יחסי איראן–קומורו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי איראן–קומורו
איראןאיראן קומורוקומורו
איראן קומורו
שטח (בקילומטר רבוע)
1,648,195 2,235
אוכלוסייה
92,275,089 880,116
תמ"ג (במיליוני דולרים)
401,505 1,352
תמ"ג לנפש (בדולרים)
4,351 1,537
משטר
רפובליקה אסלאמית דמוקרטיה פרלמנטרית

יחסי איראן–קומורו מתייחסים לקשרים המדיניים, הכלכליים, הדתיים והביטחוניים בין הרפובליקה האסלאמית של איראן לבין איחוד איי קומורו. היחסים הרשמיים כוננו לראשונה בספטמבר 1976, כשנה לאחר שקומורו קיבלה עצמאות מצרפת. במהלך השנים ידעו היחסים תמורות רבות: בעשור הראשון של המאה ה-21 התחממו הקשרים בין שתי המדינות, לרבות חתימת הסכמי שיתוף פעולה בתחומי החקלאות, החינוך, הבריאות והביטחון.[1] עם זאת, בראשית 2016, על רקע מתיחות אזורית הכללה את הוצאתו להורג של השייח' נימר א-נימר והמתקפה על הנציגויות הדיפלומטיות הסעודיות באיראן ותחת לחץ ממדינות ערב, ניתקה קומורו את יחסיה עם איראן והאשימה את טהראן בהתערבות בענייניהן הפנימיים של מדינות ערב.[2] בשנים שלאחר הניתוק ניכרו מתחים נוספים, כגון סגירת מוסדות איראניים בקומורו בשל חשש להפצת האידאולוגיה השיעית במדינה.[3] החל משנת 2023, בעקבות הפיוס האזורי בין איראן לסעודיה, החלו מאמצים לנרמול וחידוש היחסים הדיפלומטיים בין טהראן למורוני.[4]

רקע היסטורי

לקשרים בין איראן לקומורו יש גם היבט היסטורי ותרבותי. באיי קומורו, הממוקמים באוקיינוס ההודי, הייתה לאורך ההיסטוריה נוכחות של סוחרים ומהגרים ממוצא פרסי. מסורת מקומית אף מדברת על מוצא “שיראזי” לחלק מהאוכלוסייה רמז להגירה מפרס לאזור במאות קודמות. במובן זה, היחסים בין העמים משתרעים על פני מאות שנים של השפעות תרבותיות והיסטוריות.[4] עם זאת, היחסים המדינתיים המודרניים החלו לאחר עצמאות קומורו: איראן הכירה בקומורו וכוננה עמה יחסים דיפלומטיים רשמיים בספטמבר 1976, בתקופת שלטון השאה באיראן, וקשר זה נמשך גם לאחר המהפכה האסלאמית באיראן (1979).

במהלך שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 לא היו יחסי איראן וקומורו במוקד תשומת הלב הבינלאומית, ונותרו מוגבלים בהיקפם. קומורו, מדינה מוסלמית בעלת רוב סוני כבד (כ-98% מהאוכלוסייה מוסלמים סונים[5]), השתלבה במסגרת ארגונים אזוריים כמו הליגה הערבית והארגון לשיתוף פעולה אסלאמי. איראן מצידה התמקדה באותה תקופה בעיקר ביחסים עם מדינות גדולות יותר באפריקה ובמזרח התיכון. לא נודעו עימותים גלויים או שיתופי פעולה בולטים במיוחד בין איראן לקומורו בעשורים הללו, והקשרים נשמרו באופן פורמלי אך מצומצם. התפנית העיקרית ביחסים חלה באמצע שנות ה-2000, עם חילופי ההנהגה בקומורו.

