יחסי אלבניה–סין
| יחסי אלבניה–סין | |
|---|---|
|
|
| |
| אלבניה | סין |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 28,748 | 9,596,967.75 |
| אוכלוסייה | |
| 2,827,597 | 1,425,300,174 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 18,882 | 17,963,171 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 6,678 | 12,603 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה עממית |
יחסי אלבניה–סין הם היחסים הנוכחיים וההיסטוריים של אלבניה וסין. שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים ב-23 בנובמבר 1949. [1]
היסטוריה
שנות החמישים: שלב מוקדם של היחסים הדיפלומטיים
שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים ב-23 בנובמבר 1949. החל משנת 1954, הרפובליקה העממית של סין העניקה סיוע כלכלי לאלבניה. [2]
אלבניה, שהייתה חלשה מבין חברות הגוש המזרחי במזרח אירופה, נטתה לעבר ברית המועצות לאחר שפרץ הסכסוך בין ברית המועצות ליוגוסלביה, תמכה במדיניותו של סטלין והוגנה על ידי ברית המועצות. עם זאת, לאחר מותו של סטלין, חרושצ'וב, שירש את תפקיד המזכיר הראשון של הוועד המרכזי של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, דחה לחלוטין את מדיניותו של סטלין ואת היחסים הקבועים עם יוגוסלביה. אלבניה התנגדה לגישתו של חרושצ'וב לאינטרסים שלה. באותה תקופה ביקרה סין גם את הממשלה הסובייטית החדשה של חרושצ'וב וניתקה את היחסים הדיפלומטיים עם יוגוסלביה. [3]
במהלך שנות החמישים של המאה העשרים ההנהגה האלבנית, שפעלה על פי הוראות ממוסקבה, ניסתה להחזיר את היחסים הרגילים עם יוגוסלביה. אולם לאחר ההתפרעויות בפולין והמרד בהונגריה בשנת 1956, העלו האלבנים קולות נוקבים נגד מה שמכונה רוויזיוניזם של יוגוסלביה - כלומר העיוות לכאורה של המרקסיזם-לניניזם - שלטענתם היה הבסיס לבעיות במזרח אירופה. על פי הדוגמה האלבנית הרשמית, שתי הרעות הגדולות בעולם היו רוויזיוניזם ואימפריאליזם, שאופיינו בהתאמה על ידי יוגוסלביה וארצות הברית. לקראת סוף שנות החמישים התברר להוקשה ושוהו שהם קרובים יותר מבחינה אידאולוגית לפקין מאשר למוסקבה, ורק הסיוע הכלכלי של האחרונה מנע נתק גלוי.
בשנת 1960, כשחרושצ'וב ביקש מהמפלגות הקומוניסטיות לגנות את סין הקומוניסטית, אלבניה סירבה להשתתף, ובסוף השנה הוכרז בגלוי הסכסוך הסובייטי-אלבני. בסוף שנת 1961 נותקו היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, הסיוע הסובייטי הופסק, והיועצים והטכנאים הסובייטים עזבו את אלבניה, כדי להחליף אותם בסין הקומוניסטית. אף על פי שלא ניתקו רשמית את היחסים הדיפלומטיים, שאר המדינות הקומוניסטיות במזרח אירופה עצרו גם את תוכניות הסיוע והסיטו יועצים. חרושצ'וב הפך אז למושא להתקפות אלימות בעיתונות האלבנית, כשהוא מבוזה כיותר רוויזיוניסט מאשר טיטו. חרושצ'וב התקף בחזר כדי להגן על עצמו, אך בנוסף השתמש באלבניה בביטויי תעמולה אלימים שהופנו ללא ספק נגד הקומוניסטים הסיניים. לאחר הנתק עם ברית המועצות נכנסה אלבניה לשלב השלישי בקיומה הקומוניסטי - הברית עם סין הקומוניסטית. אלבניה, לאורך כל שנות השישים ועד 1970, המשיכה לדרוש תמיכה כלכלית של מעצמה חיצונית. סין הקומוניסטית סיפקה את התמיכה, אם כי ככל הנראה בהיקף מופחת בהרבה.
