המצבה הצבאית בישראל
מצבה צבאית בתבנית אחידה מוצבת בישראל על קברי חללי צה"ל ומערכת הביטחון. המצבה מוצבת על גבי כל הקברים בבתי הקברות הצבאיים וגם על קברי החללים שנקברו בחלקות הצבאיות שבבתי קברות אזרחיים. כמו כן היא מוצבת על קברי חללים הקבורים בחלקות אזרחיות בבתי קברות, ככל שקרוביהם ביקשו זאת.
המצבה הצבאית בעיצובה האחיד הונהגה בישראל בשנת 1951. עיצובה, ובעיקר תוכן הכיתוב שעליה, נשען מראשיתו על העקרונות של אחידות ושוויון בין החללים, והיה נתון במשך השנים לדיונים רבים ולמחלוקות משמעותיות.
היסטוריה
במלחמת העצמאות, מלחמתה הראשונה של מדינת ישראל, נהרגו כ-5,700 ישראלים, מהם למעלה מ-4,700 חיילים (שרבים מהם היו אזרחים שחוילו לאחר מותם). קבריהם היו פזורים באתרי קבורה רבים ושונים ברחבי הארץ. לאחר המלחמה ניגשה הממשלה, באמצעות משרד הביטחון, למלאכת ההסדרה של קבורת החללים. במקביל לניסיון לרכז את קברי החללים במספר אתרים מרכזיים, עלתה לדיון שאלת עיצובה של המצבה שתוצב על קבריהם. שאלה זו הובאה בפני גוף ציבורי – המועצה הציבורית להנצחת החייל – שהוקם כדי לייעץ למשרד הביטחון ולמחלקה להנצחת החייל שהוקמה במסגרתו אודות סדרי הקבורה הצבאית. החברים בגוף זה במהלך השנים היו ברובם הורים שכולים.
עיצובה הבסיסי של המצבה הצבאית נקבע בתהליך ציבורי שהתקיים בשנים 1949–1951. ראשיתו הייתה בתחרות עיצוב, שבה זכתה במקום הראשון תוכניתו של האדריכל אשר חירם, אך העיצוב הסופי של המצבה היה שונה במידה רבה מהצעתו הראשונית. עיצובה הבסיסי של המצבה המוכר עד היום, שנוצר בהשראת מצבות בבתי קברות בירושלים, הבשיל ונקבע במהלך שנת 1951 על ידי ועדה שכונסה מטעם המועצה הציבורית להנצחת החייל.[1] עיצוב זה היה מבוסס מראשיתו על העקרונות של אחידות ושוויון. ב-1951 החלה הצבת מצבות הקבע על קברי החללים, בקצב של מאות מצבות בכל שנה. המצבה הראשונה הוצבה על קברו של החלל חנוך בלובשטיין בכפר מל"ל.[2] חריתת הכיתובים על גבי המצבה נעשתה מראשיתה באמצעות מכונה.
עם השנים הוגשו למשרד הביטחון ולמועצה הציבורית להנצחת החייל בקשות רבות לשינויים בעיצוב המצבה ובעיקר בתוכן הכיתוב שעליה, שרובן נדחו על ידי חברי המועצה. המבקשים כיבדו את החלטותיה ובמשך עשרות שנים חלו שינויים מעטים בתבנית עיצוב המצבה. לאחר מכן, בעקבות דרישות שהועלו החל מתחילת שנות ה-90 ועתירות שהוגשו בעקבותיהן לבית הדין הגבוה לצדק הוכנסו שינויים משמעותיים בעיצוב המצבה.
מאז מלחמת ששת הימים וביתר שאת לאחר שנות ה-90[3] חלו בפועל שינויים מפליגים במראה המצבות, משהתפשט המנהג של קרובי החללים להציב עליהן וסביבן תוספות שונות ומגוונות על דעת עצמם וללא נטילת רשות מן האחראים על העיצוב המצבה וסביבותיה. תוספות אלו הביאו באופן חלקי לביטולה של האחידות בחלקים מבתי הקברות הצבאיים וחלקות הקבורה הצבאיות בבתי הקברות האזרחיים.
