יחסי הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו – סין
| יחסי הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו – סין | |
|---|---|
|
|
| |
| הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו | סין |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 2,344,858 | 9,596,967.75 |
| אוכלוסייה | |
| 104,755,408 | 1,425,300,174 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 58,066 | 17,963,171 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 554 | 12,603 |
| משטר | |
| ממשלת מעבר | רפובליקה עממית |
יחסי הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו–סין הם יחסי החוץ בין הרפובליקה העממית של סין (PRC) והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (DRC). בין המדינות קיימים יחסים דיפלומטיים שלווים ויחסים כלכליים הולכים וגדלים מאז 1971. היחסים בין שתי המדינות חוזרים לשנת 1887, כאשר נציגי מדינת קונגו החופשית כוננו מגעים עם בית המלוכה של שושלת צ'ינג ששלטה אז בסין. ההסכם הראשון בין שתי המעצמות נחתם ב-1898.
המדינה החופשית הפכה למושבה בלגית ב-1908, אך כאשר קיבלה את עצמאותה ב-1960 היא כוננה יחסים רשמיים עם הרפובליקה של סין (ROC). במהלך העשור לאחר מכן, ההכרה בקונגו הוחלפה מספר פעמים בין ה-ROC ל-PRC לפני שהתקבעה סופית על האחרונה ב-1971.
באותה תקופה, קונגו הייתה ידועה בשם זאיר. במאה ה-21, ההשקעות הסיניות ב-DRC והיצוא של קונגו לסין גדלו במהירות. DRC הצטרפה ליוזמת החגורה והדרך בשנת 2021.
DRC מקיימת את מדיניות סין האחת, מכיוון שהיא מכירה ב-PRC כממשלה הלגיטימית היחידה של סין ולא ב-ROC, הרואה בטאיוואן חלק מסין. [1]
יחסי שושלת צ'ינג עם מדינת קונגו החופשית
בשנת 1887, לאופולד השני, מלך הבלגים שלח שליחים לשושלת צ'ינג בסין כדי לבקש את הזכות לגייס פועלים למדינת קונגו החופשית. מכיוון ששושלת צ'ינג כבר חתמה על הסכם עם בלגיה, הותר לבלגים לגייס עובדים מטעם המושבות שלהם, אך לא עבור מדינת קונגו החופשית, שלא הייתה מושבה בלגית. בשנת 1892, סוכני מדינת קונגו החופשית התקשרו בחוזה לגיוסם בסין לחברות פורטוגזיות במקאו. בסך הכל גויסו בגואנגג'ואו 536 גברים ושישה נערים במסגרת חוזים לשלוש שנים. האנשים האלה יצאו לקונגו ב-18 בספטמבר 1892 על סיפון ספינת הקיטור הגרמנית וולשטיין ממקאו. גם רשומות המסחר והמסחר השנתי של סין והדוח העסקי של הקונסוליה הבריטית בסין דיווחו על עובדים נוספים שגויסו על ידי סוכני מקאו והונג קונג בצ'יונגג'ואו ובשאנטואו לעבודה בקונגו ב-1892. בקונגו, מגויסים אלה הוכנסו לעבודה על מסילת הרכבת של קונגו, כריתת עצים וסחבת סלעים. רוב המתגייסים הללו מתו בתנאים הקשים של קונגו. עיתונים בהונג קונג פרסמו מידע על התנאים הרעים וההתייחסות ממנה סובלים הסינים בקונגו.[2] במהלך התקופה הראשונה של הגיוס, כ-1,000 סינים נסעו לקונגו. [3]
