רבי שלמה זלמן אהרנרייך

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: סגנון הגאוגרפי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
הרב שלמה זלמן אהרנרייך
Rabbi Shlomo Zalman Ehrenreich.jpg
רבי שלמה זלמן אהרנרייך
לידה ט' בתמוז ה'תרכ"ג
פטירה י"א בסיוון ה'תש"ד (בגיל 80)
השתייכות רבני הונגריה, רבני רומניה
תחומי עיסוק תנ"ך, אגדה, הלכה, תלמוד, מוסר
רבותיו סבו הרב אברהם יהודה הכהן שוורץ ממאד (ה"קול אריה")
תלמידיו בניו: הרב חיים, הרב יהושע, הרב שמעון זאב
חיבוריו שו"ת "לחם שלמה", "מאורות שלמה: שמן למאור ובשמים לשמן", "בית שלמה", "משנֶה שלמה", "אבן שְׁלֵמָה", "אבן שלמה", "גן שלמה", "באר שלמה", "תהלת שלמה", "עטרת שלמה", "מדרש שלמה", "אבני שלמה", "אם לבינה" (נשרף בשואה)

הרב שלמה זלמן אהרנרייך (ט' בתמוז ה'תרכ"גי"א בסיוון ה'תש"ד) היה אב"ד שימלוי[1] במחוז סילאג' בחבל טרנסילבניה, מחבר "שאלות ותשובות לחם שלמה" ועוד כארבעים חיבורים.

שנותיו הראשונות

נולד בעיר בֶּרֶגסאס בהונגריה לרב יעקב ולהינדל רייזל, בתו הבכורה של הרב אברהם יהודה הכהן שוורץ. בהיותו בן 6 עברו הוריו לסובראנץ שבמחוז אונג (אנ') בהונגריה והוא גדל בבית סבו. בגיל 13 החל לכתוב חידושי תורה.

נישא בו' בניסן תרמ"ד להינדל לבית רייכמן, נכדתו של הרב יהודה שינדלר. כארבע שנים חי אצל חותנו, יוסף דוד הורביץ מליסקא. בשנת תרמ"ח ירד חותנו מנכסיו ובני הזוג עברו לבית הורי חמותו בסיקס שתמכו בהם. הוצע לו לשמש ברבנות בקהילות שונות ומכובדות, אך הוא סירב והעדיף להתפרנס ממסחר.

במשך כ-3 שנים ניהל חנות מכולת ותוך כדי כך המשיך ללמוד תורה. החנות סבלה מגנבות רבות בשל חוסר תשומת הלב של הרב אהרנרייך לנעשה בחנות. הוא סגר את החנות ועבר למסחר באתרוגים. מדי שנה נסע לקנות אתרוגים בעיר הנמל טריאסטה באיטליה. במשך שאר השנה הקדיש את רוב זמנו ללימוד ולכתיבת חידושי תורה.

רווחיו כסוחר אתרוגים לא הספיקו לפרנסת משפחתו. בסופו של דבר שוכנע לקבל משרה רבנית, גם בשל הפצרותיהם של הרב אברהם יצחק גליק אב"ד טולצ'ווה, הרב שמואל רוזברג אב"ד אונסדורף והרב שרגא צבי טננבוים אב"ד סנדרה.

רבנותו

בצ'ובה

בתרנ"ד (1894) נבחר לרבה של צ'ובה (טשאבא), סמוך למישקולץ במחוז בורשוד שבהונגריה, אולם המינוי נתקל בהתנגדות של חלק מבני הקהילה. הללו פנו לוועד הקהילות האורתודוקסי שהיה ממונה מטעם השלטונות לפקח על הקהילות, בבקשה לבטל את המינוי בטענה שהליך הבחירה היה פגום, ובחרו רב אחר. לאחר דין ודברים בין הצדדים הוסכם למנות רב שלישי, הרב יהודה אלטמן. חותנו של הרב אלטמן, הרב שרגא צבי טננבוים, אמר שהוא מתנגד לכך בשל גדלותו של הרב אהרנרייך, ומשום שיש לו ילדים בהם הוא צריך לטפל וכבר נבחר כבר לתפקיד הרב, ולעומת זאת חתנו חי איתו ויש לו ממה להתפרנס. הצדדים הנצים הושיבו בית דין בראשותו של הרב אברהם יצחק גליק אב"ד טולצ'אבה, אשר פסק כי על הרב אהרנרייך לקבל את משרת הרבנות. בכסלו תרנ"ד עבר לגור בצ'ובה.

