יחסי מלזיה–סין
| יחסי מלזיה–סין | |
|---|---|
|
|
| |
| מלזיה | סין |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 329,847 | 9,596,967.75 |
| אוכלוסייה | |
| 34,580,861 | 1,425,300,174 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 406,306 | 17,963,171 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 11,749 | 12,603 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית פדרלית | דמוקרטיה עממית |
יחסי מלזיה–סין הם יחסי החוץ בין מלזיה וסין.
שתי המדינות מעורבות בסכסוך בים סין הדרומי אשר בתקופה האחרונה גרמו לחיכוכים מסוימים, בעיקר ממלזיה.[1] סקר שנערך על ידי מרכז המחקר פיו בשנת 2014 הראה כי 66% מהמלזים מודאגים כי סכסוכים טריטוריאליים בין סין למדינות שכנות עלולים להוביל לסכסוך צבאי.[2] עם זאת, מהצד הכלכלי, סקר שערך מרכז מרדקה בשנת 2017 גילה כי 70% מהמלזים תמכו בנוכחות סין ובהשקעותיה במדינה.[3]
בביקורו בסין בנובמבר 2016 הודיע ראש ממשלת מלזיה, נג'יב רזאק, כי הקשרים בין שתי המדינות "אמורים להגיע לשיאים חדשים" לאחר ששתי המדינות חתמו על סדרת הסכמים בנושא אנרגיה והגנה.[4] זה כלל חתימה על 14 הסכמים בשווי 34.7 מיליון דולר.[5]
היסטוריה
יחסים מוקדמים
מלחים קונלונים או מלאיים היו ידועים בסין במאה השלישית לפני הספירה, וישנן עדויות שהחלו להתיישב לאורך חופי מזרח אפריקה במאה הראשונה לספירה. בתקופת האימפריה הרומית היו קהילות קבועות של אנשים דוברי מלאו-פולינזית על חופי מדגסקר, שם הם נשארו עד היום.[6][7]
ברשומות הסיניות מהמאות החמישית והשישית לספירה מציינים כי מוצרים נשלחו בספינות "קונלון", המתייחסות ככל הנראה לספינות ימיות בדרום-מזרח אסיה. עד המאה השביעית, המונח "קונלון" התייחס במיוחד לאנשי החוף באזור המלאי. במאה התשיעית, ב Yiqiejing yingyi (815), Hui-Lin מציין כי kunlun bo (ספינות מלאית) הגיעו באופן קבוע למפרץ טונקין ולאורך חוף סין הדרומי-מזרחי.[8]
יחסי השושלות הסיניות עם ארכיפלג מלאי
ברית מינג עם סולטנות מלאקה
הסולטנות של מלאקה הפכה מרצונה למדינה פרוטקטורית הכפופה לשושלת מינג הסינית, שהגנה בכוח צבאי על מלאקה מפני אויביה, ואפשרה לסולטנות המוסלמית לשגשג. הסינים הרחיקו את סיאם ומג'פהיט מכיבוש מלאקה, ועסקו גם במלחמה נגד פורטוגל בגין כיבוש מלאקה. על פי תיעוד היומנים, בזמן שפרמסווארה ייסד את מלאקה, המדינה הותקפה לעיתים קרובות על ידי האויבים הוותיקים מג'פהיט והיריבים מאזור צפון מלאקה, ממלכת איוטאיה. מלאכה לא הצליחה להחזיק בעמדה ולהילחם באויבים. פרמסווארה החליט לשלוח את שגרירו לבקר את קיסר סין משושלת מינג, ושניהם הסכימו להיות בעלי ברית. מאז ההסכם בין סולטנות מלאקה לאימפריה הסינית, ממלכת איוטאיה ואימפריית מג'אפאהיט לא תקפו את מלאקה. מאוחר יותר תיעוד כלשהו הצביע על כך שבמהלך פעילות הסחר והגעתו של האדמירל הסיני-מוסלמי ג'נג חה, המיר פרמסווארה את דתו לאסלאם ואימץ שם אסלאמי, הסולטאן איסקנדר שאה. הדת החדשה התפשטה במהירות בשל המרת דתו והפלגתו של ג'נג חה.
