ז'אק דרידה
 | |
| לידה | אל-ביאר (אנ'), צרפת |
|---|---|
| זרם | דקונסטרוקציה |
| תחומי עניין | פילוסופיה של הלשון, תורת הספרות, פנומנולוגיה |
| הושפע מ | מרטין היידגר, פרידריך ניטשה, אדמונד הוסרל, מישל פוקו, עמנואל לוינס |
| השפיע על | מישל פוקו, פול דה מאן, גיאטרי צ'קרוורטי ספיבק, ג'פרי הרטמן, זרם הדה-קונסטרוקטיביזם באדריכלות |
| מדינה |
 צרפת |
ז'אק דרידה (בצרפתית: Jacques Derrida; 15 ביולי 1930 – 9 באוקטובר 2004) היה פילוסוף צרפתי ממוצא יהודי אלג'יראי, אבי זרם הדקונסטרוקציה, שמשנתו מהווה את המסד הפילוסופי העיקרי של זרם זה, והוא שטבע את המונח עצמו. לביקורתו על יסודות החשיבה שמכוננים את הפילוסופיה המערבית, על טיבה של השפה, הכתיבה ודרכי המשמוע הפועלים בה ודרכה, נודעה השפעה רבה, והיא עוררה מחלוקת חריפה בקרב האינטלקטואלים בסוף המאה ה-20.
תולדות חייו
דרידה נולד באל-ביאר שבאלג'יריה למשפחה שייחסה עצמה למגורשי ספרד מטולדו. שמו היהודי היה יעקב דרעי. עם השתלטותו של משטר וישי על אלג'יריה סולק מבית-הספר בשל יהדותו. בשנת 1949 עבר לצרפת לשם הרחבת השכלתו. משפחתו המשיכה להתגורר באלג'יריה, ועברה לצרפת בשנת 1962 עם העצמאות. בשנת 1952 החל ללמוד ב"אקול נורמל סופרייר", ועם מוריו נמנו מישל פוקו, לואי אלתוסר ועמנואל לוינס.
בשנים 1957–1959 עסק דרידה בהוראת אנגלית וצרפתית לילדי חיילים, כתחליף לשירות צבאי באלג'יריה. בשנים 1960 - 1964 לימד פילוסופיה בסורבון, ומ-1964 עד 1984 לימד באקול נורמל סופרייר. מ-1986 ועד מותו כיהן כפרופסור באוניברסיטת קליפורניה באירוויין.
משנות השישים ואילך פרסם דרידה מספר גדול של ספרים ומאמרים על מגוון רחב של נושאים, והרצה עליהם ברחבי העולם. את עיקר השפעתו ופרסומו רכש מחוץ לצרפת, ובראש ובראשונה באוניברסיטת ייל, שהאסכולה שצמחה מתוכה (ומכונה אסכולת ייל) בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20, כללה מבקרים ספרותיים (עם הבולטים שבהם נמנים פול דה מאן, היליס מילר ואחרים) שכתיבתם הביקורתית הצטיינה בספקנות וברלטיביזם מובהק, ושאבה את עיקר השראתה מרעיונותיו, כתביו והרצאותיו של דרידה. ברוח זו, עיקר מטרתם ופועלם כוונו לפירוק מודע של כל שיטתיות מבנית או ביקורתית, ובכלל זה חתירה תחת מבנים של משמעות בתוך הטקסט עצמו, על מנת להביא לפירור כל משמעות יציבה או אפשרית בקרבו.
מבחינה פוליטית התנגד דרידה לדיכוי מיעוטים חלשים. יצא נגד הפלישה האמריקנית לעיראק וכך גם נאבק בגזענות ובעונש המוות. בראיונות טען כי חוויות אנטישמיות שחווה על בשרו באלג'יר בילדותו, הן שהביאו אותו לעסוק בנושאים אלו. דרידה לא התכחש ליהדותו מעולם, אך גם לא הצהיר עליה בפומבי. בשנת 1991 פרסם אוטוביוגרפיה בשם "Circonfession"; הלחם שמורכב מהמילה הצרפתית "Circoncision" (ברית מילה) ו"Confession" (וידוי, או דת).