בתמורה לתמיכה סינית האלבנים קיבלו את ההשקפה הסינית בענייני העולם ודיברו בשם חסותם במזרח אירופה ובאו"ם. אלבניה התריסה בהצלחה נגד מוסקבה, אך עמדותיה הפנימיות והבינלאומיות נותרו חלשות. בשנת 1968 הוקשה הוציא את ארצו מברית ורשה במחאה נגד הפלישה לצ'כוסלובקיה, אך זה היה בעיקר מהלך סמלי מכיוון שאלבניה לא השתתפה בענייני ברית ורשה מאז 1961. [4]
בניית מערכות יחסים קרובות
בוועידת בוקרשט שהתקיימה בתאריכים 20–25 ביוני 1960, פתחו המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות והמפלגות הקומוניסטיות של מדינות סוציאליסטיות פרו-סובייטיות במתקפה על סין. מפלגת העבודה של אלבניה, שבחרה לעמוד לצד סין, ספגה גם היא ביקורת מצד ברית המועצות.
בתחילת יוני לפני הפגישה, כאשר מנהיגי המפלגה הקומוניסטית בסין נפגשו עם מנהיגי מפלגת העבודה באלבניה, הם הסבירו את חילוקי הדעות בין המפלגות הקומוניסטיות הסיניות והסובייטיות ודעותיהם. בין התאריכים 5–9 ביוני התקיימה בבייג'ינג הישיבה ה-11 של הישיבה האחת עשרה של מועצת הפדרציה העולמית של האיגודים המקצועיים. בפגישה היו לברית המועצות ולממשלה הקומוניסטית הסינית דעות שונות. ב-17 ביוני התכנסה משלחת מועצת האיגודים המקצועיים הסינית וברית המועצות. נציגי ברית המועצות האשימו את הממשלה הקומוניסטית הסינית ואלבניה בפתיחת ההבדלים בין שתי המפלגות ובניסיון לפצל את התנועה הקומוניסטית הבינלאומית.
בוועידת בוקרשט ב-20 ביוני תקף חרושצ'וב לראשונה את מדיניותה של סין, כולל "תמיכה במדיניות של עידן סטלין בכדי להכניע את ברית המועצות" ו"שגיאות במדיניות פנים כמו הקפיצה הגדולה". לאחר שהסתיים נאומו של המשתתף הבולגרי בתמיכת ברית המועצות, דובר המפלגה האלבנית הצהיר כי ניתן לפתור את ההבדלים בין המפלגה הסינית לסובייטית בדיון ואין לדון בהם בפגישה כזו ובדיון שלאחר מכן הוא תמך בבירור בסין. [5] [6] מאז, אלבניה נטתה יותר לסין. לכן, ברית המועצות קרעה באופן חד צדדי את חוזה הסיוע הכלכלי והצבאי לאלבניה בשנת 1961, סירבה להשתתפותה בישיבת ברית ורשה ובסופו של דבר ניתקה את היחסים הדיפלומטיים עמה. היחסים הדיפלומטיים בין סין לאלבניה התחזקו. כאשר ראש הממשלה ג'ואו ענלאי ביקר באלבניה, אלבניה ערכה בכל פעם עצרת קבלת פנים המונית של יותר מ-100,000 איש, ולעיתים קרובות מנהיגים כולם מקבלים את פניהם. כאשר ביקרו מנהיגי אלבניה בסין, כל מנהיגי המפלגה והמדינה למעט היו"ר מאו דזה-דונג מהוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית בסין בירכו אותם בשדה התעופה. הם גם ארגנו מיליוני אנשים בבייג'ינג לקבל את פניהם.
תחילת סיוע כלכלי וחומרי רחב היקף על ידי סין הקומוניסטית
לאחר חיזוק היחסים בין ממשלות שתי המדינות, תקני הסיוע החלו לעלות משמעותית. בשנת 1961, במהלך הרעב הגדול בסין, סין סיפקה לאלבניה מאות אלפי טונות של תבואה, 250 מיליון יואן בסיוע במטבע חוץ ו-19 פרויקטים שלמים. לבקשת הצד האלבני, הממשלה הקומוניסטית הסינית הורתה על משלוח תבואה מקנדה לאלבניה. לאחר ועידת שבעת הקדרים בשנת 1962, וואנג ג'יאקסיאנג הציע לוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית בסין "לחפש אמת מתוך עובדות ולעשות מה שאנחנו יכולים". על כך נמתחה ביקורת על ידי מאו דזה-דונג. וואנג ג'יאקסיאנג הודח מתפקיד ראש המחלקה הבינלאומית בוועדה המרכזית. כאשר ג'נג ביאו היה שגריר אלבניה (בסביבות 1969), פרויקטים של סיוע כלכלי וצבאי של סין באלבניה היו בשווי של כמעט 9 מיליארד יואן וגרמו לבזבוז רב. המכונות והחומרים מסין שימשו למטרות שאינן ייצור (כגון מלט ששימש לייצור מספר רב של אנדרטאות) והוצבו באופן אקראי, וגרמו לאבידות חמורות. אלבניה אף השתמשה במכונות ובחומרי הגלם שסיפקה סין לייצור מספר רב של מוצרים נחותים וניסתה למכור אותם חזרה לסין. במקביל, סין סייעה בבניית פרויקטים של כריית כרום וניקל באלבניה, וסיפקה לסין כרום, ניקל וחומרים אסטרטגיים אחרים שהיו דלים באותה תקופה, אך זה גם גרם לייצור יתר.
