בצלאל שטרן (מורה)
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך מלא בסופרלטיבים וניכר כי הכותב מעריץ את המשכילים.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך מלא בסופרלטיבים וניכר כי הכותב מעריץ את המשכילים. |
בצלאל שטרן (בכתיב מיושן: שטערן; י"ג בסיוון תקנ"ח, 28 במאי 1798, טרנופול – י"ב באב תרי"ג, 16 באוגוסט 1853, אודסה) היה מורה ומחנך, מנהלו של בית הספר העברי הראשון באודסה, שפעל בהצלחה רבה במהלך 48 שנים. הפלגים החרדים התנגדו למעשיו, אך בקרב המשכילים והשלטון המקומי זכה שטרן לשם של מחנך ומנהל מעולה, ותרם רבות לשגשוגו של בית הספר.[1]
תולדות חייו
לא ידועים פרטים רבים על תולדות חייו של בצלאל שטרן. קווים כלליים לדמותו ניתן למצוא בהספד שכתב עליו אליהו מרדכי ורבל, שלימד גם הוא באותו בית הספר.[2]
בצלאל בן קלמן שטרן נולד בטרנופול שבגליציה בי"ג בסיוון תקנ"ח (28 במאי 1798). בילדותו קיבל חינוך תורני, כרוב הבנים בתקופתו, אך בנערותו הצטרף כתלמיד לבית הספר העברי שהקים בטרנופול המשכיל יוסף פרל, ושם הצטיין בלימודיו. לאחר סיום לימודיו הרשמיים השלים שטרן את השכלתו הכללית כאוטודידקט, ובשנת תקע"ח (1818), והוא בן 20 בלבד, חזר אל בית הספר כמורה.
לאחר שיצא שמו לתהילה בשטח החינוך וההשכלה, הוזמן בשנת 1828 לנהל את בית הספר העברי הראשון בעיר אודסה שבנובורוסיה (אנ'), בדרום-מערב רוסיה (כיום באוקראינה), שמנהלו הראשון נפטר זמן קצר לאחר ייסודו. שטרן נאות להצעה ועבר עם משפחתו מגליציה לאודסה, שם ניהל את בית הספר בהצלחה גדולה, עד כי הגיעו מאות תלמידים להירשם למוסד. ההצלחה דחפה אותו לייסד בשנת 1837 בית ספר דומה בקישינב, והוא קיבל לכך את ברכתו של הנסיך ווֹרוֹנצוֹב (אנ'), בא-כוחו (נָמֶסטניק) של הצאר בבסרביה ושר פלך נובורוסיה. בתקופתו הוקמו גם בית ספר לנערות באודסה ובית תלמוד תורה לבני דלת העם – שגם הם היו תחת השגחתו.[2]
מעשיו ושמו של בצלאל שטרן הגיעו אל הצאר ניקולאי הראשון, והוא זכה לתואר אזרח כבוד ולזכות ישיבה חופשית במדינה. בשנת 1843 הוזמן שטרן להיות היועץ לענייני חינוך והקהילה היהודית במועצת השלטון בסנקט פטרבורג. הייתה זו כנראה וועידת הרבנים שכונסה על ידי שר ההשכלה, סרגיי אובארוב, והעוזר היהודי שלו מקס ליליינטל.[3] בצלאל שטרן מאודסה ייצג את משכילי רוסיה החדשה. שליטתו בשפות עזרה מאוד לפעילותו עבור הקהילה היהודית מבית ומחוץ. באודסה עצמה היה לו מקום של כבוד בין נכבדי העיר והיה לו חלק לא רק בהקמת בית הכנסת הגדול במקום, אלא גם בהטפותיו לגיבוש בין כל הפלגים המקומיים, כדי שיוכלו להתפלל באחווה בבית הקדוש. בשנת 1851 נפטרה אשתו של שטרן, ובריאותו לקתה. בצלאל שטרן נפטר בשנת ה-55 לחייו, בי"ב באב, תרי"ג.
