קוונגאן
קוונגאן (באנגלית: Kwongan) הוא כינוי לקהילת צמחים ייחודית של בתה הנמצאת בעיקר במישורי החוף של דרום-מערב יבשת אוסטרליה, ומהווה חלק חשוב מהנקודה החמה הביולוגית של דרום-מערב אוסטרליה. הקוונגאן מתאפיין במגוון ביולוגי פרחוני עצום ובנוכחות גבוהה מאוד של מיני צמחים אנדמיים. השם קוונגאן או קוונגקאן, מקורו בשפת הנונגאר של האבוריג'ינים במערב אוסטרליה, ומשמעותו "מישור חול"; כינוי זה אומץ על ידי בוטנאים וזואולוגים מערביים לתיאור הפלורה הייחודית של מישורי החול בדרום מערב אוסטרליה, בפרט באזור החוף.
מיקום
בתוך ממלכת הצומח האוסטרלית שמתשרעת על כל היבשת, הקוונגאן צומח בתוך אזור פיטוגאוגרפי בקצה הדרום-מערבי של היבשת הקרוי האזור פרחוני של דרום-מערב אוסטרליה (The Southwest Australian Floristic Region; מכונה לעיתים בעצמו ״אזור הקוונגאן״) ומהווה נקודה חמה ביולוגית. האזור הפרחוני מחולק ל-3 מחוזות בוטניים: המחוז הבוטני בדרום-מזרח החוף (Southeast Coastal Botanical Province), מחוז בוטני עתיר-גשמים (High Rainfall Botanical Province), ומחוז בוטני מעבר-גשמים (Transitional Rainfall Botanical Province) שגובל במדבריות צחיחים למחצה. בעבר, הקוונגאן התרחש ברוב המחוזות הבוטניים; כיום, כתוצאה מפעילות אנושית ושינויי אקלים, הוא מצוי בעיקר בשני המחוזות הראשונים, ונותרו שרידים מעטים שלו במחוז השלישי. אזור דרום-מערב אוסטרליה מחולק גם ל-6 אזורים אקולוגיים: האזור הביולוגי של וורן, יערות ג'רה, מישור חוף סוואן, מישור אספרנס-מאלי, הסוואנה הדרום-מערבית ויערות קולגרדי. הקוונגאן התרחש בעבר ברובם, אולם כיום נוכח בעיקר במישור אספרנס-מאלי, האזור הביולוגי של וורן, מישור חוף סוואן ויערות ג'רה.
מאפיינים
הקוונגאן מוגדר כאדמת שיחים וסבכים המתאפיינת בשכבת שיחים קטנים וסקלרופיליים ושיחים שגובהם פחות ממטר, לצד שיחים גבוהים יותר דמויי עצים. עצי אקליפטוס נוכחים גם הם, אך מפוזרים בדלילות. הקוונגאן נמצא באזור האקלים הים-תיכוני בקווי הרוחב הממוזגים, ונשלט על ידי מיני צמחים ממשפחת הפרוטאיים, ההדסיים והאברשיים. הקוונגאן צומח בעיקר על מישורי חול – בפרט לאורך קו החוף הדרומי והמערבי של היבשת, אך גם על גבעות גרניט ואבן גיר בפנים היבשת.
הקרקע החולית של הקוונגאן עניה בזרחן ובחומרים מזינים אחרים, היא חומצית, ומכילה צורן דו-חמצני וברזל; הרכב זה מונע התפתחות של אקליפטוסים ושיחים שאינם סתגלתנים ושומר על הייחודיות של הצמחייה. לשריפות הטבעיות התכופות יש השפעה מרכזית על הרכב הצמחים, והן אחראיות ליצירת פירופיטים: צמחים שמתרבים ומתפשטים באמצעות שריפות. המחסור בחומרים מזינים בקרקע מקשה על הצמחים באזור לייצר עלים חדשים בכל עונה, ומאלץ אותם לפתח עלווה ירוקת-עד. צמחים רבים בקוונגאן מאובקים לא רק על ידי חרקים אלא אפילו על ידי חולייתנים גדולים כעופות ויונקים, ומפיקים לצורך כך כמויות ניכרות של צוף; כמו כן, מינים רבים מפיצים את זרעיהם באמצעות "זריעת נמלים" (Myrmecochory).
