שנהיה לראש ולא לזנב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ראשי דגים, נהוג לאכלם כחלק מסימני ראש השנה.

שנהיה לראש ולא לזנב היא הבקשה הנלווית לאכילת ראש כבש או ראש דג, כחלק מסימני ראש השנה.

מקור המנהג והנוסח

המנהג, ששורשו קיים כבר בתשובת רב נטרונאי גאון[1], מופיע בספר המהרי"ל: ”דרש מהר"י סג"ל דמצוה לאכול בליל ראש השנה ראש של איל זכר לעקידה, ולמען שנהיה לראש ולא לזנב. והוא נהג לאכול בשר הראש עם דבש[2]. בספרים מאוחרים יותר, כגון ספר החיי אדם, מופיעה האפשרות של אכילת ראש דג, בו כמובן אין את מעלת זכר העקדה, אלא רק את הבקשה שנהיה לראש ולא לזנב[3]. לדעת הבן איש חי אין לקחת ראש של עז כסימן בראש השנה[4].

הלשון "שנהיה לראש ולא לזנב" מקורה בפסוק הנזכר בברכות שבפרשת כי תבוא: ”וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב”[5].

פירוש הבקשה

הפירוש הפשוט הוא, כדברי הרמב"ן בפירושו לתורה[6], שעם ישראל יהיה בראש העמים ולא יהיה משועבד לעמים אחרים: ”כי יתכן שיהיה לראש על עמים רבים וזנב לעם אחד נכבד ממנו”. ועוד, שיהיו ישראל לראש מעתה, וגם בעתיד לא יהיו לזנב.

פירושים שונים על דרך דרש נאמרו על בקשה זו. אחד מהם מביא הרב יששכר טייכטל בשם הרב בן ציון ידלר[7] לפיו יש מצבים בהם קהילות מעם ישראל מונהגות על ידי כאלה שראויים להיות זנב, ולכן אנו מבקשים להיות מונהגים על ידי ראשי העם, אבל כאלה שהם ראויים להיות ראש, ולא ניפול ביד ראשים שדרגתם האמיתית היא זנב.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אורח חיים סימן קעט.
  2. ^ ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות ראש השנה.
  3. ^ חיי אדם, כלל קלט סעיף ו.
  4. ^ בן איש חי שנה ראשונה פרשת ניצבים הלכה ד על פי הזוהר.
  5. ^ ספר דברים, פרק כ"ח, פסוק י"ג.
  6. ^ דברים כח יג.
  7. ^ משנה שכיר, מועדים, ראש השנה.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0