אליעזר ורבל מציין את הופעתו המרשימה של שטרן, צחות לשונו, בקיאותו בשפות, השכלתו הרחבה ועמידתו בפרץ בפני ביטול התורה בידי המשכילים. אך תרומתו הגדולה ביותר הייתה הקדשת כל זמנו ומרצו לעניין החינוך וההשכלה של ילדי בית הספר.[2] סטיבן זיפרשטיין גורס שבצלאל שטרן היה מחשובי המחנכים היהודים שפעלו והשפיעו על יהדות רוסיה כולה.[4]
בית הספר העברי הראשון באודסה
הרקע להקמת בית הספר
אברהם בר גוטלובר פרסם בספרו "זכרונות ומסעות" את מכתבו המלא של ורבל, שבו הוא פורש, על פי בקשת גוטלובר, את תולדות בית הספר העברי והמשכילי הראשון שפעל באודסה עשרות בשנים תחת הנהלתו של בצלאל שטרן.[1]
אליבא דוורבל, התושבים באודסה התפלגו לשתי קבוצות: "הרוסים", שהגיעו ראשונים כפליטים מרוסיה ומפולין - אותם הוא מכנה "כת החסידים החשוכים" וה"הברודיים" שהגיעו מגליציה, ובעיקר מהעיר ברודי, שהיו לדבריו יראי אלוקים, אך בעלי השכלה וידע. הברודיים לא צדדו בשיטת החינוך של הרוסים ושכרו מורים פרטיים לרוב, עד שקמה קבוצה מחשובי העדה ועשיריה והחליטה לייסד בית ספר לנערים, כדי "לחנכם על פי דרכם לתורה ולחכמה, למוסר ודרך ארץ".[1] הממשלה הרוסית נתנה את אישורה לרעיון הקמת בית הספר, אבל קבוצת "הרוסים", שחששה מההשפעה המשכילית של ה"ברודיים" על הילדים מצד אחד ומאיבוד פרנסת המלמדים הרבים מצד שני - הביעה את מחאתה החריפה, ואף התלוננו בפני הממשלה הרוסית. אלא שזו האחרונה דווקא צידדה בהשכלה ודחתה את מחאתם.
בשנת 1826 הוקם בית הספר תחת הנהלתו של אפרים זיטנפלד מסנט פטרסבורג. "איש חכם, גדול ונבון דעת, גדול בתורה, ירא אלוקים ושומר אמונים". שלוש כיתות היו בחדריו המרווחים של המוסד. בכל כיתה ישבו הילדים שנתיים, כי לא היה מבחר מספק מורים מוכשרים, מסביר ורבל. המקצועות שנלמדו היו ידיעת הטבע, ידיעת הארץ, היסטוריה, חשבון, לשון עברית, לשון וספרות גרמנית, לשון וספרות רוסית, תלמוד וכתיבה תמה.
תלמידי בית הספר היו כל כך מרוצים, עד שהצטרפו אליהם מדי פעם גם תלמידי ישיבה, והחסידים מהקבוצה הרוסית "חרקו שן", אך בלית ברירה התרגלו לקיומו של בית הספר. גם נציגים מהשלטון ומהעיתונות הגיעו להתרשם מבית הספר. אלא שלאחר כשנה ומחצה נפטר זיטנפלד, ואז פנתה הקהילה לבצלאל שטרן, שהיה כבר מורה בטרנופול. "איש חמודות אשר מלאו אלוקים רוח חכמה ויתרון הכשר דעת" מגדיר אותו ורבל.[1]
בצלאל שטרן מנהל בית הספר
בצלאל שטרן הגיע לאודסה עם משפחתו בשעת 1828, והחל בתפקידו כמנהל בית הספר. ורבל מתאר אותו כאדם ששמו יצא לתהילה בין חכמי אשכנז. בנוסף לכך הוא משבח את אופיו ואת הופעתו הגבוהה והמרשימה.[1]
כשהחל את עבודתו בבית הספר נשא שטרן נאום בגרמנית משובחת בפני נציגי השלטון והקהילה, בו הוא הציג את מטרותיו ודרכו החינוכית. תחילה הזכיר את הצאר ירום הודו, ובירך אותו ואת ביתו. אחר פנה לתלמידים ודיבר אליהם כאל ילדיו. "בית הספר הוא דבר חדש בעדתנו", הוא הסביר להם, "ותפקידו להרבות את החכמה בקרב התלמידים כפי שהטיף כותב ספר "משלי". ומ"פרקי אבות" הוא ציטט את האימרה: "אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד".[5] שטרן הדגיש את חשיבותם של שני עקרונות בקרב התלמידים: ההשכלה והעם, הן כיהודים, והן כתושבי האימפריה הרוסית. הנאום נשא חן בעיני כל הצדדים. שטרן, כותב שמואל פיינר, הטיף לנאמנות לשלטון הרוסי ולאידיאל חינוכי של יהודים משכילים.[6]
שטרן הוסיף למערכת הלימוד של בית הספר את לימודי הצרפתית, ארגן ספרייה גדולה, ואחר שהמורה לתלמוד פרש, הוא הוסיף לחומר הלימודים ספרים מרחיבי דעת בתחום כדי להרגיל את התלמידים ללשון חכמים. בית הספר זכה להצלחה גדולה תחת הנהלתו של שטרן ומספר התלמידים עלה למאות. עתה היו במוסד שש כיתות שנלמדו במהלך שש שנים.[1]
כאשר באו מבקרים חשובים לאודסה, לקח אותם המושל להציג את בית הספר, ואת התרשמותם החיובית מאוד הם רשמו בספר הכבוד. בשנת תקצ"ו קיבל שטרן את תוארו כאזרח כבוד. שטרן גם היה ממונה על בית הספר לבנות, שהקימו נגידי העיר, ובו לימדו בשלוש כיתות לשון עברית, רוסית וגרמנית, ידיעת הכתב והחשבון, וגם מקצועות כמו תפירה, רקמה וכדומה. בשנת תקצ"ז קיבל שטרן את רשותו של הנסיך וורונצוב, מושל פלך נובורוסיה (אנ'), להקים בית ספר דומה בקישינב שבבסרביה.
