קהילת יהודי מז'יבוז'

קהילת יהודי מז'יבוז' היא הקהילה היהודית בעיירה מז'יבוז', שכיום באוקראינה.

היסטוריה

עוד בתקופת השלטון הליטאי, החלו פליטים יהודים להתיישב בעיר. עדות מבוססת לכך נמצאה בכתובות על מצבות קבורה בבית הקברות הישן של העיר - הנושאות תאריכים עוד משלהי המאה ה-15. (מעבר לכך קיימת מסורת עתיקה כי בית המדרש הראשון של מז'יבוז' - שבמרוצת השנים הפך להיות בית מדרש על שם הבעל שם טוב - נבנה כבר במאה ה-15).

כעיר העומדת על צומת דרכים חשוב, הפכה מז'יבוז' מעיירת ספר לאחת הערים החשובות והמרכזיות באזור. בעיקר עלתה חשיבותה עם החלת השלטון הפולני עליה, והטלת מרותה של שושלת האצילים לבית גרבורט על העיר. משנזקק בית גרבורט לחזק את מעמדה הפיננסי של העיר, השתלבו היהודים בפיתוח כלכלתה ובביסוס חיי המסחר בה. כך החלה הקהילה היהודית במז'יבוז' לפרוח ולגדול.

על חלקם של היהודים בניהולה האדמיניסטרטיבי של העיר בתחילת המאה ה-16, מעידים ממצאים ומסמכים שונים. הראשון שבהם הוא כתב הרשאה ל"אקזאקטור" (גובה מסים מטעם מלכות פולין) ליברמן, מופיע בספרי התיעוד של מִנהל הממלכה הפולנית מ-17 ביוני 1509: ”היהודי ליברמן, תושב מז'יבוז' - אשר מונה על ידי המלך זיגיסמונד יאגלון ירום הודו לפקח על ענייני האוצר הפולני בפודוליה וברוסיה. מקבל חסינות משפטית כנגד גורמי שלטון כלשהם, זולת המלך עצמו”.

סביר להניח כי השתלבות היהודים בפיתוחה הכלכלי של העיר, גרמה לגידול מהיר במספרם ואף היוותה זרז להתבססותם כ"קהילה" יהודית - המתועדת כ"קהילה" לראשונה, במסמכים רשמיים של הממשלה הפולנית משנת 1511 (המציינים את החלטת הכתר הפולני להוריד את שיעור המס השנתי שה"קהילה" אמורה לשלם לאוצר הממלכה מ-200 זלוטי ל-100 זלוטי).

חיי המסחר, בהשתתפותם הפעילה של יהודי מז'יבוז', התפתחו במהירות. הם סחרו עם ערים וארצות אחרות, ואף קיבלו פריבילגיות מיוחדות ממלכי פולין: זיגיסמונד הראשון בשנת 1547 וזיגיסמונד אוגוסטוס בשנת 1557, שפטרו אותם מתשלום מיסים ומכס בערי פולין השונות "ובפרט בלובלין ולבוב". הגדיל לעשות המלך סטפאן באטוריי, שבעקבות פלישתם של גדודים טטריים למז'יבוז' בשנת 1576 פטר את יהודיה לזמן מה מתשלומי כל המיסים, על מנת שיצליחו לשקם את עסקיהם. בד בבד עם שגשוגה הכלכלי של העיר ושל יהודיה צמחה הקהילה היהודית ותפסה לעצמה מקום של כבוד כגדולה שבקהילות פודוליה. בתעודות ממשלתיות וברישומי האוכלוסין נמצא כי בשנת 1570 השתייכו ליהודים 70 בתים במרכז העיר.

בין השנים 1648 ל-1653, מרד חמלניצקי, הקהילה היהודית סבלה מאוד.

בשנת 1765 חיו במדז'יבוז' היו 2,039 יהודים.

בשנת 1897 היהודים היוו 74% מאוכלוסיית העיר (6040 מתוך 8164).

מהמאה ה-18 הפכה מדז'יביז' למרכז החסידות. בשנת 1740 התיישב בעיר על פי המסורת הבעל שם טוב, שם נפטר בשנת 1760. היה בעיר שם בית כנסת מלבנים ו-5 בתי תפילה יהודים וכן בית חולים עם 20 מיטות.

