רבי אברהם שמחה הורוביץ (בארנוב)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב מבארניב
רבי אברהם שמחה הורוביץ
לידה תר"ו
בארנוב
פטירה ט"ו באדר א' תרע"ו (בגיל 70 בערך)
ירושלים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים
תאריך עלייה תרס"ט
מקום מגורים בארנוב, ירושלים
רבותיו רבי חיים הלברשטאם מצאנז, רבי מאיר מדז'יקוב, רבי משה מראזוודוב
תלמידיו רבי ישעיה אשר זעליג מרגליות
חיבוריו בית אברהם, מועדים לשמחה, חמרא טבא, אורה ושמחה
בת זוג בזיווג ראשון - הינדא, בזיווג שני - פיגא
אב רבי ישראל מבארנוב
אם בילא
צאצאים ראו צאצאיו

רבי אברהם שמחה הורוביץ (כונה גם הרב מבארניב; תר"וט"ו באדר א' תרע"ו) היה רב בבארנוב והאדמו"ר השני מבארנוב, בסוף ימיו עלה לארץ ישראל והנהיג בירושלים עדה חסידית.

ביוגרפיה

נולד בשנת תר"ו לרבי ישראל (תקע"ד – תר"ל) רבה של בארנוב והאדמו"ר הראשון מבארנוב ובנו של רבי אליעזר מדז'יקוב[1], ולבילא בת דודו רבי אברהם חיים מלינסק[1]. מסופר כי הוא נולד בברכתו של רבי צבי הירש מרימנוב[2].

בנעוריו גדל ולמד אצל אביו וסבו. בשנת תקפ"ח נישא להינדא, בתו של רבי מרדכי הירש וינברגר מדוקלא[3]. לאחר נישואיו נשאר להתגורר בבארנוב סמוך לאביו, והיה נוסע תדיר לרבי חיים הלברשטאם מצאנז, שנהג לקום מפניו משום כבוד סבו – רבו של רבי חיים מצאנז - הרבי מרופשיץ[4].

לאחר פטירת אשתו נישא בשנית לפיגא בת רבי צבי הירש שטיין.

רב ואדמו"ר

בשנת תר"ל – נפטר אביו רבי ישראל, ורבי אברהם שמחה – על אף גילו הצעיר (22) – מונה לממלא מקומו ברבנות העיר בארנוב וכאדמו"ר. בתפקידו זה כיהן 39 שנים עד שנת תרס"ט.

בספר הזכרון של העיר בארנוב מוזכרת תקופת כהונתו כתקופת זוהר של העיר, במהלכה ארגן את הבחורים והאברכים למשמרות לימוד כל היום והלילה[5]. כמו כן עסק עם קבוצה נבחרת מבני העיר בחכמת הקבלה. רבי ישכר דוב מבעלזא התבטא עליו כי היה גדול המקובלים בגליציה[5].

גם בכהונתו כאדמו"ר נסע לצדיקי הדור, ובייחוד לדודו רבי מאיר מדז'יקוב, ממנו ציטט רבות בתורותיו. כן מסר לו רבי מאיר את הכתב יד של הספר הקבלי ברית כהונת עולם – של רבי יצחק אייזיק מקוריץ – שהיה ברשותו, ורבי אברהם שמחה סדרו לדפוס[5].

כן נסע לדודו רבי משה מראזוודוב, וכן היה אצל רבי יהושע מבעלז, רבי דוד טברסקי מטולנה ורבי דוד משה מטשורטקוב, זאת על אף המתח ששרר אז בין חצרות צאנז לחצרות רוז'ין בשל מחלוקת צאנז-סדיגורא[5].

בשנים אלו ניהל קשר ידידות אמיץ עם בן דודו רבי נפתלי חיים הורוביץ מדזיקוב, והיה לו כתלמיד חבר, ורבי נפתלי חיים, שהסתיר הנהגותיו, גילה לו הרבה מסודותיו, ואף לאחר שעלה רבי נפתלי חיים לירושלים – המשיכו להתכתב ביניהם[5].

בחודש אב תרמ"ב קיבל מכתב מרבי נפתלי חיים ובו כתב לו: "הנני להודיעך כי היום יום ט' מנחם אב, בהגבהת הספר תורה ראיתי הפסוק של קריאת התורה של היום "ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו ש'מעת מ'תוך ה'אש" ראשי תיבות מש"ה, לכן אבקש ממך להחיותו אותו ובני ביתו והנלוים אליו, ולקרבם ולמסור להם כל ביתו ובית מדרשו, והוא ינהג הכל כמו בביתו, ואחר סוכות הנני גוזר עליך שתראה לו מכתבינו זה ושיחזור לשלום לעירו."

