יהדות אלכסנדריה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית הכנסת אליהו הנביא (אלכסנדריה), באלכסנדריה

קהילת יהדות אלכסנדריה התחילה להתקיים, עם היווסדות העיר אלכסנדריה במצרים העתיקה על ידי אלכסנדר הגדול בשנת 332 לפנה"ס. [1] ליהודים באלכסנדריה היה תפקיד מכריע בחיים הפוליטיים, הכלכליים, התרבותיים והדתיים של אלכסנדריה בתקופה ההלניסטית והרומית, בתקופת הרומאים היהודים היוו כ-35% מאוכלוסיית העיר. [2][3] יהודי אלכסנדריה היו מייסדי היהדות ההלניסטית, והראשונים שתרגמו את התורה מעברית ליוונית קוינה, במסמך המכונה תרגום השבעים. סופרים ודמויות יהודיות חשובות רבות הגיעו או למדו באלכסנדריה, ובהם פילון האלכסנדרוני, שמעון בן ישוע בן אליעזר בן סירא, טיבריוס יוליוס אלכסנדר ויוסף בן מתתיהו. מעמדה של יהדות אלכסנדריה החל להידרדר במהלך התקופה הרומית, כאשר החלו להתפתח רגשות אנטישמיים עמוקים בקרב האוכלוסיות היוונית והמצרית בעיר. רגשות אנטישמיים אלו הובילו בשנת 38 לספירה לפוגרום באלכסנדריה ולמהומות אלכסנדריה בשנת 66 לספירה, שהיו במקביל לפרוץ המרד הגדול הראשון, של היהודים כנגד רומאים. הפרוגרומים הובילו להגירה המונית של יהודי אלכסנדריה לרומא, כמו גם לערים אחרות בים התיכון ובצפון אפריקה. ומאידך אוכלוסיית הקהילה היהודית באלכסנדריה הצטמצמה. בתחילת העידן הביזנטי, שוב גדלה האוכלוסייה היהודית, אך סבלה מרדיפות הכנסייה הנוצרית. במהלך הכיבוש המוסלמי של מצרים, מספר היהודים באלכסנדריה גדל מאוד, כאשר חלק מהערכות ציינו שהאוכלוסייה מנתה כ-40,000 יהודים.[4][5] לאחר הקמת מדינת ישראל ב-1948, ובעקבותיה מלחמת ששת הימים ב-1967, גורשה כמעט כל האוכלוסייה היהודית של אלכסנדריה ממצרים ועלתה לישראל. [6] נכון לחודש מרץ 2012 קהילת יהודי אלכסנדריה מנתה 20 איש (17 נשים ושלושה גברים) כולם סביב שנות התשעים לחייהם. נשיא הקהילה היהודית, יוסף (ג'ו) גאון בן 55.[7]

התקופה ההלניסטית והרומית הקדומה

לפי יוספוס פלביוס, יהודים ישבו באלכסנדריה מאז הקמתה, ורוב ההיסטוריונים מסכימים שיהודים חיו בעיר לפחות מתחילת המאה השלישית לפני הספירה. תחת שלטון בית תלמי, הוקצה ליהודים חלק נפרד מהעיר, כדי שלא יפריעו להם בקיום חוקיהם ומצוותיהם הדתיות כתוצאה מהתבוללות עם האוכלוסייה הפגאנית. הרובע היהודי הזה היה אחד מחמשת חלקי העיר, שכל אחד מהם נקרא על שם אות באלפבית היווני, כאשר הרובע היהודי נקרא דלתא. במהלך תקופה זו נהנו היהודים באלכסנדריה מדרגה רבה יותר של עצמאות ובולטות פוליטית ושימשו כמלווי הכספים של העיר, סוחרי הפרמיום והאלבארכסים. האתנארכים (נשיאי העם) היהודים ניהולו את הקהילה היהודית בעיר בשיתוף מועצה של 71 זקנים. לדברי סטראבון, האתנרך היה אחראי על הניהול הכללי של ענייני היהודים בעיר, בעיקר בנושאים משפטיים ועריכת מסמכים. בעיר הוקם גם בית דין גדול המכונה "הארכיון". בתקופה זו הוקם גם בית הכנסת הגדול של אלכסנדריה בית הכנסת אליהו הנביא. בנוסף התפתחה בעיר ספרות יהודית-הלניסטית, ובה נעשתה ראשית מלאכת תרגום התנ"ך ליוונית ("תרגום השבעים"). בגמרא מוזכרים יהודי העיר, ונאמר שהשמן היחיד המצוי ברשות אנשי אלכסנדריה הוא שמן צנונות. [8] בין יהודי העיר המפורסמים מאותה התקופה היה הפילוסוף פילון האלכסנדרוני. בתקופת בית שני יהודי אלכסנדריה היו מיוצגים בירושלים על ידי קהילה לא קטנה. בתקופת שלטונו של הורדוס התגוררו בירושלים כמה משפחות בולטות של יהודי אלכסנדריה, כמו שמעון בן ביתוס (אנ') שהתמנה לכהן גדול על ידי הורדוס והיה אבי בית ביתוס. יהודי אלכסנדריה שימשו כפקידי ציבור חילונים וכחיילי הצבא של בית תלמי. יהודים עשירים החזיקו מדי פעם בתפקידי אלברך, כמו אלכסנדר האלברך. עם זאת, תלמי השביעי היה עוין כלפי היהודים. כי בשעה שהוא ניסה להשתלט על כס המלכה במצרים מידי קלאופטרה, היהודים נלחמו, לצידה בפיקוד הגנרל אוניאס. בתקופת מרד המכבים, יהודי אלכסנדרוני כתב את ספר מקבים ב' המגנה את ההלניזם ומבקר את הסלאוקים, בניגוד ל ספר מקבים א' שנכתב ביהודה ומבקר את האידאולוגיה ההלניסטית כולה.[4][5][9][10][11]

