לקיחת הברכות

סיפור לקיחת הברָכות עוסק בסיפור שהחל כתוצאה מרצונו של יצחק לברך לעת זקנתו את עשיו, רבקה ששמעה מכך ציוותה על יעקב להתחזות לעשיו ולקחת את הברכות במקומו.

הסיפור מופיע בסוף פרשת תולדות, פרק כ"ז, בספר בראשית.

הסיפור

הסיפור נפתח במעין תיאור רקע על קשיי הראייה של יצחק הזקן. הוא מבקש מעשו בנו הגדול, והאהוב עליו, שיצא לשדה לצוד עבורו ציד ולהכין לו מטעמים שהוא אוהב, ומבאר שהוא חש שקרבה שעתו למות והוא חפץ לברך את בכורו טרם מותו. כמו ביהדות, למעמדו וירושתו של הבן הבכור, נודעה חשיבות יתרה בתרבויות המזרח התיכון הקדום.

רבקה שומעת את בקשתו של יצחק וממהרת להזהיר את יעקב, הבן האהוב עליה, על כוונתו של אביו. ייתכן שרבקה מודעת לעובדה שעשו מכר את הבכורה ליעקב תמורת נזיד (בסיפור מכירת הבכורה). בנוסף, קיימת הבטחתו של ה' לרבקה בעת הריונה: ” ויֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר”.  רבקה מורה ליעקב להתחזות לעשו בפני אביו כבד הראייה, ולהביא לו מטעמים שהיא עצמה תכין לו מהצאן אשר במקנה שלהם. את חששו של יעקב, שעשו שעיר ויצחק עלול למשש אותו, היא פותרת בכך, שהיא נותנת ליעקב את בגדי החמודות של עשו ומכסה את ידיו וצווארו בעורות גדיי העזים השעירים. יעקב עושה כדבריה, מעמיד פני עשו ומבקש את ברכתו מיצחק. יצחק תמה על המהירות שבה חזר עשו משליחותו, ויעקב מתרץ זאת בכך שהשם עזר לו. יצחק חושד בזהותו של בנו, באומרו: ”הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב – וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו”, אך לאחר שחזר ושאל אותו מספר פעמים על זהותו, גם מישש והריח אותו, הוא מתרצה, ומעביר לו את ברכתו. לשפע כלכלי ושליטה על עמים אחרים, והסתיימה במילים: ”יַעַבְדוּךָ עַמִּים, וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים--הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ; אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ.”

מיד לאחר שיצא יעקב מעל פני יצחק, חוזר עשו מהציד וממהר להכין לאביו מטעמים אשר על פי המדרש כללו בשר כלב. כשהוא ניגש אל אביו ויצחק שואל לזהותו, עונה לו עשיו "אני בנך בכורך עשו", כשיצחק מבין נה אירע הוא נחרד חרדה גדולה, ושואל מי הוא זה שהקדים את עשו והביא לו מטעמים, למרות זאת יצחק אומר "גם זה ברוך יהיה".

עשו מגיב בזעם בצער ובבכי ומתחנן לאביו שיברך גם אותו. בתוך כך מספר עשיו לאביו על מכירת בכורתו ליעקב. יצחק נעתר לתחינתו של בנו ומברך גם אותו בשפע כלכלי, אך מסיים בסוג של נבואה: ”וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ”.

לאחר לקיחת הברכות

 עשו, שנטר מאד לאחיו על מה שהוא ראה כגניבת ברכתו שלו, נשבע להורגו לאחר מות האב. רבקה ששומעת על כך, מדברת על לבו של יצחק שישלחו את בנם יעקב לחרן, מקום מושבו של אחיה, לבן – שם ימצא אישה טובה יותר מבנות חת שבקרבם הם מתגוררים.

על פי המדרש, כשיעקב יוצא לדרכו, הוריו מציידים אותו בממון רב, אך עשיו ששומע על יציאתו שולח את בנו, אליפז, שיהרגהו בדרך, כשאליפז משיג את יעקב הוא אינו רוצה להורגו, ויעקב ציע לו לקחת את כל כספו כי "עני חושב כמת" ובכך יקיים אליפז את ציוויו של אביו.