התקרבות היחסים בשנות ה-2000

בשנת 2006 נבחר בקומורו הנשיא אחמד עבדאללה מוחמד סמבי, איש דת מוסלמי שלמד חלק מהשכלתו בקום שבאיראן. סמבי למד תאולוגיה אסלאמית במספר מדינות, ובין היתר שהה שנים בעיר ה"קדושה" קום, שם היה לתלמידו של האייתוללה מוחמד תאקי מסבאח-יזדי שיעי קיצוני ותומך תורת שלטון חכמי הדת.[6] בשל כך זכה סמבי לכינוי הייחודי "האייתוללה של קומורו" בפי בני ארצו.[6] לאחר עלייתו לשלטון, חתר סמבי לחזק את קשרי קומורו עם העולם המוסלמי בכלל ועם הרפובליקה האסלאמית של איראן בפרט, והפך לאחד המנהיגים המעטים בעולם הערבי שהיו בעלי זיקה חיובית בולטת לאיראן בתקופה זו.

כבר באוגוסט 2006 הגיעה לקומורו משלחת רמת-דרג מאיראן לחתימה על סדרת הסכמי שיתוף פעולה עם הממשלה החדשה במורוני.[7] במהלך ביקור המשלחת שהייתה ביקור ראשון בקומורו של גורם זר בכיר מאז בחירת סמבי נחתמו ארבעה הסכמים בתחומי החקלאות, החינוך, הבריאות וההגנה.[7] ממשלת איראן בהובלת מחמוד אחמדינז'אד הביעה נכונות לסייע בשיקום ופיתוח כלכלת קומורו שסבלה מחוסר יציבות פוליטית ועוני רב. שר החקלאות האיראני, מוחמד רזא אסכנדרי, הודיע במסיבת עיתונאים במורוני על יוזמות סיוע קונקרטיות: בין השאר הבטיחה איראן לספק לקומורו שלוש ספינות דיג כדי לפתח את ענף הדיג ליצוא, להעניק מלגות לסטודנטים קומורים, להקים שלוחות של אוניברסיטה איראנית במדינה, ואף לבנות בית חולים חדש באי אנג'ואן.[8] בתחום ההגנה הוכרז על מזכר הבנות לשיתוף פעולה ביטחוני, אם כי פרטי הסכם ההגנה לא פורסמו בפומבי.[8]

הידוק היחסים נמשך בשנים הבאות. בשנת 2008 ערך הנשיא סמבי ביקור רשמי בטהראן בראש משלחת קומורית רמת דרג.[9] במהלך ביקורו נפגש עם נשיא איראן אחמדינז'אד, והצדדים דנו בהעמקת שיתוף הפעולה לפיתוח קומורו. אחמדינז'אד הביע את רצון איראן לסייע לקומורו בתחומים טכניים והנדסיים, והמנהיגים הכריזו על ידידות בין העמים ועל שותפות על בסיס זהותן המוסלמית של שתי המדינות.[10] כהוקרה לחשיבות הקשר, דאג אחמדינז'אד לשלוח מטוס פרטי מיוחד כדי להביא את סמבי לקומורו, לאור בעיות לוגיסטיות במטוסו של הנשיא הקומורי.[11] במרץ 2009 החזיר אחמדינז'אד ביקור כאשר ערך סיור במדינות אפריקה וכלל בו עצירה בקומורו. הוא נפגש בבירה מורוני עם עמיתו סמבי, ובסיומו חתמו המנהיגים על ארבעה הסכמים נוספים לחיזוק הקשרים הפוליטיים ולהקמת ועדות משותפות בין המדינות.[12] ביקורים הדדיים אלו, לצד הידוק היחסים הכלכליים, הביאו את אחמדינז'אד להצהיר בינואר 2010 שהקשרים בין איראן לקומורו הם יחסי אחווה ואידאולוגיה משותפת - ביטוי נדיר ביחסי איראן עם מדינה ערבית סונית.[10] סמבי מצידו הביע באותה שיחה צורך להאיץ את המגעים ושיתוף הפעולה בין המדינות.[10]