התקופה הרומית

בתקופה הרומית היוו היהודים כ-40 אחוזים מתושביה של אלכסנדריה, והם חיו ברבעים מיוחדים משלהם (2 מתוך 5 רבעים). התושבים האחרים היו בעיקר יוונים. בעקבות הכיבוש הרומי של מצרים במהלך המלחמה האחרונה של הרפובליקה הרומית, התפשטו רגשות אנטישמיים בקרב האוכלוסייה הלא-יהודית באלכסנדריה. רבים ראו ביהודים כמתבדלים. תחושות אלו הובילו לפרוגרום בשנת 38 לספירה, בהנהגת המושל הרומי אולוס אביליוס פלאקוס.[12] יהודים רבים נרצחו, המכובדים הולקו בפומבי, בתי הכנסת טומאו ונסגרו, וכל היהודים הוגבלו להתגורר ברבע מהעיר. בשנות ה-40 לספירה פרצו שוב פרעות בין יהודים ליוונים. היהודים הואשמו באי כיבוד הקיסר. מאידך היהודים כעסו על הקמת מזבח בעיר והרסו אותו. בתגובה, הורה הקיסר קליגולה להקים פסל שלו בבית המקדש בירושלים. פילון כתב כי קליגולה "התייחס ליהודים בחשדנות רבה, כי הם היו האנשים היחידים שהוקירו דעות המנוגדות לשלו".[13][14] בפרוץ מרד היהודים ברומאים הראשון בארץ ישראל, התמרדו גם יהודי אלכסנדריה, ולכן הרומאים באלכסנדריה הטילו ספק בנאמנותם של יהודי העיר לקיסר. בשנת 66 לספירה התקיים שוב פרץ אלימות, כאשר האלכסנדרונים היוונים ארגנו אספה ציבורית כדי לדון בהקמת מבנה לנירון קיסר. יהודים רבים הגיעו לאותה אספה שהתקיימה באמפיתיאטרון. הגעת היהודים לאספה הביא את האלכסנדרונים לתקוף אותם; רוב היהודים שהגיעו לאספה נהרגו, ואלו שנתפסו נשרפו חיים. בעקבות אירוע זה התקיים הפוגרום האלכסנדרוני השני. טיבריוס יוליוס אלכסנדר, מושל אלכסנדריה (שנולד יהודי, אך המיר את דתו) הצליח להרגיע את המהומות. עם זאת, רוב היהודים שראו את האנטישמיות הגואה היגרו אל מחוץ לעיר, בעיקר לרומא ולערים אחרות בים התיכון ובצפון אפריקה. בשנת 115 לספירה השתתפה האוכלוסייה היהודית שנותרה בעיר במרד התפוצות כנגד הרומאים, דבר שהוביל להתערערות המצב הכלכלי של הקהילה היהודית, ואוכלוסייתה הצטמצמה עוד יותר.[4][15][5] בתלמוד הירושלמי מוזכר המרד ונאמר שהדם הגיע בים עד קפריסין.

