תפילת אבינו מלכנו
"אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ" היא תפילה הכוללת כארבעים בקשות ותחינות, אשר כולם פותחות בפנייה אל [ה']] במילים "אבינו מלכנו". התפילה נאמרת בעשרת ימי תשובה ובתעניות.
מקור התפילה
תפילת אבינו מלכנו מופיעה כבר בסדר רב עמרם גאון[1], הסידור הקדום ביותר שהגיע לידינו. בכלבו כתוב שמקור התפילה הוא בתלמוד (מסכת תענית כ"ה, ע"ב) המספר על תפילה בשנת בצורת. בתלמוד מסופר שהחכמים גזרו תענית ציבור ורבי אליעזר התפלל והתפלל, ולא ירדו גשמים. החליפו רבי עקיבא ואמר: "אבינו מלכנו חטאנו לפניך. אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה", ומיד החל הגשם לרדת. הכלבו כותב: "וכשראו הדור שנענה באותה תפילה, הוסיפו עליו דברי בקשות ותחנונים, וקבעום לעשרת ימי תשובה"[2]. דברים אלו צוטטו בבית יוסף[3] ודברים דומים מופיעים בסידור רש"י[4]. לעומת זאת, רבי מרדכי יפה כותב ב'לבוש': "שהוא נתייסד מפי ר' עקיבא כנגד ברכות אמצעיות של שמונה עשרה" וניכר מדבריו שהוא מייחס את תיקון התפילה עצמה לרבי עקיבא[5].
עם השנים נוספו לתפילת אבינו מלכנו בקשות נוספות שיצרו הבדלי נוסחאות בין העדות השונות.
זמן אמירת התפילה
תפילת אבינו מלכנו נאמרת בעשרת ימי תשובה, מיומו הראשון של ראש השנה ועד יום הכיפורים, כולל ימים אלה. התפילה נאמרת מיד לאחר חזרת הש"ץ בתפילת שחרית ובתפילת מנחה[6]. אצל הספרדים והתימנים גם ביום הכיפורים התפילה נאמרת בשחרית ובמנחה בלבד. אולם אצל האיטלקים התפילה נאמרת ביום הכיפורים גם בתפילת נעילה ואצל האשכנזים אומרים אותה ביום הכיפורים גם בנעילה וגם לאחר הסליחות בתפילת ערבית. האשכנזים נוהגים שלא לומר אבינו מלכנו בערב יום כיפור, אלא אם יום כיפור חל בשבת[7].
אמירה בתעניות
כבר בסדר רב עמרם גאון מופיע רצף קצר של 2–3 בקשות אבינו מלכנו בתחילת סליחות של תענית ציבור על פי אחד המנהגים: "ויש שמתחילין: אבינו מלכנו אבינו אתה, אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, אבינו מלכנו רחם עלינו, סלח לנו אבינו כי חטאנו ..."[8]. אולם נוהג לומר את תפילת אבינו מלכנו בתענית ציבור לא מופיע כלל אצל הראשונים וגם לא בסידורים מהמאה ה-18. עם זאת, בכלבו כתוב "ועוד העם נהגו לאמרו במקצת מקומות בשני ובחמישי לפני תחינה"[2]. תפילת אבינו מלכנו בתענית ציבור (למעט תשעה באב) מופיעה בסידורים של מנהג אשכנז המזרחי ושל נוסח ספרד החסידי החל מסוף המאה ה-19 ונזכרת אצל בעל ערוך השולחן[9] ויש שטענו שכבר הגר"א אמרה[10]. ביתר הקהילות לא התקבל מנהג זה.
בחלק מקהילות האיטלקים והרומניוטים נהוג לומר את התפילה גם בהושענא רבא.
רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, תיקן בשנת תשכ"ט לומר אבינו מלכנו בכל יום חוץ משבת[11].
אמירה בשבת
קיימת מחלוקת בין הגאונים והראשונים באשר לאמירת אבינו מלכנו בשבת. יש שסברו שאין לאומרו בשבת בשל האיסור לבקש את צרכיו של האדם בשבת; אלו שחלקו, סברו שאיסור זה חל רק על אדם פרטי אך לא חל על תפילה השייכת לכלל הציבור.
קיימת גם עמדת ביניים של הר"ן, שאין לאומרו בשבת[3], אך ביום הכיפורים שחל להיות בשבת אומרים אותו כיוון ש"אם לא עכשיו אימתי". בנוסח איטליה ומרבית קהילות הספרדים נהוג לאומרו גם בשבת. אך משמיטים הזכרת חטא ועוון, כמו 'אבינו מלכנו חטאנו לפניך'.