ההתקרבות בשנות שלטונו של סמבי כללה גם פתיחת נציגויות דיפלומטיות: איראן הקימה שגרירות במורוני הבירה כדי לנהל את הקשרים ההולכים ומעמיקים, וקומורו מינתה שגריר מטעמה בטהראן (לעיתים שגריר לא-תושב, בשל משאביה המוגבלים של המדינה). הנשיא סמבי איפשר נוכחות של מוסדות איראניים בקומורו, כגון מרכזים תרבותיים ועמותות צדקה, שנועדו לסייע בפיתוח מקומי ולטפח יחסים בין העמים. מאבטחים איראנים ליוו את סמבי והיו חלק מצוות האבטחה הנשיאותי שלו באותה תקופה.[13] צעירים קומורים אחדים זכו למלגות לימודים באיראן, וחלקם למדו מוסלמים שיעים בבתי ספר דתיים באיראן במסגרת חילופי התרבות והידע שאורגנו בתקופת סמבי. בתקופה זו קומורו הקטנה ניצבה כשותפה קרובה באופן יחסי לאיראן, מצב יוצא דופן בנוף האפריקאי-ערבי של אותם ימים.

היבטים כלכליים

היקף הסחר הישיר בין איראן לקומורו קטן למדי, בשל גודלה הזעיר של כלכלת קומורו ומיקומה הגאוגרפי המבודד. קומורו היא מדינת איים ענייה המייצאת בעיקר וניל, ציפורן ומעט תוצרת חקלאית ואינה שוק גדול עבור יצוא או ייבוא אל מול השוק האיראני. עם זאת, במסגרת ההתקרבות בין המדינות בשנים 2006–2011, שולבו יחסי החוץ גם במאמצי סיוע ופיתוח כלכלי. איראן התנדבה למלא תפקיד משמעותי בסיוע לכלכלת קומורו: ההסכמים שנחתמו ב-2006 כללו השקעות איראניות בחקלאות (כגון שיקום ענף גידול הציפורן והגדלת מגוון הגידולים החקלאיים) ובדיג (באמצעות סיפוק סירות וציוד לדייג מסחרי).[7] איראן גם הציעה סיוע במימון ובהקמת מוסדות חינוך ובריאות בקומורו, מתוך כוונה לשפר את רמת השירותים לאוכלוסייה המקומית. כך, הובטח להקים שלוחה אוניברסיטאית ומרכזים לימודיים במימון איראני, וכן לבנות בית חולים חדש באי אנג'ואן.[7] צעדים אלה נועדו הן לחזק את כלכלת קומורו והן לבסס את השפעתה החיובית של איראן במדינה. סגן נשיא קומורו, פואד מוחאדג'י, אף הצהיר בשנת 2012 כי ארצו "מקדמת בברכה משקיעים ומומחים מאיראן" וכי יש פוטנציאל רב להרחבת הקשרים בתחומי הכלכלה, המסחר והתרבות.[10]

פרשת הדרכונים

אחד ההיבטים בקשרים הכלכליים בין איראן לקומורו הוא תוכנית האזרחות הכלכלית של קומורו, שיצאה לדרך בשנת 2008. בתוכנית זו, שנועדה לגייס הון עבור המדינה, קומורו מכרה דרכונים ואזרחות לזרים תמורת תשלום כספי. יוזמה זו גובשה במקור בעסקה בין קומורו לאיחוד האמירויות הערביות וכווית, כדי לספק אזרחות קומורית לאוכלוסיית הבדונים (אנ') חסרי אזרחות המתגוררים במדינות המפרץ ובכך לאפשר להם לקבל מסמכי זיהוי מבלי להעניק להם אזרחות של מדינות המפרץ.[13] בהתאם לעסקה, מדינות המפרץ היו אמורות לממן את רכישת הדרכונים עבור הבדונים, וקופתה של קומורו הייתה צפויה לקבל כמה מאות מיליוני דולרים לפיתוח כלכלתה.[13]

בפועל, תוכנית מכירת הדרכונים חרגה הרבה מעבר למתוכנן, ומשכה עניין מצד גורמים שונים בעולם, כולל אזרחים איראנים רבים. בין השנים 2008 ל-2017 נמכרו למעלה מאלף דרכונים קומוריים לזרים, מתוכם יותר מ-300 לאזרחים איראנים[13] רבים מהרוכשים האיראנים היו אנשי עסקים בכירים בתחומי הספנות, הנפט, הגז והמתכות היקרות תחומים שבהם איראן עמדה תחת סנקציות בינלאומיות באותה עת.[13]

