וולבי סבך מערבי
 וולבי סבך מערבי
| |
|---|---|
וולבי סבך מערבי
| |
| מיון מדעי | |
| תחום תפוצה | |
|
וולבי סבך מערבי (שם מדעי: Macropus irma; קרוי גם וולבי שחור-כפפות או קווארה), הוא מין של חית כיס בינונית בסוג קנגורו האנדמית לחוף המערבי של אוסטרליה. מין זה של וולבי תואר מדעית לראשונה בשנת 1837 על ידי הזואולוג הצרפתי קלוד ז'ורדן (Claude Jourdan), והוא משויך לתת-הסוג Notamacropus. מבחינה חיצונית וולבי הסבך המערבי דומה מאוד למין הנכחד - וולבי גריי וכן לוולבי זנב-שוט.
טקסונומיה
וולבי הסבך המערבי תואר מדעית על ידי קלוד ז'ורדן בשנת 1837. הוא משויך לסדרת הקנגוראים שכל המינים בה מתאפיינים בזוג חותכות גדולות בלסת התחתונה, ושלושה זוגות חותכות בלסת העליונה ללא ניבים תחתונים. מערכת שיניים זאת היא התאמה ברורה עבור אכילת עשבים. וולבי הסבך ממוקם בסוג קנגורו הכולל 13 מינים מלבדו, בהם כאלו הגדולים ממנו פי כמה דוגמת קנגורו אדום וקנגורו אפור מערבי, והוא דומה חיצונית לוולבי זנב-שוט ולוולבי גריי שנכחד מן העולם. מבחינה אקולוגית, הוא חולק אורח חיים דומה לזה של קרובו וולבי טמר החופף איתו בטווח התפוצה.
וולבי הסבך מוכר גם בשם וולבי שחור-כפפות המציין את סימן ההיכר הבולט שלו, וכן בכינוי האבוריג'יני "קווארה" שהיה מפורסם במושבת נהר הברבורים שהוקמה על ידי האירופאים. בחלקים הפנימיים יותר במערב אוסטרליה, שמו מבוטא כ"קורה".
אנטומיה ומראה
מאפיינים פיזיים
אף שוולבי הסבך בין הקטנים בסוגו, הוא היונק השני בגודלו בדרום-מערב אוסטרליה המערבית: אורכו הכולל מקצה החוטם עד לקצה הזנב מטר וחצי ומשקלו נע בין 7 ל-9 קילוגרם. האורך הספציפי של הראש והגוף 45–52 סנטימטרים, ואורך הזנב 54–97 סנטימטרים. אף שיש הבדלים בגודל בין הזכרים לנקבות, אין דו-צורתיות זוויגית משמעותית. מבנה גופו של וולבי הסבך עגול ומוצק, כאשר פלג גופו האחורי רחב משמעותית מהקדמי. ראשו הרחב בגודל בינוני, עם חרטום קצר ומרובע. חוטמו גדול, עיניו בינוניות, והלוע שלו קטן וצר עם שפה שסועה. האוזניים גדולות ועגולות בדומה לארנב עם משטח פנים רחב ושעיר.
הרגליים האחוריות של וולבי הסבך חזקות ומפותחות, עם קרסוליים ארוכים המותאמים לתנועה מהירה ולקפיצה, ואילו הגפיים הקדמיות קטנות ודקיקות בצורה לא פרופורציונלית. הרגל האחורית היא חסרת בוהן (אצבע ראשונה), ואילו האצבע השנייה והשלישית מתמזגות ליצירת אצבע סינדקטילית בעלת זוג טפרים קטנים; האצבע הרביעית ארוכה ועבה במיוחד, והיא מוליכה את עיקר האנרגיה המועברת מהרגל לקרקע במהלך הקפיצה. האצבע החמישית עבה למדי אך קצרה משמעותית מהרביעית; לשתי האצבעות האחרונות יש טפרים גדולים ועבים. הזנב השרירי ארוך ועבה במיוחד יחסית לגוף. בהילוך רגיל שאינו כולל קפיצות, הוולבי משתמש בזנבו העבה כרגל חמישית כדי לתמוך במשקל הגוף בעת שהרגליים האחוריות מדדות קדימה.
