היסטוריה של ויילס
ההיסטוריה של ויילס מתחילה עם בוא האדם לאזור בתקופה קדומה מאוד. במהלך תקופת הברזל בבריטניה נשלט האזור, כמו כל האזור דרומית ללשון הים של פורת' על ידי קלטים בריטונים שדיברו בבריטונית נפוצה (Common Britonic).[1] הרומאים, שהחלו בכיבוש הרומאי של בריטניה בשנת 43, פתחו במערכה צבאית במה שהוא כיום צפון-מזרח ויילס בשנת 48 כנגד שבט הדקנגלי (Deceangli), והשיגו שליטה מלאה על האזור כשהביסו את האורדוביקים בשנת 79. במאה החמישית עזבו הרומאים את בריטניה, ופתחו את הדלת לפלישה האנגלו-סקסונית. מכאן ואילך החלו השפה והתרבות הבריטונית להתפצל, ונוצרו כמה קבוצות מובחנות. הוולשים היו הקבוצה הגדולה ביותר, ומתייחסים אליהם בנפרד מקבוצות אחרות דוברות בריטונית ששרדו לאחר המאה ה-11.
ויילס בתקופה הרומית (48–410 לספירה)
תיעוד ההיסטוריה בוויילס התחיל בתקופת האימפריה הרומית. בשנת 43 כבשה האימפריה הרומית את בריטניה וביחד איתה את ויילס. בוויילס של הרומאים נמצאו שבטים וולשים וקלטים רבים כגון: שבט הסילורים, שבט האורדוביקים, ושבט הדמטאים.
חשיבותה של ויילס לרומאים נבעה מכמות רבה של מינרלים שנמצאו שם ומתכות כגון זהב, נחושת, עופרת, כמו גם כמויות צנועות של כמה מתכות אחרות כגון אבץ וכסף. הרומאים גם הקימו שורת מבצרים לאורך ויילס (כגון סגונטיום בצפון) ובנו מבצר לגיונרי גדול בעיר קרליאון שכלל גם אמפיתיאטרון מרהיב, הנחשב כיום לשמור ביותר בכל בריטניה. השלטון הרומי בצפון ויילס התאפיין בעיקר בנוכחות צבאית במספר מיקומים אסטרטגיים, עם זאת בדרום הייתה נוכחות אזרחית ותרבותית נרחבת הרבה יותר עם פיתוח של יישובים חשובים, מסחר פורה וסממני תרבות רומאיים. למרות ההשפעה הרומאית על חלקים מדרום ויילס, באופן כללי ויילס כמעט ולא הייתה נתונה להשפעה תרבותית רומאית ועם עזיבתם סביב 410 חזרה התרבות הוולשית ברובה למקורותיה הקלטיים.
אף על פי שהמרקם החברתי-תרבותי של הוולשים הושפע מהרומאים הרבה פחות מזה של שכניהם האנגלים, אחת המורשות שנזקפות לזכות הכיבוש הרומאי היא הבאת הנצרות לוויילס.
ימי הביניים המוקדמים (410-1066)
לאחר נסיגת הרומאים מבריטניה, הגיעו לבריטניה הסקסונים והתחילו לטבוח בקלטים המקומיים. בזכות הטופוגרפיה ההררית, נותרו הקלטים בווילס חזקים ויציבים, והם מהווים את הבסיס לוויילס של היום. יחד עם זאת עדיין נאלצו הקלטים של ויילס להילחם במשך מאות שנים עם ממלכות כמרסיה, נורת'מבריה ווסקס על השליטה באזור.
במאה ה-9 כרתו הוולשים ברית עם הויקינגים שפלשו לאי הבריטי, כנגד האנגלו-סקסים במזרח. בשנת 878 הוולשים, יחד עם הוויקינגים הדנים, הביסו צבא שלם של חיילי מרסיה, ניצחון שהעניק לוויילס שנים רבות של שקט. בשנת 1063 שוב הביסו הוולשים את הסקסונים ממרסיה, הפעם בעזרת ויקינגים מנורווגיה. הוויקינגים למעשה עזרו למנוע את כיבוש האזורים הקלטים על ידי האנגלו-סקסים.
לאחר סיום הכיבוש הנורמני של אנגליה בשנת 1066, נשארה ויילס ממלכה עצמאית למשך עוד כ-250 שנה.
נסיכות ויילס והכיבוש האנגלי (1216-1536)
בשנת 1282 לאחר רציחתו ממארב של ל'ואלין אפ גריפיד' הנסיך הריבוני האחרון של ויילס, השתלט המלך האנגלי אדוארד הראשון על ויילס הקים בה מצודות ודיכא את העם הוולשי. עם זאת הסיפוח החוקי הסופי של ויילס שיצר את הממלכה המאוחדת נשלם רק בשנת 1536 על ידי המלך הנרי השמיני. ויילס כיום היא חלק מהממלכה המאוחדת, ועל אף השנים שחלפו עדיין נשמרה בה השפה הוולשית ואף השלטון בה מתנהל בשתי שפות: וולשית ואנגלית.
לקריאה נוספת
- John Davies, A History of Wales, Penguin Books, 2007.
- Roger Thomas, Castles in Wales, Wales Tourist Board & Automobile Association, 1988.
קישורים חיצוניים
| היסטוריה של מדינות אירופה | ||
|---|---|---|
|
הערות שוליים
- ^ Koch, John T. (2006). Celtic Culture: A Historical Encyclopedia
- ^ "Gathering the Jewels". Early Neanderthal jaw fragment, c. 230,000 years old. Culturenet Cymru. 2008. אורכב מ-המקור ב-1 באפריל 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםncbi.nlm.nih.gov - ^ Capelli; et al. (2003). "A Y Chromosome Census of the British Isles". Current Biology. 13: 979–984. doi:10.1016/s0960-9822(03)00373-7. PMID 12781138.
