סלוניקי
 סמל סלוניקי | |
 | |
| המגדל הלבן - סמל העיר | |
| מדינה |
 יוון |
|---|---|
| מחוז | מרכז מקדוניה |
| ראש העיר | אניס בוטאריס |
| תאריך ייסוד | 316 לפני הספירה (העיר העתיקה) אוקטובר 1912 (העיר המודרנית) |
| שטח | 17.80 קמ"ר |
| גובה | 0-250 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 322,240 (2011) |
| ‑ במטרופולין | 790,824 (2011) |
| קואורדינטות | 40°38′00″N 22°57′00″E / 40.6333333333333°N 22.95°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.thessalonikicity.gr | |
סלוניקי (ביוונית: Θεσσαλονίκη (מידע • עזרה), בטורקית: Selanik) היא העיר השנייה בגודלה ביוון ואחת מערי הנמל החשובות בה. היא ממוקמת במחוז מרכז מקדוניה ונקראת באופן לא רשמי "בירת מקדוניה". העיר מונה 322,240 תושבים נכון לשנת 2011, ומהווה מרכז תעשייתי ומסחרי. כלכלתה מתבססת בעיקר על הנמל, תעשיות נפט, פלדה, טקסטיל וכן תעשיות חקלאיות.
המבנים מהתקופה הנוצרית המוקדמת והביזנטית הוכרו על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית. האיחוד האירופי בחר בסלוניקי להיות "בירת התרבות האירופית" לשנת 1997.
היסטוריה
סלוניקי נוסדה בשנת 316 לפנה"ס על ידי קסאנדרוס מלך מוקדון, שקבע בה את בירת הממלכה. בתחום העיר החדשה סלוניקי נכללה העיר תרמה שהוקמה בסוף המאה ה-7 לפנה"ס. סלוניקי נקראה על שם תסלוניקה, אשתו של קסאנדרוס, אחותו של אלכסנדר הגדול. תסלוניקה קיבלה את שמה מאביה, פיליפוס השני, שחזר מניצחון על תסליה, לכן קרא לה בשם המורכב מהמילה תסליה והמילה "ניקה" (ניצחון). במהרה הייתה סלוניקי לנמל החשוב ביותר במוקדון.
בשנת 168 לפנה"ס, לאחר ניצחון הרפובליקה הרומית במלחמה המוקדונית השלישית פירקה רומא את ממלכת מוקדון לארבע יחידות מדיניות נפרדות שהיו מדינות גרורות של רומא. סלוניקי הייתה לבירת אחת מהן. ב-146 לפנה"ס לאחר המלחמה המוקדונית הרביעית, הפכה רומא את מקדוניה לפרובינקיה שסלוניקי הייתה בירתה. באותו זמן החלו הרומאים בסלילת ויה אגנטיה, הדרך הרומית הראשית מרומא למזרח. הדרך, שעברה בסלוניקי, הפכה אותה לצומת תחבורה ומסחר חשובה.
עדות ראשונה על קהילה יהודית בסלוניקי מופיעה בברית החדשה[1]: שם מסופר על ביקורו של פאולוס המיוחס לעשור הששי של המאה הראשונה.
באותה תקופה נוצרה קהילה נוצרית בסלוניקי. השליח פאולוס אף כתב שתי איגרות אל הסלוניקאים. מאותה תקופה התקיימה קהילה נוצרית בעיר.
בתחילת המאה הרביעית קבע הקיסר גלריוס את סלוניקי כמקום מושבו העיקרי ובנה בה מתחם קיסרי. בשנת 390 הורה הקיסר תאודוסיוס הגדול על טבח בתושבי העיר (לפי דיווח של בן התקופה נטבחו 7000 בני אדם) כעונש על רצח המפקד הרומי של העיר.
האחים ה"קדושים" קירילוס ומתודיוס שלהם מיוחסת יצירת האלפבית הקירילי נולדו בסלוניקי בסוף המאה התשיעית.
בעקבות מסע הצלב הרביעי, בשנים 1204 עד 1224, הייתה סלוניקי לבירת ממלכת סלוניקי הלטינית. הממלכה הייתה גם פרובינציה כנסייתית קתולית וכנסיית האגיה סופיה קיבלה מעמד של קתדרלה, מעמד שנשאר לה גם לאחר חזרת העיר לנצרות האורתודוקסית.