שושלת מינג הסינית הזהירה את סיאם ואת המג'אפאהיט מפני ניסיון לכבוש ולתקוף את סולטנות מלאקה, והעמידה את סולטנות מלאקה תחת הגנה סינית. הסינים חיזקו כמה מחסנים במלאקה. הסולטנות המוסלמית פרחה בשל ההגנה הסינית נגד המעצמות התאילנדיות האחרות שרצו לתקוף את מלאכה. סיאם הייתה גם כפופה לסין ונאלצה לציית להוראות סין לא לתקוף.[9][10][11] לאחר שווייטנאם (אנאם) השמידה את צ'מפה בפלישה הווייטנאמית לצ'אמפה בשנת 1471, הם המשיכו להילחם עם מלאקה בכוונה לכבוש אותה. ממשלת סין שלחה נמיג, צ'ן צ'ון, לשאנפה בשנת 1474 כדי להכתיר את מלך צ'אמפה, אך הוא גילה כי חיילים וייטנאמים השתלטו על צ'אמפה וחסמו את כניסתו. הוא המשיך למלאקה במקום ושליטו החזיר מחווה לסין.[12] מלאקה שלחה שוב שליחים לסין בשנת 1481 כדי להודיע לסינים כי בזמן ששליחי מלאקה חזרו מסין בשנת 1469, הווייטנאמים תקפו את המלאקים, והרגו את חלקם בזמן שסירסו את הצעירים ושיעבדו אותם. המלאקים דיווחו כי וייטנאם שולטת בצ'מפה וגם ביקשה לכבוש את מלאקה, אך המלכים לא נלחמו, מכיוון שהם לא רצו להילחם נגד מדינה אחרת שהייתה כפופה לסין ללא אישור מהסינים. הם ביקשו להתעמת עם המשלחת הווייטנאמית לסין שהייתה באותה עת בסין, אך הסינים הודיעו להם מכיוון שהאירוע היה בן כמה שנים, הם לא יכלו לעשות כלום בנדון, והקיסר שלח מכתב לשליט הווייטנאמי ונזף בו בגין התקרית. קיסר סין הורה גם למלכים לגייס חיילים ולהילחם בחזרה בכוח אלים אם הווייטנאמים יתקפו אותם שוב.[13]
לאחר שהפורטוגלים פלשו וכבשו את סולטנות מלאקה בשנת 1511, הם הקימו את מושבת מלאקה הפורטוגזית. הסינים הגיבו בכעס קיצוני על פלישת פורטוגל לבת בריתם וסירבו לקבל משלחת פורטוגלית לאחר המתקפה.[9][14] הממשלה הקיסרית הסינית כלאה והוציאה להורג מספר שליחים פורטוגלים לאחר שעינתה אותם בגואנגג'ואו.[15]
הסינים שלחו הודעה לסולטאן (מלך) מלאקה המודח בדבר גורלה של שגרירות פורטוגל, שהסינים החזיקו בשבי. כשקיבלו את תשובתו, המשיכו הבכירים הסיניים להוציא להורג את השליחים הפורטוגלים, וחתכו את גופותיהם לחלקים רבים.[16] סוחרים סינים החרימו את מלאקה לאחר שנפלה לשליטת פורטוגל, כמה סינים בג'אווה סייעו בניסיונות מוסלמים לכבוש מחדש את העיר מפורטוגל באמצעות ספינות.[17] סוחרים סינים עשו עסקים עם מלזים וג'אווים במקום עם הפורטוגזים.[18] עם זאת, עם שיפור הדרגתי של היחסים והסיוע שניתנו נגד שודדי הווקאו לאורך חופי סין, בשנת 1557 הסכים קיסר מינג לבסוף לאפשר לפורטוגלים להתיישב כמקאו כמושבת סחר פורטוגלית חדשה.[19] גם הסולטנות המלאית של ג'והור שיפרה את היחסים עם הפורטוגלים ולחמה לצידם נגד סולטנות אצ'ה.