עקרונות האחידות והשוויון
עקרונות האחידות והשוויון בעיצוב המצבות באים לידי ביטוי בדרישה שצורתן, ממדיהן ופרטיהן יהיו אחידים לכל ושהכיתוב שעל גביהן יחובר לפי כללים אחידים ביחס למצבות כל החללים, שאין להוסיף עליו (מעבר לכיתוב האישי, שהותר להוספה רק משנת 1997). מצבות קצינים למשל אינן נבדלות מאלו של חוגרים אלא בציון הדרגה, ומצבות מעוטרים בעיטורים אינן נבדלות ממצבות חללים אחרים (אך ניתן לציין את דבר הענקת העיטור במסגרת הכיתוב האישי). לעומת זאת, מצבות חללים לא יהודים נושאות כיתוב עברי ולועזי גם יחד. הרצון באחידות ושוויון הביא גם להחלטות שלא לכלול בכיתוב פרטים ביוגרפיים רבים ושונים על החלל.
המסגרת המשפטית
הבסיס המשפטי להחלטות על אופן עיצוב המצבה הצבאית מצוי בחוק בתי קברות צבאיים,[4] שנחקק בשנת 1950. בנוסחו המקורי הורה החוק כי "על כל קבר צבאי תוקם מצבה צבאית".
במשך שנים רבות לאחר חקיקת החוק יושמו עקרונות עיצוב המצבה באמצעות כללים בעל פה שהשתנו מעת לעת. לאחר מכן הוחל בעיגונם במפורש בחוק עצמו ובתקנות שנקבעו מכוחו. ב-1997 תוקן נוסח החוק לעניין עיצובן של המצבות. היה זה בעקבות פסקי דין של בית המשפט העליון שניתנו בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק (בעניין גינוסר ובדיון הנוסף בעניין ויכסלבאום), שעסקו שניהם בתוכן הכיתוב על גבי המצבה. מאז קובע החוק בין היתר כי "בצורתן של מצבות צבאיות, ממדיהן והכיתוב שעל גביהן לרבות בתוכן ובנוסח, תישמר מתכונת של אחידות ושוויון; לכיתוב בנוסח האחיד שעל המצבה... ניתן להוסיף, לבקשת קרובו של חייל שנפטר ועל דעת שאר הקרובים, גם כיתוב לביטוי אישי, בנוסח שתאשר הרשות המוסמכת". ב-1997 הותקנו גם תקנות בתי קברות צבאיים (כללים לכיתוב על מצבות),[5] אשר אישרו בעיקרה את המדיניות בנוגע לתוכן הכיתוב שעוצבה ממקרה למקרה במהלך השנים. כמו כן הותקנו תקנות בתי קברות צבאיים (סדרי הדין בפני ועדת ערר),[6] שעיסוקן בערעור על החלטה בבקשה להוספת כיתוב אישי למצבות.
כמתואר בספרו של פרופסור יוסי כץ "לב ואבן" פחתה עם השנים נכונותם של קרובי החללים להשלים עם סירוב רשויות המדינה לקבל את דרישותיהם ביחס לכיתוב על המצבות ועלתה נכונותם להביאן לדיון בפני בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק. במקביל גברה עם הזמן נכונותו של בית המשפט להתערב בהחלטות הרשויות בעניין זה. שינויים אלו התרחשו במקביל לשינויים באופי החברה הישראלית מאז הקמת המדינה.
מרכיבי המצבה
המרכיבים
למצבה הצבאית מספר מרכיבים:
- מסגרת המצבה – תבנית בטון מלבנית, המחופה מצדדיה באבן ירושלמית. ממדיה הם 190 סנטימטר לאורך, 80 סנטימטר לרוחב וגובה של 30–40 סנטימטר.[7]
- הכרית – אבן המוצבת בראש תבנית המצבה, בממדים של כ-65 סנטימטרים לרוחב, 45 סנטימטרים לאורך וכ-25 סנטימטרים לגובה בחלקה העליון, בעלת משטח עליון חלק ופאות מעוגלות. מפלס פני הכרית משופע כלפי רגלי המצבה. במקרים מעטים – של אחים שנפלו או של חללים שנפלו יחד ונקברו זה בצד זה – הונחה על מסגרת המצבה כרית זוגית שהכיתוב עליה משותף.