רבי אברהם שמחה לא הבין פשר המכתב, ולאיזה משה התכוון. אך בכ"ח באלול תרמ"ב בא שליח לבארנוב עם מכתב מדודו רבי משה מראזוודוב שבשל שריפה בעירו נשרפו ביתו ובית מדרשו, וברצונו לבוא עם משפחתו וחסידיו לבארנוב לימים הנוראים. תיכף נזכר במכתבו של רבי נפתלי חיים, ושלח לומר לדודו שהוא מוסר לו את ביתו ובית מדרשו, ועודד את חסידיו לארח את חסידי דודו עד אחר חג הסוכות[5].

בארץ ישראל

בשנת תרס"ט החליט רבי אברהם שמחה לעלות לארץ ישראל, כשכל בני עירו ליווהו בצאתו מן העיר. בדרכו שהה אצל רבי ישראל מויז'ניץ חתן דודו רבי מאיר מדז'יקוב. בנו רבי יעקב יצחק מונה לרב ואדמו"ר בבארנוב במקומו.

בהגיעו לארץ ישראל הפך תיכף למורה דרכם של חסידי ירושלים בכלל וחסידי רופשיץ וצאנז בפרט, וניהל את עדתו בבית מדרשו "לֵייבַּלֶ'עס שׁוּל"[6] של הנגיד לייבלי סוכטשבסקי בבית ישראל, והתגורר בבית הסמוך. תלמידו המובהק ומשמשו בירושלים היה רבי ישעיה אשר זעליג מרגליות, שאמר עליו "הוא העמידני על רגלי"[7].

בירושלים עמד בקשרי ידידות עם רבי דוד צבי שלמה בידרמן מלעלוב, ועם רבי חיים שאול דוויק הכהן וחכמי ישיבתו רחובות הנהר. ואף רבי לייב דיין - שלא היה מן החסידים – היה נכנס רבות לשמוע מדברי תורתו.

בספר אזמ"ר בשבחין[8] השתמר תיאור ערב פסח אצל הרב מבארניב בירושלים, בעריכת יהושע ליפקין, וכפי שסיפר רבי אשר זעליג מרגליות.

נפטר בליל שבת ט"ו באדר א' תרע"ו, ונקבר בלוייה המונית במוצאי שבת, ונקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים בסמוך לרבו וידידו רבי נפתלי חיים מדז'יקוב.

צאצאיו

מזיווג ראשון
  • בתו אשת רבי יעקב רובין מבארנוב, מחבר הספר תולדות יעקב, בן רבי אהרן רובין בן רבי אשר ישעיה רובין מרופשיץ.
  • בתו אשת רבי יעקב יצחק ווגשל בן רבי יחיאל מפריסטיק.
מזיווג שני
  • רבי יעקב יצחק הורוביץ (תרכ"ד-תרצ"ד), חתן רבי ראובן מדמביץ[9] ובזיווג שני חתן רבי צבי מראזוודוב[10]. מילא מקום אביו בבארנוב ובסוף ימיו כיהן בזוויכווסט.
    • רבי אביגדור, (תר"נ-תש"ב) חתן קרובו רבי מאיר מלינסק. ילדיו היו הרב חיים הרב הצעיר בבארנוב, חתן רבי נפתלי מנירבטור (נכד רבי שמואל מגורליץ) והרב ישראל יוסף חתנו של רבי נחום אפרים מטורנא.
    • יוכבד אשת רבי ראובן הורוביץ בן רבי מרדכי דוד מאילינוב.
  • רבי אלתר אליעזר הורוביץ (תר"ל-תש"ג), נישא למרים בת רבי משה בן רבי קלונימוס קלמן עפשטיין מניישטאט[11]. כיהן כרב בריגליץ ובסטאשוב.
    • רבי ישראל יוסף הורוביץ (תר"נ-תשכ"ח), חתן רבי יצחק מסטוטשין. כיהן ברבנות ריגליץ, לאחר מכן כרב קהילת בארנוב בניו יורק, ארצות הברית.
    • רבי רפאל הורוביץ (תרנ"ו-תשל"א). חתן קרובו רבי אלעזר ניסן מצפת. כיהן בבורו פארק כאדמו"ר מקולומייה.
    • בתו אשת רבי שלום מסקאהל.
    • יוכבד אשת רבי ירוחם דוכנר מבריגל.
    • בתו אשת רבי משה מפשצלוב (נכד רבי אברהם חיים מפלאנטש).
    • פעלא הרב יואל הרשברג מקרקוב.
    • בילא אשת הרב חיים ריינמן מנארול.
  • בתו ברכה, אשת רבי מרדכי שפירא, רבה של בערטש.
    • רבי ישראל חיים, רבה של בערטש, נישא למינדל בת רבי משה יהודה לייב שפירא מסטריזוב. נספה בשואה בשנת תש"ב יחד עם בנו שלמה ובתו בילא.
    • רבי אלעזר, רבה של קיוויאשד, נפטר בכ"ד באייר תשל"ג.
    • רבי יהודה יהושע, נישא לדבורה פערל בת רבי בן ציון הורוביץ ממאדין, נספה בסאניק בתש"ב.
    • רבי משה, נישא לשפרה בת רבי חיים מאיר יחיאל הורוביץ מריינזיב, נספה בסמבור בתש"ב.
    • רבי שלמה.
    • פרידא אשת רבי יעקב יצחק בלאנדוויין. נספו בשואה עם ילדיהם.
    • חיה הינדא (נפטרה בכ"ח באדר תשנ"ח) אשת רבי צבי אלימלך רוקח, האדמו"ר מבערטש (נפטר בד' באלול תשכ"ד.
    • חוה.

