ומאוחר יותר הביא לפיתוח הר חוצבים ב' ג' וד'.
בשנת 1988 נבחר וכסלר, תוך גיבוי של טדי קולק, להקים ולנהל "הרשות לפיתוח ירושלים" (הרל"י), גוף סטטוטורי שממומן על ידי ממשלת ישראל ומטרתו קידום ירושלים. וכסלר פרש מהרשות בשנת 1994, אך חזר אליה בשנת 1997, וכיהן בה כיושב ראש עד לשנת 2003. הרשות הוציאה לפועל את רוב היזמות הציבורית בעיר. בהנהלתה נבנה מתחם "כיכר העיר" שריכז את 45 משרדי העירייה, שהיו פזורים עד אז ברחבי ירושלים. הוקמה חברת המים העירונית הגיחון. אזור דרום מערב העיר פותח ונבנו בו שכונת מנחת החדשה (מלחה), שכונת גבעת משואה, בית הספר התיכון למדעים ואמנויות, בית הלוחם, גן החיות התנ"כי, קניון מלחה, אצטדיון טדי, טרמינל "אגד", תחנת הרכבת במלחה, בנייני חברת גט"י (גן טכנולוגי ירושלים). כמו כן נבנה כביש בגין החוצה את ירושלים מצפון לדרום, ותוכנן "הגן הטכנולוגי" (מרכז מטע"מ) לתעשיות עתירות ידע שיבנה בגבעת רם.
במקביל ייצג וכסלר את ירושלים בעשרות חברות ופעילויות, בין השאר בחברת קרתא (שיקום ממילא), החברה לפיתוח מזרח ירושלים, מרכז השלטון המקומי, מפעל הפיס, חברת המתנ"סים, יד ושם, יד בן צבי, תיאטרון ירושלים, תיאטרון החאן, ועוד. עמד בראש צוות ההקמה שהביא לשיקום אתר "מגדל דוד" והפיכתו למוזיאון לתולדות ירושלים.
בשנת 1992 נבחר וכסלר ליושב ראש קרן גבריאל שרובר. בתקופת ניהולו את מינהל מקרקעי ישראל עזב וכסלר את הקרן, וחזר לכהן בתפקיד בשנית בסוף שנת 1996. במסגרת פעילותו בקרן שרובר הוקמו טיילת ארמון הנציב בירושלים ו"בית גבריאל" על שפת הכנרת. בנוסף התמנה וכסלר במרוצת השנים ליושב ראש הנהלת תיאטרון ירושלים, דירקטור בגן החיות התנ"כי ומוזיאון ישראל ויועץ לצוות ההקמה של הספרייה הלאומית החדשה.
במינהל מקרקעי ישראל
בשנים 1994–1996 כיהן כראש מינהל מקרקעי ישראל. במסגרת זו יזם ואירגן את הרפורמה של מבצע ההיוון, הקמת מפעלי פיתוח רבים והוביל בין השאר להסדר מקרקעין ופיתוח שתרמה להקמת מפעל "אינטל" fab28 בקריית גת, וליוזמות פיתוח רבות ברחבי המדינה.
וכסלר יזם חתימת הסכם עם חברת תעשיות מלח שבשליטת משפחת דנקנר לשינוי ייעודן של קרקעות חכורות ממינהל מקרקעי ישראל, שעליהן נמצאות ברֵכות אידוי המלח בעתלית ובאילת, מחקלאיות לעירוניות. השינוי אִפשר בניית דירות מגורים ושטחי מסחר עליהן. לפי ההסכם, תמורת פינוי הברֵכות תקבל החברה 40% מזכויות הבנייה בשטחים אלה,[1] ושטח חלופי. מבקר המדינה קבע בדו"ח באפריל 2001 כי תהליך קבלת ההחלטות שהוביל לחתימת העסקה היה "לקוי ולא מעמיק". הוא העריך כי שווי זכויות הבנייה שהועברו לתעשיות מלח בעסקה הוא כ-90 מיליון דולר, בניגוד להערכה של 23 מיליון דולר, שנרשמה במסמכי מועצת מינהל מקרקעי ישראל.[2]
עזריאלי - מכללה אקדמית להנדסה ירושלים
בשנת 1996 עמד וכסלר במרכז היוזמה להקמת המכללה האקדמית להנדסה ירושלים, מוסד אקדמי מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) ומייסדיה הם: עיריית ירושלים, הרשות לפיתוח ירושלים (הרל"י) ופרויקט "שותפות 2000 ירושלים-ניו יורק" של הסוכנות היהודית לארץ ישראל. המכללה הוקמה בשטח ובבניינים שבהם הייתה "מכללת בזק".
