ברכה (מנהג דתי)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ברכה (של מנהיג דתי))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוגו המכלול לאתר.png חסר בערך זה אספקלריה תורנית. המידע המצוי בערך זה כתוב מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ברכת סב לנכדו

ברכה היא מנהג דתי שמהותו הענקת מזל טוב, באמצעות מחווה מילולית או גופנית. ברכה היא ההפך מקללה.

לברכה של צדיק מיוחסת משמעות מיוחדת, מכיון שקרבתו אל האלקים מעניקה כוח לברכתו והיא מסוגלת לשנות את גורלו של האדם ולבטל את רוע מזלו.

ברכות בתנ"ך

ספר בראשית

הברכה הראשונה שבה אדם מברך אדם אחר היא ברכת נח לשם וליפת בניו[1].

ברוך ה' אלקי שם ויהי כנען עבד למו; יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם

ברכה ידועה נוספת היא ברכת יצחק ליעקב ("ויתן לך האלקים...") שלקח את הברכה מעשיו אחיו, ולאחר מכן גם לעשיו שביקש מאביו שיברכנו גם.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גניבת הברכות

ברכה נוספת היא ברכת יעקב לבניו ולבני יוסף[2].

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – ברכת יעקב, ברכת אפרים ומנשה

ספר דברים

ברכה נוספת היא ברכת משה את יהושוע בין נון וסמיכת ידו עליו.

הברכה במקורות ובמנהגים

בכוחו של דיבור הפה להטיב או להרע - על ידי ברכה או קללה:

"ואפשר לנו לומר לפי עניות דעתנו, כי בהיות הנפש המדברת שבאדם חלק עליוני, וכמו שכתוב (בראשית ב, ז) 'ויפח באפיו נשמת חיים', ותרגם אונקלוס 'לרוח ממללא', נתן בה כח רב לפעול אפילו במה שהוא חוץ ממנה" (ספר החינוך, מצווה רלא).

לכל אדם[3] ובפרט לכל יהודי, יש כוח בפיו לברך ולקלל: "לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף טו עמוד א) וכן "לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך" (תלמוד בבלי/ בבא קמא צ"ג,א).

ומובא בתלמוד[4] תניא, אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל י-ה ה' צבא-ות שהוא יושב על כיסא רם ונשא ואמר לי: ישמעאל בני, ברכני! - אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין, ונענע לי בראשו. וקמשמע לן (ומשמיע לנו - לומדים מכאן) שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך (שכן עם כל גדולתו של רבי ישמעאל הוא נחשב כהדיוט בפני הבורא).

ברכות נאמרות בהזדמנויות שונות גם בין אדם לאדם כאיחול, אך מיחסים לה גם משמעות רוחנית. ישנה תקנת חז"ל שמיוחסת לסנהדרין בתקופת בועז[5] (תקופת השופטים) שאדם ישאל בשלומו של חברו בשם דווקא (שמו של השם) אחד המקורות לכך הוא במשנה: "משקילקלו המינים... התקינו שיהא אדם שואל את חברו בשם שנאמר: "והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה" ואומר: "ה' עמך גבור החיל"" (ברכות, ט', ה').

כיום לא נהוג להזכיר את שם השם בשיחת חולין. אם כי "שלום" שהוא אחד משמותיו של השם, כן משתמשים בו, (אולם נמנעים מלהזכירו במקום שאינו נקי[6]), וכן משתמשים בביטוים כגון "בעזרת השם", "השם יעזור" וכדומה.

חשיבות הכוונה הטובה של המברך

חז"ל מיחסים לאדם שהוא בעל עין טובה כח גדול יותר בברכתו: "טוב עין הוא יבורך (משלי) אל תקרי יבורך אלה יברך" (סוטה לח ב).

עניין חשיבות האהבה בברכה מודגש במיוחד בברכת הכהנים, עליה הכהנים מברכים לפני "ברוך אתה...וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה".

וכן להיפך, חז"ל מזהירים מלהתברך מכהן 'צר עין' (שעינו רעה בטוב אחרים) ופוסלים ברכה של כהן ששונא חלק מהציבור או אפילו שהציבור שונא אותו[7] וכך מובא בספר הזוהר "..כהן שמברך בעין טובה ברכתו מתקיימת ושאינו מברך בעין טובה...אל תרצו ממנו ברכה כלל"[8].

במסכת אבות מודגש ההבדל שבין אברהם אבינו המברך בעל העין הטובה, אל מול בלעם צר העין שיש לו כח לקלל[9].