ב-10 ביולי 1898, סין והמדינה החופשית של קונגו חתמו על "פרק מיוחד" בפקינג שקבע, בין השאר: "הוסכם שאזרחים סינים יכולים כרצונם לעבור למדינה החופשית קונגו ולגור בה. כל הנכסים, מטלטלין או בלתי מטלטלין, ניתנים לרכישה או סחר. בין אם מדובר בספנות, עסקים, אומנות או אומנות, אזרחי סין יקבלו את אותו יחס כמו אזרחי המדינות הטובות ביותר". הסכם זה העניק לסין מעמד של "המדינה המועדפת ביותר" בקונגו. הייתה לכך גם השפעה של לגליזציה של גיוס סינים לעבודה בקונגו. אף על פי שרשויות קונגו מצאו את ביצועי העובדים של 1892 לא מספקים, פעולות גיוס נערכו בסין בשנים 1901, 1902, 1904 ו-1906.[2] במהלך תקופה שנייה זו של גיוס, כ-2,000 סינים נסעו לקונגו. בשנת 1906, הונג קונג לבדה סיפקה 500 מתגייסים. [4]
יצירת קשרים עם ה-ROC וה-PRC
באוקטובר 1960, קונגו-לאופולדוויל, כוננה יחסים דיפלומטיים עם הרפובליקה של סין (ROC). [5] ה-DRC שינתה את ההכרה בפברואר 1961 לרפובליקה העממית של סין (PRC), ושינתה שוב להכרה ב-ROC מאוחר יותר באותה שנה בספטמבר. היחסים כוננו שוב בין ה-DRC, שנודעה אז בשם הרפובליקה של זאיר, לבין הרפובליקה העממית של סין בנובמבר 1972 ונשארו כך מאז.[6]
במהלך התקופה שבה הכירה קונגו/זאיר בטאיוואן, בין 1961 ל-1971, תמכה סין ונתנה תמיכה חומרית למורדים האנטי-זאירים. לאחר שנשיא זאיר, ג'וזף-דזירה מובוטו, החזיר את ההכרה ל-PRC, שמונה מנהיגים סינים ביקרו בזאיר בין 1978 ל-1995. מובוטו עצמו ביקר ב-PRC חמש פעמים, למרות העובדה שהיחסים ביניהם לא היו קרובים במיוחד באותה עת.[7]
יחסים כלכליים
DRC היא יעד מרכזי להשקעות סיניות, במיוחד בכרייה, כאשר ה- South China Morning Post מתאר את המדינה כ"מוקד ההשקעות הסיניות באפריקה". החברות הגדולות המעורבות כוללות את Chengtun Mining, China Molybdenum Company, China Nonferrou Metal Mining Group, ו- Huayou Cobalt. [8]
ביוני 2000 הוקמה חברת טלקומוניקציה סינית-קונגולזית (China-Congo Telecom) בין ZTE לממשלת קונגו בעסקה בשווי 80 מיליון רנמינבי במימון מימון מבנק EXIM בסין. באפריל 2009, קבוצת התקשורת הדרום אפריקאית MTN Group הציעה לרכוש את 51% ממניותיה של ZTE בחברה תמורת 200 מיליון דולר.[6] נכון לינואר 2010, DRC עדיין לא קיבלה סטטוס יעד מאושר (ADS) על ידי סין עקב סכסוך אזרחי מתמשך במדינה.[6]
הסחר בין סין ל-DRC גדל מאוד בין 2002 ל-2008. זה נובע בעיקר מצמיחה מסיבית בייצוא חומרי הגלם של ה-DRC לסין. בשנת 2007 ייצאה ה-DRC קובלט בשווי 304.8 מיליון דולר. בשנת 2008 ייצאה ה- DRC 1.13 מיליארד דולר של קובלט לסין. גם היצוא של עפרות נחושת ועצים קשים לסין גדל מאוד.[9]
Sicomines
נחתמה עסקה בין Sicomines, קונסורציום של חברות סיניות (Sinohydro ו-China Railway Engineering Corporation), לבין ממשלת קונגו באפריל 2008 להענקת זיכיונות מינרלים במחוז קטנגה בתמורה להשקעות בתשתית. בעסקה במקור בשווי 9 מיליארד דולר וממומנת על ידי China EXIM Bank, 6 מיליארד דולר יועברו לפיתוח תשתיות ו-3 מיליארד דולר יושקעו בפעולות כרייה בקטנגה. 68% מהפרויקט יהיו בבעלות Sicomines ו-32% הנותרים יהיו בבעלות Gécamines הכרייה הממשלתית של קונגו.
6 מיליארד דולר היו אמורים להיות מושקעים במקור בסך של 6,600 ק"מ של כבישים שייסללו או ישוקמו, שני בתי חולים ושתי אוניברסיטאות ייבנו. זיכיונות הכרייה בדימה (Dikuluwe) ובמערב Mashamba היו מעניקים ל-Sicomines גישה ל-10.6 מיליון טון נחושת ולמעלה מ-600,000 טון קובלט.