דרידה נפטר בפריז בגיל 74 לאחר תקופה ממושכת שבה סבל מסרטן הלבלב.
כתביו
בין החשובים שבכתביו (בתרגום לאנגלית מהמקור הצרפתי) ניתן למנות את:
- On Grammatology - 1967
- Writing and difference - 1967
- Margins of Philosophy - 1972
- Dissemination - 1972
כתביו שתורגמו לעברית
ספרים
- בית המרקחת של אפלטון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002[1].
- נפתולי בבל (1990), הוצאת רסלינג, 2002.
- מה ילד יום (עם אליזבת רודינסקו), הוצאת חרגול, 2003.
- מחלת ארכיב (1995), הוצאת רסלינג, 2006.
- תוקף החוק (1990), הוצאת רסלינג, 2006. (הספר מכיל למעשה שני כתבים, כאשר השני הוא של דרידה, הראשון נקרא "לביקורת הכח" של ולטר בנימין)
- על הכנסת אורחים (1996), הוצאת רסלינג, 2007.
- ברית-וידוי (1991), הוצאת רסלינג, 2008.
- מתת מוות (1999), הוצאת רסלינג, 2008.
- דרידה קורא שייקספיר, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2008.
- היה שלום: לעמנואל לוינס (1997), הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009.
- על הגרמטולוגיה (1967), הוצאת רסלינג, 2015[2].
- שיבולת: לפאול צלאן (1984), הוצאת הקיבוץ המאוחד 2015[3].
ראיונות
- אתיקה של זיכרון - מיכל בן־נפתלי מראיינת את ז'אק דרידה ביד ושם[4].
- המאה והסליחה: ראיון עם ז'אק דרידה[5], תיאוריה וביקורת 27, סתיו 2005.
- המלנכוליה של אברהם 0 שיחה עם ז'אק דרידה, מראיינת: מיכל בן־נפתלי, רסלינג
לקריאה נוספת
- זאב לוי, הרמנויטיקה, הוצאת ספרית פועלים
- מארק לילה, הנפש הנמהרת, עם עובד, הוצאת אופקים, 2004
- מיכל בן נפתלי כרוניקה של פרידה - על אהבתה הנכזבת של הדקונסטרוקציה, הוצאת רסלינג
- גדעון עפרת, הברית והמילה של ז'אק דרידה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008
- דרור פימנטל, "חלום הטוהר, היידגר עם דרידה", הוצאת מאגנס - פילוסופיה, 2009
מאמרים בעברית על יצירתו:
- פול אלבהר, "על זיכרון עדות וסליחה", יהדות - סוגיות, קטעים, פנים, זהויות, תשס"ז 2007.
- מיכל בן-נפתלי, "אלקטה בשיבולים: השואה בהגותו של ז’אק דרידה", נצח בעיתות של שינוי, תשס"ה 2005.
- מיכל בן נפתלי, "כשהרוח נקראת לדגל: דרידה על הפוליטיקה של היידגר", עיון, מ"ד, תשס"ו 2006.
- זאב לוי, "עמנואל לוינס וז’אק דרידה: השפעות ותגובות", מנחה לשרה, תשנ"ד 1994.
- דורית למברגר, "נפתולי דרידה", מבוע, מ"ב, תשס"ה 2005.
- יצחק (יאני) נבו, "מה הוא מחיר הדקונסטרוקציה?, דרידה על היידגר ובעיית הנאציזם - מחקר ביקורתי", עכשיו, 59, תשנ"ג 1993.
- ישראל רוזנסון, "ביתך - בית ועד לחכמים: מסה על חינוך כהכנסת אורחים",הגות בחינוך היהודי, ב', תש"ס 2000.
- ג'יובנה בוראדורי, פילוסופיה בזמן טרור: שיחות עם הברמאס ודרידה, תרגום, עריכה והקדמה: רועי ברנד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004.
- זאב הרוי, רש"י על בריאת העולם: מעבר לאפלטון ולדרידה, בתוך 'חלמיש למעיינו מים: מחקרים בקבלה, מנהג והגות מוגשים לפרופ' משה חלמיש, אבי אלקיים, וחביבה פדיה (עורכים), ירושלים, 2016 עמ' 167–179.