על אברהם אבינו כתוב "...וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית, י"ב, ג'), ומסופר שהיה הראשון שקיבל מהקב"ה את הכח לברך אחרים. אחד המקורות לכך הוא במדרש רבה "ומנין למדו האבות לברך כל א' וא', מן הקב"ה...כיון שבא אברהם אמר הקב"ה הריני מוסר הברכות לכל מי שאתה מברכו ואני חותם על ידך"[10]. ועל בלעם מסופר בתורה בחומש במדבר כ"ב, שבלק מלך מואב שכר אותו לקלל את עם ישראל.

ברכתו של צדיק

אף שלכל אדם יש כוח ברכה, עולה עליו מעלת ברכתו של הצדיק:

"ועל כן ידענו ונראה תמיד כי לפי חשיבות נפש האדם ודבקותה בעליונים כנפש הצדיקים והחסידים, ימהרו דבריהם לפעול בכל מה שידברו עליו, וזה דבר ידוע ומפורסם בין יודעי דעת ומביני מדע." (המשך דברי ספר החינוך, שם)

בתלמוד אף מובא "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים":

"'אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים' (שמואל ב', כ"ג, ג'), מאי קאמר? אמר רבי אבהו, הכי קאמר: אמר אלקי ישראל: לי דבר צור ישראל, אני מושל באדם, מי מושל בי - צדיק, שאני גוזר גזרה - ומבטלה" (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף טז עמוד ב).

מקור נוסף הוא מסיפור תפילתו של חוני המעגל שחוללה נס:

"תנו רבנן: מה שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל? 'ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור' (איוב, כ"ב, כ"ח). 'ותגזר אומר', אתה גזרת מלמטה והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה" (תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כג עמוד א).

ואכן בעם ישראל קיים מנהג ללכת לרבנים וצדיקים כדי להתברך מפיהם, במיוחד בענייני בריאות ופרנסה. המקור לכך מן התלמוד:

"כל שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר: (משלי, ט"ז, י"ד) 'חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה'" (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קטז עמוד א).

בתורת החסידות יש התייחסות רבה לכוח ברכתו של הצדיק, המשמש כביכול כ'צינור' בין הקדוש ברוך הוא לאדם להורדת שפע. את שמות האנשים שעליהם מבוקשת הברכה כותבים החסידים על פתק ("קוויטל")[11], אותו הם מוסרים לאדמו"ר. בדרך כלל הם מצרפים ל"קוויטל" סכום כסף הניתן לרוב לצרכי צדקה, המכונה "פדיון נפש". על פי האמונה החסידית, לכסף שנמסר לאדמו"ר יש השפעה סגולית להתקיימות ברכתו.

הבטחה לברכה בימינו

בימינו התרחבה מאוד תופעת הברכות הניתנות על ידי רבנים. גם במערכות בחירות נעשה לעיתים שימוש בברכות רבנים תוך הבטחה לישועה ולפרנסה, כדי למשוך אנשים להצביע למפלגה שומרת תורה ומצוות. כדי למנוע זאת תוקן חוק הבחירות לכנסת, ונקבע בו כי "המשדל אדם להצביע או להימנע מלהצביע, בכלל או בעד רשימת מועמדים מסוימת, בדרך של ... הבטחה להעניק ברכה" דינו מאסר חמש שנים[12]. ארגוני צדקה מרבים לעשות שימוש בברכות רבנים כדי לעודד תרומות לצדקה. לעיתים אף נשמעת ביקורת על כך בטענה כי נעשה שימוש מופרז באמצעי זה, ויש בו ניצול לרעה של אנשים בזמן מצוקה.

בשנים האחרונות התרבו האנשים המציגים עצמם כצדיקים ומעניקים ברכות תמורת סכומי כסף. על פי ההערכה, "תעשיית הברכות" מגלגלת מאות מיליוני שקלים בשנה[13].

מנהגי הברכות בזמנים מיוחדים

בשל מעלתה של הברכה, יש הזדמנויות שונות שבהם נהוג לברך את חברו.

ישנה מצווה מן התורה על הכהנים לברך את העם בברכת כהנים. כיום הזמן לכך הוא בבית הכנסת בבוקר - בחזרת שליח הציבור בתפילת שחרית ומוסף. (ולנוהגים כמנהג אשכנז, בחו"ל מברכים ברכה זו רק במוסף של יום טוב[14]).

בליל שבת וביום כיפור נהוג שהאב (ולעיתים גם האם) מברכים את בניהם.

