חברה לטיסות חסך

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חברת חֶסֶךְ (נקראת גם לואו-קוסט, מאנגלית: Low-Cost Carrier או LCC) היא חברת תעופה, שמחירי טיסותיה נמוכים מאוד בהשוואה לחברות התעופה הרגילות; המחיר הנמוך מתאפשר בשל היעדרם של שירותים מסורתיים לנוסע, כגון ביטוח מפני ביטול הכרטיסים שהוזמנו. תופעת חברות טיסות החסך החלה בארצות הברית, התפשטה לאירופה בשנות ה-90 וכיום משגשגת בעולם כולו. כמה מחברות התעופה הללו מוכרות חלק מהכרטיסים במחירים סמליים, או אפילו בחינם (כאשר הנוסע נדרש לממן רק את אגרות הנמל).

מודל עסקי

רוב חברות טיסות החסך פועלות על פי העקרונות העסקיים הבאים, או חלק מהם:

מטוס של חברת איזיג'ט
  • אין מחלקות יוקרה במטוס. אלא מחלקת תיירים בלבד.
  • דגם יחיד של מטוס, לרוב ממשפחת בואינג 737 או איירבוס A320, מה שמפחית מאוד את הוצאות הטיפול והתחזוקה במטוסים והכשרת צוותי האוויר.
  • תמחור פשוט וברור[דרוש מקור] כשלרוב, מחירי כרטיסי הטיסה עולים ככל שמתמלא המטוס, כך שהמקדימים להזמין נהנים מן המחירים הנמוכים ביותר. דמי הביטול גבוהים לעומת אלו של חברות סדירות, וחישוב המחיר מבוסס על טיסות בכיוון אחד, ולא על טיסות הלוך-חזור כמו בחברות תעופה מסורתיות, דבר המפשט מאוד את הליך ההזמנה.
  • מקומות לא מסומנים; דבר המעודד את הנוסעים לעלות למטוס מוקדם כדי לתפוס מקומות רצויים, מה שמבטיח עלייה מהירה למטוס. חברות התעופה דורשות תוספת תשלום לשמירת מקום.
  • טיסה לשדות תעופה מִשְנִיים, שתנועת המטוסים בהם דלילה או לחלופין המראה ונחיתה בשדות תעופה מרכזיים בשעות השפל. הדבר מבטיח שיעור איחורים נמוך, ודמי הנחיתה שחברת התעופה נדרשת לשלם נמוכים בהרבה. בחלק משדות התעופה הללו, הרשות או הממשלה המקומית אף מסבסדים את חברת התעופה, במטרה לעודד תיירות ותעסוקה באזור.
  • לוח זמני הטיסות מעוצב כך, שהמטוס ישהה כמה שפחות זמן על הקרקע (פחות משעה בין נחיתה להמראה). דבר המבטיח את יעילות (מִקְסוּם) השימוש במטוס.
  • חוסר שימוש בגשרי עליה למטוס בשל העלות הגבוהה (הן בשל זמן השהייה על הקרקע והן בשימוש בגשר), ושימוש גם בשדות תעופה גדולים במדרגות ניידות.
  • דגש על מכירה ישירה של כרטיסים, לרוב דרך האינטרנט, ללא תיווך סוכני נסיעות.
  • צמצום מספר העובדים. למשל, חברות התעופה לא מחזיקות דיילי קרקע. כאשר דיילי האוויר עובדים גם בשער העלייה למטוס ועוזרים בשמירה על ניקיונו.
  • מזון ומשקאות הם בתשלום נפרד ונוסף על כרטיס הטיסה.
  • הנוסע נחשף במהלך תהליך ההזמנה, כמו גם בטיסה עצמה, לפרסומות למוצרים שונים.
  • כמה חברות תעופה (ובראשן ריאנאייר) ידועות בשימוש בטכניקות שונות של גידור, כדי להגן על עצמן מפני עליית מחירי דלק סילוני.
  • חיוב עבור תוספת כבודה מעבר לתיק קטן שניתן לעלות על המטוס. הן על כבודה שנכנסת לבטן המטוס והן על תיקים בתאי האחסון מעל תא הנוסעים.
  • בניגוד לחברות תעופה סדירות, לחברות תעופה זולות אין נציגות מקומית ביעדים אליהן טסה החברה. מה שמוביל לחסכון בכוח אדם, אך גם בהתחמקות מחוקי מדינות היעד בכל מה שקשור לזכויות צרכניות.
  • בניגוד לחברות תעופה סדירות, עובדי חברות לטיסות חסך, הם ללא קביעות ותנאי העסקה שלהם לא מוגדרים בהסכם קיבוצי.

