קלמן ליבסקינד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קלמן ליבסקינד
קלמן ליבסקינד (cropped).jpg
לידה 2 במאי 1970 (גיל: 53)
ניר גלים, ישראל
תקופת הפעילות 1997–הווה (כ־27 שנים)
עיסוק עיתונאי
מעסיק מעריב השבוע, תאגיד השידור הישראלי וערוץ 20
סוג כתב עיתונאי חוקר, פובליציסט ושדרן רדיו וטלוויזיה בנושאי אקטואליה
תחום סיקור אקטואליה, ביקורת התקשורת
פרסים והוקרה פרס ביקורת התקשורת, אות אומ"ץ, אות אביר איכות השלטון
קישורים חיצוניים
פייסבוק קלמן-ליבסקינד-464441290234888

קלמן ליבסקינד (נולד ב-2 במאי 1970) הוא עיתונאי חוקר, פובליציסט ואיש תקשורת ישראלי. בעל טור שבועי בעיתון "מעריב סופהשבוע" ותוכניות אקטואליה יומיות בכאן ב' ובכאן 11.

ביוגרפיה

ליבסקינד נולד במושב ניר גלים להורים ניצולי שואה מזרם הציונות הדתית. התייתם מאביו צבי בגיל צעיר[1]. למד במסגרות חינוך דתיות לאומיות בקבוצת יבנה ובישיבת אור עציון. הוא התגייס לצה"ל לחטיבת גולני ולאחר זמן קצר עבר לחיל המודיעין. לאחר שחרורו, עבד כחוקר פרטי במשרד חקירות בתל אביב והיה פעיל בתנועת התחיה ואף היה מועמד מטעמה בבחירות לכנסת השלוש עשרה, במקום ה-86 הלא ריאלי. סיים לימודי משפטים בקריה האקדמית אונו.

קריירה

בשנת 1997 הצטרף לעיתון מקור ראשון ושימש כתחקירן שפרסם סקופים רבים. בשנת 2002 הזמין אותו עורך מעריב, אמנון דנקנר לכתוב ב"מעריב"[2]. כיום הוא כותב ב"מעריב השבוע" ובעל טור שבועי במוסף הפוליטי של "מעריב סופהשבוע".

בין השנים 2011–2016 הגיש תוכנית רדיו יומית בגלי ישראל. באוקטובר 2016 הצטרף לתאגיד השידור הציבורי ומגיש בכאן ב' תוכנית אקטואליה יומית בשם "קלמן-ליברמן", יחד עם העיתונאי אסף ליברמן. השתתף כחבר פאנל קבוע בתוכנית הפאנליסטים "הפטריוטים" בערוץ 20 בטלוויזיה.

בין השנים 2019-2020 הגיש תוכנית אקטואליה יומית בערוץ כאן 11 יחד עם אראל סג"ל בשם קלמן וסג"ל, החל מ-2020 מגיש לבדו תוכנית אקטואליה יומית בערוץ כאן 11 בשם "עצם העניין".

תחקירים בולטים

ביקורת כלפי התקשורת

ליבסקינד מרבה לבקר חלק מעמיתיו העיתונאים ולהציג מקרים שבהם הם מטעים את הציבור. בשתי כתבות בשנת 2002 טען שמרדכי גילת האשים באופן בלתי מבוסס אישי ציבור, בהם נציב שירות המדינה שמואל הולנדר. על כתבות אלה זכה ליבסקינד באותה שנה ל"פרס האגודה לזכות הציבור לדעת"[דרוש מקור]. במקרה אחר טען שעקיבא אלדר הציג את העובדות באופן מגמתי במאמר שכתב כנגד מועמדותו של השופט נעם סולברג לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה[17]. בנובמבר 2011 ביקר את העיתון "הארץ" על שהוא מנהל קמפיין, ובו הטעיות וסילופים, לפסילת מינויו של נעם סולברג לשופט בית המשפט העליון, מאחר שסולברג הוא מתנחל מגוש עציון שגם פסק נגד עקיבא אלדר בתביעת לשון הרע שהוגשה נגדו[18].

ליבסקינד כותב גם נגד הטיות פוליטיות בתקשורת ועיתונאים המערבים את עמדתם הפוליטית בכתבות ובראיונות עיתונאים. כך, למשל, כתב[19] נגד עודד בן-עמי ויעל דן שתקפו את הזמר עמיר בניון בראיונות עמו בעקבות שירו "אני אחיך", המוחה נגד ארגוני שמאל ישראליים שהגישו תביעות בחו"ל כנגד קציני צה"ל באשמת פשעי מלחמה[20]. בפברואר 2014, בעקבות פרשת אקו"ם ואריאל זילבר, ביקר ליבסקינד את התקשורת על כך שבעוד שלזילבר היא התייחסה כאל גזען וכהניסט קיצוני, היא הייתה הרבה יותר סלחנית כלפי התבטאויות קיצוניות ומסיתות של אנשי שמאל דוגמת שולמית אלוני, שלמה גזית, יגאל תומרקין וזאב שטרנהל[21]. ביקורת דומה מתח ליבסקינד על תגובת התקשורת כלפי שיר נוסף של עמיר בניון שנכתב בעקבות הפיגוע בבית הכנסת קהילת בני תורה, ועל יחס סלחני שלה ושל מערכת המשפט להתבטאויות מסיתות וגזעניות של שולמית אלוני, עמוס עוז, יצחק לאור ומוקי (דני ניב) נגד ימנים, דתיים ומתנחלים[22].

