בתיה גוטספלד
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
בתיה (בסי) גוטספלד (אוקטובר 1888 - 29 ביולי 1962) הייתה פעילה ציונית, התגוררה בארצות הברית ולאחר מכן בארץ ישראל, הייתה ממייסדות הסתדרות נשות המזרחי באמריקה, כיום הארגון אמי"ת, רשת חינוך ציונית דתית. על שמה נקרא כפר הנוער אמי"ת כפר בתיה ברעננה.
חייה ופועלה
גוטספלד נולדה בעיר פשמישל, שהייתה אז בתחומי גליציה וכיום בפולין. הוריה היו לייבוש ורייזל גולדשטיין, והיא הייתה הבת הבכורה במשפחה החסידית, שגילתה זיקה לציונות ולשפה העברית. בבית הוריה התארחו עסקנים ציוניים ונערכו שיחות על שיבת עם ישראל לארצו.
בתחילת המאה העשרים נפטרה האם רייזל והאב נשא אישה חדשה ושמה אדלה. בשל רצונו לדאוג לכלכלת משפחתו נסע האב לארצות הברית, ובהמשך, בשנת 1905, הצטרפו אליו אשתו וילדיו. בני המשפחה אימצו לעצמם שמות בעלי צליל אמריקני, ובתיה החלה להיקרא בסי.
לבית המשפחה נכנס צעיר ששמו מנדל גוטספלד, אשר אביו היה מיודד עם אב המשפחה, והוא לימד את בני המשפחה את השפה האנגלית. כעבור ארבע שנים נישאו בתיה ומנדל ועברו להתגורר בסיאטל. שם הם פתחו את ביתם לרווחה בפני פליטים יהודיים שניסו להיקלט בעיר ובפני עסקנים ציוניים שביקרו בה. אחד מהם היה הרב מאיר בר-אילן (ברלין), שהיה אז נשיא תנועת המזרחי בארצות הברית. בשנת 1919 החליטו בני הזוג גוטספלד לשוב לניו יורק ולהתגורר בה לצד משפחתם.
הקמת הסתדרות נשות המזרחי באמריקה
ערך מורחב – נשות המזרחי באמריקה
בשובה לניו יורק המשיכה גוטספלד בפעילותה הציונית. בוועידת המזרחי ה-11 שהתקיימה ב-1925 בקליבלנד שבאוהיו, ארצות הברית, השתתפה לראשונה משלחת נשים וביניהן גוטספלד. שם הן הצהירו על כוונתן להקים הסתדרות של נשים בתוך המזרחי. ואכן, ב-10 במאי 1925 הקימה גוטספלד יחד עם נשים ציוניות-דתיות נוספות בניו יורק את הסתדרות נשות המזרחי באמריקה. גוטספלד ויתרה על הזכות להיות נשיאת ההסתדרות והעניקה אותה לאדלה גולדשטיין, אמה החורגת, שעמה הייתה ביחסים קרובים.
שנה לאחר מכן, ב-1926, נסעה גוטספלד בפעם הראשונה לביקור בארץ ישראל. שם היא נפגשה עם גופים שונים על מנת למצוא את הפרויקט הראשון שבו ישקיע הארגון החדש כסף ומאמצים. המסע לארץ לא היה קל באותם הימים, במיוחד לאישה חולת סוכרת כמו גוטספלד, אך היא עמדה בתלאות הדרך וסיירה ברחבי ארץ ישראל במשך שישה חודשים. היא התרשמה מכך שהרבנים הציוניים בארץ ישראל דואגים בעיקר לחינוך הנערים הדתיים-ציוניים אך פחות מכך לחינוכן של הנערות, שבסיום לימודיהן בבית הספר היסודי נותרו בבתיהן. בעבור אישה פמיניסטית ופורצת דרך כמו גוטספלד, שבעצמה למדה בגימנסיה בפולין, טבעי היה לחשוב שלנערות הדתיות בארץ ישראל מגיע יותר.
בשובה מן המסע לארצות הברית שיתפה גוטספלד את חברותיה להסתדרות ברשמיה, וביחד הן החליטו להקים בית ספר לבנות דתיות בארץ ישראל.
בשנת 1930 ביקרה גוטספלד שוב בארץ ישראל[1].
התרחבות נשות המזרחי באמריקה
בשנים הבאות גדלה הסתדרות נשות המזרחי באמריקה. סניפים חדשים קמו בקהילות יהודיות ברחבי ארצות הברית ומספר החברות המתנדבות הלך וגדל. הנשים ערכו ערבי התרמה ואספו כספים לצורך הקמת מפעלים חינוכיים בארץ ישראל. מדי שנה הן קיימו קונגרס שבו השתתפו נציגות מהקהילות השונות. בשנת 1934 החליטו נשות הסתדרות מזרחי באמריקה לפרוש מתנועת המזרחי ולהפוך לתנועה עצמאית. בקונגרס הציוני העשרים שהתקיים בציריך שבשווייץ באוגוסט 1937 השתתפו לראשונה שלוש צירות של נשי מזרחי באמריקה וביניהן גוטספלד.
הקמת בתי צעירות מזרחי
גוטספלד ובעלה החליטו לעלות לארץ ישראל על מנת לעקוב מקרוב אחר הקמת בית הספר לנערות. הם התגוררו ברחוב יונה הנביא בתל אביב. בשנת 1935 עלתה גוטספלד לארץ ישראל[2], בה היא עקבה מקרוב אחר הקמת בית צעירות מזרחי בתל אביב.