התקופה הביזנטית

בתחילת העידן הביזנטי האוכלוסייה היהודית גדלה שוב, אך בשנת 414 קירילוס האלכסנדרוני גרש את היהודים מהעיר. לפי ההיסטוריון הנוצרי סוקרטס סקולסטיקוס, הגירוש היה בתגובה לטבח שהתקיים בהנהגת יהודים כנגד נוצרים. ההיסטוריונים חלוקים בשאלה האם הגירוש היה סיטונאי או רק נגד מי שהיו אחראים על האלימות. [16]

התקופה הערבית

לאחר הכיבוש המוסלמי של מצרים החל משנת 641 הורשו יהודים לחזור לעיר; לפי כמה מקורות ערביים, חיו בעיר כ-400,000 יהודים בזמן הכיבוש הערבי. עם זאת, בנימין מטודלה שביקר בעיר בשנת 1170, מדבר על 3,000 יהודים בלבד שחיו באלכסנדריה. לאורך ימי הביניים הייתה באלכסנדריה קהילה קטנה אך משמעותית של רבנים ותלמידים יהודים. הקהילה היהודית מוזכרת במספר מסמכים בגניזת קהיר, חלקם מתייחסים לתגובת יהודי אלכסנדריה לשר שלום בן משה הלוי כבלי אוהדת. במהלך המאה ה-12 שימש אהרון החבר בן ישוע עלמני כמנהיג הרוחני של הקהילה. במהלך התקופה הערבית, יהדות אלכסנדריה שמרה על קשר הדוק עם קהילות מצריות אחרות בקהיר, בילביס, אל מחלה אל כוברא וכן עם כמה קהילות אחרות. בתקופה זו היו לאלכסנדריה שני בתי כנסת, אחד מהם נקרא "בית הכנסת הקטן של אלכסנדריה". יהודי אלכסנדריה עסקו במסחר הבינלאומי שמרכזו בעירם, וחלקם אף החזיקו בתפקידים ממשלתיים.[4]

התקופות הממלוכית והעות'מאנית

תחת השלטון הממלוכי, האוכלוסייה היהודית באלכסנדריה החלה להצטמצם פעם נוספת. משולם מוולטרה, שביקר בעיר ב-1481, מצהיר כי מצא רק 60 משפחות יהודיות, אך דיווח כי הזקנים זכרו את התקופה שבה מנתה הקהילה 4,000 נפש. בשנת 1488 עובדיה מברטנורא מצא רק 25 משפחות יהודיות באלכסנדריה. בעקבות צו אלהמברה (אנ') משנת 1492, היגרו לאלכסנדריה מספר רב של יהודים ספרדים. ההיסטוריון יוסף סמברי מזכיר בכתביו קהילה יהודית פעילה באלכסנדריה במהלך המאה ה-17. לאחר מעשי הטבח במרד חמלניצקי, כמה מיהודי אוקראינה התיישבו באלכסנדריה. בשנות ה-60 של המאה ה-16 החלו חלק מבני הקהילה היהודית באלכסנדריה ללכת בעקבות המיסטיקן ונביא השקר שבתי צבי, בעוד שהרוב התנגד לו בתוקף. בשנת 1700 עברו כמה דייגים יהודים מרשיד לאלכסנדריה בתקווה להזדמנויות כלכליות טובות יותר. במהלך הכיבוש הצרפתי של מצרים, הטיל נפוליאון קנסות כבדים על היהודים והורה להרוס את בית הכנסת העתיק, בית כנסת אליהו הנביא. תחת שלטונו של מוחמד עלי המצרי, החלו היהודים לחוות התפתחות חברתית ושגשוג כלכלי.[4][17][18]

התקופה המודרנית

במאה ה-19, עם חדירת האירופאים למצרים, שבה הקהילה היהודית וגדלה. בין השאר כיהנו בה כרבנים ראשיים הרב ישראל משה חזן, הרב נתן עמרם, הרב משה פארדו, הרב פרופ' דוד פראטו והרב ד"ר משה ונטורה. במקורות יהודים נהגו באותה תקופה לכנות את אלכסנדריה בשם "נא אמון".[19][20] במהלך מלחמת העולם הראשונה, יהודים רבים שחיו בארץ ישראל הוגלו לאלכסנדריה בתקופת השלטון עות'מאני. בשנת 1937 חיו באלכסנדריה 24,690 יהודים. אחרי מלחמת העולם השנייה ישבו באלכסנדריה כ-15,000 יהודים. ב-1948 לאחר הקמת מדינת ישראל, ובעקבותיה מלחמת ששת הימים, גורשה כמעט כל האוכלוסייה היהודית ממצרים ועלו לישראל. הגירוש הראשון של יהודי אלכסנדריה היה בשנת 1956 לאחר מלחמת סיני (מבצע קדש) והגרוש השני הקשה יותר היה בשנת 1967 לאחר מלחמת ששת הימים. קודם הגרוש נלקחו הגברים למאסר ללא שום עילה או הצדקה, חלקם גם עברו עינוי קשה, כגון מי שהיה מראשי הקהילה. הרב נפוסי שהיה רבה האחרון של אלכסנדריה עבר עינוי קשה במיוחד ולאחר 10 ימים שוחרר ממאסרו. גם יהודים נוספים מבני הקהילה עונו בעינויים קשים ומרים, ולא דיברו על כך עד סוף ימיהם. יהודי אלכסנדריה גורשו ממקומות עבודתם והורשו לצאת ללא רכושם ונכסיהם, בתיהם ורכושם נלקחו מהם, והם הורשו לצאת את הארץ רק עם בגדים שלבשו על גופם. ניתנה להם האפשרות להגר לצרפת או לארגנטינה, רק לא לארץ ישראל. תשמישי קדושה נלקחו מהם בכח על ידי השלטונות, גם ספרי תורה שנכתבו על ידי בני הקהילה לעילוי נשמת יקיריהם לא הורשו לצאת את המדינה.