בחודש מרץ 2013 שונה שם המכללה ל"עזריאלי - מכללה אקדמית להנדסה ירושלים" כאות הוקרה לתרומתו של היזם דוד עזריאלי. התרומה תאפשר למכללה לבנות ולהקים קמפוס חדש, במטרה להגדיל בכ-75% את מספר הסטודנטים הלומדים במכללה, בטווח של החמש שנים הקרובות. הקמפוס יתפרס על שטח של כ- 30 דונם ובו בניינים בעלי כיתות לימוד חכמות, מעבדות משוכללות ומתקדמות, ספרייה ראשונה מסוגה בתחום ההנדסה, מעונות לסטודנטים, חממה טכנולוגית ומרכז חווייתי לסטודנט.
וכסלר קיבל מספר החלטות הנוגעות למכללה הן כנשיאה והן כראש הרשות לפיתוח ירושלים. כראש הרשות הוא העביר למכללה 5 מיליון שקלים כהלוואה, אולם כנשיא המכללה הוא חתם על הסכם עם הרשות הקובע שמדובר במענק. מבקר המדינה כתב על כך: "כנשיא המכללה אימץ מר וכסלר חוות דעת משפטית שגורסת כי מדובר בתמיכה ופעל על פיה, ואילו כראש הרשות לפיתוח הוא התעלם מכך ואישר בחתימתו את הדו"חות הכספיים של הרשות הקובעים שהסכום הוא הלוואה". דו"ח המבקר שעסק בענייני המכללה קבע שווכסלר היה שרוי בניגוד עניינים בין שני תפקידיו ברשויות ציבוריות – יו"ר הרשות לפיתוח ירושלים ויו"ר המכללה. נקודה נוספת הנוגעת למכללה היא התשלום על הקרקע, שם נקבעה למכללה שומה נמוכה ווכסלר לא הסב את תשומת הלב לטעות. אולם, בדו"ח מבקר המדינה אשר עסק בשתי הפרשיות, לא יוחסה לוכסלר פגיעה בטוהר המידות.[3][4] בדצמבר 2010 נחתם הסכם בין מינהל מקרקעי ישראל לבין המכללה במסגרתו שילמה המכללה למינהל מקרקעי ישראל 18.9 מיליון ₪ עבור חכירה מהוונת לתקופה של 49 שנה על הקרקע בה פועלת המכללה.
משפחתו
עוזי וכסלר היה נשוי לדניאלה, שופטת בית המשפט המחוזי ירושלים בדימוס. לזוג 4 ילדים.
אחיו הם: פרופ' מנחם רון וכסלר, עו"ד אורה זק ובנימין זאב וכסלר, סגן מנהל כללי במוסד יד בן צבי. בנו יוני הוא ממייסדי חברת אורקם טכנולוגיות. אחייניתו היא החזאית שרון וכסלר.
בשנת 2012 נבחר לקבל את תואר יקיר ירושלים.
קישורים חיצוניים
- רונית מזרחי, בגובה העיניים עם עוזי וכסלר, באתר nrg, 13 בנובמבר 2010
- הבלוג של עוזי וכסלר, באתר nana10
הערות שוליים
- ^ בקרקעות חקלאיות הזכאות בעת פינוי קרקע היא רק לפיצוי בגובה 13.5% משווי הקרקע.
- ^ עפרה אידלמן, פרשת הולילנד, עסקת הנדל"ן: היועמ"ש התנגד, אולמרט לחץ לאשר, באתר הארץ, 22 באפריל 2010.
שרון שפורר, כיצד הצליחה משפחת דנקנר למכור למדינה קרקעות - שמלכתחילה היו שלה?, באתר TheMarker, 28 במאי 2010.
אלעזר לוין, חברות המלח: שערוריית העסקה מ-1996, באתר News1 מחלקה ראשונה, 23 באפריל 2010. - ^ שי פאוזנר, לאן נעלמו 31 מיליון שקל של המכללה להנדסה, באתר כלכליסט, 16 בפברואר 2009.
היאלי יעקבי, צחנת חבורת עוזי וכסלר, באתר ישראל היום, 18 בפברואר 2009. - ^ מבקר המדינה, המכללה האקדמית להנדסה ירושלים, דוח ביקורת מיוחד, 16 בפברואר 2009, עמ' 9–28.