בית הכנסת על שם הבעל שם טוב במדז'יבוז', תמונה משנת 1915. הוא נהרס ושופץ

הפוגרומים של תחילת המאה ה-20 וערעור היציבות בשנים 1917-1920 גרם לגל הגירה, ושיעור היהודים החל לרדת.

בשנת 1926, 4,614 יהודים חיו במדז'יבוז' (58.2% מכלל האוכלוסייה).

מאז שנות ה-30, פעילותם הדתית והתרבותית של היהודים הוגבלה על ידי השלטון הסובייטי.

בשנת 1939 חיו במדז'יבוז' 2,347 יהודים (51.64 % מהאוכלוסייה).^[1]

מז'יבוז' בשואה

עם נסיגת הצבא האדום ופינוי המוסדות הסובייטיים מאזור מז'יבוז' ביולי 1941, החלו לאומניים אוקראינים לפרוע ביהודי מז'יבוז'. עם תחילת הכיבוש נהרס בית מדרשו של הבעש"ט עד היסוד. כמו כן נהרס בית הקברות. כוחות גרמנים כבשו את מדז'יביז' ב-7 ביולי 1941. מיד לאחר כיבושה של מדז'יבוז' החלו הגרמנים והמשטרה המקומית להציק באכזריות ליהודים. יהודים נאלצו לעבוד בסלילת כבישים, בבניית שדה תעופה ובמחצבות.^[1]

בסתיו 1941 הוקם במדז'יביז' גטו. הגטו הוקף בגדר תיל גבוהה. העומס בגטו בתנאי מחיה של 15–20 נפש בחדר, עבודה קשה, מכות, רעב וטיפוס תרמו למוות המוני בגטו. הצעירים שביהודי העיר נשלחו לעבודות כפייה, ורבים מהם מתו. ב-14 באפריל 1942 נשלחו 220 גברים מהגטו ללוות שיירה צבאית גרמנית לחזית. כולם הושמדו.^[1]

בבוקרו של יום שלישי, 22 בספטמבר 1942, הקיפו אנשי הגסטאפו ועוזריהם האוקראינים את הגטו היהודי וריכזו את יהודי הגטו הנותרים בכיכר העיר. הצעירים רוכזו ונשלחו למחנות עבודה, ויתר היהודים, כ-1,000 במספר, נלקחו משם לגדות נהר בוג, שם נרצחו. כ-2,500 יהודים עדיין הצליחו להסתתר בבונקרים ובכפרי הסביבה, ובמשך שלושה שבועות נמשך ציד היהודים, ובסיומו נמנו כ-3,500 הרוגים אשר קבורים בקבר אחים מחוץ לעיר.

ב-22 בספטמבר 1942 רוב תושבי הגטו נורו על ידי גרמנים ושוטרים אוקראינים מקומיים בנקיקים מול גדות הבאג. כ-100 צעירים הושמו במחנה הריכוז לטיכוב (אוק'). רובם הגדול הושמד. רק מעטים מיהודי מדז'יבוז' ניצלו.^[1]

אחרי המלחמה

לאחר שחרור העיר בידי הצבא האדום ב-24 במרץ 1944 חזרו למז'יבוז' 24 משפחות יהודיות, אולם חיי הקהילה במקום לא נתחדשו.^[1] בשנת 1967 הוקמה אנדרטה על מקום הרצח ההמוני. בבית הקברות היהודי הישן נשתמרו קבריהם של הבעל-שם-טוב, הרשל אוסטרופולר ואחרים.^[1] בשנת 1969 עברו כל המוסדות הממשלתיים ללטיצ'ב, ורוב היהודים עזבו את העיירה. בשנות ה-80 חיו בעיר כשמונה יהודים, ובשנות ה-90 – שלושה.