- הכיתוב על גבי הכרית – מתייחס לחלל שהמצבה מוצבת על קברו ומנוסח על פי כללים אחידים.
- הכיתוב האישי – כיתוב בנוסח חופשי, שנבחר על ידי קרובי החלל ומוצג על גבי המצבה. הכיתוב מוצג על גבי הפאה התחתונה של מסגרת המצבה – זו המרוחקת מן הכרית. הוא קיים בשתי גרסאות – לוח מלבני שעליו חריתה, המוצב על גבי תבנית מצבה פתוחה, או חריתה בתחתית לוח השיש המכסה את מסגרת המצבה.
- בית לנר נשמה – מונח על מצבתו של כל חלל.
- עיצוב סביבת המצבה – לרוב קיימים רווחים בין מצבה לשכנתה, אך לא תמיד (וראו להלן). בחלק מבתי הקברות הצבאיים והחלקות הצבאיות והיכן שקיימים רווחים בין המצבות מחוברת כל שורת מצבות בראשה בערוגה נמוכה בגובה של מסגרות המצבות, המחופה אף היא מאבן ירושלמית. כמו כן השטח הצמוד למצבה מרוצף באבן.
במהלך השנים עסקו כמעט כל המחלוקות בנוגע לעיצוב המצבה בתוכנו של הכיתוב המופיע על גבי הכרית.
מסגרת המצבה
קיימים מספר עיצובים למסגרת המצבה:
- תבנית פתוחה הממולאת עפר, שבה נשתלים צמחים. לתבנית סף היקפי ברוחב של עשרה סנטימטר. הצמחייה הנשתלת בערוגה מגוונת מאד, חלקה (בעיקר בקברים ותיקים) מעשה ידי גנני משרד הביטחון וחלקה מעשה ידי קרובי החללים.
- תבנית פתוחה שנסגרה על ידי אבנים. עיצוב זה מצוי בעיקר בבתי קברות צבאיים שבהם נוהגת ברגיל התבנית הפתוחה (לדוגמה – בית הקברות בהר הרצל)
- תבנית המכוסה בלוח שיש אופקי. תבנית זו נוהגת בצורה גורפת בחלק מבתי הקברות הצבאיים והחלקות הצבאיות, בין היתר משום השיקול של קושי לטפח צמחייה בתוך המסגרת, אם משום מחסור בהשקיה ואם משום מחסור בהקצאת כח אדם.
- מסגרת שלמה לקבוצת קברים או לשורת קברים שלמה. בגרסה זו מוצבת למעשה תבנית אחת בלבד על גבי קבוצת הקברים, ללא רווחים בין הקברים וללא מסגרות מפרידות ביניהם. במתכונת זו מהווה המסגרת ערוגה ארוכה גדולה אחת. בה מצוין מקומו של כל קבר רק על ידי אבן הכרית של כל חלל, ואבנים אלו מוצבות בשורה בראש המסגרת. אתרים שבהם נוהגת מתכונת זו בהרחבה הם בתי הקברות נחלת יצחק וכפר ורבורג.