מבקרי הפרויקט טענו שהעסקה מעריכה פחות את מרבצי המינרלים בקטנגה. קרן המטבע הבין-לאומית (IMF) העלתה חששות לגבי העסקה הזו שמשפיעה לרעה על יכולתה של קונגו לשאת את חובה. הסיבה לכך היא שהעסקה תפסול את המדינה מתוכנית הפחתת החובות הזרים של קרן המטבע הבינלאומית, המנוהלת בחסות תוכנית המדינה העניה בעלות חובה גבוה (HIPC) של קבוצת הבנק העולמי, מכיוון ש- DRC תמחק את החוב שלה רק כדי לקבל עוד יותר חובות חדשים. קרן המטבע הבינלאומית טענה שכדי ש-DRC תישאר זכאית והעסקה תצא לפועל, יהיה צורך להפחית מאוד את שווי עסקת Sicomines. במאי 2009, ממשלת קונגו הסכימה להשהות 3 מיליארד דולר מהעסקה בזמן שמחקר היתכנות עבור זיכיונות המינרלים יושלם.[9]
נכון לאוקטובר 2017, "Sinohydro Corp. ו-China Railway Construction... מחזיקות ב-68 אחוזים מ-Sicomines", כאשר ממשלת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הודיעה במקור לחברות הסיניות "להפסיק לייצא נחושת וקובלט לא מעובדים ולצרוף את כל המתכות בתוך המדינה" ובהמשך על ביטול החלטתה. [10] [11] [12]
דו"ח משנת 2017 של מרכז קרטר העריך ש-685 מיליון דולר בהלוואות עבור פרויקטי התשתית של Sicomines נעלמו, ללא הוכחה לכך שהכסף שימש למטרה המיועדת לו, מה שמעלה חששות לגבי שימוש בכסף סיני לשחיתות.[13][14]
יתרונות
המושל לשעבר של מחוז קטנגה מואיז קטומבי העריך כי למעלה מ-60 מתוך 75 מפעלי העיבוד של המחוז הם בבעלות אזרחים סינים. הוא אמר ש-90% מהמחצבים באזור הגיעו לסין.[15] ידוע כי יש להם רישומים גרועים סביבתיים ויחסי עבודה והם הואשמו, במישרין או בעקיפין, בשימוש בעבודת ילדים.[15][16] בשנת 2007, כ-600 אזרחים סינים גורשו מקטנגה בשל הפרת חוקי העבודה והסביבה.[15]
פרויקטי בנייה ב-DRC
מאז 1972, PRC העניקה מספר תרומות ל-DRC, כולל חווה בפאתי קינשאסה, בית זיקוק לסוכר בקיסנגני ובניין האספה הלאומית (באותה עת עלה 42 מיליון דולר או 186 מיליון דולר בערכים של 2011 [17] ) נבנו כולם וניתנו ל-DRC/זאיר בשנות ה-70. הממשלה הסינית גם בנתה אצטדיון של 80,000 מושבים בשנת 1994.[6] בשנת 2004, PRC בנתה ותרמה את בית החולים לידידות סין-קונגו נ'דג'ילי, ומסרה אותו לממשלת קונגו בשנת 2006.[6] לפי AidData, משנת 2000 עד 2011, היו כ-21 פרויקטים רשמיים של מימון פיתוח סיניים שזוהו ב-DRC באמצעות דיווחים שונים בתקשורת. [18]
בינואר 2021, ממשלת סין הסכימה לבטל את החוב של קונגו בשווי 28 מיליון דולר והתחייבה לסיוע של 17 מיליון דולר, בעיקר עבור פרויקטי פיתוח. במקביל, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הצטרפה ליוזמת החגורה והדרך. [19]
שיתוף פעולה צבאי
סין גם התחייבה לספק סיוע לרפורמה בכוחות המזוינים של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (FARDC). מלבד אספקת ציוד צבאי, חברות סיניות עזרו לבנות את מפקדת FARDC ובסיס ימי בנמל הים של בננה. הסינים גם סיפקו תחזוקה ותיקון לסירות התותחים "שנגחאי" מסוג 062 של הצי הקונגולי, מאז שמונה סירות נרכשו תחת משטר מובוטו, אך רק שתיים פועלות כעת עקב תחזוקה לקויה. משלחת צבאית סינית מבוססת בקמינה מאז 2008, שם באוגוסט 2017 הם השלימו הכשרה של חטיבת התגובה המהירה ה-32 של קונגו על ידי מדריכים סיניים. [20] הנשיא הרביעי ג'וזף קבילה מ- DRC קיבל הכשרה באוניברסיטת PLA National Defense University. [21] [22]
ביקורים רשמיים
במהלך 2015 ו-2016, פקידים בכירים ב-DRC, כולל הנשיא קבילה, ראש הממשלה אוגוסטין מטטה פוניו ושר החוץ ריימונד שיבנדה, נפגשו עם שר החוץ הסיני וואנג יי. הם דנו בהגברת שיתוף הפעולה הכלכלי, כמו גם בתחומים אחרים, בין שתי המדינות. [23]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "African Union, China upbeat over upcoming FOCAC".