ביתר קהילות הספרדים ורוב קהילות גאורגיה, וכן אצל התימנים אין אומרים אותו בשבת, אך אומרים ביום הכיפורים שחל בשבת. בנוסח אשכנז ונוסח ספרד אין אומרים אותו כלל בשבת ואפילו ביום הכיפורים למעט תפילת נעילה הנאמרת כבר לאחר שקיעת החמה. בעל ערוך השולחן כותב שהסיבה איננה איסור לאומרו אלא להיכר שהוא שבת, שכן ממילא הוא כבר נאמר בעשרת ימי תשובה[12].
תוכן התפילה
התפילה מורכבת משורות המתחילות במילים "אבינו מלכנו", למשל:
”אבינו מלכנו חטאנו לפניך
אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה”.
בנוסחים קדומים מופיעים 20–25 שורות. בנוסח האשכנזי הנוכחי יש 44 שורות. רבי יצחק אייזיק מטירנא[13] ואחריו הרב מרדכי יפה בספר לבוש החור מתארים הקבלה בין שורות תפילת אבינו מלכנו לברכות האמצעיות של תפילת שמונה עשרה[5].
במחזור קארפינטראץ ישנם פיוטי רשויות קצרים הנאמרים לפני תפילת אבינו מלכנו[14].
מנהגים בעשרת ימי תשובה
השינויים העיקרים הם חמשת השורות האמצעיות בתפילה, שהם השורות מ"אבינו מלכינו זכרינו לחיים טובים" עד "אבינו מלכינו זכרינו לסליחה ומחילה". בתענית ציבור אומרים זכרינו, אך בעשרת ימי תשובה אומרים בכל חמשת שורות אילו כתבינו, ובתפילת נעילה נהגו חלק מקהילות אשכנז לומר חתמינו, כפי שמשנים בשמונה עשרה ואומרים "וחתום לחיים טובים".
שינויים נוספים:
- בחלק מן העדות אין אומרים בראש השנה "אבינו מלכינו חטאנו לפניך".
- בעשרת ימי תשובה אומרים "אבינו מלכינו חדש עלינו שנה טובה" ולא "ברך עלינו".
מנהגים
אצל האשכנזים נהוג לומר את תפילת אבינו מלכנו כאשר ארון הקודש פתוח וכל הקהל עומד. ביהדות אשכנז היה נהוג שהחזן אומר כל משפט ואחריו הקהל, כאשר חלק מהמשפטים נאמרים במנגינה קצרה וחלקם במנגינה מיוחדת[15]. בארצות אחרות מנהג זה התבטל, וברוב הקהילות האשכנזיות נהוג שאת התחלת וסוף התפילה אומר כל אחד לעצמו, אולם מספר שורות באמצע התפילה אומר החזן והקהל חוזרים אחריו כל שורה בנפרד. המנהג הרווח הוא לאמר כך תשע שורות באמצע. בעבר היה מנהג לאמר רק את חמשת פסוקי כתבנו ביחד חזן וקהל ובספר מטה אפרים כתב שנהגו לומר חזן וקהל החל מ"אבינו מלכנו קרע רוע גזר דיננו", כלומר שבע שורות נאמרו במתכונת של חזן אומר וקהל חוזר[16]. היה מי ששיער שהאמירה המשותפת של חלק מהפסוקים נובע מהרצון למנוע טעות בגלל בלבול בין הנוסח של עשרת ימי תשובה לזה של תעניות ציבור[17]. היו שיצאו נגד מנהג זה לומר רק את הפסוקים האמצעיים בקול חזן וקהל כי הוא מראה שמחשיבים את הבקשות האמצעיות הפרטיות מעל לבקשות הכלליות שבשאר חלקי תפילת אבינו מלכנו[18][19]. אחרים קראו להחזיר את המנהג הישן לומר את כל התפילה במתכונת חזן-קהל בטענה שהמנהג התבטל מחמת עצלות[20]. הרב צבי הירש שפירא מציין מנהג עתיק שהיו אומרים את אבינו מלכנו ביחד כל הקהל ביחד בנעימה ולא במתכונת של חזן וקהל חוזר אחריו[21].