הכיתוב על המצבה
מראשית ימי המדינה נחרת הכיתוב על גבי אבן הכרית של המצבה. לאחר שנים רבות הוחל בחריתת הכיתוב על גבי לוח שיש דק נפרד, המודבק על פני הכרית. הכיתוב על גבי הכרית נקבע על פי כללים אחידים, המנויים כיום בתקנות בתי קברות צבאיים (כללים לכיתוב על מצבות).[8]
| מרכיב | פירוט והערות |
|---|---|
| סמל הארגון בו שירת החלל | סמל צה"ל, משטרת ישראל, שירות הביטחון הכללי, המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, שירות בתי הסוהר או הגדנ"ע. סמלים נוספים: ארגון ההגנה, אצ"ל או לח"י. במקרים בודדים נחרתו שני סמלים[9]
במקרים שבהם נקבר אזרח בבית קברות צבאי או חלקה צבאית לא נחרת סמל על גבי הכרית. |
| מספר אישי ודרגה | נחרתים מתחת לסמל. ציון הדרגה הושמט לעיתים, בעיקר אצל חללי מלחמת העצמאות על מצבות רמטכ"לים מופיע מתחת לדרגה הכיתוב "ראש המטה הכללי הראשון" וכו' מספר אישי ודרגה אינם מופיעים על מצבות צבאיות שהוצבו על קברות חללי טרום המדינה |
| שם החלל | מופיע באותיות מוגדלות. כולל גם כינוי בסוגריים, ככל שישנו מופיע לעיתים גם בכיתוב לועזי, לפי בקשת המשפחה |
| שמות ההורים של החלל | שם האם תחילה. במקרים מעטים נחרתו שמות ההורים הטבעיים והמאמצים. במלחמת חרבות ברזל נחרתו לראשונה שמות שלושה הורים – שתי אמהות החיות בזוגיות ואב[10] |
| מקום הלידה | לעולים – ציון ארץ הלידה, לילידי הארץ – ציון מקום הלידה |
| תאריך הלידה | ליהודים התאריך מובא לפי הלוח העברי; לבקשת המשפחה מובא גם לפי הלוח הלועזי (מ-1991 ואילך); אינו מופיע תמיד |
| שנת העלייה | לילידי חוץ לארץ |
| נסיבות הפטירה | "נפל בקרב", "נפל בפעילות מבצעית", "נפל בפיגוע חבלני", "נפל בעת מילוי תפקידו", "נפל בעת שירותו", "נפטר בעת שירותו", "נפטר" בעבר נעשה שימוש בכיתוב "מת". בשנים 1968–1975 נעשה שימוש גם בנוסח "נפל כטייס"[11] |
| מקום הפטירה | מופיע רק ביחס למי שנפל בקרב, בפעילות מבצעית, בפיגוע חבלני או במילוי תפקיד[12] |
| נפילה במלחמה או מערכה | שם המלחמה או המערכה מופיע לפי העניין וככל שהם מוסכמים על מצבות חללי מלחמת העצמאות אין מופיע שם המלחמה |
| תאריך הפטירה | ליהודים התאריך מובא לפי הלוח העברי; לבקשת המשפחה מובא גם לפי הלוח הלועזי (מ-1991 ואילך) |
| גיל בעת הפטירה | "בן X (בספרות) בנופלו", או בפטירתו, לפי הנסיבות |
| ת.נ.צ.ב.ה | תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. ליהודים בלבד. לבקשת קרוב משפחה ניתן להשמיט את הכיתוב |
הכיתוב על מצבות חללים שאינם יהודים מופיע בדרך כלל בעברית ובערבית במשולב.
הצעות לפרטי כיתוב שונים נדונו במהלך השנים על ידי המועצה להנצחת החייל ונדחו. כך נפסלה הצעה לכלול בכיתוב תארים כגון רב, דוקטור, מהנדס וכדומה.[13] לא התקבלה גם ההצעה לחרות על מצבה את סמל דתו של החלל, שהוצעה בעיקר בנוגע לחללים לא יהודים.[14]
כיתוב אישי
במהלך שנות ה-90, לאחר שהתעוררה דרישה ציבורית לכך ובעקבות דיונים משפטיים בסוגיה (לרבות פסק הדין של בית המשפט הגבוה לצדק בעניין ויכסלבאום), הוחלט לאפשר לבני משפחותיהם של החללים להוסיף למצבותיהם כיתוב בנוסח שיבחרו. הכיתוב איננו נוסף לכיתוב שעל כרית המצבה, אלא מובא על גבי לוח אבן הצמוד לפאה העליונה של מסגרת המצבה, בתחתיתה, או – היכן שלוח שיש מכסה את פני המצבה – בחריתה בתחתית אותו לוח.