- מיכל בן-נפתלי, האתיקה של הזיכרון, שיחה עם ז'אק דרידה, הוצאת רסלינג, 2017.
קישורים חיצוניים
- אתר שמספק מידע רב על דרידה וכתביו (באנגלית)
"הטקסט בורא את המציאות": פודקאסט "גיבור תרבות" להאזנה המוקדש כולו לז'אק דרידה, בהגשת ד"ר דן ערב, ד"ר דוד גורביץ' ויונתן גת- מת הפילוסוף ז'אק דרידה, באתר ynet, 9 באוקטובר 2004
- עפרי אילני, פילוסופיה, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2005
- נועה לימונה, הברית והמילה של ז'אק דרידה, גדעון עפרת, יהודי בחושך, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2008
- יוסף חיים ירושלמי, "הוא אחד האנשים המוסריים ביותר שהכרתי בחיי", באתר הארץ, 13 באוקטובר 2004
- זאב לוי, מלוינס אל האלוקים, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2009
- דליה קרפל, סיכום העשור: האובססיה של מותי, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2009
- המאה והסליחה: ריאיון עם ז'אק דרידה, תיאוריה וביקורת 27, סתיו 2005 (הקישור למאמר אינו תקין, אך ניתן לאתר את המאמר באמצעות חיפוש ב-Google. נא לתקן את הקישור כאן באמצעות תבנית:תיאוריה וביקורת)
- דרור פִּימֶנְטֶל, בן-מלך ו/או ממזר, תיאוריה וביקורת 26, אביב 2005 (הקישור למאמר אינו תקין, אך ניתן לאתר את המאמר באמצעות חיפוש ב-Google. נא לתקן את הקישור כאן באמצעות תבנית:תיאוריה וביקורת)
- דרור פימנטל, שיגעון הצדק: ביקורת על תרגומה של הילה קרס ל"לביקורת הכוח" לולטר בנימין ול"תוקף החוק" לז'אק דרידה, היחידה להיסטוריה ותאוריה, בצלאל // גיליון מספר 3 - הלם היפה, חורף 2006
- דרור פימנטל, כתב וסירוס: על האות במובנה הליטרלי והמטפורי, היחידה להיסטוריה ותאוריה, בצלאל // גיליון מספר 4 - רוחות אפריל, אביב 2007
- ערן סבאג, "חיים של אחרים" על ז'אק דרידה, באתר iCast, 7 בנובמבר 2011
- מריו פרניולה, מאמר לזכר ז'אק דרידה
הערות שוליים
- ^ ניצן ליבוביץ, אופטימי, אבל עם קצה מלנכולי, באתר הארץ, 23 במרץ 2003
- ^
דוד הדר, "על הגרמטולוגיה": החשד על פי ז'אק דרידה, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2015 יואב רינון, ז'אק דרידה ומהותה של הדקונסטרוקציה, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2015
- ^ שירה סתיו, התאריך הוא קבר, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2015
- ^ אתיקה של זיכרון - מיכל בן־נפתלי מראיינת את ז׳אק דרידה ביד ושם, תיאוריה וביקורת 15, קיץ 1999, עמ' 5-17 (הקישור למאמר אינו תקין, אך ניתן לאתר את המאמר באמצעות חיפוש ב-Google. נא לתקן את הקישור כאן באמצעות תבנית:תיאוריה וביקורת)
- ^ המאה והסליחה: ראיון עם ז'אק דרידה, עמ' 127-143
- חוקרי ספרות צרפתים
- חוקרי ספרות יהודים
- חוקרי רטוריקה
- פילוסופים יהודים צרפתים
- פילוסופים של הלשון
- פילוסופים של המאה ה-20
- יהודים אלג'יראים
- פוסט-סטרוקטורליזם
- פוסטמודרניזם
- סגל אקול נורמל סופרייר
- צרפתים ממוצא יהודי-אלג'יראי
- צרפתים ילידי אלג'יריה הצרפתית
- בוגרי אקול נורמל סופרייר
- סגל אוניברסיטת קליפורניה באירוויין
- מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים
- מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קיימברידג'
- צרפתים שנולדו ב-1930
- נפטרים ב-2004