ג'ו שי
| לידה | יושי, שושלת סונג |
|---|---|
ג'וּ שִׂי (בפין-יין: Zhū Xī; בכתב סיני: 朱熹; ) היה פילוסוף קונפוציאני סיני בן תקופת שושלת סונג, והדמות המובילה ברציונליזציה של הנאו-קונפוציאניזם. תרומתו החשובה לפילוסופיה הסינית כללה מתן חשיבות לארבעה ספרים קלסיים של הקונפוציאניזם: המאמרות, ספר מנציוס, תורת הגדול ודרך האמצע וקיומה; התמקדות במחקר של הדברים (Géwù/格物), והסינתזה של המושגים הקונפוציאניים היסודיים, ודגש על מדיטציה כשיטה לטיפוח עצמי.
דמותו ותורתו
ג'ו שי היה מלומד שהתמצא היטב בקלאסיקות בפרשנויות, בספרי ההיסטוריה ובכתבים אחרים של קודמיו. הוא הגיע ממשפחה עניה, אך כבר מילדות נודע בחוכמתו, ובגיל 18 עבר את הבחינות הקיסריות. הוא שימש פקיד ממשל מספר פעמים, על אף שנמנע ממשרה ציבורית לאורך רוב חייו הבוגרים. ג'ו שי כתב כמעט מאה ספרים ועמד בקשר עם עשרות מלומדים אחרים. הוא שימש מורה לקבוצות של תלמידים שחלקם למדו מפיו במשך שנים. תורתו נבנתה בין השאר על תלמודם של האחים צ'נג[1], אך ג'ו שי פיתח את התיאוריות המטאפיזיות שלהם בכל מה שנוגע לעיקרון (לי 理) ולכוח החיים (צ'י 氣). חסידיו תיעדו בכתב מעל אלף שיעורים שנתן.
ג'ו שי היה צאצא של ג'ו ג'ינגדזה, שר והיסטוריון מתקופת שושלת טאנג אשר הוא ומשפחתו נודעו ביושרם ובכיבוד ההורים שלהם.
השפעתו
ג'וּ שִׂי נחשב לפילוסוף הניאו קונפוציאני המשפיע ביותר בסין, ולהוגה המשפיע ביותר בהיסטוריה הסינית אחרי קונפוציוס עצמו, והוא היחיד מבין תריסר הפילוסופים הסיניים הנערצים במקדשים קונפוציאניים שאינו תלמיד ישיר של קונפוציוס. לתהילתו זכה בעיקר בזכות העריכה והפרשנויות שיצר לארבעת הספרים הקלאסיים. יצירותיו אלו, על אף שלא הופצו בימי חייו, שימשו בסיס הידע לבחינות הקיסריות במשך כ-600 שנה, משנת 1313 ועד 1905. ג'וּ שִׂי אף הגדיר את הספרים הנכללים בקאנון הקונפוציאני, הידוע כיום בשם ארבעת הספרים וחמש הקלאסיקות.
השפעתו הגיעה אף לקונפוציאניזם היפני, וגם אן חיאנג, אבי הקונפוציאניזם הקוריאני, העלה אותו על נס.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ג'ו שי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ג'ו שי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
.svg){kind=small} כדי שתוכלו לראות את הכתוב בערך זה בצורה תקינה, תצטרכו להתקין גופן מזרח אסייתי במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, לחצו כאן לקבלת עזרה. |
- ^ צ'נג האו וצ'נג יי. 程顥 ו程頤.
