יהדות לבנון
| שפות | |
|---|---|
| ערבית לבנונית, ערבית, סורית, אנגלית, צרפתית | |
| דת | |
| יהדות | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| יהדות סוריה | |
| נוסח תפילה | |
| נוסח הספרדים |
יהדות לבנון הייתה קהילה יהודית מהקטנות ביותר במזרח התיכון. מאז עליית המתח הבין-עדתי בלבנון, החלה הגירה המונית של היהודים מן המדינה, ובשנות האלפיים הקהילה כמעט חדלה להתקיים.
היסטוריה
העת העתיקה
חלקים מלבנון נשלטו על ידי ממלכת ישראל המאוחדת, ובמרגלות הר החרמון חיו בני שבט נפתלי. בשנת 40 לספירה התיישבו יהודים בחופי לבנון.
עם חורבן בית המקדש השני ולאחר מרד בר כוכבא, לבנון ובעיקר ביירות הפכה להיות עיר מעבר ליהודים הרבים שהוגלו מממלכת יהודה. הח׳ליף מועאויה הראשון (661-680) הקים קהילה יהודית בעיר טריפולי, וקהילה נוספת נוסדה ב־922 בעיר צידון, שבקרבתה נמצא קבר המזוהה עם הנביא צפניה, אשר הפך להיות אתר עלייה לרגל ליהודים ולמוסלמים.
בשנת 1492 הגיעו ללבנון יהודים ממגורשי ספרד כמו לכל שאר חלקי האימפריה העות'מאנית.
המאה ה-19
מצבם של היהודים בלבנון היה טוב יחסית למדינות מוסלמיות במזרח התיכון, בזכות מיעוט המוסלמים בארץ וקשרי היהודים עם בני העדות הלא־מוסלמיות. בתקופה בה הנוצרים היוו בלבנון רוב מוחלט היה מצב היהודים טוב, אולם עם העלייה בשיעור המוסלמים בקרב אוכלוסיית לבנון עלתה האלימות כלפי היהודים. יהודי הר הלבנון שמרו על קשר עם הדרוזים ואלו הגנו עליהם מפני פורעים. יהודי ביירות לעומת זאת שמרו על יחסים עם הנוצרים המארונים. בביירות, הקימו היהודים מיליציה שהורכבה מלוחמים נוצרים ומומנה על ידי היהודים, ופעלה בעיקר ברובע היהודי בביירות והגנה על היהודים מתקיפות.
במאה ה־19, סכסוכים בין דרוזים למארונים גרמו ליהודים רבים לעזוב את העיירה דיר אל־קמר, רובם לעיירה חאצביא, שם חיו בתקופה זו כ־30–20 משפחות שמנו כ־100 נפשות. ב־1830 חיו בביירות כ־200 יהודים וב-1840 575 יהודים. ביוזמת הברון רוטשילד עברו חלק מיהודי חאצביא למושבה ראש פינה בשנת 1888. הברון רוטשילד גם מימן את שיפוץ בית הכנסת בחאצביא ואת שכרו של מורה יהודי לבני הקהילה.
תחילת המאה ה-20
ב־1911, היגרו לביירות יהודים מיוון, מסוריה, מעיראק ומטורקיה והקהילה שם גדלה לכ־5000 איש. הקהילה היהודית פרחה תחת המנדט הצרפתי. היהודים חברו למפלגת הפלנגות הנוצריות והשתתפו ביסוד לבנון הגדולה כמדינה עצמאית ב־1920. בתקופה זו פעלו בלבנון שני עיתונים יהודיים: ״אל־עלאם אל־אשראילי״ בערבית, ו״לֶה קוֹמֶרְס דוּ לֶוַואן״ (בצרפתית: Le Commerce du Levant), כתב עת כלכלי בשפה הצרפתית שפעיל כיום בבעלות לא־יהודית.
במשך שנות התפתחות היישוב היהודי בארץ ישראל וסגירת שערי הארץ על ידי הבריטים, שימשו יהודי לבנון כחוליה מקשרת ליהודי ארץ ישראל. הם סייעו להברחת יהודים דרך גבול הצפון אל יישובים יהודים בגליל, אך הקהילה היהודית נמנעה מלתרום כספים ליישוב ולבנון היא המדינה הערבית היחידה שבה האוכלוסייה היהודית גדלה לאחר הכרזת העצמאות - כ־22 אלף יהודים.