בשנת 1977 ביקר בעיר הרב יצחק הכטמן, רבה של מונטריאול, ובידו תיאור בית הקברות הישן וקבר הבעש"ט. לאחר מאמצים למצוא את הקבר לפי התיאורים הקבר נמצא, אם כי הרוס. משפחת ליפיצקי חידשה את המצבה לאחר מכן, למרות אי מתן אישור מהשלטונות. ב-1981 התגוררו במדז'יבוז' רק שלוש משפחות יהודיות, וב-1989 היו בעיר חמישה קשישים יהודים.^[1]

מאז סוף שנות ה-80 הפכה מדז'יביז' למקום עלייה לרגל המונית של חסידים מרחבי העולם. מדי שנה ב-ו' בסיון מתאספים במדז'יבוז' חסידים מארצות הברית, מישראל וממדינות נוספות לחגוג את כניסת חג השבועות. לאחר 1991 בנתה חברת "דרך צדיקים", המארגנת נסיעות לקברי צדיקים, אוהל על קבר הבעש"ט, ואף בית מלון קטן לכל העולים לרגל.

בית המדרש העתיק שוחזר, ונבנה שם מקווה על יד מעיין הבעל שם טוב. מז'יבוז' מהווה מוקד עלייה לרגל לחסידים מרחבי העולם, העולים להתפלל על קברו של מייסד החסידות. רוב הבתים ברחוב המוביל לקבר נקנו על ידי החסידים. על הבניינים, אפילו שלטים עם שמות רחובות הינם ביידיש.

בית הקברות היהודי הישן במדז'יבוז'

מצבות יהודיות, שהובאו בעבר לחצר הטירה על ידי צוות המוזיאון המקומי, הוחזרו לבית הקברות היהודי.^[2]

מז'יבוז' ותנועת החסידות

מצבת הבעל-שם-טוב במז'יבוז'.

העיר מז'יבוז' ידועה היום בעיקר בזכות היותה מולדתה של תנועת החסידות ומקום מושבו של מייסד החסידות, הבעל שם טוב.

על פי מחקרו של ש. אנ-סקי ומשלחתו האנתרופולוגית, ראשי קהילת מז'יבוז' שחפצו להשיב לעירם המתפתחת את מעמדה משכבר הימים, הזמינו את מייסד תנועת החסידות, הבעל שם טוב, להתיישב בעירם. לבעש"ט, שכבר התפרסם באזור, התחייבו לדאוג לפרנסה מקופת הקהל ולמגורים. בית המדרש הראשון של העיר הפך להיות "בית מדרשו של הבעל שם טוב". בשנת 1760 נפטר הבעל שם טוב ונקבר בעיר. גם נכדו, רבי ברוך ממז'יבוז' חי בעיר ונקבר ליד סבו. גם נינו של הבעש"ט, רבי נחמן מברסלב, נולד בעיר. רבי אברהם יהושע השיל מאפטא אב"ד העיר אפטא שהיה מגדולי תנועת החסידות בדורו הגיע לגור בעיר מזיבוז ובנה בה בית מדרש שקיים עד היום, ובניו אחריו המשיכו את שושלת החסידות בעיר. והסתעפו ממנו חסידויות מזיבוז, אפטא-ז'ינקוב, קופיטשניץ וטורנופול.

חיי הקהילה

כאמור, על פי המסורת, הקימו לעצמם יהודיה הראשונים של העיר, במאה ה-15, בית מדרש קטן בנוי מעץ. משגדלה האוכלוסייה היהודית במז'יבוז', גדלו אף צרכיה. מנהיגי הקהילה - שהחלה לתפוס מקום של כבוד בין קהילות פודוליה - ראו לנכון להקים לעצמם בית מקדש מעט שיהא בנוי לתלפיות, ויוכל לשמש את כל תושבי העיר. בית הכנסת הגדול שהקימו יהודי מז'יבוז' במאה ה-16, נבנה מאבן על גבעה קטנה לא הרחק מהמצודה ובקרבת מקום לבית המדרש הישן. עם התפתחות הקהילה היהודית, במרוצת השנים, הפך כל האזור שמבית הכנסת ועד הכניסה המערבית של מז'יבוז' לאזור חנויות ומסחר יהודיים.

בתחילת המאה ה-17 כבר הפכה מז'יבוז' לאחת הבולטות שבקהילות היהודיות בדרום מזרח פולין, ולבעלת ההשפעה הגדולה ביותר על החיים היהודיים באזור ובין רבניה (בשנים 1604–1612) נמנה גם רבי יואל סירקיש (1561–1640), הידוע בכינויו הב"ח (על שם פירושו "בית חדש" על ארבעה טורים).