הט"ז הידוע

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד ראשון מהספר "הט"ז הידוע" שבאתר היברובוקס

הט"ז הידוע הוא כינוי מקובל לדין שהט"ז מביא כמה פעמים[1] בביאורו על השולחן ערוך, בו הוא כותב שאין כח ביד חז"ל לאסור דבר שהתורה כתבה בפירוש שהוא מותר.

אף שחידוש זה כבר נכתב בראשונים ואחרונים רבים, הוא התפרסם בשמו של הט"ז, שכתב כך בשלשה מקומות בספרו על השולחן ערוך. במהלך הדורות, נתווספו עשרות ראיות לדינו של הט"ז, אולם גם עשרות מקורות הוכיחו להיפך. כמה ספרים עסקו בנושא בצורה מרוכזת, ובשנת ה'תשע"א יצא לאור ספר העוסק כולו בכלל זה, ומרכז למעלה ממאתים ראיות ודחיות בנידון.

מקור הדין וטעמו

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה#דבר המפורש בתורה להיתר

מקור מפורסם לדין זה הם דברי הט"ז:

אין כח ביד חכמים לאסור דבר שפירשה התורה בפירוש להיתר. דאין כח ביד חכמים להחמיר, אלא במקום שאין בו לא איסור ולא היתר מפורש מן התורה, משא"כ במקום שיש היתר מפורש מן התורה.

אולם דין זה מופיע גם בדברי ראשונים ואחרונים רבים, בראשונים ניתן למנות את התוספות[2]: "ולפי שהתורה התירה בהדיא לא רצו להעמיד שם חכמים דבריהם",

וכך כתבו גם רבינו פרץ [3], מאירי[4], תוס' הרא"ש[5], ונמוקי יוסף[6],והמגיד משנה[7] וכך מסבירים גם בדעת רש"י[8], והריב"ש[9]. ובאחרונים ניתן למנות את הלבוש[10], פני יהושע[11], ופרי מגדים[12], צל"ח[13], פרי תואר[14], וחתם סופר[15]. [16]


בטעם הדבר, הט"ז כתב שזה משום שאין בכחם להחמיר אלא בדבר שאין בו לא איסור ולא היתר מפורש בתורה. ומוסיף הט"ז עוד, שחכמים באו רק לעשות סייג לתורה, ולעקור דבר המפורש בתורה להיתר, אין זה סייג, אלא עבירה.

ומלשון תוס' משמע שאף על פי שיש להם כח לכך, לא רצו חכמים לאסור דבר המפורש בתורה להיתר, אולי משום החשש שמא לא יתקבלו דבריהם[17], או כי זה כ"חוכא ואיטלולא" (צחוק וליצנות)[18], או שלא רצו לאסור, כדי שלא יאמרו הצדוקים שחכמים עושים תורה משלהם[19].

ראו גם

קישורים חיצוניים

לקריאה נוספת

  • אנציקלופדיה תלמודית כרך כה, ערך "יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה", פרק ד "לאסור דבר המפורש בתורה להיתר", [טור תרמח].

הערות שוליים

  1. כך כתב באורח חיים, סימן תקפח, סעיף ה , וכן ביורה דעה, סימן קיז, סעיף א , ובחושן משפט, סימן ב .
  2. תוספות תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף סד עמוד ב, ועוד שם ע ב ד"ה תשיך. וראה עוד מהר"ץ חיות ערכין לא א בביאור תוס' שם סוד"ה והתניא, ושו"ת האלף לך שלמה (יו"ד סי' שלו) בדברי תוס' יבמות כ ב ד"ה אי, ספר עבודת עבודה (ע"ז יג א) בדברי תוס' שם, וספר טיב גיטין (גיטין נב ב) בד' תוס' שם ד"ה מנסך, ושו"ת הר צבי (יו"ד סי' ג) בדברי התוס' חולין יג א ד"ה (יב ב) ותיבעי.
  3. תוס' רבינו פרץ פסחים כג א ד"ה א"ה, ע"פ גמ' שם: "היכי אסרו רבנן מה שהתיר הכתוב בפירוש".
  4. מגילה ד א ד"ה ויש מתרצין, "ולא החמירו (חכמים) בקולא הכתובה להדיא".
  5. סנהדרין יט א ד"ה ומלכי, ע"פ גמ' שם וב"מ ע ב.
  6. ב"מ סז ב (לט א בדפי הרי"ף) ד"ה רב כהנא, (וראה רש"ש שם בדעתו).
  7. פרג ג' מהלכות מלכים הלכה ז'
  8. שו"ת דברי יוסף (אירגאס) סי' מח, בד' רש"י ב"מ פח א ד"ה שהעמידו.
  9. שו"ת בנין עולם אהע"ז סוס"י ו בהגהה, וחוסן יוסףמהר"י ענגיל) סי' רפד, בדעת שו"ת ריב"ש סי' מא, שכיון שהתורה האמינה לאב להעיד על בנו (ע"ע יכיר), אין לחכמים לחייבו שבועה.
  10. או"ח תקפח ס"ה.
  11. פסחים כג א ד"ה א"ה, קדושין י ב, ויא א על תוד"ה עד, סו א ד"ה רבא, ועג א ד"ה והתורה.
  12. שער התערובות ח"ג פ"א ד"ה ודבר המעמיד.
  13. פסחים סו א, וכתב שזו כוונת המשנה שם "עקרת מה שכתוב בתורה".
  14. יו"ד סי' קיז ס"ק ב.
  15. שו"ת חת"ס אהע"ז סי' קמז, בביאור קושיית הגמרא כתובות נב ב "מי איכא מידי דרחמנא אמר ברא לירות ברתא לא תירות, ואתו רבנן ומתקני דתירות ברתא".
  16. ראה את כל הנ"ל ועוד מקורות אחרים באנציקלופדיה תלמודית, כרך כה, ערך "יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה", טור תרמח הערה 336.
  17. באר יעקב יו"ד סי' קיז (סו א ד"ה ומה).
  18. באר יעקב שם, ושו"ת בנין עולם יו"ד סי' י.
  19. שו"ת היכל יצחק אהע"ז ח"א סי' י.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.