לפי מידע שדלף מרשימות התכנית, רוב הדרכונים לאיראנים נמכרו בשנים 2011–2013, כאשר הסנקציות על איראן הגיעו לשיא והקשו על אזרחים וגופים איראנים לפעול בזירה הבינלאומית.[13] דרכון קומורי הציע לאותם גורמים אפשרות לטוס למדינות מסוימות ללא ויזה ולהקים חשבונות בנק או חברות מחוץ לאיראן מבלי להתבלט כאיראנים.[13] רשמית, החוק האיראני אינו מתיר לאזרחיו להחזיק בדרכון זר, אך לפי מקורות באיראן, אפילו משרד המודיעין האיראני נתן אישור חשאי לבכירים עסקיים לרכוש אזרחויות זרות במקרים מסוימים כדי לעקוף את מגבלות הסנקציות.[13]

גורמי ביטחון ודיפלומטיה בקומורו ובמדינות מערביות הביעו דאגה עמוקה מניצול תוכנית הדרכונים בידי האיראנים. החשש היה שאזרחות קומורית תשמש חלק מהם להסתרת זהותם האמיתית בפעילות בינלאומית, לרבות אפשרות להלבנת הון, פתיחת חשבונות בבנקים זרים והקמת חברות קש, וכל זאת במטרה לעקוף את הפיקוח והעיצומים על איראן.[13] פרשנים ציינו כי ייתכן שגורמי מודיעין או אפילו משמרות המהפכה האיראניים התעניינו באפשרות לשנע סוכנים או נכסים דרך מדינה קטנה ולא בולטת כמו קומורו, תוך שימוש בדרכון קומורי "נקי" מחשד.[13] אמנם לא הוכח קשר ישיר בין משמרות המהפכה לתוכנית הדרכונים, אך העובדה שאישי מפתח בתעשיות מפתח איראניות כגון מנהלים בתעשיית הנפט והנמלים רכשו דרכונים קומוריים, הדליקה נורות אזהרה בקרב גורמי מודיעין זרים.

בשנת 2017, לאחר שינוי השלטון בקומורו הוקמה ועדת חקירה פרלמנטרית במורוני לבדיקת התנהלות תוכנית האזרחות הכלכלית.[13] ממצאי הוועדה, שפורסמו בראשית 2018, העלו תמונה עגומה של ליקויים ושחיתות: לפי הדיווח, כבר ב-2013 הזהירה איחוד האמירויות את שלטונות קומורו כי מאות דרכונים נמכרים לזרים שאינם חלק ממסלול הבדונים המוסכם.[13] למעשה, התגלה שרשת מתווכים ונוכלים (מבפנים ומבחוץ) ניצלו את התכנית כדי למכור דרכונים לכל המרבה במחיר, ללא פיקוח הולם. גורם ביטחוני קומורי חשף שבידי שירותי הביון של קומורו הצטברו דיווחים על מחזיקי דרכונים קומוריים שנהרגו בשדות קרב בעיראק, בסוריה ובסומליה אינדיקציה להיקף הלא-מבוקר של הפצת הדרכונים לגורמים מעורבים בעימותים אזוריים.[13]

רבים מאותם דרכונים כאמור הגיעו לידי אזרחים איראנים, מה שהדאיג גם מדינות מערביות. גורם במחלקת המדינה האמריקנית צוטט כאומר ש"קומורו לא ביצעה כל בדיקת רקע על האנשים שקיבלו את הדרכונים".[13] בעקבות זאת, ארצות הברית החלה להחמיר את הבדיקות הנדרשות מנושאי דרכון קומורי הנכנסים לגבולה, והרשויות בצרפת (שבה ישנו ריכוז גדול של מהגרים מקומורו) הביעו אף הן חשש מהסיכון הביטחוני הפוטנציאלי.[13]