- ^ 2.0 2.1 Li Anshan, A History of Overseas Chinese in Africa to 1911 (Diasporic Africa Press, 2012), 76–77.
- ^ Anshan (2012), 89.
- ^ Anshan (2012), 91.
- ^ http://www.china.org.cn/english/features/focac/183553.htm (אורכב 27.05.2012 בארכיון Wayback Machine) China.Org.Cn website where it says "In October [1960], the Congolese Kasavubu government "established diplomatic relations" with the Taiwan Authority."
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 Hon, Tracy; Jansson, Johanna; Shelton, Garth; Liu, Haifang; Burke, Christopher; Kiala, Carine (בינואר 2010). "Evaluating China's FOCAC commitments to Africa and mapping the way ahead" (PDF). Centre for Chinese Studies, Stellenbosch University. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-08-24. נבדק ב-24 בינואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Chinese Ministry of Foreign Affairs (2006-10-10). "Congo (DRC)". נבדק ב-24 בינואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, August 2017) - ^ "Why China is making a big play for Congo's cobalt – and other critical minerals". South China Morning Post (באנגלית). 15 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 באוגוסט 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 9.0 9.1 Burke, Christopher; Jansson, Johanna; Jiang, Wenran (באוגוסט 2009). "Chinese Companies in the Extractive Industries of Gabon & the DRC: Perceptions of Transparency" (PDF). Centre for Chinese Studies, Stellenbosch University. אורכב מ-המקור (PDF) ב-26 ביולי 2011. נבדק ב-24 בינואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ William Clowes, "Congo Halts Sicomines Copper Exports, Orders Local Processing (אורכב 20.11.2018 בארכיון Wayback Machine),"American Journal of Transportation, Oct 2017.
- ^ Aaron Ross, "Congo orders China joint venture to stop exporting raw metals (אורכב 12.11.2020 בארכיון Wayback Machine),"Reuters, Oct 9, 2017.
- ^ Reuters Staff, "Congo lifts ban on raw metal exports by Chinese joint venture (אורכב 22.09.2020 בארכיון Wayback Machine)," Reuters, Oct 11, 2017.
- ^ Solomon, Salem; Frechette, Casey (13 בספטמבר 2018). "Corruption Is Wasting Chinese Money in Africa". Foreign Policy. ארכיון מ-1 בנובמבר 2020. נבדק ב-7 בינואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "A State Affair: Privatizing Congo's Copper Sector" (PDF). Carter Center. בנובמבר 2017. ארכיון (PDF) מ-21 באוקטובר 2020. נבדק ב-7 בינואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 15.0 15.1 15.2 Clark, Simon (22 ביולי 2008). "China Lets Child Workers Die Digging in Congo Mines for Copper". Bloomberg. ארכיון מ-8 באפריל 2011. נבדק ב-16 במרץ 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Marks, Stephen (2010). "Strengthening the Civil Society Perspective: China's African Impact" (PDF). Fahamu. אורכב מ-המקור (PDF) ב-4 בינואר 2011. נבדק ב-16 במרץ 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Measuring Worth (אורכב 10.06.2017 בארכיון Wayback Machine), Relative Value of a U.S. Dollar Amount - Consumer Price Index, retrieved on the 24/01/2011
- ^ Austin Strange, Bradley C. Parks, Michael J. Tierney, Andreas Fuchs, Axel Dreher, and Vijaya Ramachandran. 2013. China’s Development Finance to Africa: A Media-Based Approach to Data Collection. CGD Working Paper 323. Washington DC: Center for Global Development.
- ^ "China cancels Democratic Republic of Congo loans as it joins belt and road". South China Morning Post (באנגלית). 7 בינואר 2021. ארכיון מ-7 בינואר 2021. נבדק ב-7 בינואר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Wondo, Jean-Jacques (23 May 2018). Joseph Kabila continues to over-equip his regime militarily for the upcoming political deadlines – JJ Wondo (אורכב 25.09.2018 בארכיון Wayback Machine). Desc-wondo.
- ^ "非洲总统回中国母校（名人特写）". 人民網. 2002-04-04. ארכיון מ-2018-08-24. נבדק ב-2019-12-30.
- ^ "Joseph Kabila Kabange". GlobalSecurity.org. ארכיון מ-2021-01-07. נבדק ב-2019-12-30.
- ^ Activities (אורכב 19.03.2017 בארכיון Wayback Machine). Ministry of Foreign Affairs of the People's Republic of China. Retrieved 18 March 2016.
