רבי חיים ברלין

רבי חיים ברלין

לידה	7 בינואר 1832 ה' בשבט תקצ"ב
פטירה	24 בספטמבר 1912 (בגיל 80) י"ג בתשרי תרע"ג
מקום פעילות	רב במוסקבה ובוולוז'ין, אב"ד בקוברין
רבותיו	הנצי"ב מוולוז'ין, יצחק מוולוז'ין

הרב חיים ברלין (ה' בשבט תקצ"ב, 7 בינואר 1832 - י"ג בתשרי תרע"ג, 24 בספטמבר 1912) היה אב"ד ור"מ וולוז'ין, רבה של מוסקבה וירושלים ובנו של הנצי"ב.

תולדות חייו

נעוריו

בנו של רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, הנצי"ב מוולוז'ין. גדל וחונך בישיבת וולוז'ין על ברכי סבו, אבי אמו, ר' יצחק מוולוז'ין. עד גיל תשע לימדו אביו בעצמו עד שנעשה בקי בשלושה סדרים - מועד, נשים ונזיקין. כמו כן, למד והיה בקי בתנ"ך, דבר בלתי רגיל ומצוי בימים ההם. מגיל תשע התחיל העילוי הצעיר לבקר בשיעורים בישיבה ולשמוע תורה מפי סבו אבי אמו, ראש הישיבה, ר' יצחק. מתחילה לא הסכימו בני הישיבה שנער קטן יהיה להם לחבר בישיבה, אבל אחר ששמעו הערותיו וחידושיו, ובאישור סבו, הסכימו לספחו כתלמיד מן המניין בישיבה. שש שנים למד הנער-העילוי אצל סבו ר' יצחק, ובמשך תקופה זו למד את כל הש"ס ונעשה בקי בו.

בהיותו בן 15 שנים השתדך עם אשתו הראשונה, רבקה בת הגביר משה צייטלין משקלוב. כשמונה שנים היה סמוך ר' חיים על שולחן חותנו. בהיותו משוחרר מעול ודאגת פרנסה, הקדיש זמנו ללימוד תורה. הוא קבע עיתים לתורה עם אב בית הדין של המקום, הרב משה יצחק אביגדור, מחבר הספר פרדס רימונים, ושימש אצלו גם בהוראה. בשבתו בשקלוב עמד בקשר עם אביו הנצי"ב מוולוז'ין ועזר לו לסדר את ספרו "העמק שאלה" על השאילתות, וגם הוסיף הערות רבות משלו. פעמים רבות בספר, מזכיר הנצי"ב את דברי בנו "הגאון ר' חיים". כאשר ירד חותנו מנכסיו, נאלץ לחפש אחר מקור פרנסה, ולכן נענה לבקשת קהילת מוסקבה וקבל את משרת הרבנות שם.

במוסקבה

ביום שישי, כ"ו אדר תרכ"ה (1865), בהיותו בן 33, נתמנה ר' חיים ברלין לרבה של מוסקבה. יום בואו היה יום חג ליהדות מוסקבה, שערכה לו קבלת פנים מפוארת. מאות מיהודי מוסקבה סגרו את עסקיהם, והלכו לתחנת הרכבת לקבל את פני רבם - לפגוש אותו, וללוות אותו אל הבית שהכינו עבורו. בשבתו על כיסא הרבנות במוסקבה, עלה בידו לעשות הרבה בשביל כל יהודי רוסיה שהיו זקוקים לשתדלנות על ידו, ובעזרתם של היהודים העשירים בעלי ההשפעה בחוגי הממשלה הרוסית. במוסקבה, הקים ר' חיים בעזרת נדיבים "תלמוד תורה" ו"גמילות חסדים" ועוד מוסדות ציבוריים שונים. ר' חיים היה אהוב לא רק על היהודים, אלא גם על נכרים שהכירו בו כאיש אלוקים, חכם ובקי. הסוחרים הגדולים הנכרים ובעלי בתי החרושת היו לעיתים קרובות באים לשאול בעצת הרב. הגנרל של מוסקבה - דולגרוקוב, כיבדו מאוד, ור' חיים השתדל לפניו בעניינים ציבוריים, שאחר לא היה מעז לבקש.