מבחינת קומורו עצמה, תוכנית מכירת הדרכונים לא הניבה את הפירות הכלכליים המקווים, ואף הובילה למשבר פוליטי-משפטי. לפי דו"ח הפרלמנט הקומורי, לפחות 100 מיליון דולר מהכנסות מכירת הדרכונים "נעלמו" ולא הגיעו לקופת המדינה.[13] כסף רב שולם כנראה למתווכים ולגורמים מושחתים, ולא נוצל לטובת פיתוח קומורו כפי שהתכוונו בתחילה. הממשלה הנוכחית בקומורו הבהירה כי בכוונתה להשיב את הכספים שנגזלו מ"קופת העם" ולחקור את כל מי שהתעשרו מהתכנית, מקומורים וזרים גם יחד.[13]

בשנת 2018 הועמד הנשיא לשעבר סמבי שיזם את חוק האזרחות ב-2008 במעצר בית והואשם במעורבות בשחיתות הקשורה לפרשת הדרכונים. סמבי ותומכיו טענו לרדיפה פוליטית מצד הנשיא המכהן אזאלי אסומאני, אולם בנובמבר 2022 דן בית המשפט לביטחון המדינה בקומורו את סמבי למאסר עולם באשמת "בגידה חמורה".[14] לפי התביעה, סמבי ונאמניו מעורבים במכירת הדרכונים ובמעילה של סכומי עתק (עד 1.8 מיליארד דולר לפי הטענה) מהכנסות התכנית[14] סכום הגבוה בהרבה מכלל התוצר המקומי הגולמי של קומורו. סמבי סירב להשתתף ברוב שלבי משפטו בטענה שלא יקבל משפט הוגן, והמשיך להכחיש כל מעשה פסול מצדו.[14] גזר דינו של סמבי המחיש את השלכות הפרשה על הפוליטיקה הפנימית בקומורו, וכן את עומק השבר שאליו הגיעו יחסיה עם איראן בסוף העשור השני של המאה ה-21.

השפעות דתיות ואידאולוגיות

קומורו היא מדינה מוסלמית סונית כמעט באופן מוחלט כ-98% מתושביה הם מוסלמים בני הזרם הסוני (בעיקר לפי האסכולה השאפעית).[5] בתקופת הנשיא סמבי, שהיה כאמור בעל השכלה דתית חלקית באיראן, התייחסו בקומורו בסובלנות יחסית לפעילות של גורמים איראניים בתחום הדת והתרבות. טהראן ניצלה פתח זה כדי לקדם את השפעתה הרוחנית: ארגוני צדקה, עמותות ומכוני תרבות הקשורים לאיראן החלו לפעול בקומורו במהלך סוף שנות ה-2000 ותחילת ה-2010. ארגונים אלה הציעו סיוע הומניטרי, מלגות לימודים, חומרי קריאה ופעילויות דתיות, שבאמצעותם ביקשו לקרב לבבות לאידאולוגיה האסלאמית של הרפובליקה האסלאמית. במקרים דומים ברחבי אפריקה הואשמו ארגונים כאלה בהפצת האסלאם השיעי ותורת המהפכה האיראנית במסווה של עבודת צדקה, וקומורו לא הייתה יוצאת דופן בהקשר זה.[15]

ב-2011 לאחר עזיבתו של הנשיא סמבי וחיזוק הברית של קומורו עם מדינות המפרץ הסוניות, החלה הסתייגות גוברת בקומורו מהמשך פעילותם של הגופים האיראניים. בינואר 2016 ניתקה קומורו את יחסיה עם איראן, ובעקבות זאת ננקטו צעדים לריסון ההשפעה האיראנית במדינה. הנשיא אזאלי אסומאני, שחזר לשלטון במאי 2016, החזיק בעמדה פרו-סעודית מובהקת וראה באיראן גורם מערער באזור. בספטמבר 2018 אף שונתה חוקת קומורו כך שהוגדר בה בפירוש כי האסלאם הסוני הוא דת המדינה (בעוד שבעבר נכתב רק "אסלאם" באופן כללי).[5] מהלך זה פורש כאיתות ברור להתנגדות לכל חדירה של זרמים אסלאמיים אחרים, ובמיוחד כצעד נגד התפשטות השיעה בהשראת איראן.[5] במקביל החלו בכירים בממשל הקומורי להתבטא פומבית נגד איראן והשיעה; התבטאויות אנטי-שיעיות מצד גורמי ממשל נעשו נפוצות, והביעו סולידריות עם העמדה הסעודית הרואה באיראן גורם ערב-סוני חתרני.[5]