לקוונגאן יש קווי דמיון לקהילות צמחים אחרות השוכנות באזור האקלים הים-תיכוני: הפינבוס בדרום אפריקה, המאקי באזור הים התיכון, הצ'פארל בקליפורניה, והמטוראל הצ'יליאני. הוא נבדל מהמאקי והצ'פראל בצפיפות נמוכה יותר של שיחים, והמאפיין העיקרי שמבדיל אותו מהפינבוס הדרום אפריקני הוא השפע היחסי של מיני צמחים חד-שנתיים.
מגוון ביולוגי
.jpg)
כ-70% מתוך 8,000+ מיני צמחים מקומיים באזור הפרחוני של דרום-מערב אוסטרליה מצויים בקוונגאן; כמעט מחצית מהמינים הללו לא נמצאים בשום מקום אחר על פני כדור הארץ, מה שהופך את הפלורה של הקוונגאן למשמעותית ברמה הלאומית וברמה הבינלאומית, כשהגיוון הביולוגי של הפלורה הוא הגבוה ביותר בעולם לאחר ממלכת אזור הכף בדרום אפריקה. משפחות הצמחים הנפוצות באזור הן הפרוטאיים, ההדסיים, האברשיים, הפיגמיים, דאסיפוגוניים וסחלביים ובמידה פחותה יותר גם טלליתיים, המודורומיים, עיריתיים, מימוסיים והרנוגיים; מיני הסוגים הבאים של משפחת הפרוטאיים וההדסיים הם הדומיננטיים ביותר באזור: בנקסיה, גרווילאה, הקיאה, דריינדרה, למברטיה, אדננתוס, מללויקה, דרוויניה, ורטיקורדיה, למרצ'אה, בופורטיה, קורימביה וקליסטמון, והם מהווים חלק חשוב מהמערכת האקולוגית המקומית. הדלות של הקרקעות בזרחן, מותירה בלב כיסי הסבך העבותים כתמי אדמה פנויים המאפשרים התפתחות של צמחים נוספים. עדות לעושר הפרחוני של הקוונגאן באה לידי ביטוי מול יחידת שטח באזור: ב-100 מטר רבוע יש בממוצע 90–350 מיני צמחים.
.jpg)
הפאונה הייחודית לאזור הקוונגאן כוללת מבין היונקים את הקווקה, וולבי הסבך המערבי, קנגורו חולדתי גילברט, פוסום זנב-טבעת מערבי, דיבלר, 4 מינים של דונרט, מספר מינים של עטלפים ומכרסמים, ותת-מינים אנדמיים של פסקוגל זנב-מברשת, פוסום זנב-מברשת מצוי, אנטכינוס צהוב-רגל ובנדיקוט חום דרומי; היונק האנדמי לקוונגאן שמשקף יותר מכל את הייחודיות של האזור הוא הצופון – היונק הקרקעי היחיד בעולם שניזון באופן בלעדי מצוף ואבקה ומציג התאמות מורפולוגיות ואנטומיות ייחודיות לצורך כך; היכולת להתבסס על תזונה נוזלית בלבד מתאפשרת בשל המגוון הפרחוני העצום בקוונגאן שמספק פרחים הנושאים אבקה וצוף במשך השנה כולה. בקוונגאן יש גם את אוכלוסיות הבר האחרונות של הנומבט, נמיית כיס מערבית, פסקוגל אדום-זנב ובטונג זנב-מברשת שהיו נפוצים בעבר באזורים נרחבים באוסטרליה ונעלמו משם כתוצאה מהשפעות האדם. היונקים הגדולים ביותר באזור שאינם אנדמיים הם קנגורו אפור מערבי והדינגו.