היסטוריה

חברת התעופה הראשונה שהפעילה בהצלחה את המודל העסקי הייתה פסיפיק סאות'ווסט איירליינס בארצות הברית ב-6 במאי 1949. אך החברה שחוללה את המהפכה בשוק הטיסות הייתה סאות'ווסט איירליינס, שהחלה לטוס ב-1971, והייתה מאז רווחית כל שנה למעט 1973 (שנת משבר הנפט). משהתחיל שוק חברות התעופה להיפתח, הגיע המודל גם לאירופה, שם שתי החברות המצליחות ביותר הן ריאנאייר האירית, שהתחילה לטוס לפי המודל ב-1991, ואיזיג'ט הבריטית, שהוקמה ב-1995. בגרמניה פועלת חברת טיסות החסך יורווינגס. ריאנאייר היא כיום חברת התעופה הגדולה ביותר בטיסות פנים אירופיות (לפי מספר הנוסעים). חברות תעופה זולות נוספות נוצרו מאז ברחבי העולם.

חברות לטיסות חסך מהוות איום חמור לחברות תעופה מסורתיות, משום שהמבנה העסקי שלהן, וכן מגבלות ממשלתיות שעדיין מוטלות על רבות מהן[דרוש מקור], מונע בעדן להתחרות ביעילות בחברות החסך. בשווקים בהם הופיעו חברות לטיסות חסך נאלצו החברות המסורתיות לקצץ קיצוץ חד במחיריהן, ולעיתים קרובות לאמץ אלמנטים נוספים של חברות טיסות החסך, כמו עידוד מכירת כרטיסים ישירה וביטול ארוחות החינם בטיסות קצרות. בשנים 20012003, שבהן נפגעה תעשיית התיירות כתוצאה מפיגועי 11 בספטמבר, מלחמת עיראק ומגפת הסארס, כמעט כל חברות התעופה המסורתיות סבלו מהפסדי ענק, בעוד רוב חברות החסך נשארו רווחיות. כמו כן נגסו החברות לטיסות חסך נתח גדול מרווחי הרכבות המהירות, בעיקר באירופה - מחיר כרטיס טיסה בדרך כלל זול יותר מכרטיס רכבת.

כמה מהחברות המסורתיות ניסו להקים חברות תעופה לטיסות חסך משלהן (BUZZ של KLM, למשל, או GO של בריטיש איירווייז), אבל רוב הניסיונות נכשלו. בעיקר בשל עלויות כוח האדם שכפופים להסכמים הקיבוציים של חברת האם. אך יש כמה חברות שהצליחו. הבולטות הן מנגו של סאות' אפריקן איירווייז, טרנסאוויה של אייר פראנס-KLM ויורווינגס של לופטהנזה.

חברת התעופה לטיסות חסך הראשונה של הודו, אייר דקאן, נכנסה לשירות באוגוסט 2003, ופתחה במלחמת מחירים שהובילה להיווצרותן של יותר מעשר חברות חדשות. אחת מהן, אינדיגו, הזמינה 100 מטוסי איירבוס בתערוכה האווירית בפריז.