נכון לשנת 2017, רק 12 יהודים חיו באלכסנדריה.[21][22] בפברואר 2020 הגיעו לאלכסנדריה 180 יהודים מאירופה, ישראל ומארצות הברית כדי להשתתף בטקסים בבית הכנסת ההיסטורי אליהו הנביא, ששופץ על ידי ממשלת מצרים כחלק מהתוכנית להגנה על אתרי עתיקות ומורשת יהודית. [23]

בתי כנסת ומקוואות

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – בית הכנסת אליהו הנביא (אלכסנדריה)
פנים בית הכנסת אליהו הנביא באלכסנדריה
מקהלת ילדים בבית כנסת באלכסנדריה

רבי עובדיה מברטנורא, שביקר באלכסנדריה בשנת 1487, מצא בה שני בתי כנסת. אחד מבתי הכנסת היה בית כנסת "אליהו" על שם אליהו הנביא, שנוסד בשנת 1354. בית כנסת זה נהרס במאה ה-18, על-פי הצו של נפוליאון. בשנת 1848 תוכנן ונבנה בית כנסת חדש על ידי אדריכל איטלקי במתכונת המזכירה קתדרלה אירופאית גדולה. בית הכנסת זה קיים עד היום באלכסנדריה. בית הכנסת מנה כ-700 מקומות ישיבה.[24] היו בו מקווה נשים וגם מקווה גברים. בצמוד לבית הכנסת נמצא בניין משרדי הקהילה היהודית כולל גם ארכיון מסמכים של יהודי העיר (כתובות, תעודות לידה), בית דין רבני ואף מבנה גדול ששימש בעבר, כפי שמעיד השלט, כבית ספר יהודי. נכון לשנת 2012 בניין בית הספר מושכר למוסד חינוך מוסלמי. לבית הכנסת הייתה מקהלת ילדים ונערים שליוותה את התפילות במיוחד בשבתות ובמועדי ישראל. הרב נפוסי כהן היה הרב אחרון של הקהילה היהודית לפני הגרוש ואחרי פטירת קודמו הרב משה וינטורה.

עד שנת 2018 בית הכנסת היה מוזנח וללא אחזקה. אך הביקורים של יהודים רבים ממדינות שונות נמשכו כל השנים מאז הסכם השלום עם מצרים.

עקב נזקי מים בקומה העליונה, התמוטטה התקרה בעזרת הנשים ונודע שממשלת מצרים הקציבה כ־6 מיליון דולר לשיפוץ כללי של בית הכנסת.[25] בדצמבר 2019 פורסם שהשיפוץ הסתיים,[26] בעלות של 4 מיליון דולר ששולמו על ידי ממשלת מצרים בלבד.[27] בית הכנסת נחנך לאחר השיפוץ ב-9 בינואר 2020.[28][29] בית הכנסת פועל כמוזיאון ואינו פעיל לעריכת תפילות.

עד לגירוש יהודי אלכסנדריה לאחר מלחמת ששת הימים התקיים באלכסנדריה מועדון "מכבי" לנוער. נשיא הקהילה מר גאון גהה בעובדה: שמכבי אלכסנדריה הייתה בעבר אלופת מצרים בכדורגל בשנים 1923 ו-1949.[7]

שפת היומיום של יהודי העיר הייתה צרפתית והערבית, היהודים היו נדבך חשוב מאוד בתרומתם לכלכלת העיר והמדינה כולה.

