עניית אמן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עניית אמן היא חובת אמירה בהלכה לשומע ברכה. משמעותה היא אישור והסכמה, ולעיתים תפילה שתתקיים הבקשה שנאמרה לפניה.

פירוש המילה אמן

המילה "אמן" היא השורש של המילה 'נאמנות', 'אמונה'. והיא מתפרשת בשני אופנים גם בצורה של בקשה, שאנו מתפללים ומבקשים 'תאמן' את הדבר כלומר תקיים וכמו שאומרים 'חבר' מלשון תחבר, 'דבר' מלשון תדבר כך גם 'אמן' מלשון 'תאמן' . והיא מתפרשת גם מלשון 'אמונה' שאנו מאמינים בדבר שהוא אמת[1]. בדרך הדרש מפורשת המילה כראשי תיבות של המשפט "אל מלך נאמן"[2], ומשמעה הכרת תודה לאל וקבלת מלכותו.

אזכורים קדומים של המילה אמן

בתנ"ך

בתנ"ך המילה מופיעה לראשונה בספר במדבר כחלק משבועת האישה הנחשדת בזנות תחת בעלה. האישה עונה "אמן אמן" בתשובה להקראה הנאמרת בפניה על העונש הצפוי לה אם אכן עשתה את אשר נחשדה בו, והיא בעצם מאמתת בדרך של שבועה את הדברים, כשכפילות המילה משמשת לחיזוק ההצהרה: וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה "אָמֵן אָמֵן" (במדבר, ה', כ"ב).

הביטוי מופיע בין היתר גם בספר ישעיה, ס"ה, ט"ז, במובן אמונה, אמת: "אֲשֶׁר הַמִּתְבָּרֵךְ בָּאָרֶץ יִתְבָּרֵךְ בֵּאלֹהֵי אָמֵן וְהַנִּשְׁבָּע בָּאָרֶץ יִשָּׁבַע בֵּאלֹהֵי אָמֵן כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת וְכִי נִסְתְּרוּ מֵעֵינָי", ולא נמצא עוד בהוראה זו.

בירמיה, כ"ח, ו', המילה באה במובן 'לאשר ולקיים דבר נשמע': "אָמֵן וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה ה' יָקֵם ה' אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית ה' וְכָל הַגּוֹלָה מִבָּבֶל אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה".

מילה זו מופיעה גם בסוף מזמורי תהילים: מ"א, י"ד; ע"ב, י"ט; פ"ט, נ"ג.[3],

בגמרא

במסכת ברכות (נג, ב) נאמר: "רבי יוסי אומר: גדול העונה אמן יותר מן המברך".

במסכת שבת (קיט, ב) מסופר בשם רבי יוסי בר יהודה:
שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומיטתו מוצעת מלאך טוב אומר "יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך" ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו, ואם לאו מלאך רע אומר "יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך" ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו.

מהלכות עניית אמן

חלק מכללי אמירת ה"אמן" הם:

  • יש לומר "אמן" לאחר כל ברכה הנאמרת על ידי אחר.
  • אין לומר "אמן" אם לא שומעים את הברכה.
  • יש להמתין עד סיום הברכה בטרם אומרים "אמן" - אחרת ה"אמן" נקרא "אמן חטופה" - ואולם אין להמתין יותר מדי - "אמן" זו נקראת "אמן יתומה".
  • אין להאריך באמירת האמן שיעור זמן שלא מובן משמעות המילה.
  • אין לענות "אמן" על ברכות שאדם אומר בעצמו, מלבד ברכות מסוימות כמו ברכת בונה ירושלים שבברכת המזון, ולדעת הרמב"ם והשולחן ערוך גם לאחר ברכת ישתבח, שים שלום, השכיבנו וברכות נוספות שהן סיום סדרת ברכות.
  • אין לומר "אמן" לאחר ברכה הנאמרת על ידי גוי, אלא אם שומעים את הברכה בשלמותה.

מנהגים שונים

יש העורכים סעודת אמנים - סעודה שאומרים בה "אמן" מאה פעמים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. שולחן ערוך סימן קכד סעיף ו
  2. מסכת שבת קיט, ב
  3. מילון התנ"ך מאת יהושע שטיינברג, הוצאת יזרעאל , תל -אביב, ערך "אמן"

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0