הקהילה היהודית התרכזה בעיקר בוואדי אבו ג׳מיל, הרובע היהודי במרכז ביירות (שם נמצא בית הכנסת מגן אברהם), ובראס ביירות, רובע גדול במערב העיר. יהודים התגוררו גם בהרי השוף, בדיר אל־קמר (שם נמצא בית הכנסת דיר אל־קמר), בעאליי, בבחמדון, בצידון ובחאצביא.
משנת 1925 ועד פטירתו בשנת 1948 שימש הרב שבתי בחבוט כרב הקהילה הראשי. הרב בן ציון ליכטמן, מחבר ה"בני ציון", הגיע בשנת ה'תרצ״ב (1932) מירושלים לביירות, כדי לשמש בה כשוחט ובודק, ולאחר שהוכרה גדלותו, מונה לכהן כמורה צדק, אב בית הדין והרב הראשי לקהילת האשכנזים בעיר,[דרושה הבהרה] עד שחזר לישראל בשנת ה'תשי״ט (1959).
אחרי 1948
ערך מורחב – רצח מנהיגי יהדות לבנון (1984 - 1986)
בשנת 1947, עם החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר נערכו פרעות רבות ביהודים על ידי תושבי לבנון ופלסטינים שעזבו את ישראל במלחמת העצמאות. במשך תקופה ארוכה סבלו יהודי לבנון מהטרדות מצד המוסלמים והפליטים הפלסטינים, אשר כללו בין השאר סחיטת כספים רבים על מנת לממן את "המאבק הפלסטיני".
ב־1948, עם קום מדינת ישראל, רבים מיהודי סוריה, אשר נפרעו ונטבחו בסוריה, ברחו ללבנון. רובם התגוררו בביירות, וב־1951 חיו בביירות כ־6,000 יהודים. עד 1960 היוו היהודים 1% עד 3% מהאוכלוסייה הכללית שם, ובלבנון כולה חיו כ־9,000 יהודים. עם התגברות ההשפעה הסורית בלבנון לאחר מלחמת האזרחים ב־1958 הורע היחס בלבנון כלפי היהודים והחלה נהירה המונית של יהודי לבנון לצפון אמריקה, צרפת, איטליה ואף לישראל. ב-1971 נחטף בביירות בידי סוכנים סורים מזכיר הקהילה היהודית הלבנונית, פרופסור אלברט אליה, בן ה־69, הוחזק בדמשק יחד עם יהודים שניסו לעזוב את סוריה, והוצא שם להורג. בשנת 1974, לאחר גלי העלייה שעזבו את לבנון, נשארו בקהילה היהודית רק כ־1,800 נפש ורובם עזבו בשנים שלאחר מכן.
לאחר תחילת מלחמת האזרחים בלבנון (1975–1990) הורע היחס ליהודים ורבים מהם המשיכו להגר מלבנון. ב-1982, בזמן מלחמת לבנון הראשונה, נערך מפגש מרגש בבית הכנסת מגן אברהם, בין לוחמי צה"ל לבין יהודי הקהילה בביירות. את המפגש יזם יצחק מרדכי (אלוף במיל) והצטרף אליו חייל בשם אייזיק בלילה אשר נולד בביירות וחזר אליה כחייל ישראלי. בהמשך מלחמת לבנון התעורר גל של התקפות על הקהילה היהודית בלבנון ו-11 ממנהיגי הקהילה נרצחו בידי קיצונים מוסלמים. חמושים מטעם יאסר ערפאת שהו בבית הכנסת מגן אברהם, וכתוצאה מכך הוא הופצץ על ידי חיל האוויר הישראלי מתוך הנחה שהוא שימש מחסן נשק פלסטיני, ואדם אחד נהרג.
ב־1 בינואר 1988 נמצאה בבירות גופתו של יצחק טוב, יהודי שנרצח בידי טרוריסטים (״יובל לישראל״ מאת חיים יבין).