היחסים עם סולטנות ברוניי
מכיוון שסין הייתה תחת כיבוש האימפריה המונגולית, כל מדינות הוואסלים של סין נשלטו לאחר מכן על ידי קיסרי סין המונגולים. בתחילת 1292, נאמר כי קובלאי חאן שלח משלחת לצפון בורנאו,[20] לפני שיצא לפלישה לג'אווה בשנת 1293.[21][22] כתוצאה ממסע זה, מאמינים כי רבים מחסידיו בנוסף לסוחרים סיניים אחרים התיישבו בסופו של דבר והקימו מושבה משלהם בנהר קינבטנגאן. במאה ה-14 הפכה ברוניי למדינת הוואסאל של מג'אפאהיט אך בשנת 1370 העבירה את נאמנותה לשושלת מינג בסין.[23] המהרג'ה קרנה מבורנאו ביקר אז עם משפחתו בנאנג'ינג עד מותו.[24] את מקומו ירש בנו הסיה וואנג שהסכים לשלוח מחווה לסין אחת לשלוש שנים. מאז הגיעו נזירים סיניים לצפון בורנאו עם מטענים של תבלינים, קיני ציפורים, סנפירי כריש, קמפור, ראטאן ופנינים.[25] בסופו של דבר התיישבו סוחרים סיניים נוספים בקינבטנגאן, כאמור ברשומות ברוניי וסולו.[26] אחותו הצעירה של אונג סום פינג (הואנג סנפינג), מושל ההתיישבות הסינית, התחתנה אז עם הסולטאן אחמד מברוניי.[27][28]
עידן המלחמה הקרה
במהלך המלחמה הקרה, מדיניות החוץ של מאו דזה-דונג הייתה לתמוך בארגוני שמאל מהפכניים ברחבי העולם. לאחר מכן הם תמכו במפלגה הקומוניסטית המלאית של צ'ין פנג ובזרוע הצבאית שלה, בצבא השחרור הלאומי של מלאיה ובמפלגה קומוניסטית נוספת בבורנאו, המפלגה הקומוניסטית הצפון קלימנטאן בפיקודו של בונג קי צ'וק.[29] מכיוון שרוב חברי וחיילי MCP ו-NKCP היו סינים אתניים, ממשלת מלזיה ואוכלוסייה סינית לא אתנית אחרת ראו את האוכלוסייה הסינית האתנית במלזיה כ"גיס חמישי "ועם חוסר אמון. אך בעקבות הרפורמות שיזם דנג שיאופינג, התמיכה של ממשלת סין במרידות קומוניסטיות ברחבי העולם פחתה בהדרגה.[30]
זמנים מודרניים
יחסים דיפלומטיים בין המדינות כוננו בשנת 1974.
לאחר סיום המלחמה הקרה, יחסי החוץ הדיפלומטיים בין סין למלזיה השתנו באופן מיידי וחיובי. בעקבות כך, קשרים פוליטיים ותרבותיים בין שני העמים החלו להתחזק. שתי המדינות חברות במלואן ב-APEC, ובמלזיה יש אוכלוסייה גדולה של סינים.
יחסים דיפלומטיים
פקידים מלזיים וסינים נפגשים יחד בפגישות הייעוץ האסטרטגי המתקיימות לסירוגין בין מלזיה לסין מדי שנה. ישיבות הייעוץ האסטרטגי החלו כייעוצים דו-צדדיים בשנת 1991.[31] פגישות הייעוץ נערכו כדי לשתף ולהחליף דעות בנושאים דו-צדדיים, אזוריים ונושאים בעלי אינטרסים הדדיים שונים וכן כדי לעקוב אחר עניינים שנדונו על ידי מנהיגי שתי המדינות. מאוחר יותר שונה שמו של ההתייעצויות הדו-צדדיות לייעוץ אסטרטגי בשנת 2010 כדי לשקף את החשיבות ההולכת וגוברת של יחסי מלזיה–סין במסגרת המדינית-ביטחונית באזור אסיה-פסיפיק. הראשון נערך בפוטרג'איה בשנת 2011 ואילו השני נערך בבייג'ינג בשנת 2012.
פעילויות חילופי סחר דו צדדיים שנעשו על ידי מלזיה וסין החל משנת 2012 הן הקמת פארק התעשייה סין-מלזיה קינז'ו ופארק התעשייה מלזיה-סין בקואנטן (האחרון נפתח רשמית ב-5 בפברואר 2013),[32] ואישור מהיר. על ידי סין להשאיל זוג פנדות ענק למלזיה. שתי המדינות גם מחליפות דעות לגבי ההתפתחויות הקיימות בדרום-מזרח אסיה. שתי המדינות נצמדות למכתב ההצהרה על התנהגות צדדים בחוף הים (דרום מזרח אסיה) שממשיך את השלום והיציבות המיטיבים עם סין ואזור דרום מזרח אסיה.[31]
ב-28 באוגוסט 2012, פקידי מלזיה וסין במסגרת ההתייעצות האסטרטגית השנייה בין מלזיה לסין בבייג'ינג הסכימו להפוך את שנת 2014 ל"שנת הידידות מלזיה-סין "לציון 40 שנה להקמת היחסים הדיפלומטיים.[31] המשלחת המלזית בראשות מזכ"ל משרד החוץ של מלזיה, טן סרי מוהד רדזי עבדול רחמן וסגן שר החוץ של סין, פו יינג, הסכימו גם כי יתארגנו פעילויות מתאימות לרגל האירוע.