בהיותו רב במוסקבה עשה ר' חיים גדולות בשביל ישיבת וולוז'ין. בהשפעתו נאספו במוסקבה סכומים גדולים בשביל הישיבה, ובמקום בנין עץ שהיה עד אז, הוקם בניין לבנים שעלה 25,000 רובל, והישיבה התרחבה ויכלה לקבל 500 בני ישיבה. ר' חיים כינה ישיבה זו "יבנה שבליטא", והשפיע על הרבה עשירים במכתביו שיחזיקו בה. עם עלותו של אלכסנדר השלישי על כיסא המלוכה, באו פרעות, גזרות וגירושים על עם ישראל. רבים מיהודי רוסיה הוכרחו לנדוד ולחפש מקומות חדשים. בשנת תרמ"ב (1882), כשיצאה ההוראה לגרש את היהודים ממוסקבה, באו והודיעו לר' חיים ברלין כי גם הוא לא יחונן ושלא יוכל להישאר שם. לר' חיים חרה מאד על שהוא צריך לעזוב את המקום אשר כשמונה עשרה שנה חי ופעל בו. בעת ההיא נפטרה אשת נעוריו, רבקה. במותה אבדה לר' חיים ה"עזר כנגדו" במפעליו. כשנה לאחר פטירת אשתו, עזב ר' חיים את קהילת מוסקבה ועבר לעיר ביאלא פודולסק, שהייתה עיר חסידית מובהקת. שם נישא לאשתו השנייה, טילא - בת הגביר ר' יצחק אייזיק שחור ממיר. ר' יצחק היה מחסידי קוצק וגור, תלמיד חכם ועשיר (בנו, ר' נח שחור, היה חותנו של האדמו"ר מגור - ר' אברהם מרדכי אלתר בעל אמרי אמת). בהיותו מבקש לחיות כאדם פרטי, וללמוד תורה בלבד, לא בחר ר' חיים במשרה רבנית, אף שמשרות כאלו הוצעו לו. בתקופה זו כתב הרבה חידושי תורה ותשובות בהלכה. הוא היה מקורב לרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים, (חותנו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק) והתכתב עמו רבות. חמש שנים ישב ר' חיים בביאלא, עד שנת תרמ"ט (1889) שבה נפטרה אשתו השנייה, טילא. לאחר מכן, עזב ר' חיים את ביאלא ועבר לוולוז'ין אל אביו הנצי"ב, שקרא לו לבוא לעזרתו בהנהלת הישיבה ובנשיאת העול הכספי של הישיבה.