לאחר פטירתו של שר ההשכלה, אובארוב, מונה שר חדש, שהחליט בשנת 1852 לחלק את בית הספר לשניים, ותקוותו של שטרן להיות המפקח האחראי של כל בתי הספר היהודיים ברוסיה נכזבה, מאחר שמונו שני משגיחים רוסיים לעניין. שטרן נפטר שנה לאחר מכן.
לדברי ורבל, המשגיחים הרוסיים לא הצליחו להחזיר את תפארתו של בית הספר, ובשנת 1874 נסגר בית הספר לאחר 48 שנות פעילות.[1]
אברהם בר גוטלובר מסכם את התרשמותו מבית הספר באודסה וממנהלו:
יודעי בינה לעתים אשר ידעו את היהודים בעיר אודיסה וסביבותיה בטרם היווסד שם בית הספר ואחרי כן, המה הכירו וידעו את פעולת בית הספר ההוא ורב הטוב הצפון בו לבית ישראל. בו התפתחו כשרונות התלמידים ויהיו לאנשים חכמים, משכילים, אנשי שם [...] עשו חיל ומצאו חן וחסד בעיני אלוהים ואדם [...] מיום שבא דירקטור שטרן לשכון כבוד באודיסה ולנהל את בית הספר, חשב מחשבות להיות להועיל ולעזור לבני עמו בארץ אשר בא להשתקע שם.
— זכרונות ומסעות, עמ' 101
לקריאה נוספת
- מרדכי זלקין, "קווים לדמות המורה בהשכלה היהודית במזרח אירופה בראשית המאה התשע עשרה", המורה בין שליחות למקצוע, בעריכת אבנר בן עמוס ויעל תמיר, רמות, 1995, עמ' 27 - 44
קישורים חיצוניים
- הרמן רוזנטל, ג'ייקוב גודייל ליפמן, Stern, Basilus, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- מרכזים של תרבות יהודית - זמן יהודי חדש
- Odessa - בית התפוצות
- מרדכי זלקין, החשיבה המדעית והתפשטותה בחברה היהודית במזרח אירופה במאה ה-19
- "תולדות ועד הרבנים" המודיע, 2 בינואר 1914
- יעקב ליפשיץ (1924), זכרון יעקב - חלק ב, על בחירתו של בצלאל שטרן לוועד הרבני הראשון בפטרבורג
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 אברהם בר גוטלובר, זכרונות ומסעות, כר' ב', מוסד ביאליק, 1976, עמ' 81 - 101 (כולל את מכתבו של אליהו מ. ורבל)
- ^ 2.0 2.1 2.2 אליהו מרדכי ורבל, שפתי רננות, מאת אליהו מרדכי ווערבעל, אדעסא, בדפוס א. בעלינסאן, תרכ"ד – 1863, עמ' 86 – 90
- ^ דוד אסף, דרך המלכות; ר' ישראל מרוזין ומקומו בתולדות החסידות, מרכז זלמן שזר, 1977, עמ' 276
- ^ סטיבן זיפרשטיין, "יהודי אודסה", זמן יהודי חדש, כר' ג', כתר, 2007, עמ' 317
- ^ משנה, מסכת אבות, פרק ב', משנה ה'
- ^ שמואל פיינר, השכלה והיסטוריה: תולדותיה של הכרת עבר יהודית מודרנית, מרכז זלמן שזר, 1995, עמ' 260