ב-16 באפריל 2014 תכננה סין לשלוח שני זוגות פנדות בשם פו ווה ופנג יי למלזיה לציון 40 שנה לקשרים דיפלומטיים, אך עם זאת נדחו בעקבות תקרית טיסה 370 של מלזיה איירליינס.[33] שתי הפנדות הגיעו מאוחר יותר לנמל התעופה הבינלאומי קואלה לומפור ב-21 במאי 2014 והוצבו בגן החיות הלאומי של מלזיה (גן החיות נגרה).[34][35]
יחסי סחר וכלכלה
מלזיה הייתה שותפת המסחר הגדולה של סין באיגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (ASEAN) במשך חמש שנים ברציפות מאז 2008.[32] היקף הסחר הדו כיווני בין סין למלזיה בשנת 2013 הגיע ל-106 מיליארד דולר, מה שהופך את מלזיה לשותפת הסחר השלישית בגודלה של סין באסיה, ממש אחרי יפן וקוריאה ושמינית בגודלה של סין בעולם.[36] ב-31 במאי 2014, במהלך ביקורו של נג'יב רזאק בסין, שם התקבל בברכה על ידי ראש ממשלת סין לי קצ'יאנג, סין ומלזיה התחייבו להגדיל את הסחר הדו צדדי ל-160 מיליארד דולר עד שנת 2017. הם גם הסכימו לשדרג את שיתוף הפעולה הכלכלי והפיננסי, במיוחד בייצור מזון חלאל, עיבוד מים ובניית רכבת.[37] הפיכתה של סין למעצמה כלכלית עיקרית במאה ה-21 הביאה לגידול בהשקעות זרות ברשת הבמבוק, רשת של עסקים סינים מעבר לים הפועלים בשוקי דרום מזרח אסיה החולקים קשרים משפחתיים ותרבותיים משותפים.[38][39]
לאחר מכן התפתחה סין כמשקיעה הגדולה במלזיה, ומימנה פרויקטים גדולים של תשתית בפריסה ארצית בהשקעה ענקית עם המדינה והפכו לפלטפורמה של חברות סין להיכנס לשוקי ASEAN.[40] יש גם מועצה עסקית בסין במלזיה.[41] בעקבות ההשפעה הכלכלית הסינית במלזיה, יש דיווח על כנופיות סיניות ביבשת שהפיצו את עסקיהם הבלתי חוקיים למלזיה.[42] עם זאת, קיט וויי ג'נג בסיטי טען כי מאחר שרבים מהפרויקטים הללו הובילו ליכולת יתר משמעותית, הוא האמין שפרויקטים אלה מונעים אך ורק על ידי אינטרסים גאופוליטיים סיניים. לדוגמה, הוא האמין שהדבר יהפוך את השליטה במיצרי מלאקה לפגיעים לסין.[43]
בספטמבר 2018 ביטל לים גואן אנג שני חוזים בשווי של כ-2.795 מיליארד דולר עם לשכת צינור הנפט הסינית לצינורות נפט וגז, וקבעו כי חלק מהמימון מבנק האקסים של סין הופקע בצורה שגויה כחלק משערוריית 1MDB.[44]
תיירות
שר התיירות של מלזיה נג ין ין טען שהגיעו 1.25 מיליון תיירים מסין למלזיה בשנת 2011. המשרד צפה את היעד של 1.5 מיליון תיירים בשנת 2012 ושני מיליון לשנת התיירות במלזיה 2013/2014.[45] בשנת 2012, משרד התיירות של ממשלת מקאו פתח את גלריית מקאו במלאקה כדי לחזק את הקשרים בין מקאו למלזיה בתחומי התיירות והתרבות.[46]
שיתוף פעולה צבאי
ראש ממשלת מלזיה, מאהאטיר מוחמד, אמר כי סין אינה מהווה איום על אף אחד בסכסוך בים דרום סין ומלזיה לא חוששת מהתוקפנות מסין, ואף האשים את ארצות הברית בהתגרות בסין ובניסיון להפוך את שכנות סין נגד סין.[47] מאהאטיר מאמין שמלזיה עשויה להרוויח מהצמיחה הכלכלית של סין באמצעות שיתוף פעולה עם סין,[48] אם כי הטיח שוב ושוב את ההשקעה הסינית במלזיה בגלל חששו מפני הגירה גדולה של אנשים סינים חדשים למלזיה.[49][50]
במרץ 2013 נתפסו הרשויות במלזיה כמי שלא מגלות שום דאגה מכך שסין עורכת תרגיל צבאי בג'יימס שואל.[51] באוגוסט 2013 שר מלזי הציע כי מלזיה עשויה לדון עם סין על תביעותיהם של ים סין הדרומי ולהתעלם מיתר הטוענים, כאשר שר ההגנה שלה הישאמודין חוסיין אמר כי למלזיה אין שום בעיה שסין תסייר בים סין הדרומי, ותאמר ל-ASEAN, ארצות הברית, ויפן כי "רק מכיוון שיש לך אויבים, זה לא אומר שאויביך הם האויבים שלי".[52][53]
ביוני 2015, הרשויות במלזיה הגישו מחאה לסין לאחר שספינה סינית זוהתה נכנסת למים הטריטוריאליים של מלזיה ועגנה בשולס לוקוניה.[54]
נציגויות דיפלומטיות
- סין מחזיקה במלזיה שגרירות בקואלה לומפור, וקונסוליות כלליות בג'ורג' טאון, קוטה קינבאלו וקוצ'ינג.[55]
- מלזיה מחזיקה בסין שגרירות בבייג'ינג, וקונסוליות בקונמינג, גואנגג'ואו, שאנגחאי, שיאן והונג קונג.[56]
הערות שוליים
- ^ "South China Sea War: China Finds Stronger Enemy In Malaysia". 2 ביוני 2016. אורכב מ-המקור ב-6 בינואר 2018. נבדק ב-5 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה)
• Felix K. Chang (9 ביולי 2014). "A Question of Rebalancing: Malaysia's Relations With China". Foreign Policy Research Institute. נבדק ב-2 במרץ 2017.{{cite web}}: (עזרה)