בינואר 2017 דיווחו מקורות קומוריים כי השלטון סגר לחלוטין את כל המשרדים והארגונים האיראניים שפעלו במדינה, בטענה שהם שימשו "חזית" להפצת האידאולוגיה השיעית ולחדירה איראנית פוליטית.[15] שגריר קומורו בערב הסעודית, אל-חביב עבאס עבדאללה, הסביר לעיתון א-שרק אל-אווסט כי ארגונים איראניים אלו פעלו כביכול תחת מסווה של ארגוני צדקה, אך למעשה עסקו ב"החדרת האידאולוגיה השיעית למדינה" ובניהול רשתות השפעה חשאיות.[15] כבר שלושה חודשים קודם לכן, לדבריו, הורה הנשיא אזאלי על סגירת כל המשרדים הקשורים לאיראן בקומורו.[15] צעדים אלו זכו לתמיכת רוב מדינות הליגה הערבית, הרואות גם הן באיראן גורם המעודד סכסוך עדתי במרחב הערבי.[15] כתוצאה מהצעדים, פעילות "הקרן האיראנית לתרבות" ועמותות צדקה המזוהות עם טהראן הגיעה לקיצה בקומורו, וכל מומחי הדת האיראנים שהגיעו במסגרת חילופי תרבות נדרשו לעזוב את הארץ.

ניתן לומר כי בשלהי העשור השני של המאה ה-21 השפעתה הדתית-אידאולוגית של איראן בקומורו הייתה מצומצמת ביותר. אוכלוסיית קומורו נותרה סונית ברובה המוחלט, ולמעט קומצים קטנים של מאמינים שיעים (כולל זרים מאיראן, לבנון או הודו השוהים במדינה), לא קיים בה ציבור שיעי מובחן. ממשלת קומורו הדגישה את מחויבותה לאסלאם הסוני המסורתי של המדינה, ואף הביעה תמיכה בבעלות בריתה הערביות במאבקן נגד התפשטות השיעה באזור. כך למשל, קומורו הצטרפה ביוזמה סמלית לקואליציה הסעודית במלחמת תימן נגד המורדים החות'ים (הנתמכים בידי איראן) בשנת 2015, והביעה תמיכה פומבית בצעדי סעודיה נגד יעדים איראניים או שלוחיה באזור. ביולי 2020 גינתה ממשלת קומורו באופן רשמי מתקפות של מיליציית החות'ים בתימן על מטרות בסעודיה, וחזרה על עמידתה לצד ריאד נגד "הטרור הנתמך בידי איראן" באזור.[16]

