תימגאד
 | |
| מבט מהתיאטרון צפונה לעבר הפורום | |
| מדינה |
 אלג'יריה |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1982, לפי קריטריונים 2, 3, 4 | |
 | |
,_Algeria_04966r.jpg)
תימגאד (ערבית تيمقاد; צרפתית Timgad) הוא אתר ארכאולוגי בצפון-מזרחה של אלג'יריה, הידוע בשרידיה הרומים של העיר תמוגאדי (Thamugadi), או בשמה המלא "קולוניה מרקיאנה טראיאנה תמוגאדי" (colonia Marciana Traiana Thamugadi). השם תמוגאדי אינו לטיני ומוצאו מברברית, ואילו השם "מרקיאנה" מנציח את אחותו של הקיסר טראיאנוס אשר ייסד את העיר בשנת 100. העיר השתרעה בתחילה על שטח של 120 דונם, והתפשטה עד לשטח של 500 דונם. בשנת 1982 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה
העיר נוסדה על ידי טראיאנוס בשנת 100 עבור לגיונרים משוחררים, וזכתה למעמד של קולוניה רומית עם ייסודה[1]. למרות שהמקום נודע ככל הנראה בשמו הקודם תמוגאדי, נבנתה העיר הרומית כאילו לא היו קימים מבנים מוקדמים באתר. צורתה של העיר כשל ריבוע, דבר שהוביל לסברה כי היא שימשה כמחנה צבאי בטרם הפכה לעיר. עם זאת, לסברה זו לא נמצאו תימוכין, ומחקרים משנות ה-60 ומשנות ה-70 טענו כי האזור ידע שקט ושגשוג במהלך המאה ה-1. לכן כיום מקובל שהעיר נוסדה כדי לשמש כמרכז לסביבתה החקלאית, שבה גידלו התושבים דגנים, זיתים ובעלי חיים. שטח זה השתרע על פני כ-1,500 קמ"ר שחלקו הגדול לא היה מיושב או ניתן לעיבוד בשל תנאיו הטופוגרפיים. העיר התפתחה אל מחוץ לחומותיה המקוריות באמצע המאה ה-2, והגיעה לשיאה בתקופתו של הקיסר ספטימיוס סוורוס בתחילת המאה ה-3.
במאה ה-4 הגיעה הנצרות אל העיר, אם כי מבני העיר מהמחצית השנייה של המאה מראים כי הפגניות עדיין רווחה בה. בנוסף העיר הייתה למוקד של המינות המינות הדונאטית בצפון אפריקה, עד שהשטונות הרומיים הכריעו אותה בראשית המאה ה-5 לבקשת אוגוסטינוס ה"קדוש". הונדלים השתלטו על העיר בשלב מוקדם לאחר שהחלו את כיבושה של צפון אפריקה בשנת 429, אך שלטונם היה קצר מועד, והסתיים כאשר המורים הכבשו את העיר, לכל המאוחר בשנת 484. חומות העיר נהרסו ורוב האוכלוסייה גורשה, אך הפעילות החקלאית בסביבתה לא נפגעה.
הביזנטים השתלטו על האזור בשנת 533 במהלך מאבק ממושך עם המורים, ובשנת 539 הם הקימו בעיר מצודה ששרידיה עדיין ניכרים במקום. העיר יושבה מחדש וקהילה נוצרית המשיכה והתקיימה בה לפחות במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-7. לא ידוע מתי בדיוק הסתיים השלטון הביזנטי באזור, ובמאה ה-8, לאחר הכיבוש הערבי של צפון אפריקה, פסק היישוב בתימגאד לחלוטין.
האתר הארכאולוגי
מבנה העיר
צורתה של העיר הייתה כשל ריבוע שכל אחת מצלעותיו הייתה באורך של 355 מטר[2]. רחובות העיר נסללו לפי תוכנית שתי וערב מושלמת, ורק בחלקה הדרומי סטו הבונים מכללים אלה כדי לאפשר מקום לבניני הציבור הגדולים - הפורום, הבזיליקה, הקוריה, מספר מקדשים, השוק, בתי מרחץ והתיאטרון. בחלקה הצפון-מזרחי של העיר הוקמו מספר בתי מרחץ נוספים וספרייה ציבורית. הדקומנוס שחצה את העיר ממזרח למערב, היה חלק מהדרך הצבאית לרוחב המגרב.
