סוליפסיזם

סוליפסיזם (מלטינית: solus, "בלבד", ו-ipse, "עצמו") היא תפיסה מטאפיזית ואפיסטמולוגית הטוענת כי אדם יכול להיות בטוח בקיומו של דבר אחד בלבד - ה"אני" העצמי שלו. על פי גישה זו, עולם חיצוני לתודעה העצמית של האדם וכן גם תודעות של אנשים אחרים, לא בהכרח קיימים אובייקטיבית במציאות.

הסוליפסיזם הוא ביטוי של הספקנות. המשפט "אני חושב, משמע אני קיים" של רנה דקארט נחשב למרכזי בסוליפסיזם.

"סוליפסיזם קיבוצי" הוא הגישה הפילוסופית המנחה את החברה הדמיונית בספר "1984" של ג'ורג' אורוול, בו "האח הגדול" שואף לשלוט בזיכרון ובתודעה וכך למעשה לשלוט במציאות.

עקרונות

שלילת קיום חומרי, בפני עצמה, אינה מהווה סוליפסיזם. לסוליפסיזם שלושה עקרונות מרכזיים:

• הידע הוודאי ביותר של אדם הוא תוצרי תודעתו - מחשבותיו וחוויותיו.

היות שאדם אינו יכול להיות בטוח בקיומו של דבר פרט לתודעתו, תוצריה הם הידע הוודאי ביותר. תוצרי התודעה הם הידע היחיד שקיומו אינו מוטל בספק.

• אין קשר הכרחי בין חוויות נפשיות מודעות להתנהגות חיצונית.

דוגמה בולטת לעיקרון זה היא הניסוי הדמיוני 'ניסוי המוח בחבית'. לפי הרעיון שניצב בבסיס הניסוי, אם ינתקו מוח אנושי מגופו, ישימו אותו במכל מלא בחומר משמר-חיים, ויחברוהו למחשב שיקלוט את שדריו, יוסיף המוח לחיות כאילו לא נותק מעולם, במציאות וירטואלית שייצור לעצמו. המוח ימשיך לחוות חוויות ולחוש רגשות, אף על פי שאין להם כל יסוד במציאות החומרית. הניסוי מדגים את היעדר התלות של חוויות נפשיות במציאות, פועל יוצא של מבנה המוח האנושי.

• אדם אינו מסוגל להבין באופן מדויק רגש או חוויה של אדם אחר.

היות שחוויות ורגשות הן דבר סובייקטיבי, ואין בנמצא זוג בני אדם זהים לחלוטין, הרי שרגש לעולם יהא ייחודי. מכאן ניתן להסיק כי אדם יכול להבין, בקירוב בלבד, רגש של אדם אחר רק באמצעות השוואתו לרגש דומה שחווה הוא בעבר, ושימוש בדמיונו.

הבעיה המרכזית בסוליפסיזם היא בעיית קיום התודעות האחרות: היות שביכולתו של אדם לראות רק את התנהגותם של בני אדם אחרים, ולא את הלכי נפשם, כיצד יוכל לדעת אל נכון שקיימת תודעה אחרת, נוסף על זו שלו? אמת, גם את תודעתו שלו אין הוא מסוגל לראות, אך לה הוא מודע וכך הוא יכול, א-פריורי, להיווכח בקיומה.

היסטוריה

גורגיאס

סוליפסיזם מתועד לראשונה בדבריו של הפילוסוף גורגיאס (376-483 לפנה"ס), כפי שצוטטו על ידי סקסטוס אמפיריקוס:

1. דבר אינו קיים.
2. אפילו קיים דבר מה, מן הנמנע לדעת דבר אודותיו.
3. אפילו ניתן לדעת דבר אודותיו, מן הנמנע להעביר את הידע לאחרים.

בעת ההיא, עיקרו המרכזי של הסוליפסיזם היה להראות שידע 'אובייקטיבי' אינו אפשרי.

דקארט

לימים היה הסוליפסיזם למסד התפישה, לפיה היכולת האנושית להבין את מושגי הנפש (חשיבה, רצון, תפישה) אינה מושלמת אלא באמצעות שימוש בדמיון ובהשוואה לחוויות דומות. כלומר, באמצעות הפשטה של חוויות פנימיות. והתפישה הזו, על גווניה השונים, קנתה לה השפעה בפילוסופיה מאז שרומם דקארט את החיפוש אחר ביטחון מוחלט למדרגת היעד העיקרי באפיסטמולוגיה. בו בזמן רומם דקארט את האפיסטמולוגיה למדרגת "פילוסופיה ראשונית".

ברקלי

דחייתו של ברקלי את המטריאליזם לטובת האידיאליזם מעניקה לסולפסיזם תימוכין נוספים, נוסף על אלה של דקארט. דקראט תמך בדואליזם האונטולוגי, לפיו קיימים הן העולם החומרי, הן התודעות הלא-חומריות הן האל. ברקלי לעומתו, דחה את קיום החומר אך לא את קיום התודעות, ובהגדירו את האל כתודעה קיבל גם את קיומו.

לקריאה נוספת

• על החיבור "עקרוני הדעת של האדם" לבישוף ברקלי באתר אונ' ת"א(הקישור אינו פעיל)

קישורים חיצוניים

• אליהו גליל, "על אלו ששרים דואט עם עצמם: סוליפסיזם ויהדות", בלוגין שאובין.
• ישעיהו ליבוביץ, לאדם יש ודאות רק כלפי עצמו, מתוך הסרט "יתגבר" (יוטיוב).
• סוליפסיזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ניר זילכה, "אני, העולם והמילים: ספקנות, שפה, סוליפסיזם". https://www.newbook.co.il/book/99998954

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

סוליפסיזם33233240Q181020