בוולוז'ין

הנצי"ב שהרגיש כי כוחותיו פוחתים והולכים תכנן לעלות לארץ-ישראל, ודאג לממלא מקום בעודו בחייו. הוא התפטר מראשות הישיבה וקבע את ר' חיים בנו כיורשו. החלטה זו הייתה גורלית לקיום הישיבה, חלק מהתלמידים לא רצו לקבל את ר' חיים כר"מ (ראש מתיבתא), אם כי הודו בגדלותו, אבל טענו שלא כל רב גדול בתורה מסוגל להיות ראש ישיבת וולוז'ין. רוב הבחורים לא רצו שרבם הגדול והאהוב עליהם יעזבם, וניסו בכל כוחם להשפיע שיחזור בו מהתפטרותו. סיבה נוספת להתנגדות בני הישיבה היא, ר' חיים סולובייצ'יק (שנישא לנכדתו של הנצי"ב) ששימש כרב בישיבה, והיה מפורסם כחריף שבחריפים, עוקר הרים וטוחנן זה בזה. לעומתו היה נחשב ר' חיים ברלין בקי שבבקיאים, ובבחינת סיני, שלא היה ספר מגדולי חכמי הראשונים והאחרונים שלא קרא והיה בקי בו. ולמרות מה שקבעו חז"ל להלכה כי סיני ועוקר הרים, סיני עדיף, היו בחורים בישיבה שהיו כרוכים אחר ר' חיים סולובייצ'יק, דבר שגרם לבסוף שר' חיים ברלין נעשה לרבה של וולוז'ין ולא שימש יותר בישיבה. השערוריה שהתחוללה בישיבה יצאה אל מחוץ לכתליה ושימשה נושא לדיון ציבורי. הוויכוחים בין ראשי הישיבה לתלמידיה גרמו לחיכוכים פנימיים ויחסים מתוחים בין בחורי הישיבה. הנצי"ב היה כבר תשוש כח, וכאשר בקשו ממנו שיקח שוב את המנהיגות התקיפה בידיו, ענה ואמר "פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה". כאמור, בני הישיבה בוולוז'ין לא היו שבעי רצון מראש הישיבה החדש ונהלו אתו מלחמה "בכלי זיינה של תורה", הקיפוהו בשאלות ובקושיות באמצע השיעור כדי להביא אותו במבוכה. כדי ללחום בר' חיים ברלין בשיעוריו היו בני הישיבה זקוקים לפעמים לספרים שונים, ואת הספרים מצאו דווקא בספרית ר' חיים עצמו כי היא הייתה הגדולה והמפורסמת ביותר בוולוז'ין. כמובן, היה צריך לקבל רשות מר' חיים להשתמש בספריו, אבל ר' חיים כאציל רוח ועדין נפש נתן רשות לכולם להשתמש בספריה שלו, אף שידע לשם איזה מטרה מבקשים הבחורים את הספרים. ישיבת וולוז'ין הייתה מעוז התנגדות מפני רוחות ההשכלה והכפירה, שחדרו אליה ואיימו על יסודותיה. הסיבה המכרעת שגרמה לסגירת הישיבה הייתה ההוראה להכניס לימודי חול בסדרי הלימודים בישיבה. באסיפת רבנים שנערכה בעיר וילנה, בה השתתפו גדולי הרבנים באותה תקופה, הוחלט לא להסכים לגזירת המלכות, ולסגור את הישיבה. בחודש שבט תרנ"ב (1892) נסגרה הישיבה בוולוז'ין בגזירת הממשלה, וכל התלמידים נשלחו לבתיהם. ראשי הישיבה, ר' חיים ברלין, ר' חיים סולובייצ'יק והנצי"ב, נצטוו לעזוב את וולוז'ין. מכיוון שהישיבה נשארה עמוסה בחובות, נדד ר' חיים באירופה לאסוף כסף ולפרוע את חובותיה.

קוברין - יליזבטגרד

פורטרט של הרב חיים ברלין

בשנת תרנ"ב (1892) נסגרה הישיבה בוולוז'ין, ור' חיים ברלין נתקבל כאב"ד בקוברין. על אף שבא ממשפחת 'מתנגדים מובהקת', היה נערץ אף בחוגי החסידים שבקוברין, שהייתה עיר חסידית ברובה. לדרשותיו יצא מוניטין בעיר, ובית הכנסת הגדול היה מלא מפה לפה כשהיה דורש. בחגים, המתה דירתו מרוב מבקרים, ואפילו החסידים המובהקים ביותר היו יושבים לפניו, ושותים בצמא את דבריו ורעיונותיו. אף שקהילת קוברין הייתה חשובה, בכל זאת לא ספקה את רוחו ואת רוח משפחתו. מספר עיירות פנו אליו שיכהן אצלן ברבנות, ולאחר ארבע שנים בלבד בקוברין, נתקבל להיות אב"ד ביליזבטגרד (כיום קירובוגרד). עיר זו נחשבה כשממה רוחנית, ואעפ"כ החליט ר' חיים להשפיע דווקא שם. הוא השתדל הרבה בחיזוק ושמירת חיי הדת בעיר - לסגור בתי מסחר של יהודים בשבת, לחזק נשים בהלכות טהרה, לתקן תקנות בענייני שחיטה בבית המטבחיים ועוד. בעיר לא היו הרבה יהודים שהיה בהם "ריח של תורה", ור' חיים לא שבע נחת מרבנותו בעיר זו. זו הסיבה שבשנת 1903 ניהל משא ומתן עם קהילת וולקוביסק על קבלת משרת הרבנות בעיר זו, אולם בשל התנגדות נמרצת של בני הקהילה המקומית, ובשל העובדה ש"הנני בידם גם בדברים שבממון", נאלץ להשיב את כתב הרבנות שקיבל. לאחר כעשר שנים בעיר (תרנ"ו-תרס"ה), ולאחר פרעות שהחלו ברוסיה בערים שונות, החליט ר' חיים לעלות לארץ ישראל. כבר בשנת 1902 הוצע לו להיות רבה של יפו אך הוא סירב. התשוקה לעלות לארץ ישראל קוננה בלב משפחת ברלין מאז ומתמיד, וכפי שכבר סבו ר' יעקב ברלין עלה לארץ ישראל בשנת תרי"ג (1853). גם אביו הנצי"ב התכונן לעלות לא"י אחרי סגירת הישיבה, אולם חלה בוורשה בדרכו לארץ בשנת תרנ"ג ונפטר שם. השאיפה הפכה למציאות, ור' חיים החליט לעלות ולהשתקע בארץ ישראל.