תקופת ירח דבש
"המסר המברך לקונגרס החמישי של מפלגת העבודה האלבנית" שהוציאה המפלגה הקומוניסטית בסין בשם מאו דזה טונג אמרה כי "אלבניה של העם ההרואי הפכה למנורה גדולה של סוציאליזם באירופה".
זמן קצר לאחר מכן, התוכן והפסקאות הרלוונטיות של הודעת הברכה נערכו ל"שיר הציטוטים של היו"ר מאו", שהושר בין סין לאלבניה. השיר נקרא "אנחנו חברים אמיתיים".
קרע ביחסים
בשנת 1969 דאג מאו דזה-דונג מפלישת ברית המועצות לסין והחל להקל על הדיפלומטיה של ארצות הברית. באלבניה, הפגישה בין ראש ממשלת סין, ג'ואו אנלאי, ויו"ר מועצת השרים של ברית המועצות, קוסיגין, צמצמה את הדרישות להשתתף בחגיגת 20 שנה להקמת הרפובליקה העממית של סין, מה שגרם לחוסר שביעות רצונו של מאו דזה-דונג. היחסים בין שתי המדינות החלו להתקרר. במהלך הדיון בטיוטת ההצהרה המשותפת בשנת 1969, הצד האלבני לא אישר את הצעתה של סין לפיה יש לכתוב את מקור הרוויזיוניזם בהצהרה. באשר לשאלה האם יש נושא מעמדי במדינות סוציאליסטיות, לשני הצדדים יש דעות שונות.[7]
מאז 1970, היחסים בין המפלגה הקומוניסטית של סין למפלגת העבודה האלבנית הסתיימו בהדרגה. כאשר סין ניתקה את הבידוד הדיפלומטי שלה בתחילת שנות השבעים, מאו דזה-דונג, יו"ר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית בסין, ומנהיגי סין אחרים החלו לשקול מחדש את הסיוע לאלבניה. שגריר סין באלבניה, ג'נג ביאו, היה עד למצב באלבניה, וכתב על בזבוז הסיוע האדיר של אלבניה לקיאו גואנהואה, סגן השר לענייני אירופה של משרד החוץ, וקיאו העביר אותו למאו דזה-דונג. מאו דזה-דונג שיבח את ג'נג ביאו על כך שהוא משקף את העובדות. עם זאת, הסיוע לא הופסק. בשנת 1970 אלבניה ביקשה מסין 3.2 מיליארד יואן בסיוע, ולבסוף קיבלה 1.95 מיליארד יואן בהלוואות ריביות נמוכות לטווח ארוך. [8] מנגד, טירנה בהנהגת הוקשה, המזכיר הראשון של מפלגת העבודה האלבנית, החלה לשפר את מעמדה הבינלאומי. אלבניה החלה במשא ומתן לסחר עם צרפת, איטליה ועם מדינות אסיה ואפריקה החדשות, וחידשה את היחסים הרגילים עם יוגוסלביה ויוון בשנת 1971 אלבניה צמצמה באופן פעיל את תלותה בסין על ידי ביזור ערוצי הסחר, ושיפור היחסים הדיפלומטיים והתרבותיים (במיוחד עם מדינות מערב אירופה). אך אלבניה לא הצטרפה לארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, וסירבה להשתתף בוועידת הלסינקי שנערכה ביולי 1975.
מנהיגי אלבניה לא היו מרוצים מכך שסין חידשה את היחסים הידידותיים עם ארצות הברית בתחילת שנות השבעים. העיתונים ותחנות הרדיו בטירנה לא דיווחו על ביקורו של ניקסון בסין בשנת 1972. עם זאת, אלבניה שהייתה עדיין באו"ם הגישה הצעת החלטה ביקורתית כלפי האספה הכללית, כך שהרפובליקה העממית של סין החליפה את הרפובליקה הסינית באו"ם. באוקטובר 1974 ביקשה אלבניה מסין להעניק לה הלוואות של 5 מיליארד יואן, דחתה את החזר ההלוואות מ-1976 לשנת 1980 וביקשה מסין לספק סיוע בתבואה ונפט. סין עמדה בסוף המהפכה התרבותית בזמן הזה והבטיחה רק מיליארד יואן בהלוואות. אלבניה גינתה את סין וסירבה לספק את הנפט הגולמי והאספלט הדרושים לסין. בשנת 1975 חתמו שתי המדינות על קבוצה של פרוטוקולי הלוואות ללא ריבית לטווח ארוך.