בבואו לשם הקים ישיבה, שבה לימד גפ"ת, טורי או"ח ויו"ד בשו"ע וחומש עם פירוש רש"י. את הבחורים המוכשרים יותר לימד סוגיות עם ראשונים ואחרונים. סמוך למינויו כרבה של צ'ובה הוא הוזמן להשתתף באספת רבנים ארצית, שם הציע לבקש מהברון שמעון זאב רוטשילד להקציב סכום כפרס לבחורים מצטיינים בלימוד העומדים להתחתן, כדי שיוכלו להמשיך ללמוד תורה. הברון לא קיבל את ההצעה, אך היא הביאה אותו להתעניינות במצב מוסדות התורה בהונגריה והוא תמך בהן. את הרב אהרנרייך מינה ליו"ר ועד חלוקת הכספים בשלושה אזורים במדינה, לפי עצתו של הרב יצחק רייך, נשיא ועד הקהילות האורתודוקסיות.

גם המשכורת כרבה של צ'ובה לא הספיקה לכלכלת ביתו. רעייתו קנתה פרה ומכרה חלב ומוצריו. בימות החול אכלו בעיקר מאכלי חלב. בביקור אצל רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים בעל ספר "קדושת יום טוב" שהיה רבה של סיגט, סיפר לו הרב אהרנרייך על מצבו הכלכלי. הרב טייטלבוים הציע לו לפנות במכתב לראשי קהילת שימלוי, הגדולה יותר, שבה התפנה כיסא הרבנות. בג' באלול תרנ"ט (1899) מונה למשרת רבה של שימלוי והגליל.

בשימלוי

בשימלוי פתח ישיבה שאליה העביר חלק מתלמידיו בישיבתו הקודמת. קרוב למאה תלמידים למדו בה. הוא פתח תלמוד תורה שבו למדו מאות תלמידים.

כרב המקום תיקן תקנות. הוא הגביל את ההוצאות על מותרות ועל מצבות לקברים; חיזק את גדרי הצניעות והשפיע על הפרדה בין המינים בכל החתונות היהודיות שהתקיימו בעיירה. הוא הקפיד על כך שלא יהיה יהודי שימכור בשר לא כשר. בהוראתו נבנה מקווה חדש בתקן מחמיר. הוא שיכנע הורים של בוגרי בית הספר היסודי הממשלתי שישלחו את בניהם לישיבות ולא לגימנסיות.

הוא הקפיד ללמוד וללמד לאמתה של תורה ולא לפלפל בלימוד לשם פלפול, וכשהיה בגיל 40 שרף קונטרסים של חידושי תורה שכתב בילדותו ובנערותו, ובהם החידושים שכתב לכבוד שמחת בר המצווה שלו שסבו שיבחם מאוד, כיוון שאמר שהם לא היו לאמתה של תורה. שקידתו והתמתדו בלימוד התורה הייתה רבה, ידע להסביר גם סוגיות מסובכות ביותר בצורה בהירה וברורה שגם פשוטי העם יכולים היו להבין.

היה תקיף ביותר בהקפדתו על חיי הדת של קהילתו ולא נשא פנים לאיש, אך קיבל כל אדם בסבר פנים יפות והיה אהוב על כלל קהילתו כולל כאלו שלא שמרו מצוות ואף כונה "אבי העיר". יחסו החם לכל אחד שבא אליו עזר להשפיע עליהם שלא יפגעו בחיי הדת בעיר כמו בצניעות, כשרות ושבת. היה גם דרשן מעולה שידע להשפיע בדרשותיו על האנשים שישפרו מעשיהם, אך על אף כישרונו הדרשני לא ארכו דרשותיו יותר מעשרים דקות כדי לא להכביד על הציבור. התפרסם במידת הענווה והתרחקותו מהכבוד, ולמשל, הלך לבקר כל רב שבא להתארח בעיירתו אף לפני שהרב המתארח בא לבקרו, אף שמצד הדין על הרב המתארח לבקר בתחילה אצל המרא דאתרא. כן נודע כמדקדק מאד בקיום מצוות ובמידת חסידותו ופרישותו. הרבה במעשי צדקה וחסד ככל שיכול היה וביתו היה פתוח לכל נזקק. ביחסו החם לכל אדם שבא לפניו, ביושרו ובחוכמתו, היה נערץ גם על הגויים ואף ראש הז'נדרמים בשימלוי (לאחר שטרנסילבניה סופחה לרומניה ב-1918 תרע"ח) בא לפניו כדי להתייעץ עמו בענייני המשטרה והעיירה.

אף שהחמיר ודקדק במצוות, ואף לגבי המקווה בשימלוי החמיר לבנות מקווה חדש לפי כל השיטות, כפוסק לשואליו התגלה כבעל כוחא דהיתרא והתאמץ למצוא היתרים וקולות במסגרת ההלכה ככל שאפשר היה, ואף בהסבר די דחוק, כדי שלא לאבד ממונם של ישראל. אם בכל זאת לא היה מוצא כל פתח להיתר והיה נאלץ למשל להטריף עוף, היה משלם מכיסו את ההפסד של השואל אם היה עני.