ב־1991 נותרו שני יהודים בלבד ברחוב ואדי אבו ג'מיל בביירות, שנבנה מחדש לאחר המלחמה. עבודות לשיקום בית הכנסת מגן אברהם החלו ב־2009 והסתיימו ב-2012.
כיום נותרו בלבנון כ־100–50 יהודים בלבד. הם אינם מקיימים חיי קהילה בולטים ואין להם רב. בית הכנסת דיר אל־קאמר אינו פעיל מחשש לביטחון המתפללים, אך הם זוכים להגנה מראש העיר דורי שמעון.
יהודי לבנון הקימו קהילות בערים שבהן התיישבו בעולם, כמו ניו יורק, מונטריאול, מקסיקו, ברזיל ועוד. בין השמות הבולטים של יוצאי הקהילה היא משפחת הבנקאים ״ספרא״, אשר החלו בעסקי הבנקאות בביירות ומשם התרחבו בעסקיהם לכל העולם. קהילות יהודי לבנון בדרך כלל משולבות עם קהילות יהודי סוריה (שכן רבים מיהודי לבנון הגיעו אליה מסוריה).
דמויות בולטות בקהילה היהודית בלבנון
נשיאי הקהילה היהודית
- עזרא ענזרות עד 1910
- יוסף ד׳ פרחי 1910–1924
- יוסף דישי ביי 1925–1927
- יוסף ד׳ פרחי 1928–1930
- סלים הררי 1931–1934
- יוסף ד׳ פרחי 1935–1938
- יוסף דישי ביי 1939–1950
- יוסף עטייה 1950–1976
- יצחק ששון 1977–1985, בשנת 1985 נחטף יחד עם הרופא אלי חלק, על ידי החזבאללה. רק לאחר שלוש עשרה שנים הוגדר יצחק ששון כמת (ראו רצח מנהיגי יהדות לבנון (1984 - 1986)
- ראול מזרחי 1985, נחטף ונרצח גם הוא על ידי החזבאללה
- יוסף מזרחי 1986
- יצחק ארזי 2005-היום
סגן נשיא וגזבר ראשי
- יוסף בלילה 1920 - 1932
- יעקב בלילה 1933- 1934
רבנים ראשיים
רבני הקהילה היהודית בלבנון בין השנים 1908–1978:
- רבי דנון 1908–1909
- יעקב מסלתון 1910–1921
- שלמה טגר 1921–1923
- שבתי בוחבוט 1924–1950
- בן־ציון ליכטמן 1932–1959
- יעקב עטייה 1949–1966
- שחוד (שאול) שרים 1960–1978
ראו גם
לקריאה נוספת
- מיכה בר עם, אתרים יהודים בלבנון—קובץ צילומים מראשית שנות השמונים של אתרים יהודים בלבנון ושל אחרוני היהודים בה של הצלם מיכה בר עם, הוצאת אריאל, תשמ״ד 1984, ירושלים
קישורים חיצוניים
- אתר המוקדש ליהדות לבנון
- אורי מ' קופפרשמידט, תמיכת הפאטריארך המארוני ערידה ביהודים נרדפי הנאצים, פעמים 29, תשמ"ז 1986, עמ' 80-72
- מינה רוזן, יהודים בשירות פח'ר אד-דין השני שליט הלבנון, 1635-1586, פעמים 14, עמ' 44-32
- נתן שור, יהודי הלבנון בתקופה העות'מאנית בראי ספרות הנוסעים, פעמים 24 (תשמ"ה 1985), עמ' 144-117 - מאמר הסוקר את הידיעות על הקהילות היהודיות בלבנון החל מן המאה השבע-עשרה ועד למאה העשרים
- שְׁלומִי רֵייסְקִין, ביבליוגרפיה על יהודי לבנון באתר "דעת"
- י.ס., בירות (יהודי העיר), הפועל הצעיר, 23 באוקטובר 1907
- אתר עילי - עמותת יהודי לבנון בישראל. http://www.ilai.media-sb.co.il/
- רועי קייס, "אין קשר לאלה מפלסטין": יהודי לבנון והשבר, באתר ynet, 18 במאי 2014
- כארז בלבנון - מסורת יהודי לבנון
| יהדות אסיה | ||
|---|---|---|
|
