יחסי לאוס–סין
| יחסי לאוס–סין | |
|---|---|
|
|
| |
| לאוס | סין |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 236,800 | 9,596,967.75 |
| אוכלוסייה | |
| 7,710,791 | 1,425,300,174 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 15,724 | 17,963,171 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 2,039 | 12,603 |
| משטר | |
| רפובליקה עממית נשיאותית חד-מפלגתית | רפובליקה עממית |
יחסי לאוס–סין הם היחסים הנוכחיים וההיסטוריים בין הרפובליקה הדמוקרטית העממית של לאוס לבין הרפובליקה העממית של סין.
סקירה כללית
היחסים בין שתי המדינות כוננו בשנת 1953 עם הרפובליקה של סין (סין הלאומנית או טאיוואן) כממשלה הלגיטימית היחידה של סין. ב-25 באפריל 1961 העבירה לאוס את הכרתה לממשלת סין בבייג'ינג. [1] עם זאת, ב-16 במאי 1962, ניתקה הממשלה המלכותית את היחסים הדיפלומטיים עם סין הקומוניסיטית והחזירה את היחסים עם ממשלת טייפה, והתיישרה עם הברית האנטי-קומוניסטית במלחמת וייטנאם עד 1975, כאשר הממשלה הקומוניסטית החדשה בלאוס ביססה מחדש את היחסים עם סין. [2] לאוס מיוצג על ידי משרד הנציג הכלכלי והתרבותי של טאיפיי בהאנוי לעניינים הקשורים ל- ROC.
היחסים מורכבים מסחר וסיוע, שהתמקדו בעיקר בבניית כבישים במחוזות לאוס הצפוניים, מבלי לערער ישירות על האינטרסים של תאילנד או וייטנאם באזורי המרכז והדרום. עם זאת, הפלישה של וייטנאם לקמבודיה בדצמבר 1978 לביטול משטר הקמר רוז' עוררה את סין לפלישה מוגבלת לווייטנאם - בעומק של כ-19 קילומטר - כדי "ללמד את וייטנאם לקח". לאוס נקלעה לקשר מסוכן, לא רצתה להתגרות עוד יותר בסין, אך לא יכלה להתנגד לשותפה המיוחדת, וייטנאם. ההנהגה הלאוטית שרדה את הדילמה על ידי הצהרות מעט מתעכבות על תמיכתה בווייטנאם לאחר ויכוח פנים-מפלגתי ועל ידי צמצום חריף של היחסים הדיפלומטיים עם סין לרמת ממונה על היחסים - ללא הפסקה מלאה. נקודת השפל ביחסי סין–לאוס הגיעה בשנת 1979, עם דיווחים על סיוע והכשרה סינית של כוחות ההתנגדות של המונג בפיקודו של הגנרל ואנג פאו במחוז יונאן בסין.[3]
היחסים העוינים הללו התרככו בהדרגה, ובשנת 1989 ביקר ראש הממשלה קייסונה פומוויחיין בביקור ממלכתי בבייג'ינג. בשנת 1991 בחר קייסונה לבלות את חופשתו בסין ולא להגיע לביקור המקובל שלו בברית המועצות. היחסים הדיפלומטיים נורמלו בשנת 1989. המסחר התרחב ממכירה מקומית של מוצרי צריכה למתן 11 רישיונות השקעה בשנת 1991 - כולל מפעל להרכבת רכב. לאחר הקמת ועדת הגבול המשותפת הלאוטית-סינית בשנת 1991, ישיבות שהתקיימו במהלך 1992 הביאו להסכם המגדיר את הגבול המשותף שלהן. ההשקעות המסחריות והמסחר בסין עם לאוס התרחבו בשקט, אך לא באופן דרמטי, בשנים 1993 ו-1994.[3] שי ג'ינפינג ניהל שיחות עם נשיא לאוס בונהאנג וורצ'יט בשנת 2016, וביקש תיאום נוסף בעניינים בינלאומיים. [4]
ביוני 2020 לאוס הייתה אחת מ-53 מדינות שתמכו בחוק הביטחון הלאומי בהונג קונג באו"ם.[5]
הערות שוליים
- ^ China (Taiwan), Ministry of Foreign Affairs, Republic of (1962-11-01). "Overseas Chinese". Taiwan Today (באנגלית). נבדק ב-2021-04-23.
- ^ China (Taiwan), Ministry of Foreign Affairs, Republic of (1966-01-01). "The Month in Free China". Taiwan Today (באנגלית). נבדק ב-2021-04-23.
- ^ 3.0 3.1 Brown, MacAlister and Joseph J. Zasloff. "Relations with China". Laos: a country study (Andrea Matles Savada, editor). Library of Congress Federal Research Division (July 1994). This article incorporates text from this source, which is in the public domain.
- ^ "China's Xi holds talks with Lao leader to enhance ties". Xinhua. Xinhua News Agency. 3 במאי 2016. נבדק ב-4 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lawler, Dave (2 ביולי 2020). "The 53 countries supporting China's crackdown on Hong Kong". Axios (באנגלית). נבדק ב-3 ביולי 2020.
{{cite web}}: (עזרה)