לאחר שיעקב יוצא מחרן הוא מפחד שעשיו שוב יהרוג אותו, ואכן עשיו יוצא לקראתו בראש צבא, אך כשהם נפגשים יעקב מצליח לפייסו.

בדברי המפרשים

בספרי הפרשנים ישנם מספר הסברים למעשה הרמאות של יעקב.

דעת האבן עזרא שאכן היה כאן מעשה רמאות ושקר, אך אין בכך בעיה כי יעקב עשה זאת למטרה טובה. פרשנים אחרים הביאו את דברי המדרש תנחומא שכתב: ”ואף על פי שאתם אומרים 'שיקר יעקב', לא שיקר! בלעם אמר: 'לא הביט און ביעקב', אלא [אמר]: אנכי יעקב; עשו [הוא] בכורך"”, רש"י מסביר שאכן יעקב לא אמר שקר כי: "אנוכי המביא לך [את המטעמים המבוקשים], ועשו הוא בכורך". כלומר, בתשובה לשאלת אביו: "מי אתה בני?", מזדהה יעקב במילה "אנוכי" ובנוסף מאשר את העובדה שעשו הוא בכורו.

במדרש תנחומא מובא כי לאחר ששיתפה לאה פעולה עם אביה, לבן, להינשא ברמאות ליעקב במקום רחל אחותה, הוכיח אותה יעקב על מעשה הרמאות, לאה השיבה לו, כי אף הוא עצמו רימה את אביו בגניבת הברכות.

בדברי חז"ל, מוצג יעקב באור חיובי. כך במדרש על הפסוק נאמר: "בא אחיך במרמה" – "רבי יוחנן אמר: בא בחכמת תורתו"., גם אונקלוס מתרגם "במרמה" – בחכמה.

במדרש מובא כי מהשמים סייעו ליעקב בכך שמלאך עיכב את עשו: "כיון שהיה צד וקושר והיה המלאך הולך ומתירן ומבריח, שוב היה צד והמלאך מתירן, ולמה כך? אלא לגלגל את השעות עד שילך יעקב וילך ויעשה ויכנס אצל אביו ויאכל ויטול את הברכות".

בחקר המקרא

שיטת המילה המנחה, שהולכים בה חז"ל, מיושמת גם בפירושם בבראשית רבה לתבנית "ימים אחדים" שמופיעה גם בהצעתה של רבקה ליעקב שיברח מנקמתו של עשו אל אחיה: ”וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ, יָמִים אֲחָדִים” לעומת הפסוק ”וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.”. אך למחרת משתה החתונה הסתבר לו שהיא לאה. גם כאן חוזר המושג בסיפור המרמה ובסיפור העונש כאחד.

ראו גם

• מכירת הבכורה
• בכור

לקריאה נוספת

• עירית אמינוף, עשו אחי, אבי אדום ורומי; עיון במקורות התלמוד והמדרש של ארץ-ישראל בתקופת התנאים והאמוראים, ראובן מס, 2015
• יהונתן יעקבס, "סיפורי יעקב ", מידה כנגד מידה בסיפור המקראי, תבונות, תשס"ו, עמ' 169–173
• נחמה ליבוביץ, עיונים בספר בראשית, ההסתדרות הציונית העולמית, מהדורה שנייה, תשכ"ט, עמ' 185–196.
• מרדכי ברויאר, פרקי בראשית, הוצאת תבונות, תשנ"ט, עמ' 496–502.

• Avivah Gottlieb Zornberg, The Beginning of Desire: Reflections on Genesis, Doubleday, 1995, pp. 144–179.

קישורים חיצוניים

• ספר בראשית פרק כ"ז‏, באתר מקראות גדולות הכתר
• נחמה ליבוביץ, "ברכת יצחק ליעקב", (מביאה את מאמרו של שד"ל) גיליונות נחמה
• יצחק בר זאב, "על פרשת תולדות", בית הכנסת הגדול, תל אביב
• הרב יהודה גלעד, "תעתועי ברכה ובכורה", מעגלים ו (תש"ע)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] גנבת הברכות24108113