מבין העופות ניתן למנות 6 תוכאים אנדמיים: שלושה ממשפחת הדרראים ושלושה ממשפחת הקקדואיים; כמו כן יש שלושה מינים אנדמיים ממשפחת הדבשניים – ציפורים שמתמחות ביניקת צוף ואבקה מפרחים. לכל אחת ממשפחות ציפורי השיר הבאות יש נציג אחד אנדמי לקוונגאן: סבכיי פיות, אכנתיזיים, מעובי ראש, ציפורי שיחים, פסופודיים, אסטרילדיים ואדומי-חזה אוסטרליים. העוף הגדול ביותר באזור הוא האמו. בין בעלי החיים האחרים שאנדמיים לאזור ניתן למנות 2 מיני צבים, פתן אגם קרונין, 8 מיני צפרדעים ממשפחת המיובטרכיים, 9 לובסטרים ו-6 דגים.
מצב
הקוונגאן התרחש בעבר על פני כ-27% מהאזור הביוגאוגרפי של דרום-מערב אוסטרליה כולל באזורים נרחבים בפנים היבשת. ההתיישבות האירופאית באזור במהלך המאה ה-19 והקמת חגורת החיטה הובילה לאובדן חמור של בתי גידול עקב התפשטות עירונית, חקלאות, רעייה וכרייה, וכיום, הקוונגאן מוגבל ברובו לקו החוף הדרומי שם הוא מדולדל במידה ניכרת ומכסה 30% בלבד מאזור החוף (בסביבות 15,200 קמ״ר); במישור חוף סוואן למשל (מכף לווין עד פרת'), שהיה בעבר מכוסה כולו בצמחיית קוונגאן, נותרו רק שרידים מעטים ומקוטעים. חלק הארי של מה שנותר מהקוונגאן באזור החוף הדרומי, המכונה על ידי רשויות השימור ״שיחי קוונגאן הנשלטים בפרוטאיים״, מוגדר בסכנת הכחדה ומוגן על פי חוק הגנת הסביבה ושימור המגוון הביולוגי של מערב אוסטרליה משנת 1999. אזורים מוגנים בולטים שבהם נותרו שטחים נרחבים של קוונגאן הם הפארק הלאומי נהר פיצג׳רלד והפארק הלאומי רכס סטירלינג.
בעוד שחקלאות אינה מהווה איום כבעבר, האיומים העיקריים על הקוונגאן הם שריפות שיח עצומות שפוגעות בכל המערכת האקולוגית ומונעות את התחדשות צמחייה, התפשטות של מחלת ריקבון השורשים שנגרמת על ידי כימשון הקינמון (Phytophthora cinnamomi) ופוגעת במיוחד במיני פרוטאיים ואברשיים, שאיבת חול לצורכי בניה, שינויי אקלים, מחסור בגשמים ותיירות איטנסיבית באזורי החוף. הידלדלות הקוונגאן עשויה להשפיע ישירות על בעלי החיים התלויים באופן חלקי או מלא בקהילת הצמחים הזאת שמספקת להם צוף ואבקה לאורך השנה כולה.
לקריאה נוספת
- Pate, John S., and John Stanley Beard. Kwongan, plant life of the sandplain. University of Western Australia Press, 1982.
- Hnatiuk, R. J., and A. J. M. Hopkins. "An ecological analysis of kwongan vegetation south of Eneabba, Western Australia." Australian Journal of Ecology 6.4 (1981): 423-438.
- Hnatiuk, R. J., and A. J. M. Hopkins. "Western Australian species-rich kwongan (sclerophyllous shrubland) affected by drought." Australian Journal of Botany 28.6 (1980): 573-585.
- Yates, Colin J., et al. "Composition of the pollinator community, pollination and the mating system for a shrub in fragments of species rich kwongan in south-west Western Australia." Biodiversity and Conservation 16.5 (2007): 1379-1395.
קישורים חיצוניים
- מידע על הקוונגאן באתר "מסעות לב הארץ" של ארגון גונדוואנה לינק
- מידע על הקוונגאן, באתר NACC
- מידע מפורט על צמחיית הקוונגאן.