• "Malaysia To Protest Over China Coast Guard 'Intrusion': Navy Chief". Agence France-Presse. Malaysian Digest. 10 ביוני 2015. אורכב מ-המקור ב-6 בינואר 2018. נבדק ב-5 בספטמבר 2016.{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Chapter 4: How Asians View Each Other". Pew Research Center. 2014-07-14. נבדק ב-10 באוקטובר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Rahimy Rahim (23 באפריל 2017). "Majority of Malaysians welcome China's presence here". The Star. נבדק ב-23 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Joshua Berlinger (2 בנובמבר 2016). "Malaysia reaches 'significant' defense deal with China, takes shot at West". CNN. נבדק ב-3 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Have Indonesia and Malaysia gained from China's industrial investments?". South China Morning Post (באנגלית). 2020-10-19. נבדק ב-2020-10-19.
- ^ Nicholas Tarling (1999). The Cambridge History of Southeast Asia. Cambridge University Press. pp. 186–. ISBN 978-0-521-66369-4.
- ^ Don J. Wyatt (1 בינואר 2011). The Blacks of Premodern China. University of Pennsylvania Press. pp. 32–. ISBN 978-0-8122-0358-5.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Derek Heng (15 בנובמבר 2009). Sino–Malay Trade and Diplomacy from the Tenth through the Fourteenth Century. Ohio University Press. pp. 28–. ISBN 978-0-89680-475-3.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 9.0 9.1 Warren I. Cohen (2000). East Asia at the Center: Four Thousand Years of Engagement with the World. Columbia University Press. pp. 180–. ISBN 978-0-231-10109-7.
One of the great beneficiaries of Chinese naval power in the early years of the fifteenth century was the city-state of Malacca...Perceiving threats from Majapahit and the Tai who were extending their power down the Malay peninsula, Paramesvara looked to the more distant Chinese as a counterweight. He responded quickly to Ming overtures, sent a tribute mission to China in 1405 and was invested as king of Malacca by the Ming emperor. Visits by Zheng He's fleets left little doubt in the region that Malacca had become a Chinese protectorate. Taking no chances, Paramesvara personally led tribute mission to Peking on two or three occasions. Having overrun the Chinese protectorate at Malacca, the Portuguese now prepared to challenge the region's hegemonic power.
- ^ Kenneth Warren Chase (7 ביולי 2003). Firearms: A Global History to 1700. Cambridge University Press. pp. 142–. ISBN 978-0-521-82274-9.
The Chinese recognised Malacca as an independent state and warned the king of Thailand not to meddle with it. Nevertheless, the Chinese did not seek to establish colonies overseas, even when they anchored in places with large Chinese populations, like Sumatra and Java. They turned Malacca into a kind of protectorate and built a fortified warehouse there, but that was about it.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Tobias Rettig; Karl Hack (21 בדצמבר 2005). Colonial Armies in Southeast Asia. Routledge. pp. 21–. ISBN 978-1-134-31476-8.
Important legacy of Chinese imperialism... by intervening in the Malacca Straits in a way that facilitated the rise of Malacca, and protected it from depredations from Thailand (Siam) and from Java's state of Majapahit; Malacca having been founded by a ruler fleeing Singapore in the fact of Thai and Javanese hostility. Malacca repeatedly sent envoys to China. China in turn claimed the power to deter other tributary states, such as Thailand, from interfering with Malacca, and also claimed to have raised the 'chief' of Malacca to the status of king in 1405, and Malacca to a protected polity in 1410. Malacca as a Muslim Sultanate consolidated itself and thrived precisely in an era of Chinese-led 'globalisation'. which was gathering pace by the late fourteenth century, and peaked at this time.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Royal Asiatic Society of Great Britain and Ireland. Straits Branch; Reinhold Rost (1887). Miscellaneous Papers Relating to Indo-China: Reprinted for the Straits Branch of the Royal Asiatic Society from Dalrymple's "Oriental Repertory," and the "Asiatic Researches" and "Journal" of the Asiatic Society of Bengal. Trübner & Company. pp. 251–.