במאי 2014 ביקר ליבסקינד את התקשורת על התעלמותה מפשעי שנאה (הכוללים ונדליזם וריסוס צלבי קרס על רכוש יהודי) ו"טרור עממי" (הכולל יידוי אבנים ובקת"בים) שמבצעים ערבים ישראליים ופלסטינים כנגד יהודים[23]. בנובמבר 2014 ביקר ליבסקינד את היחס הסלחני לכאורה של השמאל והתקשורת לאלימות הערבית והמהומות של ערביי ישראל והסביר זאת בגזענות של ציפיות נמוכות: "יש משהו מקומם גם בהתייחסות הסלחנית של השמאל אל ערביי ישראל, סלחנות שנובעת קודם כל מתפיסת עולם גזענית. [...] הן התקשורת והן השמאל לא יקבלו אף פעם התפרעות קולקטיבית שכזו אצל יהודים, לא ביצהר, ולא בבאר שבע. הם יקבלו אותה אצל הערבים מתוך ראייה גזענית שרואה בערבי יצור נחות ואלים, שאי אפשר לצפות ממנו להתנהגות אנושית סבירה ושקולה"[24].

באפריל 2015, על רקע אי שידור מערכון של "הכל שפיט" המבקר את היחס לנשים במגזר הערבי, ביקר ליבסקינד את התקשורת על היעדר פלורליזם וחופש ביטוי, ועל כך שהיא סותמת פיות לתכנים ימניים לעומת מתן ביטוי לתכנים מקבילים או דומים מהצד השמאלי. כמו כן ביקר את מדור ביקורת הטלוויזיה של "הארץ" על התנכרותו לסמליים לאומיים ויהודיים[25].

בפברואר 2016, בעקבות תחקיר עד כאן על עזרא נאווי וארגוני שמאל רדיקלי ומנגד קמפיין ה"שתולים" של אם תרצו, מתח ביקורת על השימוש באשמת ה"הסתה" כדי להשתיק ביקורת פוליטית מצד ארגוני ימין בישראל, לעומת יחס סלחני להתבטאויות חמורות יותר משמאל[26]. כן ביקר את ההתנגדות לתת לאראל סג"ל לשדר בגלי צה"ל[27].

בספטמבר 2020 פרסם ליבסקינד מאמר שבו קרא לעסקה שבה יפרוש בנימין נתניהו מכהונתו כראש הממשלה, ובתמורה ייסגרו התיקים הפליליים נגדו[28]. בעקבות זאת טענו שמעון ריקלין, יעקב ברדוגו ואנשי תקשורת אחרים שליבסקינד, ועיתונאים נוספים שיצאו בקריאה דומה, פעלו לפי תדרוך של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. בתגובה פרסם ליבסקינד מאמר ובו ביקורת חריפה על עיתונאים אלה והסטנדרטים המקצועיים שלהם[29].

חיים אישיים

ליבסקינד נשוי לאילנה, אחות במקצועה, אב לחמישה וסב לנכד. בעבר גרה המשפחה במושב גמזו. כיום מתגוררת המשפחה ביישוב הקהילתי נחושה.