בירושלים

קברו של הרב חיים ברלין

בגיל 75 עלה ר' חיים ברלין לירושלים, ולמרות זקנותו היה עושה למען ירושלים ומוסדות התורה הצדקה והחסד שבה. ביתו הפך כבר בראשית ישיבתו שם, לבית ועד לחכמים, לגדולי תורה ולבני הישיבות אשר באו לשמוע מפיו תורה וחכמה. הוא הרבה להפיץ את תורת אביו הנצי"ב, ובלילות שבת היו רבים מבני ירושלים רגילים לבוא אליו לאחר סעודת שבת לשמוע מפיו באורים בפרשת השבוע. הוא היה קורא בחומש "העמק דבר", ומפרש את הדברים, בתוספת דברים משלו. את הנאתו מישיבתו בירושלים מתאר ר' חיים באחת מאגרותיו: "ממני אוכל להודיעו, כי הנני שבע רצון מהיותי פה במלא מובן המילה, מלבד אשר השלכתי מעלי עול עבודות הציבור, והנני מברך בכל יום בשמחה רבה שלא עשני אב"ד (עבד)". עם פטירת ר' שמואל סלנט בשלהי שנת תרס"ט, הטילו עליו ראשי העדה בירושלים את עולה של הרבנות, והוא נשאה בכבוד ובמסירות עד יומו האחרון. מעתה היה ר' חיים לראש הרבנים ונציגם הראשי של עדת האשכנזים בירושלים. כן היה ראש הממונים בוועד הכללי כנסת ישראל (שהיה אחראי על כספי החלוקה), ראש הגבאים של תלמוד תורה וישיבת עץ חיים ובית החולים ביקור חולים, והיושב בראש האסיפות וההתוועדויות החשובות. היה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות, לא הפלה בין חסידים לפרושים וכדומה, ועל כן מצא חן בעיני כל החוגים. ראשי השלטון והקונסולים של המדינות הזרות ואף הקונסול הרוסי וראשי הדתות השונות בירושלים, אשר איתם בא במגע בענייני העדה ומוסדותיה, התייחסו אליו ביראת כבוד, והחשיבוהו לנציגם הראשי של האשכנזים בכל ענייני הממשל. מתאר ר' בן ציון ידלר בספרו :