In the year 1474 the censor Ch'en Chun went to Champa with an imperial commission to invest the king there, but on his arrival, he found the country occupied by Annamese soldiers, so that he could not enter it; he then went to Malacca, with the goods he had brought, and ordered its king to send tribute; when, subsequently, his envoys arrived at the capital, the emperor was much pleased, and issued a decree in which they were praised. report that the envoys of their country, who had returned from China in 1469. had been driven by a storm on the coast of Annam, where many of their people were killed; the rest had been made slaves, and the younger ones had further undergone castration. They also told that the Annamese now occupied Champa, and that they wanted to conquer their country too, but that Malacca, remembering that they all were subjects of the emperor, hitherto had abstained from reciprocating these hostilities. At the same time the envoys with the tribute of Annam arrived also, and the envoys of Malacca requested permission to argue the question with them before the court, but the Board of War submitted that the affair was already old, and that it was of no use to investigate it any more. When therefore the envoys of Annam returned, the emperor gave them a letter in which their king was reproved, and Malacca received instructions to raise soldiers and resist by force, whenever it was attacked by Annam.
- ^ Shih-shan Henry Tsai (1996). The Eunuchs in the Ming Dynasty. SUNY Press. ISBN 978-0-7914-2687-6.
Other reports condemned Annamese alleged violation of an Asian "diplomatic protocol" as they killed and enslaved several Southeast Asian envoys who carried tributary missions to China in 1469. Older members of the mission were all killed while younger members were castrated and enslaved.
- ^ Kenneth Warren Chase (7 ביולי 2003). Firearms: A Global History to 1700. Cambridge University Press. pp. 142–. ISBN 978-0-521-82274-9.
The Portuguese spent several years trying to establish formal relations with China, but Malacca had been part of the Chinese tributary system, and the Chinese had found out about the Portuguese attack, making them suspicious. The embassy was formally rejected in 1521.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Ernest Stanley Dodge (1976). Islands and Empires: Western Impact on the Pacific and East Asia. University Of Minnesota Press. pp. 226–. ISBN 978-1-4529-0822-9.
The inexusable behaviour of the Portuguese, combined with the ill-chosen language of the letters which Pires presented to the celestial emperor, supplemented by a warning from the Malay sultan of Bintan, persuaded the Chinese that Pires was indeed up to no good.
- ^ Tome Pires (1 בינואר 1990). Suma Oriental of Tome Pires - 2 Vols. Asian Educational Services. ISBN 978-81-206-0535-0.
A message came to the king of Bintang from his ambassador [in Canton], and the man who brought it soon returned. The report which the king of Bintang was spreading in the country is that the Chinese intended to come against Malacca. This is not very certain, though there are things that may happen. If they come, they will do great harm, unless the Captain-major [of India] shall come in time, as I am writing to him. . . The man who brought a message to the king of Bintang 'soon returned', says Jorge de Albuquerque. Vieira tells us that the junk 'returned with a message from the king of Malacca, and reached Canton on the 5th September' (fol.110V.). . . 'On the day of St. Nicholas [6 Dec.] in the year 1522 they put boards on them [the Portuguese prisoners] with the sentence that they should die and be exposed in pillories as robbers. The sentences said: "Petty sea robbers sent by the great tobber falsely; they come to spy out our country; let them die in pillories as robbers." a report was sent to the king according to the information of the mandarins, and the king confirmed the sentence. On 23 Sept. 1523 these twenty-three persons were each one cut in pieces, to wit, heads, legs, arms, and their private members placed in their mouths, the trunk of the body being divided into two pices around the belly.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ C. Guillot; Denys Lombard; Roderich Ptak (1 בינואר 1998). From the Mediterranean to the China Sea: Miscellaneous Notes. Otto Harrassowitz Verlag. pp. 179–. ISBN 978-3-447-04098-3.