בעקבות גירוש הלטינים על ידי נסיכות אפירוס ב-1224, החלה תקופת אי יציבות ארוכה שבה עברה סלוניקי מיד ליד. תקופה זו הסתיימה ב-1430 עם כיבוש העיר על ידי הסולטאן העות'מאני מוראד השני, תושבי סלוניקי לא הסכימו להיכנע לכוחות הסולטאן ולכן אחרי הכיבוש הרגו העות'מאנים חלק מהגברים ושיעבדו חלק גדול מהנותרים. העיר נשארה בשלטון עות'מאני קרוב ל-500 שנה, עד 1912. זו הייתה תקופת שגשוג, שגשוג לו תרמו רבות פליטים יהודים שהגיעו מכל רחבי אירופה הנוצרית ובעיקר היהודים שהגיעו מספרד אחרי 1492.
בתחילת המאה ה-20 הייתה סלוניקי אחד ממרכזי הטורקים הצעירים ובשנים 1907 – 1908 אף ישב בה המטה הראשי של התנועה. שבין חבריו היה גם אטאטורק, מנהיגה לעתיד של טורקיה, שהיה יליד העיר.
השלטון העות'מאני בסלוניקי הסתיים בסוף 1912 עם הכיבוש היווני במהלך מלחמת הבלקן הראשונה. עם השתלטות היוונים על העיר הייתה אוכלוסייתה מחולקת בצורה פחות או יותר שווה בין יהודים, מוסלמים ונוצרים. היהודים שלטו על כלכלת העיר, היו רוב האוכלוסייה במרכז העיר ואף היו רוב בין עובדי הנמל כולל הסוורים. לפיכך בשבת הנמל היה מושבת והסחר במרכז העיר היה מושבת.
בשנת 1917 החריבה שריפה גדולה חלקים גדולים מהעיר. לאחר מלחמת יוון-טורקיה, בוצע חילופי אוכלוסין בין המדינות. הטורקים המוסלמים בסלוניקי עזבו ובמקומם באו פליטים יוונים רבים שהעיקו על כלכלת העיר. במלחמת העולם השנייה חוסלה קהילת יהודי סלוניקי. העיר שהייתה מחולקת לנוצרים, מוסלמים ויהודים הפכה לעיר של נוצרים בלבד.
אתרים בעיר
 | |
| כנסיית האגיוס דמטריוס | |
| מדינה |
יוון |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1988, לפי קריטריונים 1, 2, 4 | |
בין האתרים החשובים בעיר:
- המגדל הלבן
- קשת גלריוס והרוטונדה- אתר מורשת עולמית
- כנסיית האגיוס דמטריוס - אתר מורשת עולמית
- כנסיית האגיה סופיה - אתר מורשת עולמית
- החמאם הטורקי – ביי חמאם
- המוזיאון הארכאולוגי
- המוזיאון היהודי של סלוניקי
כלכלה
סלוניקי היא עיר הנמל הראשית ביוון ומרכז מסחרי ותעשייתי. בעיר מייצרים בעיקר: שמן, פלדה, מוצרים פטרו-כימיים, טקסטיל, מכונות, קמח, מלט, תרופות ומשקאות אלכוהולים. בנוסף, העיר משמשת כמרכז הובלה ראשי לכל דרום-מזרח אירופה. אחוז ניכר מן העובדים בעיר מועסקים בעסקים קטנים ובינוניים ובמגזר השירותים.
בשנת 1988 החלו שידורים של הערוץ המקומי של תאגיד השידור היווני. ערוץ זה עד היום מתמקד בכיסוי נושאים שקשורים עם צפון יוון.
היהודים בסלוניקי
ערך מורחב – יהדות סלוניקי
בסלוניקי, שנקראה בפי היהודים שׂאלוניקי או שׂלוניקא, התקיימה במשך מאות שנים קהילה יהודית גדולה. לאחר גירוש ספרד הגיעו אל סלוניקי עשרות אלפי יהודים, שהשתקעו בה והפכו אותה למרכז היהודי ספרדי המפואר והגדול ביותר. בימי שבת העיר שבתה כמעט כולה, כולל הנמל, בשל הרוב היהודי. משקלה הסגולי הפך אותה בסוף המאה ה-18 לאחת הערים עם הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם. שפת הלאדינו שהביאו עמם יהודי ספרד פרחה בעיר זו מבחינה שירית ותרבותית. יהודי העיר פיתחו את העיר מבחינת מסחר, תעשייה, בנקאות וכדומה. בין המאות ה-16 וה-18 הייתה העיר למרכז של תורה ותרבות יהודית. במאה ה-19 וה-20 פיתחו היהודים את התעשייה והבנקאות במקום. חברת כל ישראל חברים פתחה בה בתי ספר והופיעו עיתונים יהודיים בלדינו ובצרפתית. נוסדו אגודות להפצת העברית וספרותה והחלו ניצנים של אגודות ציוניות.