מופלא היה ר' חיים בטוב לבו, ובמשך תקופת מגוריו בירושלים יסד והקים כמה וכמה קרנות של גמילות חסדים. בעל הוראה מובהק היה, וכל הפוסקים והשו"ת הראשונים והאחרונים היו נהירים לו, ומתוך ניסיוני האישי הנני רשאי לציין את חלקו הגדול בתיקון השמירה וההשגחה על קיום מצוות התלויות בארץ, וחיזק את תקנת הגאונים שלא להכניס כלל טבל לירושלים. מעשה והגיעו לירושלים ששה שקי שקדים ללא התעודה המעידה שמעושרים הם. הסוחרים רצו להפריש תרומות ומעשרות, אך הוא לא נתן להם. כדי שלא יכשירו את הפירצה, השקדים הוחזרו בחזרה למקום שהימנו הגיעו לירושלים, בצירוף מכתבו שבו הוא מצווה שיעשרו את השקדים במקומם. כך היה מפרסם מודעות אזהרה לציבור שלא יקנו שום פירות וירקות, רק עם תעודה שהפירות נתעשרו במושבות גופא. לוחם גדול היה ר' חיים ברלין נגד החדשות, והיה נזהר מאד שלא לשנות אף במעט מדרכי אביו הגאון הנצי"ב ז"ל. בשנת השמיטה תר"ע (1910), הופיעו לפניו באי כוחם של כמה מושבות, ודרשו ממנו בכל מיני טצדקי, להקל להם מעט בענייני השביעית, ובתוך כך גם טענו לפניו מדוע אינו מצטרף להיתר המכירה, כפי שהסכימו רבנים אחרים. בתשובה לפנייתם עמד מכסאו, הביא את ספרי אביו הנצי"ב, והצביע על המקום בו הוא מחמיר בזה מאוד. משום כך - הוסיף הרב - אפילו להזקק לכם איני יכול, כי לא אוכל לשנות מדברי אבי גדולה או קטנה! והוסיף להדריך אותם כיצד להתנהג בעבודות השמיטה, כפי שסדרו גאוני ירושלים"

— בנציון ידלר (תשס"ו), בטוב ירושלים, ירושלים, עמודי אור

. אחיו הצעיר ר' מאיר ברלין (בר-אילן) בספרו "מוולאוז'ין עד ירושלים" מעיד על אחיו:

מחונן בסגולות יוצאות מגדר הרגיל, בעל קלסתר פנים לוקח לב, בעל נפש יפה, גאון בתורה, גדול בכל המקצועות של חכמת ישראל... היו רבנים מעטים שידעו יפה כל כך תורה שבכתב, כמו שידע זאת אחי רבי חיים ברלין. הוא היה פינומן. גדול בתורה, ומושלם שקשה למצוא כדוגמתו. בעל זיכרון עצום ושקדן נפלא היה, ובשני אלה השתמש לא רק לגפ"ת (גמרא, פירוש, תוספות) בכל ענפיהם, כשאר הרבנים בדורו, אלא היה לומד הכל, קורא הכל וזוכר הכל. ידיעתו בתנ"ך הייתה למופת, יודע וסופר כל תיבה וכל אות, והכל היה ידוע לו היכן כתוב ואיך כתוב. גם ידע תרגומים ידיעה שלימה. הוא ידע ביסודיות מדרשים מכל המינים, כל מיני תפילות, זמירות, פיוטים וכדומה. כשהיה אומר חידוש, ביאור או תיקון כלשהו, מיוסד על מאמר חז"ל, היה מפליא את השומעים בדייקנותו ובנכונותו. נאומיו ודרשותיו היו מעשי אמן, גם בצורתם גם בתוכנם. דיבורו בעברית ובארמית - לשון תרגום, היה כה יפה וכה מהיר כדיבורו ביידיש. וכך גם היה בכתיבתו. כל מכתב וכל "הסכמה" שיצאו מעטו לעיתים קרובות בלשון "תרגום" צחה, היה גורם עונג רוחני לקרוא פעם ושוב פעם ועוד פעם. כל אלו היו אצלו "פרפראות", כי למעלה מכל היה גדול בבקיאותו בש"ס עם כל הנוגע לכך, וכל שידע ידע ידיעה ברורה ומדויקת. כשהיה מביא איזה מאמר היה כקורא מתוך הספר. אותן הידיעות הברורות היו לו ב"ראשונים" וב"אחרונים", ולא רק בספרים הידועים לכל, אלא גם בספרים נשכחים וגנוזים. הוא ידע "תשובות" לאלפים של חכמי ספרד, וכן של מחברים סתם שאינן מפורסמים. נוסף על כל המעלות האלה היה מחונן בחוש מפותח מאד לביבליוגרפיה ורכש לו ספריה גדולה מאוד. אחת מן הספריות הפרטיות הגדולות ביותר בזמן ההוא. וכל אלפי הספרים, גדולים וקטנים, ישנים וחדשים, את כולם ידע יפה יפה. הוא עצמו היה כעין ספריה חיה".

