שרונה (מושב)
 | |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | הגליל התחתון |
| גובה ממוצע[1] | 253 מטר |
| תאריך ייסוד | 1938 |
| תנועה מיישבת | תנועת המושבים |
| סוג יישוב | מושב |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
| - אוכלוסייה | 568 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | -0.9% בשנה |
(למפת הגליל העליון רגילה)   שרונה | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[2] |
8 מתוך 10 |
| http://www.sarona.co.il | |
שָׁרוֹנָה הוא מושב חקלאי במזרח הגליל התחתון, סמוך לבקעת יבנאל, על הדרך מכפר תבור לכנרת, בתחום המועצה האזורית הגליל התחתון.
המושב קרוי על שם העיירה התלמודית "שרונה", הנזכרת כבר באונומסטיקון של אוסביוס (תחילת המאה ה-4 לספירה), ואשר שמה השתמר ב"ח'רבת סרונה" הסמוכה, בה נתגלו שרידי בית כנסת קדום ותבליטי מנורת שבעת הקנים[3].
ההתיישבות הראשונה במקום הוקמה בשנת 1913 כחווה חקלאית של חברת "אחוזת שיקגו", שנקראה "חוות רמה". משפרצה מלחמת העולם הראשונה נפסקה הזרמת הכספים מארצות הברית והיישוב ננטש זמנית. לאחר המלחמה התיישבה בשרונה קבוצת רועי צאן מארגון "הרועה", אולם כעבור כשנתיים עזבו את המקום והצטרפו לגדוד העבודה. ב-1920 שבו כמה ממשפחות "אחוזה שיקגו" למקום, אך האחרונות שבהן עזבו ב-1928.
בשנת 1936 קיבל ארגון גורדון של עולים מפולין, 5200 דונם מאדמות לוביה בסביבת שרונה, שנרכשו בידי פיק"א לעיבוד[4]. בקציר של קיץ 1937 הקימו אנשי הארגון מחנה במקום[5]. בתחילה כונה המקום גם "לוביה" על שם כפר לוביה הסמוך ממנו נרכשו האדמות.
בנובמבר 1938 הקימו אנשי ארגון גורדון נקודת התיישבות במקום, כיישוב חומה ומגדל. באותה עת טרם היה כביש שחיבר את המקום ליישוב הסמוך יבנאל[6], ובחורף היו המתיישבים מנותקים מהסביבה[7].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל - בתי-כנסת בגליל ובגולן, עמ' 60–63, ח' סרונה.
- ^ המושבים והארגונים, ארגון גורדון, דבר, 28 בפברואר 1937
- ^ תנועת המושבים והארגונים בתרצ"ז - בארגונים ובפלוגות, דבר, 1 באוקטובר 1937
- ^ נגולה חרפת השממה מלב הגליל, דבר, 20 בנובמבר 1938
- ^ משה גולדנצויג, לתחית שרונה הגלילית, דבר, 18 ביוני 1940
| ||||||||||||||||