בעיות משפטיות

כחלק ממאבקן של חברות התעופה הוותיקות בחברות החסך, הוגשו נגדן תביעות ותלונות בבתי משפט והגופים המשפטיים האחראים לתחרות וקרטלים. במקרה אחד תבעה לופטהנזה מבית המשפט בגרמניה לאסור על ריאנאייר לקרוא לשדה התעופה האן (Hahn) המרוחק כשעתיים נסיעה מהעיר פרנקפורט בשם פרנקפורט-האן ולפרסם השוואות בין מחירי טיסות לופטהנזה מפרנקפורט למחירי ריאנאייר מפרנקפורט-האן. בית המשפט התיר לריאנאייר להשתמש בשם פרנקפורט-האן, אך חייב אותה לציין את המילה 'האן' במודעותיה.

בכמה מקרים אחרים הוגשו תלונות כנגד סבסוד חברות התעופה טיסות חסך על ידי שדות התעופה הקטנים בנימוק של פגיעה בתחרות החופשית או סבסוד לא-חוקי. במקרה אחד הצליחה אייר פראנס להביא להפסקת הסבסוד בשדה התעופה של שטרסבורג - שהוא שדה ממשלתי - בטענה שמדובר בסובסידיה לא חוקית; כתוצאה מכך נפסקו טיסות החסך לעיר. במקרה אחר עלתה טענה נגד הסובסידיות שמקבלת ריאנאייר בשדה התעופה של שרלרואה בבלגיה (שריאנאייר משווקת כשדה תעופה של בריסל), הנמצא בבעלות פרטית. על פי טענות שלא אומתו, לא נגבו מריאנאייר דמי נחיתה, ושולמו לה 100,000 אירו על כל קו טיסה חדש שנפתח בשדה. לטענת ריאנאייר מדובר בתחרות הוגנת, כיוון שאותם התנאים היו יכולים להיות מוצעים לכל חברה אחרת. לטענת התובעים (חברת סבנה, שפשטה את הרגל בינתיים) המכרז נתפר לפי מידותיה של ריאנאייר ולא איפשר הפעלת חברות אחרות משרלרואה. בית המשפט האירופי הכריע לרעת ריאנאייר, אולם השית עליהם קנס נמוך במיוחד - כמיליון אירו - והתיר להם להמשיך בהסדר עם שדה התעופה בשינויים מעטים בלבד.

טיסות מוזלות לטווח ארוך

כאשר מדובר בטיסות לטווחים ארוכים, הדבר לא כלכלי לחברות התעופה הזולות, הן בשל הוצאות הדלק, והן בשל הצורך לשכן את אנשי צוות האוויר במדינות היעד. דבר המוביל להוצאות כספיות כבדות. אך היו כמה ניסיונות להציע טיסות טרנס אטלנטיות במחיר נמוך. חברת התעופה הראשונה שהציעה טיסות טרנס-אטלנטיות מוזלות הייתה לייקר איירווייז של פרדי לייקר, שהפעילה "רכבת אווירית" בין לונדון וניו יורק בסוף שנות ה-70, עד שפשטה את הרגל.

חברת התעופה הלאומית של אירלנד, אייר לינגוס, הנמיכה מאוד את המחירים כדי להתחרות בריאנאייר והחלה להציע טיסות טרנס-אטלנטיות לפי מודל טיסות החסך, החל ממאה אירו.

טיסות מוזלות בישראל

החברה הראשונה שהפעילה בישראל טיסות חסך הייתה חברת "לייקר" (Laker Airways) הבריטית ב-1979. "לייקר" הוקמה ב-1966 והייתה אחד החברות הראשונות בעולם שהציעו טיסות מוזלות לעומת חברת התעופה הסדירות[1]. החברה פשטה את הרגל בשנת 1982[2]. טיסות שכר לישראל במחיר מוזל החלו לפעול כבר בסוף שנות ה-60, אך היו חלק מחבילת נופש כוללת שרכש הלקוח[3].

בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 החלו לפעול בישראל מספר חברות. חברת תומסון פליי הבריטית נכנסה לשוק הישראלי בסוף שנת 2007[4]. חברת ג'טאייר פליי הבלגית נכנסה לשוק הישראלי בסוף שנת 2008[5]. חברת איזי ג'ט נכנסה לשוק בשנת 2009[6]. בתגובה, ניסתה אל על להתחרות באיזי ג'ט, על ידי מכירה של חלק מהמושבים בטיסותיה בפורמט לואו-קוסט[7]. חברת ארקיע השיקה אף היא טיסות חסך בשנת 2008[8], והחל מ-2010 עברה להפעיל את רוב הטיסות הסדירות לאירופה כטיסות חסך[9].

בשנת 2014 הקימה חברת אל על את מותג UP על מנת להיכנס לתחום טיסות החסך[10], אך באוקטובר 2018 הוא בוטל[11] ב-2019 חברות החסך תפסו נתח של 30% מהמושבים בקווים השונים מישראל מנתב"ג ומרמון. וחברת ויז אייר ההונגרית הייתה חברת החסך שטסה למספר היעדים הרב ביותר מישראל, בעיקר למזרח אירופה[12]. בשנת 2022 חברות התעופה הזולות הסיעו כרבע מהנוסעים מנמל התעופה בן גוריון. כאשר חברות התעופה המרכזיות הן ויז אייר (7.76% מהנוסעים) ריינאייר (6.8% מהנוסעים), איזיג'ט (4.17% מהנוסעים) פגאסוס (4.1% מהנוסעים) טראנסאוויה (2% מהנוסעים) ופליי דובאי (1.7% מהנוסעים)[13].

חברות חסך שפועלות בישראל

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ היום הטיסה הראשונה של "לייקר" מלונדון לישראל, דבר, 6 בנובמבר 1979
  2. ^ שאול צדקיה, הטייס שאיתר את הרכבת, דבר, 15 בפברואר 1982
    ,מקדונאלד' דאגלס' לעזרת ,לייקר', דבר, 28 בינואר 1982
  3. ^ קבוצת תיירים ראשונה הגיעה אתמול בטיסת שכר, מעריב, 10 בנובמבר 1967
    מאות צליינים יגיעו מאיטליה בטיסות־שכר, על המשמר, 1 בנובמבר 1967
  4. ^ מהיום: טיסות מוזלות של תומסון פליי, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2007
  5. ^ זוהר בלומנקרנץ, חברת התעופה ג'טאייר פליי חנכה היום קו תעופה סדיר חדש מבלגיה לישראל וממנה, באתר TheMarker‏, 24 במרץ 2008
  6. ^ איזי ג'ט מגיעה לת"א: מחיר טיסה ללונדון יהיה כ-72 ליש"ט, באתר גלובס, 8 ביולי 2009
  7. ^ אורלי פלג-מזרחי, ‏אל-על מכריזה על "חודש לונדון": תציע בנובמבר טיסות ללונדון ב-399 דולר, באתר גלובס, 3 בנובמבר 2009
  8. ^ זוהר בלומנקרנץ, טיסות לפאריס של ארקיע ב-149 דולר לכרטיס, באתר הארץ, 12 בפברואר 2008
  9. ^ זוהר בלומנקרנץ, ארקיע תציע טיסות מוזלות לפאריס ואמסטרדם ב-198 דולר, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2010
    יעל גרונטמן, ‏Low Cost: ארקיע מכרה 25 אלף כרטיסי טיסה ב-3 חודשים, באתר גלובס, 1 בדצמבר 2010
  10. ^ זוהר בלומנקרנץ, חברת אל על מרחיבה את פעילות הלואו קוסט UP, באתר TheMarker‏, 12 ביוני 2014
  11. ^ אתר למנויים בלבד רינה רוזנברג קנדל, אל על מחסלת את UP - ועוברת לכרטיסי טיסה מוזלים, באתר TheMarker‏, 3 בינואר 2018
  12. ^ מיכל רז-חיימוביץ', ‏תנועה הנוסעים בנתב"ג ממשיכה לגדול, וחברות הלואו קוסט ממשיכות להרוויח מזה, באתר גלובס, 9 בדצמבר 2019
  13. ^ [file:///C:/Users/user/Downloads/202212.pdf דו"ח של נמל התעופה בן גוריון (באנגלית)]


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0