תרי עשר

תְּרֵי עֲשַׂר הוא אחד מעשרים וארבעה ספרי התנ"ך. כפי ששמו מורה, (תְּרֵיסָר, שְׁנֵים-עָשָׂר בארמית) הספר כולל שנים-עשר ספרי נבואה קצרים שקובצו לספר אחד כדי שלא יאבדו מפאת קוצרם (בלשון התלמוד הבבלי מסכת בבא בתרא יד, ב: "איידי דזוטר מירכס" - מתוך שקצר יאבד). ספר זה מופיע בתנ"ך אחרי ספר יחזקאל (מיקום זה נקבע על ידי בעלי המסוֹרָה, על פי המסרנים המאוחרים) ונכלל בחטיבת הנביאים האחרונים.

סדר הספרים

ספרי הנבואה בתרי עשר אינם מסודרים בסדר כרונולוגי. עם נביאי בית ראשון מזוהים למשל, עובדיה, עמוס, יונה, הושע וצפניה, אולם מבחינה כרונולוגית עמוס מוקדם יותר מהושע אך מופיע בסדר הספרים אחריו. בנוסף על כך, ישנם ספרים שבהם אין ציוני זמן, ורק על פי לשונם ורקעם ניתן לשער את זמנם, למשל: יואל, נחום, חבקוק ומלאכי.

סדר הספרים בנוסח המסורה הוא: הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי זכריה ומלאכי.

ואילו תרגום השבעים מציע סדר מעט שונה: הושע, עמוס, מיכה, יואל, עובדיה, יונה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי זכריה ומלאכי.

חגי, זכריה ומלאכי נחשבים לנביאים האחרונים שאחריהם 'פסקה הנבואה' (בבא בתרא, יד ע"ב). הנביאים הללו עוסקים בתקופת הבית השני, בקשיים הכרוכים בבניין המקדש השני ובסדרי הקרבנות בו.

קיבוצו ועריכתו של ספר זה מיוחסים בתלמוד (בבא בתרא טו, א) לאנשי הכנסת הגדולה והסיבה העיקרית בקביעת סדר זה היא סמיכות הפרשיות.

נביאי תרי עשר

• הושע בן בארי: פעל בתקופת ירבעם בן יואש מלך ישראל. עיקר הספר הוא נבואות תוכחה ופורענות על עם ישראל.
• יואל בן פתואל: ישנן דעות שונות בחז"ל לגבי מקומו ותקופתו, שלא צוינו בתנ"ך. עוסק בנבואה על ארבה שיגיע לארץ ישראל, ובנבואות על אחרית הימים.
• עמוס: חי בממלכת ישראל וכמו הושע בתקופת ירבעם בן יואש מלך ישראל. הספר עוסק בתוכחה ובפורענות, בעיקר על ממלכת ישראל, אך בשונה מהושע מזכיר גם ממלכות שונות ובהן ממלכת יהודה.
• עובדיה: ישנן דעות שונות לגבי תקופתו, ועל פי דרש חז"ל היה גר אדומי. עוסק בנבואת פורענות על אדום (עם) לעתיד לבוא. זהו הספר הקצר ביותר מבין תרי-עשר (פרק אחד בלבד). הרמב"ן כותב שנכתב לאחר גלות בבל, והוכיח מכאן את אמונת ביאת המשיח, שכן הוא עוסק בנבואת אחרית ימים.
• יונה בן אמיתי: סיפורו של יונה בן אמיתי, על פי המדרש תלמידו של אלישע. היחיד מספרי תרי עשר המובא כסיפור, ולא כנבואה.
• מיכה המורשתי: ניבא בימי יותם, אחז וחזקיהו, נבואות על ישראל ויהודה.
• נחום האלקושי: יש דעות שונות בחז"ל על מקומו ותקופתו, ניבא נבואת פורענות על העיר נינוה.
• חבקוק: לא צוינו שמו ותקופתו. נחשב לאחד הספרים הקשים ביותר מבחינה לשונית.
• צפניה: ניבא בימי יאשיהו. מיוחס לחזקיה המלך.
• חגי: מנבא על שבי ציון ששבו מן הגלות בבבל, ומעודד אותם לבנות את המקדש השני למרות הקשיים הכלכליים שפקדו אותם בארץ.
• זכריה: מנבא אף הוא בסמוך לסיום בניית המקדש השני, ומבטיח כי בסיום בניית המקדש יחזור השפע הכלכלי לארץ, ושבי ציון יזכו בברכת ה'.
• מלאכי: מכיל בעיקר תוכחה ואזהרה לכהני התקופה ולעם אך גם מדגיש את אהבת ה' לבני ישראל.

עריכת קובץ תרי עשר

אנשי כנסת הגדולה הם אשר ערכו את שנים עשר הספרים יחד לספר אחד.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0