ניתוק היחסים ב-2016

בראשית ינואר 2016 החריפו באופן דרמטי היחסים בין איראן לבין מספר מדינות ערביות בהובלת ערב הסעודית, על רקע תקיפת שגרירות סעודיה בטהראן בידי מפגינים איראנים (אירוע שהתרחש בעקבות הוצאתו להורג בערב הסעודית של איש הדת השיעי הבכיר נימר אל-נימר). סעודיה ובעלות בריתה באזור החלו מנתקות קשרים עם איראן כאות מחאה. קומורו, כחברה בליגה הערבית וכמדינה בעלת רוב סוני הנמצאת בקשרים טובים עם סעודיה, הצטרפה אף היא לצעד זה. ב-15 בינואר 2016 הודיעה ממשלת קומורו על ניתוק מוחלט של היחסים הדיפלומטיים עם איראן.[17] בהודעת משרד החוץ של קומורו הואשמה טהראן ב"תוקפנות" כלפי ערב הסעודית, בהתערבות בענייניהן הפנימיים של מדינות ערב אחרות, ובהפרת אמנות וכיבודים דיפלומטיים.[17] קומורו אף הביעה תמיכה מפורשת בערב הסעודית בגינויה את ההתפרעויות נגד הנציגות הסעודית באיראן. בהמשך לצעד זה, גורש שגריר איראן ממורוני בציווי הרשויות, לאחר שקומורו כבר הקדימה להחזיר את שגרירה מטהראן ימים אחדים קודם לכן.[17] בכך נותקו ערוצי הדיפלומטיה הרשמיים: שגרירות איראן בקומורו נסגרה (והוכנסה לרשימת השגרירויות שנסגרו במורוני), ונציגי המשלחת הדיפלומטית האיראנית עזבו את המדינה. גם הנציגות הקומורית בטהראן נסגרה למעשה, והיחסים צומצמו למינימום ההכרחי (למשל, דרך שגריר לא-תושב או דרך צד שלישי מייצג בעניינים קונסולריים).

ניתוק היחסים לווה בקומורו במהלך מדיני מקיף יותר של התקרבות למחנה הסעודי-סוני והרחקה מאיראן. בחודשים שלאחר הניתוק השתתפה קומורו בכינוסים של הליגה הערבית והארגון לשיתוף פעולה אסלאמי שבהם גונו פעולותיה של איראן באזור. מהצד האיראני, הניתוק התקבל באכזבה אך אולי לא בהפתעה גמורה, לנוכח חילופי השלטון בקומורו שנה קודם לכן (עזיבתו של הנשיא הפרו-איראני סמבי). איראן צפתה שיריבתה ערב הסעודית תשאף "למשוך" לצידה את קומורו, והמשבר האזורי סביב פרשת נימר סיפק הזדמנות לכך. בתחילת 2016 אומנם ביטאה טהראן מחאה דיפלומטית רפה על המהלך, אך עיקר מאמציה הופנו לשיקום יחסיה עם מדינות גדולות יותר (כמו ניגריה וסודאן) שגם הן התרחקו ממנה.

חידוש ונרמול היחסים (2020 ואילך)

לאחר הניתוק בשנת 2016, נותרו יחסי איראן וקומורו קפואים למשך מספר שנים. עם זאת, שינויים גאו-פוליטיים אזוריים בתחילת העשור השני של המאה ה-21 פתחו פתח להפשרה מסוימת. במרץ 2023, לאחר משא ומתן בתיווך סיני, הכריזו איראן וערב הסעודית על הסכם פיוס והסכמה לחדש את היחסים ביניהן. אירוע דרמטי זה זכה לתגובות חיוביות בעולם הערבי והמוסלמי, וגם קומורו ברכה רשמית על ההסכם בין ריאד לטהראן.[18] בהודעת משרד החוץ של קומורו באותה עת הביעה המדינה תקווה שהפיוס יתרום לחיזוק היציבות והביטחון באזור המפרץ ולשיתוף פעולה בונה לטובת האזור והעולם.[18] דיפלומטים העריכו שעמדתה החיובית של קומורו כלפי פיוס איראן וסעודיה מאותת על נכונותה לשקול גם את שיקום יחסיה שלה עם איראן, אם הדבר יתיישב עם האינטרסים שלה ועם הקו הסעודי.

