איסור חלוצה לכהן
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף פ"ה עמוד א' ועוד |
|---|---|
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, אבן העזר, סימן ז' |
איסור חלוצה לכהן הוא איסור מדרבנן לכהן לבעול אשה חלוצה, כדי שלא יבואו הכהנים לעבור על איסור גרושה, האסורה לכהן מדאורייתא.
לאחר הבעילה, החלוצה והולד נעשים חללים מדרבנן[1].
מקור האיסור ומהותו
אף שאיסור חלוצה לכהן הוא מדרבנן, חז"ל דרשו באסמכתא שייתור מילת "ואשה" בפסוק ”וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ”[2], מורה שאף חלוצה אסורה לכהן[3].
כהן שעבר על האיסור ובעל חלוצה לוקה מכת מרדות. וכהן שנשא חלוצה, בית דין מחייבים אותו לגרש אותה[4], והכהן נפסל לעבודת המקדש עד שידיר עצמו הנאה ממנה[5], ואינו נושא את כפיו ועולה לתורה בעליית כהן[6].
כהן המקדש חלוצה הקידושין חלים והחלוצה נהיית אשתו לכל דבר[7][8], ואם רצה לגרשה צריך לתת לה גט גירושין, וכשמגרשה צריך לשלם את כתובתה[9],
ראו גם
לקריאה נוספת
הערך "חלוצה לכהן", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערות שוליים
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף פ"ה עמוד א'
- ↑ ספר ויקרא, פרק כ"א, פסוק ז'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף כ"ד עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע"ח עמוד א'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף פ"ה עמוד א'
- ↑ רש"י, מסכת בכורות, דף מ"ה עמוד ב'
- ↑ מגן אברהם סימן כ"ח ס"ק נ"ז
- ↑ חייב לתת לה מזונות, וזכאי בנכסיה ובמעשה ידיה, ומיפר נדריה, ויורשה, ומיטמא לה כשמתה, וכן כל דיני האישות.
- ↑ תוספתא, מסכת יבמות, פרק ב', הלכה ג'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ה עמוד ב'