בזמן מלחמת העולם הראשונה רבים מהיהודים עזבו את העיר הן בשל השרפה הגדולה של שנת 1917 ששרפה חלקים מן העיר והותירה יהודים רבים חסרי קורת גג, והן בשל הגירת פליטים יווניים רבים מאנטוליה בעקבות הכיבוש הטורקי. בקרב הפליטים הללו גדלה תנועה אנטישמית פשיסטית, שחבריה פרעו ביהודים בשנות ה־30 הראשונות ובנוסף נחתו גזרות על תושבי סלוניקי היהודים. באותם ימים עלו כעשרת אלפים יהודים לארץ ישראל.
באפריל 1941 נכבשה סלוניקי על ידי גרמניה הנאצית ושישים וחמישה אלף היהודים שבה עברו השפלות והתעללויות, דירות של יהודים הופקעו, בית החולים היהודי הוחרם לשימוש הצבא הגרמני, עיתונים יהודיים נסגרו ומנגד הופיעו עיתונים אנטישמיים. ספרים יהודיים הוחרמו ונשלחו לפרנקפורט, שם הקימו הנאצים ספרייה לחקר היהדות. בית העלמין היהודי העתיק חולל. במשך השנה הבאה לא הותקפו היהודים, למעט מקרים אחדים. בדצמבר הוקם היודנרט ובראשו הרב צבי קורץ השנוי במחלוקת. בפברואר החלו המשלוחים היהודיים לאושוויץ. בנוסף נשלחו יהודים בעלי אזרחות ספרדית או פורטוגזית, וגם יהודים "מיוחסים" (לגרמנים) למחנה ברגן-בלזן. עדויות מספרות שיהודי יוון סבלו באושוויץ, יותר מהאחרים, מכיוון ששפתם הייתה שונה, תרבותם שונה ותנאי האקלים שונים.
מהקהילה הגדולה המפוארת והמבוססת כמעט שלא נותר שריד. 96% מיהודי קהילת סלוניקי, כחמישים אלף קרבנות, נספו בשואה. הקהילה שנותרה היא קהילה קטנה ומזדקנת. עיריית סלוניקי קבעה את יום ה-27 בינואר כיום זיכרון לשואת יהודי הקהילה. בנוסף, בכיכר מרכזית בעיר הוצבה אנדרטה לזכר 50,000 הקרבנות.
ערים תאומות
אלכסנדריה, מצרים
בולוניה, איטליה
בוסטון, ארצות הברית- ברוקלין סנטר, ארצות הברית
ברטיסלאבה, סלובקיה
דונגגוואן, סין- הרטפורד, ארצות הברית
- טיינג'ין, סין
כלכותה, הודו
לייפציג, גרמניה
לימסול, קפריסין
מלבורן, אוסטרליה
ניס, צרפת- סן פרנסיסקו, ארצות הברית
פלובדיב, בולגריה
קונסטנצה, רומניה- קלן, גרמניה
קורצ'ה, אלבניה
תל אביב, ישראל
ראו גם
לקריאה נוספת
- מארק מאזווֵר, סלוניקי - עיר של רוחות, תרגמה כרמית גיא, הוצאת עם עובד, 2007.
- ויקטוריה היסלופ - חוטים מקשרים, הוצאת ידיעות ספרים, 2012
- ערך: דוד רקנאטי - זיכרון שלוניקי - גדולתה וחורבנה של ירושלים דבלקן (שני כרכים).
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סלוניקי |
- עיריית סלוניקי
- מדריך למטייל בסלוניקי
- סלוניקי
- המוזיאון היהודי בשלוניקי
- יוסי זילברמן, ניפגש בנמל: סיור בסלוניקי, באתר nrg, 15 בינואר 2012
- חשיפת ממצאים ארכאולוגיים חשובים בעת בניית רכבת תחתית (באנגלית)
- רנה מולכו, סאלוניקי היהודית, באנציקלופדיה זמן יהודי חדש : תרבות יהודית בעידן חילוני - מבט אנציקלופדי, הוצאת כתר, 2007, כרך ג', עמ' 377-371
- אתר אודות סלוניקי בעברית
- נטע וולף, היסטוריה, חופים וחיי לילה: עושים שמח בסלוניקי, באתר ynet, 5 ביולי 2015
הערות שוליים
- ^ מעשי השליחים, פרק 17
  | |
|---|---|
|