השרידים הרומיים העיקריים
הפורום הוקם זמן קצר לאחר ייסודה של העיר, והקמתו מומנה על ידי תושביה. הוא קושט בשלושים פסלים לפחות, ובתחומו שכנו הקוריה, הבזיליקה האזרחית שניצבה בצידו המזרחי של המתחם, ומקדש בודד בצידו המערבי. הקוריה הייתה קטנה למדי ופורטיקו מעוטר בפסלי שיש הוליך אליה. לבזיליקה הייתה כניסה בצורת אפסיס בצידה הצפוני, והמקדש נתמך על ידי ארבעה עמודים והוקדש לאלילת הניצחון. התיאטרון שוכן במורד גבעה מדרום לפורום וקוטר האודיטוריום שלו הוא 63 מטר. המבנה יכול היה להכיל בין 3,500 ל-4,000 צופים.
מבנה הספרייה שוכן בצפון-מזרחו של האתר, ורק ב-1906 זוהה ייעודו בזכות גילוי כתובת לטינית המעיד על הקמתו. פורטיקו שלו שלושה צדדים הוליך אל המבנה שבו היו אולם מרכזי ושישה אולמות משניים. לפי הערכות ספקולטיביות למדי, יכול היה האולם המרכזי לאחסן כ-6,800 כרכים, וסך הכל יכלה הספרייה להכיל בין 16,000 ל-28,000 פריטים.
הקפיטול בתימגאד יוצא דופן בריחוקו מהפורום ובכך שלא ניצב במקום גבוה. דבר זה מוסבר בכך שבתחילה נועד להיבנות בתחומי הפורום, אך התוכנית לא יצאה אל הפועל, והקפיטול הוקם רק במאה ה-2. המתחם חודש בין השנים 364-367, לאחר שהנצרות התבססה בעיר, והדבר מוסבר בכך שלבניניו הציבוריים נודעה משמעות המונומנטלית, ללא קשר לייעודם הדתי.
בעיר הרומית שכנו בתי מרחץ רבים, ובאחד מהם התגלתה הכתובת "Venari, lavari, ludere, ridere, occ est vivere" ("לצוד, לרחוץ, לשחק ולצחוק זה לחיות")[3]. המרחצאות הראשונות היו ציבוריות ורק במאה ה-2 הופיעו בבתי העשירים בתי מרחץ פרטיים שהיו גם סמל לסטטוס חברתי. בבתי המרחץ ברחבי העיר התגלו מאות פסיפסים.
המבנים הנוצרים והמצודה הביזנטית
המבנים הנוצרים באתר שוכנים מסביב לשרידים הרומיים החשובים, בשל כך שהוקמו בשלב מאוחר יותר ועל מנת שיהיו סמוכים לנקרופוליס. במרכזה של העיר זוהתה קפלה בודדת שהייתה מחוברת לבית מגורים פרטי. המתחם הנוצרי הגדול ביותר שוכן סביב הבזיליקה המערבית, והוא מיוחס בדרך כלל לדונאטים. בבזיליקה שלוש ספינות, ובשני קצותיה של הספינה המרכזית ניצבו אטריום שעוטר בארקאדה ובה עמודים עם כותרות קורינתיות ואפסיס. בחלקו הצפון מערבי של המבנה נחשף בפטיסטריום שעוטר בפסיפס צבעוני המתאר מוטיבים גאומטריים ומוטיבים מעולם הצומח, וכן שכן בו לפחות בית מרחץ אחד. עובדת קיומן של שתי בזיליקות נוספות ברחבי העיר מעידה על המחלוקת והפיצול ששררו בקרב התושבים בין המינות הדונאטית לבין הנצרות הקתולית, אך לא ניתן לקבוע בוודאות לאיזו אמונה השתייכה כל אחת מהן.
הנקרופוליס המרכזי שכן בדרומה של העיר, וזוהו בו כ-10,000 קברים, רובם צנועים וחסרי שם[4]. המחקר העיקרי של הנקרופוליס החל רק בשנת 1932, ובמהלכו זוהו שתי כנסיות ששכנו ליד המתחם. הגופות נשרפו בדרך כלל והקברים מוקמו בהתאם לשייכות המשפחתית המורחבת. הקברים מתחלקים לחמישה סוגים עיקריים בהתאם לגודלם ולמידת הפאר בו הם מתאפיינים - החל מקברים פשוטים שעליהם הונחה מצבה, דרך קברים שקושטו גם באסטלות, וכלה בקברים מונומנטאליים.
המצודה הביזנטית משנת 539 הוקמה כ-300 מטר דרומית לעיר. צורתה כשל מלבן באורך של 120 מטר וברוחב של 80 מטר, והיא נישאה לגובה של 14 מטר. מגדלי הגנה הוקמו בארבע פינותיה וחלקה המזרחי הוקדש למגורי החיילים. החלק המערבי יוחד לשימושים הציבוריים ובו שכנו מאגר מים, קפלה ובית מרחץ בשטח של 200 מ"ר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
  | |
|---|---|
|