לאחר מותו של מאו דזה-דונג בשנת 1976, הוקשה נותר אופטימי ביחס ליחסי סין-אלבניה. אך באוגוסט 1977 הצהיר יו"ר הוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית בסין וראש ממשלת מועצת המדינה חואה גוופנג, כי ישתמש בתאוריית שלושת העולמות כבסיס למדיניות החוץ החדשה שלו. הוקשה ראה בכך דרך של סין להתאחד עם ארצות הברית להילחם בברית המועצות ולחפש הגמוניה בעולם השלישי ובמדינות שאינן קשורות, והביע התנגדות נחרצת. בין 30 באוגוסט ל-7 בספטמבר 1977 ביקר נשיא יוגוסלביה טיטו בבייג'ינג והתקבל בברכה על ידי ההנהגה החדשה של המפלגה הקומוניסטית הסינית. מפלגת העבודה של אלבניה הכריזה מיד על סין כמדינה רוויזיוניסטית הדומה לברית המועצות ויוגוסלביה. סין גם התקשתה לעמוד בבקשת הסיוע הענקית של אלבניה, והיחסים בין שני הצדדים נפלו לנקודת שפל. ב-13 ביולי 1978 הודיעה סין על הפסקת הסיוע לאלבניה. בשנת 1978, בהתאם להוראותיו של דנג שיאופינג, פרסם משרד החוץ של סין את "הערות משרד החוץ של סין בדבר השעיית חובה לסיוע לאלבניה וקבלת מומחים", שהפסיקה רשמית את הסיוע לאלבניה. אנוור הוג'ה, המנהיג העליון של ממשלת אלבניה והמזכיר הראשון של מפלגת העבודה, התנגד מאז לחלוטין לממשלת סין.
הדפוס החדש של הדיפלומטיה
מאז 1979 השעתה אלבניה את כל קשרי המסחר, התרבות, החינוך והטכנולוגיה עם סין, ושמרה על היחסים הדיפלומטיים ברמת השגרירות. מצב "הקפאה" זה של יחסי סין-אלבניה נמשך עד 1983.[7] ב-23 בנובמבר 1989 שתי המדינות חתמו על הסכם להקמת ועדה מעורבת לשיתוף פעולה כלכלי וטכני בין סין לאלבניה. [9] בינואר 1991 ביקרה שרת החוץ האלבנית מליל בסין. זה היה הבכיר הראשון של ממשלת אלבניה שביקר בסין מאז הידרדרות היחסים בין סין לאלבניה בשנת 1978, אך באותה תקופה המשטר הקומוניסטי באלבניה עמד בפני התפרקות. [10]
השפעה על סין בנוגע לסיוע באלבניה
במהלך הקפיצה הגדולה, סיוע המזון של סין לאלבניה הפחית ישירות את כמות המזון במדינה. הסיוע הכלכלי האחר של סין לאלבניה אף חרג מפריון המדינה ורמת החיים שלה. לדוגמה, על פי החישוב של ג'נג ביאו בשנת 1969, הסיוע הכלכלי והצבאי של סין לאלבניה מאז שנת 1954 היה כמעט 9 מיליארד יואן. באותה תקופה אוכלוסיית אלבניה הכוללת הייתה 2 מיליון בלבד, עם ממוצע של יותר מ-4,000 יואן לאדם. באותה תקופה ההכנסה השנתית הממוצעת בסין הייתה רק יותר מ-200 יואן. הסיוע לאלבניה הטיל נטל כבד על הממשלה.
התפרקות היחסים עם סין הותירה את אלבניה חסרת הגנה של מדינה זרה. אלבניה דחתה את מאמצי ארצות הברית וברית המועצות להחזיר את היחסים הרגילים, תוך הרחבת היחסים הדיפלומטיים עם מערב אירופה והמדינות המתפתחות, והחלה לאמץ הסתמכות עצמית כאסטרטגיה בסיסית של פיתוח כלכלי לאומי. המהומה הזו והוויכוח על שלוש תיאוריות העולם חילקו את התנועה האנטי-רוויזיוניסטית העולמית. רוב המפלגות האנטי-רוויזיוניסטיות תומכות במפלגת העבודה האלבנית, בעוד שמפלגות אחרות חולקות על כך. תפיסה ותיאוריה זו נקראים הוג'איזם. בעלות בריתה של מפלגת העבודה האלבנית מופצות בעיקר באפריקה, טורקיה ואמריקה הלטינית, כולל המפלגה הקומוניסטית של ברזיל והברית המרקסיסטית של טיגריי.
