רבי חיים בנבנישתי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי חיים בן ישראל בנבנישתי
לידה 1603
ה'שס"ג
איסטנבול, האימפריה העות'מאנית
פטירה 31 באוגוסט 1673 (בגיל 70 בערך)
י"ט באלול ה'תל"ג
איזמיר, האימפריה העות'מאנית
כינוי מרן החבי"ב
מקום פעילות איזמיר
תחומי עיסוק רב, פוסק הלכה
רבותיו הרב יוסף מטראני רבי יוסף סאמיגה, רבי צמח נרבוני
חיבוריו כנסת הגדולה, בעי חיי, דינא דחיי, פסח מעובין, חמרא וחיי

רבי חיים בן ישראל בֶּנְבֶנִשְׂתִּי (החבי"ב) (איסטנבול, ה'שס"ג, 1603איזמיר, י"ט באלול ה'תל"ג, 31 באוגוסט 1673) היה רב ופוסק הלכה באיזמיר, מחבר ספר כנסת הגדולה על ארבעה טורים.

חייו

נולד בשנת ה'שס"ג (1603) באיסטנבול, בירת האימפריה העות'מאנית, לרבי ישראל, בנו של הרב משה בנבנשתי; אחיו הבכור היה הרב יהושע רפאל בנבנישתי. למד בצעירותו אצל רבי יוסף מטראני (המהרי"ט), שהיה החכם באשי של טורקיה. כמו כן, למד אצל מהר"י סאמיגה[1] ורבי צמח נרבוני[2]. רבו המובהק, מהרי"ט, חיבבו מאוד והשיאו לבתו של עשיר גדול, ובירכו שיחבר חיבור על "ספר מצוות גדול" (סמ"ג) של רבי משה מקוצי. ואכן, בגיל 21 חיבר את ספרו הראשון דינא דחיי על הסמ"ג.

בשנת ה'ת"ג נתמנה לכהן ברבנות העיר טירה הסמוכה לאיזמיר, ולאחר מכן בשנת ה'תי"ח עבר לאיזמיר וכיהן בה כדיין וכראש ישיבה. לאחר מותו של רבה של איזמיר, רבי יוסף איסקפה, היה רבי חיים המועמד המוביל לתפקיד רבנות העיר, לאחר שהחל מתפרסם בעולם כפוסק הלכה בעל שיעור קומה. למרות זאת, החליטו פרנסי העיר, שלא הייתה דעתם נוחה ממנו, למנות במקביל שני רבנים ראשיים, האחד יפסוק בדיני איסור והיתר והשני בדיני ממונות. רבי חיים התמנה לרב הפוסק בדיני איסור והיתר, ואילו לתפקיד הרב השני התמנה רבי אהרן לפפה. מצב זה גרם למתיחות סמויה בין הרבנים, אך הצדדים הקפידו להצניעה היטב. החיד"א מעיד ששמע שבספרו של רבי חיים, "כנסת הגדולה", האריך בדברי המחלוקת שבינו לבין רבי אהרן, והם הושמטו מספרו מפני כבודו.