ב-17 באוקטובר 1933 נפתח בית צעירות מזרחי בירושלים במטרה לחנך נערות דתיות ילידות הארץ. אולם האירועים ההיסטוריים שהתרחשו בתחילת שנות השלושים, עם עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה, שינו את ייעודו המקורי של המוסד, והוא פתח את שעריו בפני נערות דתיות שעלו באותן שנים במסגרת עליית הנוער מאירופה. אחת המורות שלימדו במוסד הייתה נחמה ליבוביץ, פרשנית מקרא ולימים פרופסור לתנ"ך.
בשנת 1958 פתחו נשי המזרחי באמריקה את בית צעירות מזרחי בבאר שבע, שבו למדו נערות דתיות מבנות העיר. הנערות למדו לימודים עיוניים לצד לימודים מקצועיים ככלכלת בית, הנהלת חשבונות וסריגה.
הקמת כפרי הנוער
פעילותן של נשות מזרחי באמריקה הותאמה לצורכי השעה של היישוב, והן קלטו במוסדותיהן את ילדי העולים הדתיים במסגרת עליית הנוער. בעבור ילדי טהראן הדתיים הן הקימו את משק ילדים מוצא וליד בית צעירות מזרחי בירושלים הן הקימו בית ילדים לקליטת העולים הצעירים, שרובם היו יתומים ניצולי שואה. בשנות הארבעים הן חשו כי הגיעה העת לבנות כפר נוער לילדי העולים הדתיים.
ב-ספטמבר 1944 הוקם כפר הנוער מוסד עלייה על אדמת קיבוץ רודגס, שחבריו יצאו להקים את הקיבוצים טירת צבי ויבנה. אל המוסד הגיעו ילדים ובני נוער דתיים שעלו במסגרת עליית הנוער. גוטספלד שמשה כמנהלת המוסד[3] ודאגה לכל ילד במוסד באופן פרטי, בחרה את סגל ההוראה ואת המנהלים ועיצבה את מראה המוסד. המנהל הראשון של המוסד היה יהושע בכרך ולאחריו ניהל את המוסד יואל שיפטן.
כפר הנוער השני שהקימו נשי מזרחי באמריקה הוא כפר בתיה, שנקרא על שמה של גוטספלד. ב-1945 בחרה גוטספלד את שטח האדמה בפאתי רעננה בעבור כפר הנוער. לצורך הבנייה היא בחרה את האדריכל מאיר בן אורי, שתכנן יישובים ומוסדות נוספים, בעיקר של הציונות הדתית. עוד בטרם תוכנן הכפר הוא יועד להיות גולת הכותרת של עשיית נשי מזרחי באמריקה בישראל. קבוצת הילדים הראשונה הגיעה לכפר באוגוסט 1947[4]. המנהל הראשון שנבחר על ידי גוטספלד לנהל את המוסד היה חיים צבי אנוך, שלימד אז בבית המדרש למורים של המזרחי, כיום מכללת ליפשיץ.
המשך פועלה של גוטספלד
גוטספלד הייתה בין האורחים שהוזמנו לטקס הכרזת העצמאות של מדינת ישראל ב-14 במאי 1948, והיא חשה זכות גדולה להשתתף בטקס. בנובמבר 1948, לאחר שמלאו לה 60, הפליגה גוטספלד לארצות הברית, לקונגרס ה-23 של נשי מזרחי באמריקה. בנאום שנשאה שם הפצירה בחברות להמשיך לתרום ולהתרים כספים על מנת לבנות את המדינה החדשה. נשיאת ההסדרות באותם הימים, דבורה רבינוביץ, מסרה לגוטספלד סכום של 240,000 דולר שאספו הנשים בעבור פרויקטים מיוחדים בארץ ישראל[5]. גוטספלד המשיכה לכהן בנשיאות נשות המזרחי באמריקה בישראל בשנות ה-50[6].
בשנת 1962 הידרדר מצבה הבריאותי של גוטספלד, והיא הלכה לעולמה בגיל 74, ביום 29 ביולי 1962, ונקברה בבית העלמין הישן בנחלת יצחק בתל אביב.
יואל שיפטן, שהיה מנהל כפר הנוער מוסד עלייה, כיום כפר הנוער אמי"ת פתח תקווה, אמר על גוטספלד: "ניתן להשוות את בסי להנרייטה סאלד, שעמדה בראש עליית הנוער. כמו סאלד, גם היא יכולה הייתה לומר: 'ילד לא היה לי, אבל היו לי הרבה ילדים'. זו אמירה של גברת סאלד, אבל בציבור הדתי אמירה זו בהחלט מתאימה גם לבסי גוטספלד".
קישורים חיצוניים
- חסידה כ"ץ, פרקי חיים, הצופה, 12 בנובמבר 1948
- הרוח החיה במפעל, הצופה, 21 באוקטובר 1947
הערות שוליים
- ^ בהסתדרות נשים מזרחיות, דואר היום, 28 בדצמבר 1930
- ^ הגב' ב. גוטספלד על יהדות אמריקה, הצופה, 9 באפריל 1940; המשך
- ^ ציון היי את לנו אמא, הצופה, 28 בדצמבר 1944
- ^ כפר נוער דתי ברעננה ייפתח בקרוב, הצופה, 26 בספטמבר 1947
- ^ בתחילת 1949 היא שבה לישראל. ראו: שיכון לעולים חדשים, הצופה, 2 בפברואר 1949
- ^ ביקור נשיאת נשי מזרחי, הצופה, 29 ביוני 1955