Chinese authors have argued, the Malacca-Chinese were not treated too favourably by the Portuguese...it is generally true that Chinese ships tended to avoid Malacca after 1511, sailing to other ports instead. Presumably these ports were mainly on the east coast of the Malayan peninsula and on Sumatra. Johore, in the deep south of the peninsula, was another place where many Chinese went... After 1511, many Chinese who were Muslims sided with other Islamic traders against the Portuguese; according to The Malay Annals of Semarang and Cerbon, Chinese settlers living on northern Java even became involved in counter-attacks on Malacca. Javanese vessels were indeed sent out but suffered a disastrous defeat. Demak and Japara alone lost more than seventy sail.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Peter Borschberg (2004). Iberians in the Singapore-Melaka Area and Adjacent Regions (16th to 18th Century). Otto Harrassowitz Verlag. pp. 12–. ISBN 978-3-447-05107-1.
Still others withdrew to continue business with the Javanese, Malays and Gujaratis...When the Islamic world considered counter-attacks against Portuguese Malacca, some Chinese residents may have provided ships and capital. These Chinese had their roots either in Fujian, or else may have been of Muslim descent. This group may have consisted of small factions that fled Champa after the crisis of 1471.
- ^ Wills, John E., Jr. (1998). "Relations with Maritime Europe, 1514–1662," in The Cambridge History of China: Volume 8, The Ming Dynasty, 1368–1644, Part 2, 333–375. Edited by Denis Twitchett, John King Fairbank, and Albert Feuerwerker. New York: Cambridge University Press. מסת"ב 0-521-24333-5, 343–344.
- ^ Steven Runciman (3 בפברואר 2011). The White Rajah: A History of Sarawak from 1841 to 1946. Cambridge University Press. pp. 14–. ISBN 978-0-521-12899-5.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Edward Gibbon (1788). "Fall In The East — The Decline And Fall Of The Roman Empire [Chapter 64]". Christian Classics Ethereal Library. אורכב מ-המקור ב-16 ביולי 2019. נבדק ב-18 באוקטובר 2017.
Hundred thousand Chinese imitated his example; and the whole empire, from Tonkin to the great wall, submitted to the dominion of Cublai. His boundless ambition aspired to the conquest of Japan: his fleet was twice shipwrecked; and the lives of a hundred thousand Moguls and Chinese were sacrificed in the fruitless expedition. But the circumjacent kingdoms, Corea, Tonkin, Cochinchina, Pegu, Bengal, and Thibet, were reduced in different degrees of tribute and obedience by the effort or terror of his arms. He explored the Indian Ocean with a fleet of a thousand ships: they sailed in sixty-eight days, most probably to the Isle of Borneo, under the equinoctial line; and though they returned not without spoil or glory, the emperor was dissatisfied that the savage king had escaped from their hands.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Henry Miers Elliot (21 במרץ 2013). The History of India, as Told by Its Own Historians: The Muhammadan Period. Cambridge University Press. pp. 27–. ISBN 978-1-108-05585-7.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Mohammad Al-Mahdi Tan Kho; Hurng-yu Chen (ביולי 2014). "Malaysia-Philippines Territorial Dispute: The Sabah Case" (PDF). National Chengchi University. NCCU Institutional Repository. אורכב מ-המקור (PDF) ב-9 במאי 2016. נבדק ב-9 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Shih-shan Henry Tsai (1996). The Eunuchs in the Ming Dynasty. SUNY Press. pp. 152–. ISBN 978-0-7914-2687-6.
- ^ Henry Wise (1846). A Selection from Papers Relating to Borneo and the Proceedings at Sarāwak of James Brooke ... publisher not identified. pp. 10–.
- ^ "History of Sabah". Sabah Education Department. אורכב מ-המקור ב-14 במאי 2016. נבדק ב-14 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Sultan-Sultan Brunei" (במלאית). Government of Brunei. אורכב מ-המקור ב-28 בינואר 2017. נבדק ב-27 בינואר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Keat Gin Ooi (2015). Brunei: History, Islam, Society and Contemporary Issues. Routledge. pp. 22–110. ISBN 978-1-317-65998-3.