אבינו מלכינו נוסח אשכנז
|
|---|
|
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בָּרֵךְ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מֵעָלֵינוּ כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מַחְשְׁבוֹת שׂוֹנְאֵינוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הָפֵר עֲצַת אוֹיְבֵינוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה כָּל צַר וּמַשְׂטִין מֵעָלֵינוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ סְתֹם פִּיּוֹת מַשְׂטִינֵנוּ וּמְקַטְרְגֵנוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה דֶּבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וּשְׁבִי וּמַשְׁחִית (וְעָוֹן) וּשְׁמָד מִבְּנֵי בְּרִיתֶךָ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶךָ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ סְלַח וּמְחַל לְכָל עֲוֹנוֹתֵינוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְחֵה וְהַעֲבֵר פְּשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְחֹק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים כָּל שִׁטְרַי חוֹבוֹתֵינוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְחוֹלֵי עַמֶּךָ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ קְרַע רֹעַ גְּזַר דּינֵנוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זָכְרֵנוּ בְּזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶיךָ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זָכְרֵנוּ לְחַיִּים טוֹבִים. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זָכְרֵנוּ לִגְאֻלָּה וִישׁוּעָה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זָכְרֵנוּ לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זָכְרֵנוּ לִזְכֻיּוֹת. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זָכְרֵנוּ לִסְלִיחָה וּמְחִילָה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַצְמַח לָנוּ יְשׁוּעָה בְּקָרוֹב. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הָרֵם קֶרֶן יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחֶךָ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מַלֵּא אַסָמֵינוּ שָׂבָע. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁמַע קוֹלֵנוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ פְּתַח שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם לִתְפִלָּתֵנוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זְכֹר (י"ג זָכוּר או זָכוֹר), כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ נָא אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ תְּהֵא הַשָּׁעָה הַזֹּאת שְׁעַת רַחֲמִים וְעֵת רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חֲמֹל עָלֵינוּ וְעַל עוֹלָלֵינוּ וְטַפֵּנוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן הֲרוּגִים עַל שֵׁם קָדְשֶׁךָ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן טְבוּחִים עַל יִחוּדֶךָ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן בָּאֵי בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם עַל קִדּוּשׁ שְׁמֶךָ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ נְקֹם נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ אִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ וְהוֹשִׁיעֵנוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שֶׁנִּקְרָא עָלֵינוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד וְהוֹשִׁיעֵנוּ. |
במקומות רבים נהוג לשיר את השורה האחרונה: "אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין בנו מעשים". לעומת זאת, היו שכתבו שיש לומר פסוק זה בלחש כאדם המתבייש מחדלון מעשיו[15].
לעומת זאת, בקהילות הספרדיות אומר החזן את כל הקטע בקול רם, בדומה ליתר התפילה. ביחס לציבור המתפללים ישנם שני מנהגים נפוצים אצל הספרדים: יש נוהגים שאת מרבית התפילה לא אומר הציבור אלא עונים "אמן" על כל שורה, ורק על מקצת השורות חוזר הקהל בקול רם, אך יש נוהגים שהקהל אומר את כל התפלה בלחש ביחד עם החזן. יוסף היינימן משער שבעבר היה נהוג שהחזן אומר את הבקשות והקהל היה עונה אחריו "אבינו מלכנו", ומעין זה נהוג אצל חלק מהתימנים.
הבית יוסף כותב שאין לומר בראש השנה את השורה "חטאנו לפניך" כיוון שלא אומרים וידוי בראש השנה[3].
אצל קהילות האשכנזים, נאמרת תפילת אבינו מלכנו ביום כיפור בין סוף תפילת נעילה לתקיעת השופר. אצל חלק מהקהילות מקפידים לסיים את תפילת נעילה לפני שקיעת החמה כדי לאמר ברכת כהנים לפני השקיעה, ומקפידים שלא לתקוע בשופר לפני צאת הכוכבים. מנהג זה יוצר מרווח של כ-18 דקות לאמירת תפילת אבינו מלכנו וישנן קהילות בהם נוהגים למלא את המרווח באמירת התפילה שורה אחר שורה על ידי החזן והקהל לסירוגין[22] ובשירת חלק מהבקשות.
לחנים
קטעים בודדים מן התפילה זכו במהלך השנים לניגונים בהם:
- ”אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה”, לחן של בעל התניא.
- ”תְּהֵא הַשָּׁעָה הַזֹּאת שְׁעַת רַחֲמִים וְעֵת רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ”. לחן של שלמה קאליש
- ”אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד וְהוֹשִׁיעֵנוּ”. לחן של חיים בנט
- ”אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ פְּתַח שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם לִתְפִלָּתֵנוּ”, לחן של שלמה קאליש.
במסורת החזנות הספרדית-ירושלמית וכן בכמה מקהילות טורקיה והבלקאן החזן מבצע אלתור שירתי במקאם חוסיני (ולעיתים אף במקאם חיג'אז) על ארבעת הקטעים האחרונים.