בימי השואה

בשנים הראשונות למלחמה, כשהונגריה הייתה בשלטון הונגרי בחסות הנאצים, המשיך ללמוד ולפרסם את חידושיו. בתגובה לטענה נגדו כי הוא עוסק בפרסום ספרים בשעה שיהודים בצרה השיב: ”אדרבא, היא הנותנת! להראות את אחינו בני ישראל כי אנחנו בטוחים בהקב"ה שאל יעזבנו ואל יטשנו... ולמרות הצרות אנו משתעשעים בתורתנו הקדושה ומסייעים שייצאו לאור ספרים חדשים ספרי חכמה ודעת. בזה אנו מראים גודל אהבת התורה שבקרבנו וזכות אהבת התורה הקדושה תגן עלינו.”

כמה חודשים לאחר כניסת הגרמנים להונגריה, בכ"ד באדר תש"ד (19 במרץ 1944) הועבר עם בני משפחתו לגטו שימלוי, שם המשיך לכתוב את חידושי תורתו. בקונטרס האחרון שלו כתב: ”גמרתי קונטרס זה ביום ה' לסדר מצורע, שנת תש"ד שהיא עת צרה ליעקב וממנה יוושע...”. הקונטרס, שרד אצל אדם לא-יהודי בשימלוי ויצא לאור בתשכ"ו במסגרת ספר "המאור" של הרז"ה עם פירוש "מאורות שלמה".

הוצע לו בגטו שימלוי להימלט לרומניה, אך הוא השיב שזו הזדמנות לקיים מצוות קידוש השם שלא כל דור זוכה לה, וכן אמר שהוא אינו רשאי להוציא עצמו מן הכלל.

לאחר חג שבועות תש"ד הועלו הרב וקהילתו לרכבת למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.

נספה בי"א בסיוון תש"ד עם רוב משפחתו, כ-90 איש[2].

בנו הרב יהושע מילא את מקומו בשימלוי ועלה בהמשך לירושלים. בנו הרב שמעון זאב הקים בירושלים את הוצאת "מפעל קסת שלמה" להוצאה לאור של כתבי אביו. הרב אליעזר, בן אחיו חיים צבי, שימש כרבה של מאד ומאוחר יותר כרב קהילת מאד-ברוקלין.

יחסו ליישוב ארץ ישראל

כרוב רבני טרנסילבניה והונגריה היה הרב אהרנרייך מתנגד חריף לציונות ולאגודת ישראל. עם זאת נודע בחיבתו לארץ ישראל, ואף התכוון לעלות לארץ ישראל עוד בגיל צעיר, אולם זנח את הרעיון בעקבות הפצרת גדולי הדור שיקבל עליו משרת רבנות ויהיה מנהיג רוחני. הוא עודד את בני קהילתו לתרום למען עניי ארץ ישראל ולקופת רבי מאיר בעל הנס, ומקהילתו הגיעו התרומות הגדולות ביותר לארץ ישראל מכל ערי הונגריה[3]. הרב אהרנרייך ביקר בארץ ישראל בשנים תר"ץ ותרצ"ה. הוא ביקש לבקר בארץ ישראל פעם שלישית אולם מקורביו הניעוהו מכך בגלל שחששו לבריאותו בגילו המופלג.

משפחתו

  • בנו ממלא מקומו הרב יהושע.
  • בנו הרב שמעון זאב, הדפיס את ספריו.
  • בנו הרב חיים.
  • בנו הרב משה יהודה, אב"ד שארמאשאג.
  • בנו הרב נפתלי.
  • חתנו רבי אשר אנשיל כ"ץ אב"ד סערדהאלי.
  • חתנו רבי יצחק צבי לעבאוויטש אב"ד טשאפ, בעל מחבר "אבן העזר".
  • חתנו הרב יונה פויגל.
  • חתנו הרב שמואל גרינוואלד.
  • בתו זיסל אשת חתנו בזיווג ראשון רבי הלל ליכטנשטיין מקראסנא.

מחיבוריו

כתב 31 ספרים, מתוכם נדפסו:

תלמוד והלכה

תנ"ך, אגדה ומוסר

כללי

  • אגרות לחם שלמה - אוסף אגרות, מכתבים והסכמות מהרב שלמה זלמן אהרנרייך, שנאספו ממקורות שונים בכתבי הרב ואחרים. יצא על ידי "חברה מפיצי תורה ממשפחת קול אריה", ניו-יורק תשנ"ד.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ברומנית: Şimleul Silvaniei ("שימלאול-סילבנֵי"), בהונגרית: Szilágysomlyó ("סילאג'שומיו").
  2. ^ רשימת בני המשפחה שנספו ראה בהקדמת בנו לספר אגרת הטיול
  3. ^ בנו הרב שמעון זאב מספר (בהקדמה לספר אבן שלמה עמ' לג) שבשימלויא היה נאסף מדי שנה חמישים אלף ליי עבור עניי ארץ ישראל, ומאז חזרתו של הרב מביקורו הראשון בארץ - עלה סך התרומות למליון ליי בעקבות תעמולתו.