אחד הזמנים המיוחדים ביותר הוא לפני הסתלקות מן העולם, כפי שמובא בתורה: בספר בראשית מובאות ברכות יצחק לבניו וברכת יעקב לבניו לפני מותם, ובסוף ספר דברים מובאת ברכת משה לבני ישראל לפני מותו. הסיבה לזמנים מיוחדים אלו, משום שאז מתעלים האנשים ומחשבתם טהורה והם מתקדשים בקדושה יתרה, ולכן יש ערך גדול לברכתם באותה עת[15].

נהוג לברך את חברו בעת שיש התחלה חשובה כגון הולדת בן, בר מצווה או בת מצווה, יום הולדת וכדומה, מתוך רצון שמה שמתחיל יהיה טוב ומוצלח ומתוך אמונה ש"הכל הולך אחר ההתחלה", במיוחד מיחסים חשיבות לברכה לחתן וכלה, כמובא במגילת רות: "וַיֹּאמְרוּ כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-בַּשַּׁעַר... יִתֵּן ה' אֶת-הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל-בֵּיתֶךָ, כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל..." (מגילת רות, פרק ד', פסוק י"א) גם כאן מקובל שהאב מברך את ילדיו קודם כניסתם לחופה[16]. המקור לכך הוא מהתורה מברכת בתואל ולבן הארמי את רבקה קודם נישואיה ליצחק: "אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה" (ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ס')[17].

ברכתם של החתן והכלה עצמם לאחרים, נחשבת כבעלת כוח גדול, כברכת גדולי הצדיקים, ובמיוחד תחת החופה. אחד הטעמים לכך משום שיום החופה הוא יום מחילת עוונות והם נעשים כ"ברייה חדשה", כמובא בתלמוד ירושלמי: "חתן מוחלין לו על כל עוונותיו" (מסכת ביכורים, פרק ג, הלכה ב).

דוגמה נוספת לברכה היא "ברכת האורח" הנאמרת בברכת המזון על ידי האורח בעבור בעל הבית.

מעלה מיוחדת יש לברכה הנאמרת על ידי ציבור, כדוגמת "מי שברך" הנאמרת עבור מי שעלה לתורה, חולים, חיילי צה"ל ועוד.

בדתות אחרות

מכיון שכבר בתורה מוזכרות ברכות בני אדם, להבדיל גם בנצרות אסלאם ועוד דתות, מקובל לברך בהזדמנויות שונות.[18]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הרב אביגדור מילר, המברך יתברך, לברך מכל הלב, תורת אביגדור פרשת נשא תשפ"א.

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף. ויקישיתוף ראו ברכה דתית באמנות בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. בראשית ט כו כז
  2. ספר בראשית פרק מט
  3. תלמוד ירושלמי, ברכות ס"ב, ע"א- "אם בירכך גוי ענה אחריו אמן..."
  4. תלמוד בבלי, ברכות דף ז' ע"א
  5. רות רבא פרשה ד' ד"ה
  6. ראו משנה ברורה סימן פד ס"ק ו
  7. פניני הלכה תפילה פרק כ הלכה ט
  8. תרגום בעל הסולם ל'זוהר', פרשת נשא דף קמ"ז, עמוד ב.
  9. כלשון התורה (במדבר כב) "כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאור יואר"
  10. דברים רבה (ליברמן) פרשת וזאת הברכה ד"ה זש"ה רבות בנות
  11. הרשימה כוללת את שמם הפרטי של האנשים ושם אמם, בלי שם משפחתם.
  12. סעיף 122 לחוק הבחירות לכנסת (נוסח משולב), התשכ"ט-1969
  13. טל רוזנר, מזוז: גם רבנים ומקובלים ישלמו מס הכנסה, באתר ynet, 16 במרץ 2005
  14. רמ"א או"ח קכח מד
  15. ספר "אלף למטה", אות ה.
  16. קיצור שולחן ערוך, סימן קמז.
  17. ספר "תניא רבתי", סימן צא.
  18. בנצרות האורתודוקסית למשל, כאשר כומר מברך, הוא מחזיק את אצבעות יד ימין באופן שיוצר את האותיות IC XC שהן צירוף המבטא את קיצור שמו של אותו האיש ביוונית, באותיות לטיניות (ביוונית - ΙΗΣΟΥΣ ΧΡΙΣΤΟΣ- אותו האיש הנוצרי. האות הראשונה והאחרונה בכל אחת המילים).
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0