פרשיית שבתאי צבי

בראשית שנת ה'תכ"ו (ספטמבר 1665) שב לאיזמיר משיח השקר שבתי צבי מגלותו, והעיר כולה נסחפה בהתלהבות המשיחית סביבו. רבי חיים בנבנישתי ורבי אהרן לפפה עמדו בראש מתנגדי שבתי צבי, יחד עם רוב רבני העיר. במהלך חנוכה ה'תכ"ו (תחילת דצמבר 1665) עלתה ההתלהבות המשיחית באיזמיר מספר מדרגות, ורבני העיר קיימו התייעצויות דחופות באשר לצעדים בהם עליהם לנקוט. מסופר כי רבי חיים היה התקיף שבין המתנגדים, וגרס כי יש להרוג את שבתי צבי. תוכן ההתייעצויות דלף, והגביר את המתיחות בין תומכי שבתי צבי לבין מתנגדיו. ביום שבת ד' בטבת (12 בדצמבר) פרץ שבתי צבי בראש מאות ממאמיניו לבית הכנסת הפורטוגזי בעיר, בו התפללו הרבנים וחולל במקום שערורייה ארוכה, שבמהלכה התעמת עם רבי חיים קשות וגידף אותו קבל עם ועדה. מיד לאחר השבת עבר רבי חיים למחנה תומכי שבתי צבי[3], בעוד הרבנים שהתמידו בהתנגדותם נאלצו להימלט מהעיר. שבתי צבי הדיח את רבי אהרן לפפה מהרבנות ומינה את רבי חיים לרב הראשי היחיד בעיר[4]. רבי חיים תמך בשבתאי צבי ובמהלכיו בהסכמה שבשתיקה, בתקופה של כתשעה חודשים. אף ביטול התענית בתשעה באב, בטענה שהגאולה כבר הגיעה והצום נהפך לששון ולשמחה, לא נתקל בהתנגדות מצד רבי חיים[5]. עם התאסלמותו של שבתי צבי, עמד רבי חיים בראש הרבנים שלחמו במאמיניו. למרות תקופת תמיכתו בשבתאי צבי, לא נפגם מעמדו של רבי חיים, והוא נחשב לאחד מגדולי פוסקי דורו.

על אף התפנית החדה בעמדתו של רבי חיים כלפי שבתי צבי, בחלק מן המסורות השבתאיות הוא מתואר כמי שחי כל חייו כשבתאי. מסורות שבתאיות אחרות מספרות על מיתה משונה בה מת, כעונש על מלחמתו במשיח השקר[6].

ספריו

ספרו "כנסת הגדולה" הפך לאחד מספרי היסוד בפסיקה, והחיד"א כותב עליו במליצתו: "הרב הנזכר מאיר עיני גולה הוא בספרי כנסת הגדולה אשר נדפסו בשמונה חלקים, ובלעדו לא ירים איש מורה הוראה הבקי בדרכי הוראה והוא מיראי הוראה את ידו בשום הוראה עד שילך מהרה לבית הכנסת ויראה מה בפיו ומה ירמזון עיני חכמתו, ואחר צאתו מבית הכנסת בנחת רוח יערה יורה יורה".

לקריאה נוספת

  • הרב יעקב חיים סופר (הנין), בענין רבי חיים בנבנשתי וספרו כנסת הגדולה, מנוחת שלום, חלק ו (תשס"ב) עמ' פ"ז-צ"ד.
  • דוד תמר, רמיזות לתנועת שבתי צבי בשו"ת ר’ חיים בנבנשתי, סיני עב (תשל"ג) 185-188. ‬
  • דוד תמר, מחלוקת ר’ חיים בנבנישתי ור’ אהרן ליפא, תרביץ מא (תשל"ג) 411-423; מב 211. ‬
  • יעקב ברנאי, ר’ חיים בנבנשתי ורבנות איזמיר בתקופתו, ימי הסהר (תשנ"ו) 151-191. ‬
  • עמית קולא, שבתאיותו של ר"ח בנבנשתי - עיון מחודש, קבלה 17 (תשס"ח) 311-329.

קישורים חיצוניים

מספריו באתר HebrewBooks

הערות שוליים

  1. ^ כנסת הגדולה, חלק אבן העזר, סימן י"א
  2. ^ שיירי כנסת הגדולה, אורח חיים, סימן ר"מ
  3. ^ גרשם שלום, כרך א, שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו, 1967, עמ' 327
  4. ^ בנימין שלמה המבורגר, משיחי השקר ומתנגדיהם, בני ברק תשע"ט, עמ' 306.
  5. ^ ראו אצל רבי יוסף זכריה שטרן, זכר יהוסף, אורח חיים סימן קצ"ח.
  6. ^ עמית קולא, "שבתאיותו של ר"ח בנבנשתי – עיון מחודש", קבלה, 17 (ה'תשס"ח), עמ' 314.


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0