התקנות שצוינו לעיל מציבות סייגים לכיתוב האישי:
- הכיתוב יהיה בגופן ובגודל המתאימים לאלו שעל הכרית ובהיקף של עד שתי שורות
- אין לכלול בכיתוב ביטויים הפוגעים בערכי המדינה, בביטחונה, בכבוד הזולת וברגשותיו ובטעם הטוב, או ביטויים בעלי אופי פוליטי.
- נוסח הכיתוב צריך להיות מאושר על ידי ראש המחלקה להנצחת החייל, ובידו שלא לאשר אותו לאחר שהתייעץ עם המועצה להנצחת החייל או עם ועדה מטעמה. החלטת סירוב ניתנת לערעור בפני ועדת ערר, שהחלטתה היא סופית.
הנוסחים של הכיתוב האישי שהוסף על מצבות החללים הם רבים ומגוונים. הם כוללים לרוב דברי פרידה אישיים, או ציטוטים מיצירות מסורתיות או ספרותיות.
שימוש נוסף באפשרות הכיתוב האישי אשר בפועל איננו על פי בקשת קרובי החלל הוא ציון העובדה שהחלל עוטר בעיטור או בציון לשבח.
מחלוקות על הכיתוב
במהלך השנים התהוו מספר מחלוקות משמעותיות בין קרובי החללים לבין משרד הביטחון לגבי תוכן הכיתוב.
- מחלוקות שהביאו לשינויים עקרוניים בכיתוב, ואשר יושמו ביחס למצבות כל החללים ככל שקרוביהם ביקשו זאת:
- תאריכי לידתו ונפילתו של החלל צוינו מלכתחילה על פי הלוח העברי בלבד, ובקשות רבות שהוגשו להוסיף עליו את התאריך על פי הלוח הלועזי לא נענו. לבסוף, ב-1991, בפסק הדין של בית הדין הגבוה לצדק בעניין גינוסר, הצטוו השלטונות להתיר את הוספת התאריכים הלועזיים. בעקבות זאת הורשו כל המשפחות השכולות לבקש את הוספת התאריכים הלועזיים, לרבות על גבי מצבות קיימות ותוך החלפתן. רבות מהמשפחות מימשו את האפשרות הזו.
- בקשה לחרות על המצבה את שמות ההורים הטבעיים והמאמצים של חלל גם יחד[15]
- הסרת הכיתוב "נפל במבצע שלום הגליל" והחלפתו בכיתוב "נפל בקרב בלבנון". נדחתה הדרישה לחרות את הכיתוב "נפל במלחמת לבנון".
- דוגמאות למחלוקות שלא הביאו לשינויים עקרוניים בכיתוב:
- בקשות להוסיף ליד שמות ההורים את שמות אחי החלל[16]
- בקשה לציין את מקצועו הצבאי של החלל ("איש שריון")
הכיתוב על מצבות חללים אלמונים ונעדרים
בבתי הקברות הצבאיים בישראל מצויים עשרות אחדות של קברים של חללים אלמונים, כמעט כולם ממלחמת העצמאות. המידע אודותיהם היה שונה ממקרה למקרה והיה לעיתים דל מאוד. על כן נחקקו על קבריהם המילה "אלמוני" וכן נסיבות מותו של החלל ומועד נפילתו או קבורתו, ככל שאלו היו ידועים.
מצבות לזכר נעדרים מוצבות בעיקר בבית הקברות הצבאי בהר הרצל. מצבות אלו נעדרות מסגרת בדרך כלל. הכיתוב עליהן זהה לכיתוב הרגיל, בתוספת המילה "לזכר" בראש הכרית.