אלי כהן האיש שלנו בדמשק, חי וגדל בקהילה היהודית של אלכסנדריה עד שמשפחתו גורשה מהעיר בשנת 1956.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית הכנסת אליהו הנביא באלכסנדריה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ יוספוס, "נגד אפיון" II. 4
  2. ^ Donaldson, Terence L. (2000-05-11). "Chapter 12: The Conflict over Isopoliteia: An Alexandian Perspective, pp. 2". Religious Rivalries and the Struggle for Success in Caesarea Maritima (באנגלית). Wilfrid Laurier Univ. Press. ISBN 978-1-55458-670-7.
  3. ^ Redies, Michael (Berlin) (2006-10-01). "Acta Alexandrinorum". Brill's New Pauly (באנגלית).
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 Alexandria, Egypt, www.jewishvirtuallibrary.org
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 ALEXANDRIA, Egypt—Ancient - JewishEncyclopedia.com, www.jewishencyclopedia.com
  6. ^ "The Dispersion of Egyptian Jewry". publishing.cdlib.org. נבדק ב-2020-06-27.
  7. ^ 7.0 7.1 אין אפילו מניין, באתר ישראל היום, 15 במרץ 2012
  8. ^ שבת כו א – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
  9. ^ Shavit, Yaacov (באוקטובר 1997). Athens in Jerusalem: classical antiquity and Hellenism in the making of the modern secular Jew. ISBN 1-909821-76-4. OCLC 1045466410. {{cite book}}: (עזרה)
  10. ^ Harker, Andrew (2012-06-21). Riggs, Christina (ed.). "The Jews in Roman Egypt". The Oxford Handbook of Roman Egypt (באנגלית). doi:10.1093/oxfordhb/9780199571451.001.0001. ISBN 9780199571451. נבדק ב-2020-06-27.
  11. ^ Goldhill, Simon (2016). "What Has Alexandria to do with Jerusalem? Writing the History of the Jews in the Nineteenth Century". The Historical Journal (באנגלית). 59 (1): 125–151. doi:10.1017/S0018246X15000047. ISSN 0018-246X.
  12. ^ פילון האלכסנדרוני, נגד פלאקוס, פרק שמיני, סעיף 55.
  13. ^ Josephus, Antiquities of the Jews XVIII.8.1.
  14. ^ Philo of Alexandria, On the Embassy to Gaius XXX.201.
  15. ^ "Pogrom in Alexandria - Livius". www.Livius.org. נבדק ב-31 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Seaver, James Everett (1952). Persecution of the Jews in the Roman Empire (300-438) (באנגלית). Lawrence, University of Kansas Publications, 1952.
  17. ^ "ALEXANDRIA, Egypt—Ancient - JewishEncyclopedia.com". www.jewishencyclopedia.com. נבדק ב-2020-06-27.
  18. ^ Dario Miccoli, Moving Histories. The Jews and Modernity in Alexandria 1881-1919, 2011
  19. ^ ד"ר רחל שרעבי, 'היישוב הספרדי בירושלים בשלהי התקופה העות'מאנית', עמוד 14
  20. ^ מפה הערוב באלכסנדריה, 1923, באתר סריקה מונגשת הספרייה הלאומית.
  21. ^ "Alexandria, Egypt". www.jewishvirtuallibrary.org. נבדק ב-2020-06-27.
  22. ^ Miccoli, Dario (2011). "Moving Histories. The Jews and Modernity in Alexandria 1881-1919". Quest: Issues in Contemporary Jewish History (באנגלית). ISSN 2037-741X.
  23. ^ Bosscher, Floris. "Homecoming: Alexandria synagogue hosts Egypt's largest Jewish prayers in decades". www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-06-27.
  24. ^ הלך לעולמו אחד מאחרוני היהודים במצרים, באתר בחדרי חרדים
  25. ^ nrg חדשות, מצרים תשפץ בית כנסת עתיק – בעיר שבה חיים 8 יהודים, באתר nrg‏, 6 בספטמבר 2017
  26. ^ שחר קליימן, ‏תמונות ראשונות מבית הכנסת המשופץ באלכסנדריה, באתר ישראל היום, 21 בדצמבר 2019
  27. ^ אדם רזגון, שיפוץ בית הכנסת הגדול באלכסנדריה: “המצרים סירבו לקבל כסף מארגונים יהודיים”, באתר www.zman.co.il, ‏2019-12-24
  28. ^ איתמר אייכנר, מצרים חונכת את בית הכנסת העתיק, נציגי ישראל לא הוזמנו, באתר ynet, 9 בינואר 2020
  29. ^ דניאל סלאמה, אחרי 3 שנות שיפוצים: בית הכנסת העתיק באלכסנדריה נפתח מחדש, באתר ynet, ‏11 בינואר 2020
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יהדות_אלכסנדריה&oldid=2322604"