לקריאה נוספת
- יעל לוין, "'אבינו מלכנו': תפילה ותוספת", מקור ראשון, כ"ט באלול תשע"ג, 4 בספטמבר 2013, מוסף ראש השנה, עמ' 14–15.
קישורים חיצוניים
- מילות השיר תפילת אבינו מלכנו באתר שירונט
- תפילת אבינו מלכנו, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- מספר לחנים של אבינו מלכנו באתר הזמנה לפיוט
- סידור מקופנהגן מן המאה השמונה עשרה, עם הפיוט "אבינו מלכנו", באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ סדר רב עמרם, סדר רב עמרם השלם ח"ב - אריה ליב פרומקין, קמח, באתר HebrewBooks
- ^ 2.0 2.1 כל בו, סימן סד, דין ראש השנה וסדר תפלה, פיורדא, תקמ"ב, באתר HebrewBooks
כל בו, סימן סד, דין הלכות ראש השנה וסדר תפלה, ניו יורק, תשמ"ו, באתר HebrewBooks - ^ 3.0 3.1 3.2 טור, אורח חיים, חלק ב', סי׳ תקפד, באתר HebrewBooks
- ^ סידור רש"י, הוצאת מקיצי נרדמים, ברלין, סי׳ קפ, באתר HebrewBooks
- ^ 5.0 5.1 הרב מרדכי יפה, לבוש החור, סי׳ תקפד, סעיף א', ברדיטשוב, תקע"ח, באתר HebrewBooks
- ^ סידור רש"י, הוצאת מקיצי נרדמים, ברלין, סי׳ קלט, באתר HebrewBooks
- ^ הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, סי׳ תר"ב, סעיף י"ח, באתר HebrewBooks
- ^ סדר רב עמרם, סדר רב עמרם השלם ח"ב - אריה ליב פרומקין, קמח, באתר HebrewBooks
- ^ הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, סי׳ תקס"ו, סעיפים ח'-ט', באתר HebrewBooks
- ^ הרב יוסף שמחה גינזבורג, אמירת אבינו מלכנו בתענית ציבור, אתר חב"ד ישראל
- ^ דברי יציב, או"ח עה, ירושלים, תשנ"ו, באתר HebrewBooks
- ^ הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, סי׳ תרי"ט, סעיף ח', באתר HebrewBooks
- ^ יצחק אייזיק מטירנא, ספר המנהגים, מנהגי ראש השנה, סימן קטן קט"ו, ווארשא, תרכ"ט, באתר HebrewBooks
יצחק אייזיק מטירנא, ספר המנהגים, מנהגי ראש השנה, סימן קטן קט"ו, פראג, תמ"ג (1683), באתר HebrewBooks - ^ למשל ביום הראשון של ראש השנה נאמר פיוט בזו הלשון: לך יהגה חכנו / הט לנו אזנך: לך תכרע ברכנו / נמצא חן בעיניך: מחה שקר נסכנו / בקרוא לך המוניך: אבינו מלכנו / חטאנו לפניך
- ^ 15.0 15.1 שלמה גייגר, דברי קהלת, פפד"מ, תרכ"ב, עמ' 163, באתר HebrewBooks
- ^ מטה אפרים, סימן תר"ב, סעיף י"ג, באתר HebrewBooks. בפירוש קצה המטה שם מביא את המנהג הרווח היום לאמר מ"החזירנו בתשובה שלמה"
- ^ שמואל פנחס גלברד, אוצר טעמי המנהגים, שער ג' תענית ציבור, פתח תקווה, תשנ"ו, באתר דעת, עמ' תסז-תסח. רבי צבי הירש שפירא כתב שטעם זה דחוק, ראו: חיים אלעזר בן צבי הירש שפירא, שער יששכר, עמ' רכ, באתר HebrewBooks
- ^ חיים אלעזר בן צבי הירש שפירא, שער יששכר, עמ' ריט, באתר HebrewBooks
- ^ יחיאל מיכל גולד, דרכי חיים ושלום, מונקטש, ת"ש, שער ראש השנה, סעיף תשי"ד, עמ' רנא, באתר HebrewBooks. ספר זה עוסק במנהגי חסידות מונקטש
- ^ הרב שמואל דוד מונק, פאת שדך-תפילה, סימן ק, עמ' קיב, באתר HebrewBooks
- ^ חיים אלעזר בן צבי הירש שפירא, שער יששכר, עמ' רכ, באתר HebrewBooks
- ^ יחיאל מיכל גולד, דרכי חיים ושלום, מונקטש, ת"ש, סעיף תש"ס, עמ' רפב, באתר HebrewBooks
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