פרסים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ,הבנים מתחתנים ולא שבים למושב-הם פוחדים מסרטן', באתר www.jpress.nli.org.il
  2. ^ זאב גלילי, העיתונאי שהציל את כבוד התקשורת, באתר היגיון בשיגעון, ‏2008-12-07
  3. ^ מעריב, 20 ביוני 2003 עמ' 5 "לא יצר הרע"
  4. ^ עידן יוסף, בית הדין הגדול: הרב אבינר לא אשם, אתר news1‏, 6 באוקטובר 2010
  5. ^ קלמן ליבסקינד, התחקיר הראשון: כך פלש האלוף יואב גלנט לשטח שכניו, 27 בדצמבר 2008
  6. ^ קלמן ליבסקינד, לא יוצא מהשטחים: גלנט משתלט על עמיקם, nrg מעריב, 14 באוגוסט 2010
  7. ^ ערן סויסה, בצבא מודים: הדחנו את חושף פרשת גלנט, באתר nrg‏, 4 בפברואר 2011
  8. ^ נתניהו ביטל מינוי גלנט לרמטכ"ל; האלוף נווה יכהן באופן זמני, באתר כלכליסט, 1 בפברואר 2011
  9. ^ קלמן ליבסקינד, שופט עליון: מלחמתו האגרסיבית של השופט זילר בקבלן מהקריות, באתר nrg‏, 6 באוגוסט 2011
  10. ^ ההקלטות מעידות: במשטרה ידעו שגליק מאוים, ערוץ 7, 3 בנובמבר 2014
  11. ^ קלמן ליבסקינד, ‏פרסום ראשון: מה מופיע ב"מסמך יצחקי" שהחזיקה המשטרה בנוגע לח"כים, באתר מעריב אונליין, 21 ביולי 2018
  12. ^ קלמן ליבסקינד, ‏השקר נחשף: המשטרה כלל לא טרחה לבדוק את תלונות הליכוד לזיופים במגזר הערבי, באתר מעריב אונליין, 14 בספטמבר 2019
  13. ^ קלמן ליבסקינד, שופטת העליון ענת ברון דנה בעניינם של תורמים למוסד שמנהל בעלה, באתר מעריב, ‏26 במאי 2018;
    קלמן ליבסקינד, השופטת ענת ברון דחתה תביעות נגד מפעל הפיס, שתרם כסף למוסד בראשו עומד בעלה, באתר מעריב אונליין, ‏9 ביוני 2018;
    קלמן ליבסקינד, אנחנו העליונים: כך זה נראה כששופטים תופסים את עצמם כמלאכים, באתר מעריב, ‏26 בינואר 2019;
    קלמן ליבסקינד, אקטיביזם שיפוטי: אוסף ניגודי העניינים השלם של נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, באתר מעריב אונליין, ‏9 במאי 2020;
    קלמן ליבסקינד, רחוק מהאמת: הגרסאות הבעייתיות של השופט מני מזוז, באתר מעריב אונליין, ‏6 ביוני 2020;
    קלמן ליבסקינד, ‏יד רוחצת יד - השופטים העליונים במפגן שכבר מזמן לא ראיתם, באתר מעריב אונליין, 18 ביולי 2020
  14. ^ מתן וסרמן, ‏בעקבות חשיפת מעריב: משרד המשפטים יפרסם ניגודי עניינים של שופטים, באתר מעריב אונליין, 17 ביוני 2020
  15. ^ אריק בנדר, מתן וסרמן, אנה רייבה ברסקי, ‏ח"כים מהליכוד לא נכחו: הכנסת דחתה הצעה להקים ועדת חקירה לשופטים, באתר מעריב אונליין, 8 ביולי 2020
  16. ^ מתן וסרמן, הנשיאה חיות פרסמה את רשימת המקרים בהם שופט צריך לפסול את עצמו, באתר מעריב אונליין, ‏7 באוגוסט 2020
  17. ^ עקיבא אלדר - עיתונאי קטן, מניפולטור גדול
  18. ^ קלמן ליבסקינד, שיטת חיסול השופטים של 'הארץ' - דעה, ערוץ 7, פורסם במקור במעריב
  19. ^ קלמן ליבסקינד, צה"ל, הנאצים ו"הארץ", nrg (פורסם במקור ב"מוספשבת" מעריב, 7 באוגוסט 2010)
  20. ^ אבי שושן, אני אחיך, אתה אויב, באתר ynet, 18 באפריל 2010
  21. ^ קלמן ליבסקינד, הסלקטורים של מועדון הדעות, פרשת זילבר כמשל, nrg מעריב (פורסם במקור ב"מוספשבת"), 7 בפברואר 2014
  22. ^ קלמן ליבסקינד, ‏הם ואנחנו: איפה באמת כדאי לחפש את ההסתה והגזענות בישראל, באתר מעריב אונליין, 29 בנובמבר 2014
  23. ^ קלמן ליבסקינד, "מעריב סופהשבוע", 9 במאי 2014
  24. ^ קלמן ליבסקינד, ‏הערבים מעולם לא הזדקקו להצדקות כדי לרצוח יהודים, באתר מעריב השבוע, 15 בנובמבר 2014
  25. ^ קלמן ליבסקינד, ‏מסך הברזל: מדוע שלטון הטרור של משטרת המחשבות נזהר עם הציבור הערבי?, באתר מעריב אונליין, 11 באפריל 2015
  26. ^ קלמן ליבסקינד, ‏ימים של שקר וכזב: סותמי הפיות הכי גדולים ממשיכים להיחשב "המחנה הדמוקרטי", באתר מעריב אונליין, 6 בפברואר 2016
  27. ^ קלמן ליבסקינד, ‏תקשורת שלא מוכנה לוותר על ההגמוניה, אפילו לא על שעת שידור אחת, באתר מעריב אונליין, 20 בפברואר 2016.
  28. ^ קלמן ליבסקינד, ‏אינו יכול עוד: דווקא נוכח הישגיו המדיניים, בולט כשלונו של נתניהו בזירה הפנימית, באתר מעריב אונליין, 20 בספטמבר 2020
  29. ^ קלמן ליבסקינד, ‏הערוגה המסוכנת: על גידולי הפרא שצמחו בשולי עיתונות הימין, באתר מעריב אונליין, 25 בספטמבר 2020
  30. ^ ליבסקינד יקבל את הפרס למרות הלחצים, באתר ערוץ 7, 15 בנובמבר 2002
  31. ^ אסף כרמל, אורלי וילנאי-פדרבוש, קלמן ליבסקינד ומיכאל מירו זכו באות אומ"ץ, באתר הארץ, 22 ביולי 2007
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0