בחודשים שלאחר מכן חלו מאמצים שקטים לנרמול היחסים בין מורוני לטהראן. שגריר איראן באנטננריבו (מדגסקר), המוסמך גם לטפל בענייני קומורו, ערך בסוף 2023 ביקור ראשון בקומורו מאז הניתוק ונפגש עם גורמי ממשל מקומיים. בראיון שהעניק השגריר לכלי תקשורת קומורי הוא הביע ביטחון כי הנתק ביחסים היה "אפיזודה חולפת" וכי הרשויות בשתי המדינות פועלות באופן פעיל לנרמול מחדש של הקשרים ארוכי השנים בין איראן לקומורו.[4] השגריר ציין כי ליחסי איראן וקומורו שורשים עמוקים ותרבותיים, ומן הראוי "לסגור את אותה סוגריים" של הנתק לטובת שני הצדדים.[4] הוא הדגיש תחומים מעשיים כמו חינוך ובריאות שבהם יכולה קומורו להרוויח מחידוש שיתוף הפעולה עם איראן. במהלך הביקור אף נפגש השגריר עם הנשיא לשעבר סמבי, השוהה במעצר, וציין כי השיחה ביניהם הייתה ידידותית וכללה עדכונים על ענייני המזרח התיכון ואיחולי בריאות.[4] השגריר האיראני אף הביע אופטימיות באשר לאפשרות לסיים את פרשת כליאתו של סמבי "בהתאם לחוקי קומורו", במיוחד לאור תפקידו החדש של הנשיא אזאלי אסומאני כיושב ראש האיחוד האפריקאי (דבר שעשוי, לרמז השגריר, לעודד צעד של מחווה או חנינה).[4]

בשלהי 2023 דווח בתקשורת האפריקאית כי איראן וקומורו דנות בערוצים דיפלומטיים על חידוש רשמי של היחסים. נכון לתחילת 2025, מסתמן ששתי המדינות יכירו מחדש בשגרירים ויפתחו מחדש נציגויות דיפלומטיות.

הערות שוליים

  1. ↑ Iran boosts ties with Comoros, Brecorder, ‏2006-08-20 (באנגלית)
  2. ↑ "Saudi Ally Comoros The Latest To Break Diplomatic Ties With Iran". RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית). נבדק ב-2025-05-05.
  3. ↑ ideology” Comoros shuts down Iran fronts for ‘spreading Shi’ism’, Middle East Monitor, ‏2017-01-18
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 La Rédaction, L’Ambassadeur Iranien évoque l’avenir des relations avec les Comores et l’espoir de la libération de Sambi | Comores Infos, www.comoresinfos.net, ‏2023-11-27 (ב־)
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 Comoros: Freedom in the World 2024 Country Report, Freedom House (באנגלית)
  6. ^ 6.0 6.1 Javedanfar, Meir (2009-05-06). "Ahmadinejad's messianic connections". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-05-05.
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 Iran boosts ties with Comoros, Brecorder, ‏2006-08-20 (באנגלית)
  8. ^ 8.0 8.1 Iran boosts ties with Comoros, Brecorder, ‏2006-08-20 (באנגלית)
  9. ↑ Iran boosts ties with Comoros, Brecorder, ‏2006-08-20 (באנגלית)
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 Fighting injustice, IR of Iran’s ideal: Veep - IRNA English, en.irna.ir
  11. ↑ Javedanfar, Meir (2009-05-06). "Ahmadinejad's messianic connections". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-05-05.
  12. ↑ Iran signs 11 agreements with Kenya, Djibouti and Comoros, Mehr News Agency, ‏2009-02-27 (באנגלית)
  13. ^ 13.00 13.01 13.02 13.03 13.04 13.05 13.06 13.07 13.08 13.09 13.10 13.11 13.12 13.13 13.14 13.15 13.16 Comoros Islands and the secret and subversive Iranian connection, Arab News (באנגלית)
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 Ex-Comoros president given life sentence over passport scandal, Al Jazeera (באנגלית)
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 15.3 15.4 Union of%20the,” Comoros shuts down Iran fronts for ‘spreading Shi’ism’, Middle East Monitor, ‏2017-01-18
  16. ↑ Union of the Comoros Condemns Houthi Militia’s Terrorist Attacks on Saudi Arabia, spa.gov.sa (בערבית)
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 "Saudi Ally Comoros The Latest To Break Diplomatic Ties With Iran". RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית). נבדק ב-2025-05-05.
  18. ^ 18.0 18.1 SPA, Union of Comoros welcomes KSA-Iran agreement to resume diplomatic relations, Fana News, ‏2023-03-16 (באנגלית)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

יחסי איראן–קומורו40979823Q134351491

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יחסי_איראן–קומורו&oldid=2960935"