המהלכים הדיפלומטיים של אלבניה בנוגע למדיניות סין האחת
משנות ה-60 ואילך, הרפובליקה העממית של אלבניה בהנהגתו של אנבר הוקשה, העבירה החלטה שנתית באספה הכללית להעביר את מושבה של סין באו"ם מהרפובליקה הסינית לרפובליקה העממית של סין. ב-25 באוקטובר 1971 התקבלה על ידי האספה הכללית החלטה 2758, בחסות אלבניה, והסירה את ההכרה בטאיוואן כממשלה הלגיטימית של סין, והכירה ברפובליקה העממית של סין כממשלה הלגיטימית היחידה של סין. סין רואה באלבניה חלק חשוב מיוזמת החגורה והדרך שלה. [11]
סוגיות של זכויות אדם בסין
ב-6 באוקטובר 2020, אלבניה הייתה אחת מקבוצות של 39 מדינות חתומות על הצהרה באו"ם שהוקיעה את סין בגין דיכוי העם האויגורי בשינג'יאנג ולצמצום החירויות בהונג קונג. [12][13]
הסכמים
בשנת 2001 חתמו שתי המדינות על שלושה הסכמים שעסקו בהיבטים פיננסיים, משכנתא וטכניים בבניית מתקן כוח הידרואלקטרי חדש - שייקרא בשם הידרו סנטרל - בצפון אלבניה. סין התחייבה לפרויקט גם אשראי של 126 מיליון דולר. [14]
ראש ממשלת אלבניה סאלי ברישה ביקר באפריל 2009 את ראש ממשלת סין, וון ג'יאבאו. וון הגיש הצעה של ארבע נקודות להמשך שיתוף הפעולה עם אלבניה. היא דחקה בשתי המדינות: [15]
- להגדיל את החילופים בכל הרמות כדי לבסס את היחסים הפוליטיים על ידי ניצול ההזדמנות לציון 60 שנה לקשרים סין-אלבניים;
- לקדם שיתוף פעולה מהותי המבוסס על שוויון והדדיות ושם דגש רב יותר על טכנולוגיית מידע, אנרגיה, תשתיות וחקירת כרייה;
- להרחיב את שיתוף הפעולה בתחומי התרבות, בריאות הציבור, החקלאות והתיירות להעשרת הקשרים הדו צדדיים;
- לחזק את התיאום באו"ם ובארגונים בינלאומיים אחרים בכדי לשמור על האינטרסים של מדינות מתפתחות ואחדות האו"ם.
נציגויות דיפלומטיות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Albania
- ^ Elidor Mëhilli, From Stalin to Mao: Albania and the Socialist World (2017) ch 1=2.
- ^ "中国对阿尔巴尼亚的援助--《炎黄春秋》2008年10期". www.cnki.com.cn.
- ^ Eugene K. Keefe, et al. Area Handbook for Albania (U.S. Government Printing Office, 1971 ) p 122
- ^ "彭真在布加勒斯特会议上".
- ^ 阎明复《随彭真参加布加勒斯特会议》，《中共党史资料102辑》
- ^ 7.0 7.1 郭, 毓华 (2001). "从亲密战友到彻底决裂的中阿关系". 纵横 (12): 17–23.
- ^ 与此同时，中国对巴基斯坦援助由2亿元人民币增加到5亿元。至1973年，中国对外援助创历史记录，达国家财政支出的6%～7%。
- ^ "中华人民共和国政府和阿尔巴尼亚社会主义人民共和国政府关于建立中阿经济技术合作混合委员会的协定". www.pkulaw.cn.
- ^ 中阿政治关系
- ^ Brady, Anne-Marie; Higashi, Hiromichi (2019-09-17). "Are we real friends? Albania-China relations in the Xi Era". Sinopsis (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2019-09-21.
- ^ AFP JiJi. "Japan among 39 nations calling on China to respect Uighur human rights". the Japan Times. אורכב מ-המקור ב-6 באוקטובר 2020. נבדק ב-6 באוקטובר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Basu, Zachary (8 באוקטובר 2020). "Mapped: More countries sign UN statement condemning China's mass detentions in Xinjiang". Axios. אורכב מ-המקור ב-1 בנובמבר 2020. נבדק ב-18 בדצמבר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "CER | Albania sigshutup righyagreement with China". אורכב מ-המקור ב-2008-06-12. נבדק ב-2009-09-25.
- ^ "China offers four-point proposal to further relations with Albania". www.chinadaily.com.cn.