— מוולאוז'ין עד ירושלים, תל אביב, הוועדה להוצאת כתבי הרב מאיר בר-אילן

קרבה מיוחדת וקשרים הדוקים היו לר' חיים עם הרב אריה לוין. ברשימותיו כותב ר' אריה: ”חסדי ה' כי לא תמו, שהרי הנה הופיע מעלת כבוד הגאון חמדת כל ישראל הגאון ר' חיים ברלין ז"ל, בן הגאון רבן של ישראל הנצי"ב ז"ל, נתן ה' חני בעיניו לקרבני ממש כאב אל בנו יחידו, ולא זזה ידי מתוך ידו. הוא קרבני מאד וגם בענוותנותו הגדולה קבע אתי שיעור ללמוד בשעה מאוחרת בלילה ולפעמים בבוקר. הוא אהב מאד את כל משפחתי כאב יקר והתעניין הרבה במצבנו. על פי עצתו ופקודתו למדתי חלק ראשון יורה דעה, והוא סמך ידו עלי בסמיכת חכמים.” בי"ג לחודש תשרי תרע"ג (1913), בגיל 81, נפטר ר' חיים ברלין דבר פטירתו התפרסם במהרה בכל רחבי העיר, והכה בהלם את כל היישוב היהודי בירושלים. מטעם הראשון לציון ובתי הדין, הוכרז על מועד הלוויה ועל ביטול מלאכה מלא. עוד בעודנו חי בחר וקנה לו מקום מנוחה ליד קברו של האדר"ת, וכן כתב צוואה מפורטת בנוגע לרכושו, ספריו, כתביו של אביו הנצי"ב, וכן מכתביו שלו. מקום מנוחתו בהר הזיתים בירושלים. השאיר אחריו בן (משה) ושש בנות. בצוואתו ציוה להוריש את ספרייתו לישיבת עץ חיים בה היה ר' אריה לוין משגיח.

על שמו רח' הרב ברלין בשכונת קריית שמואל בירושלים. אחיו (מצד אביו) היה הרב מאיר בר-אילן, ממנהיגי המזרחי, ומראשי הציונות הדתית.

חיבוריו

לא ידוע על ספרים שכתב ר' חיים ברלין. הרב יעקב קוסובסקי-שחור, ממשפחתו, אסף את מכתביו ההלכתיים, דרשותיו וצוואתו וריכזם בשני ספרים תחת השם נשמת חיים. כמו כן, בספרים אלו רוכזו עשרות הסכמות לספרים שנתן במהלך חייו. כמו כן, התפרסמו כתבים שלו בקבצים וכתבי עת תורניים שונים.

כמו כן, כתב הגהות רבות על ספריו. הרב איסר זלמן מלצר (שגר בדירתו וירש את ספרייתו) התבטא לאחר שקרא את הגהותיו, שלו ראו בחורי וולאז'ין את הגהותיו הגאוניות, לא היו גורמים לו לפרוש מהישיבה.

בהגדה של פסח אמרי שפר של אביו הנצי"ב נדפס בסופו קונטרס בשם אמרי חיים מרבי חיים ברלין

ישיבת רבינו חיים ברלין

ישיבת רבינו חיים ברלין, שהוקמה בברוקלין בשנת 1904, נקראה על שמו בשנת 1914 על פי הצעתו של אחיו, רב מאיר ברלין (בר-אילן), שהיה אז רב באמריקה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רבי חיים ברלין בוויקישיתוף

• 'ברלין, ר' חיים ב"ר נפתלי־צבי־יהודה', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 35 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1233).
• הרב הגאון רבי חיים ברלין איננו!, מוריה, 25 בספטמבר 1912
• הרב הגאון רבי חיים ברלין איננו!, החרות ירושלים, 25 בספטמבר 1912
• רבי חיים ברלין ז"ל, הצבי, 25 בספטמבר 1912
• הגאון רבי חיים ברלין ז"ל, הצפירה, 30 בספטמבר 1912
• דב נתן ברינקר, ר' חיים ברלין, ז"ל (במלאת ארבעים שנה לפטירתו), הצופה, 10 באוקטובר 1952
• רבי חיים ברלין זצ"ל, באתר "שטייגן"
• Eliezer Brodt, Two Editions of R. Chaim Berlin's Responsa: An Egregious Example of Censorship