- ^ Hara, Fujiol (בדצמבר 2005). "The North Kalimantan Communist Party and the People's Republic of China". The Developing Economies. XLIII (1): 489–513. doi:10.1111/j.1746-1049.2005.tb00956.x.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Ho Wah Foon (8 באוקטובר 2017). "Unearthing China-Asean history". נבדק ב-1 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 31.0 31.1 31.2 "2014 designated as Malaysia-China Friendship Year". Bernama. The Star. 29 באוגוסט 2012. נבדק ב-31 באוגוסט 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 32.0 32.1 "MCKIP officially open for business". The Star. 6 בפברואר 2013. נבדק ב-10 בפברואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "China delays sending pandas to Malaysia out of respect for MH370 families". Global News. Associated Press. 11 באפריל 2014. נבדק ב-21 במאי 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Pandas arrive in Malaysia after MH370 delay". News24. 21 במאי 2014. נבדק ב-21 במאי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Pandas arrive in Zoo Negara". The Star. 21 במאי 2014. נבדק ב-21 במאי 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Malaysia becomes China's 3rd largest trade partner in Asia". Xinhua News Agency. China Daily. 21 בינואר 2014. נבדק ב-11 בינואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Zhao Yinan (1 ביוני 2014). "China, Malaysia target $160b trade volume". China Daily. נבדק ב-11 בינואר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Quinlan, Joe (13 בנובמבר 2007). "Insight: China's capital targets Asia's bamboo network". Financial Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Murray L Weidenbaum (1 בינואר 1996). The Bamboo Network: How Expatriate Chinese Entrepreneurs are Creating a New Economic Superpower in Asia. Martin Kessler Books, Free Press. pp. 4–8. ISBN 978-0-684-82289-1.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Lidiana Rosli (28 בפברואר 2017). "Malaysia to be China firms' platform for Asean markets". New Straits Times. South China Morning Post. נבדק ב-1 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Home". Malaysia China Business Council. נבדק ב-12 בדצמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ R.S.N. Murali; Sardi Mahorm (17 באוקטובר 2016). "Organised crime gang behind foreign cripples forced to beg at hotspots in Malaysia". The Star. נבדק ב-2 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lee, Yen Nee (2017-07-05). "China's investments into Malaysia may not pay off - at least, not for Malaysia: Citi". CNBC (באנגלית). נבדק ב-2020-09-16.
- ^ Palma, Stefania (9 בספטמבר 2018). "Malaysia cancels China-backed pipeline projects". The Financial Times. אורכב מ-המקור ב-9 בספטמבר 2018.
Lim Guan Eng, Malaysian finance minister, said the cancelled projects were two oil and gas pipelines in mainland Malaysia and the island of Borneo that cost more than $1bn apiece, and a $795m pipeline linking the state of Malacca to a Petronas refinery and petrochemical plant in the state of Johor.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Malaysia targets two million Chinese tourists". The Star. 16 בנובמבר 2012. נבדק ב-16 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Macau Gallery at Melaka - Gallery about Macau in Malacca". נבדק ב-5 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kazuto Tsukamoto (9 בנובמבר 2011). "Malaysia's Mahathir says China is no threat". The Asahi Shimbun. אורכב מ-המקור ב-3 בספטמבר 2013. נבדק ב-16 ביוני 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Mahathir: China no threat to Malaysia 2010". The Star. 27 באפריל 2010. אורכב מ-המקור ב-30 באפריל 2010. נבדק ב-16 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Reme Ahmad (15 בינואר 2017). "Mahathir takes aim at China investments in key party speech". The Straits Times. נבדק ב-7 באפריל 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Wong Chun Wai; Nelson Benjamin (16 בינואר 2017). "Johor Ruler slams Dr M over Chinese investment comments". The Star. נבדק ב-7 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Shahriman Lockman (24 באפריל 2013). "Why Malaysia isn't afraid of China (for now)". The Strategist. נבדק ב-14 במאי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Malaysia Breaks Ranks on South China Sea". Bloomberg L.P. 28 באוגוסט 2013. נבדק ב-16 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Malaysia splits with Asean on China Sea threat 2013". BusinessMirror. 29 באוגוסט 2013. אורכב מ-המקור ב-17 במאי 2014. נבדק ב-16 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Laeng, Jenifer (2 ביוני 2015). "China Coast Guard vessel found at Luconia Shoals". The Borneo Post. נבדק ב-5 בספטמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Embassy of the People's Republic of China in Malaysia". Embassy of China in Malaysia. נבדק ב-18 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Official Website of Embassy of Malaysia, Beijing". Ministry of Foreign Affairs, Malaysia. נבדק ב-18 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה)
• "Official Website of Consulate General of Malaysia, Kunming". Ministry of Foreign Affairs, Malaysia. נבדק ב-18 באפריל 2017.{{cite web}}: (עזרה)
• "Official Website of Consulate General of Malaysia, Guangzhou". Ministry of Foreign Affairs, Malaysia. נבדק ב-18 באפריל 2017.{{cite web}}: (עזרה)
• "Official Website of Consulate General of Malaysia, Shanghai". Ministry of Foreign Affairs, Malaysia. נבדק ב-18 באפריל 2017.{{cite web}}: (עזרה)
• "Official Website of Consulate General of Malaysia, Xi'an". Ministry of Foreign Affairs, Malaysia. נבדק ב-18 באפריל 2017.{{cite web}}: (עזרה)
• "Official Website of Consulate General of Malaysia, Hong Kong". Ministry of Foreign Affairs, Malaysia. נבדק ב-18 באפריל 2017.{{cite web}}: (עזרה)