גלריית תמונות
-
-
מצבת מחמוד ח'יר א-דין בחורפיש. מסגרת המצבה מחופה כולה באבן. הכיתוב בעברית ובערבית -
מצבת ג'ורג' פרדריק ברלינג בבית הקברות הצבאי בחיפה. כיתוב בעברית ובאנגלית -
המצבה לזכר הנעדר אבא ברדיצ'ב בבית הקברות הצבאי בהר הרצל. על הכרית מופיעים שני סמלים ללא ציון דרגה
חריתות סמלים על גבי כרית המצבה:
-
סמל צה"ל -
סמל משטרת ישראל -
סמל "המוסד" -
סמל שירות בתי הסוהר
כיתובים אישיים:
-
מצבת אילן רמון בנהלל. חריתה בלוח שיש המכסה את מסגרת המצבה -
מצבת אהוד גולדווסר בבית הקברות הצבאי בנהריה -
מצבת רועי לוי בהר הרצל. למצבה הוספו תוספות לא אחידות רבות -
מצבת אורי לבוביץ בהר הרצל. הכיתוב משמש לציון קבלת עיטור. הצמח בערוגת המצבה הוא שיח מלא
לקריאה נוספת
- יוסי כץ, לב ואבן - סיפורה של המצבה הצבאית בישראל 2006-1948, תל אביב: משרד הביטחון, 2007.
קישורים חיצוניים
- מעוז עזריהו בשיתוף מנשה שני, במותם ציוו: אדריכלות בתי הקברות הצבאיים בישראל: השנים הראשונות, היחידה להנצחת החייל, אגף משפחות והנצחה, משרד הביטחון, 2013
הערות שוליים
- ↑ עזריהו, עמ' 181–184.
- ↑ טקס גילוי המצבה התקיים ב-9 בנובמבר 1951 במעמד הרב הצבאי הראשי שלמה גורן (מעוז עזריהו בשיתוף מנשה שני, במותם ציוו: אדריכלות בתי הקברות הצבאיים בישראל: השנים הראשונות, היחידה להנצחת החייל, אגף משפחות והנצחה, משרד הביטחון, 2013, עמוד 34).
- ↑ כץ, עמ' 281 ואילך.
- ↑
חוק בתי קברות צבאיים, תש״י–1950, בספר החוקים הפתוח
- ↑ תקנות בתי קברות צבאיים (כללים לכיתוב על מצבות), התשנ״ז–1997, בספר החוקים הפתוח
- ↑ תקנות בתי קברות צבאיים (סדרי הדין בפני ועדת ערר), התשנ״ז–1997, בספר החוקים הפתוח
- ↑ מצבות שנבנו בשנים מוקדמות הן בדרך כלל נמוכות מאלו שנבנו בשנים מאוחרות.
- ↑ תקציר התקנות מובא בספרו של כץ, עמ' 238–239.
- ↑ לדוגמה: מצבת האסטרונאוט אילן רמון, מצבות צנחני היישוב
- ↑ היה זה ביחס לחלל עומרי ניב-פיירשטיין.
- ↑ הנוסח אומץ לבקשת חיל האוויר, כתחליף לציון מקום הנפילה והשימוש בו הופסק בהחלטת המועצה להנצחת החייל, שנתקבלה בעקבות הגשת העתירה לבג"צ בעניין בן זאב (כץ, עמ' 133, 142).
- ↑ במבצע צוק איתן נפל בניה שראל סמוך למקום בו שכנה בעבר ההתנחלות מורג בגוש קטיף, ועל הכרית של מצבתו נכתב, לבקשת המשפחה, "נפל בקרב בפאתי מורג". המשפחה ביקשה להוסיף גם את המילים "תבנה ותיכונן" אך הבקשה נדחתה (יונתן אוריך, על מצבת בניה שראל: ”נפל בפאתי מורג“, באתר nrg, 1 בספטמבר 2014))
- ↑ כץ, עמ' 122–123.
- ↑ כץ, עמ' 124–126.
- ↑ כץ, עמ' 153.
- ↑ ראו למשל:
שירלי סיידלר, משפחת החלל מ'צוק איתן' רוצה לחקוק את שמות אחיו, המדינה לא מאפשרת, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2014
המצבה הצבאית בישראל41772124Q136030871