כסות
הפרווה של וולבי הסבך קצרה וצפופה. צבע הפרווה הכללי הוא אפור-כסוף מחוספס, הנובע משילוב של שערות אפורות, צהובות, שחורות וחומות; אזור הגב, הכתפיים, הירכיים ופלג הגוף האחורי, נוטים לקבל גוון אפל ושחרחר אשר בשילוב עם השיער האפור מעניק לפרווה מראה כחלחל. אצל וולבים מסוימים, עשוי להיות דפוס של פסים שחרחרים קלושים על הגב. החלק התחתון הכולל את החזה, הבטן והמפשעה, עשוי להיות אפור-כסוף בדומה לגוף, אולם בדרך כלל יהיה בצבע לבן-קרמי. הזרועות והקרסוליים של וולבי הסבך בצבע צהבהב, ואילו כפות הידיים והרגליים בצבע שחור מבריק אשר מהווה סימן היכר בולט של המין. זנבו של הוולבי בצבע אפרפר, לבנבן או כחלחל, והוא מסתיים בקצהו בציצת שיער שחורה.
ראשו של וולבי הסבך בצבע אפור-כסוף עם צביעה ייחודית: הפנים בצבע אפור-פיח ועל הקודקוד יש מעין כיפה שחורה; מעל הלחיים האפורות, יש לו זוג פסים עבים בצבע לבן בוהק שנמשכים מהאוזן עד לשפתיים, ומעליהם זוג פסים שחורים עבים. במקרים רבים, הפנים עשויות להיות שחורות לחלוטין, והן מבליטות עוד יותר את הניגודיות החדה בינם לבין הפסים הלבנים והלחיים הבהירות. האוזניים כחלחלות בצידן החיצוני וצהבהבות עם סימונים שחורים בצידן הפנימי, והקצוות שלהן שחורות.
תפוצה
וולבי הסבך המערבי אנדמי לאוסטרליה המערבית, בה הוא מוגבל לאזור החוף הדרום-מערבי (מצפונית לעיר קאלברי עד לכף אריד). בית הגידול שלו מגוון למדי, וכולל פסיפס של סבכים ושטחי מרעה, לצד יערות ג'ארח ויערות אקליפטוס דלילים המנוקדים בכרי דשא, וסבכי הית המתאפיינים בצמחייה מגוונת להפליא. עם זאת, הוא נדיר יחסית ביערות הקארי הייחודיים למערב אוסטרליה, בשל הצפיפות היחסית של העצים המקשה עליו למצוא את מזונו העשבי. הוולבי נוהג לפקוד עונתית שטחים פתוחים לחים בתורו אחר הצמחייה האהובה עליו.
אקולוגיה
וולבי הסבך המערבי הוא יונק פעיל דמדומים התר אחר מזון בשעות הבוקר המוקדמות ושעות אחר הצהריים, ובמהלך היום הוא נוטה לנוח בסבך המוגן והמוצל על מנת למנוע אובדן אנרגיה. אף על פי שעיקר הפעילות היא בדמדומים, אין זה נדיר לראות אותו לפרקים גם באמצע היום. אין מידע כל כך אודות המבנה החברתי שלו, והוא ככל הנראה חי בגפו או בזוגות בשטח קבוע, אולם אינו טריטוריאלי. הוולבי מתקשר עם בני מינו באמצעות נהמות צרודות וקולות דמויי שיעול המשמשים כהפגנת תוקפנות, רקיעה עם הרגליים על האדמה המשמשת כסימן אזהרה, וקרקור רך המבוצע על ידי הזכרים במהלך החיזור.