ספריו

את כתביו הרבים הביא עמו לירושלים, ובסוף ימין בירר מתוכם את אלו שראויים להדפיסם, ואת השאר שרף באש. מתוך כתביו אלו הכין ארבעה ספרים:

  • בית אברהם – שני כרכים עבים על התורה.
  • מועדים לשמחה, ספר עב כרס על המועדים, כתבנית הספר בני יששכר.
  • חמרא טבא – מאמרים קצרים על התורה והמועדים.
  • אורה ושמחה – בעניני ל"ג בעומר, חנוכה ופורים, וכמה דרשות על המועדים.

הוא נמנע מלהדפיסם בחייו וציווה לבניו ותלמידיו שידפיסום לאחר פטירתו. אך מאחר שבניו לא שהו בארץ ישראל, ומשמשו רבי אשר זעליג מרגליות גורש למצרים בהיותו נתין זר בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, לכן לאחר פטירתו נגנבו ונעלמו כל כתביו ורכושו, ולא נודע עקבותיהם.

בשנת תשכ"ג נמצאו שני הספרים "חמרא טבא" ו"ומעדים לשמחה" בבית אשה אחת, ובהשתדלות צאצאיו ותלמידיו נדפסו הספרים על ידי שלמה אליעזר מרגליות.

סיפוריו הרבים נדפסו בקונטרסי "אוצר הסיפורים" של הרב צבי מושקוביץ, וכן בספרי "אמת ויציב" ו"מגדיל ישועות יעקב".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 בן רבי נפתלי צבי מרופשיץ.
  2. צבי מושקוביץ, אוצר הסיפורים, חלק ט' אות ב', בשם הריא"ז מרגליות בשם הרב מבראניב.
  3. בן רבי מנחם מנדל מדוקלא, חתן רבי אברהם אריה לייב הורוביץ בן רבי יצחק מהמבורג.
  4. צבי מושקוביץ, אוצר הסיפורים, חלק ב' אות ט', בשם הריא"ז מרגליות בשם הרב מבראניב.
  5. 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 מרדכי רוקח, חמרא טבא, תולדות המחבר, בהוצאת מכון עתיקא, ברוקלין תשס"ג, עמודים 9ֿֿ-39
  6. ברחוב בלזר שכונת בית ישראל, משמש כיום את חסידות לעלוב-ירושלים.
  7. שמעון מרגליות, אזמ"ר בשבחין, ירושלים תשס"ג, עמ' כח
  8. שמעון מרגליות, אזמ"ר בשבחין, ירושלים תשס"ג, עמ' לב-לה
  9. בן רבי אליעזר מדז'יקוב.
  10. בן רבי משה מראזוודוב.
  11. בן רבי יוסף ברוך אפשטיין מניישטאט, בן רבי קלונימוס קלמן אפשטיין, ה"מאור ושמש".