וולבי הסבך הוא יונק צמחוני, אך לא ברור האם הוא לוחך עשב או לוחך עלים (של שיחים) שכן לא נעשה מחקר מקיף אודות התזונה שלו. פריטי מזון העיקריים שנצרכים על ידו הם יבלית, צלקנית והעלים הדביקים של המוג'אר (Nuytsia floribunda - מההרנוגיים). על מנת להתמודד עם האקלים האוסטרלי היבש, הוולבי מסוגל לשרוד ללא שתיית מים במשך זמן ממושך; בנוסף, יש לו קצב חילוף חומרים נמוך.
הוולבי נוהג לצאת ממקום מחבואו בסבך לעבר השטח הפתוח, כדי לקבל גישה טובה יותר לדשא טרי. ההימצאות שלו בשטחים פתוחים, הובילה אותו לאמץ סגנון הליכה שפוף כדי למנוע את גילויו על ידי טורפים. הטורף העיקרי של וולבי הסבך הוא שועל האדום שהובא על ידי המתיישבים האירופאים; לטאת כוח ונחשים עשויים לטרוף את הגורים.
התנהגות הרבייה של וולבי הסבך אינה ידועה כל כך, והיא ככל הנראה דומה לזו של קרובו וולבי טמר החי אף הוא במערב אוסטרליה. סביר להניח שהוא פוליגמי, כאשר יש מדרג חברתי ברור בין הזכרים הקובע את הגישה לנקבות. המדרג נקבע באמצעות גודל והתגוששויות. הנקבות מעדיפות להתרבות עם זכרי אלפא גדולים וחזקים, אך לעיתים קרובות גם עם זכרים במדרג נמוך יותר.
הנקבה ממליטה צאצא יחיד באפריל או במאי לאחר תקופת היריון של חודש, והיא מסוגלת לעכב את התפתחות העובר שלה עד שהכיס יתפנה או במקרה שיש מחסור במזון. תופעה זאת מאפשרת לנקבה להתמקד בגידול צאצא אחד בכל פעם ללא גזילת אנרגיה על גידול שניים בו זמנית. הגור מבלה 7 חודשים בכיס, ואז עוזב אותו לצמיתות אך עדיין יונק ממנה לתקופה נוספת. הנקבות מגיעות לבגרות בגיל 8 חודשים חודשים, והזכרים בגיל שנתיים.
תוחלת החיים המשוערת של המין היא עד 11 שנים.
מצב
וולבי הסבך המערבי מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), בשל תפוצה רחבה ואוכלוסייה גדולה ויציבה. בעבר, וולבי הסבך היה אחד היונקים הנפוצים ביותר במערב אוסטרליה, וניצוד בכמויות מסחריות על ידי המתיישבים האירופאים עבור פרוותו (לדוגמה: 122,000 ניצודו בשנת 1923, ו-105,000 בשנת 1924). למרות הציד האינטנסיבי, הוולבי נותר למין נפוץ באזורים הלא מיושבים, עד 1970 כאשר אוכלוסיית השועל האדום באזור החלה לגדול בצורה דרמטית. בין שנות ה-70 לשנות ה-90, אוכלוסיית הוולבי פחתה מאוד כתוצאה מטריפה על ידי השועל לצד אובדן בית הגידול למטרות חקלאות, אולם לקראת שלהי המאה ה-21 היא החלה לגדול שוב כתוצאה מתוכנית מקיפה לציד השועל במערב אוסטרליה ומהקמת אזורים מוגנים. כיום, האוכלוסייה העולמית מוערכת בכ-100,000 פרטים.
קישורים חיצוניים
- וולבי סבך מערבי, באתר ITIS (באנגלית)
- וולבי סבך מערבי, באתר NCBI (באנגלית)
- וולבי סבך מערבי, באתר GBIF (באנגלית)
תמונות של וולבי סבך מערבי, באתר פליקר
הערות שוליים
