כרוויה תרבותית
 כרוויה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סוככאים |
| משפחה: | סוככיים |
| סוג: | כרוויה |
| מין: | כרוויה תרבותית |
| שם מדעי | |
 Carum carviליניאוס | |
כְּרַוְיָה תַּרְבּוּתִית (שם מדעי: Carum carvi) היא צמח ממשפחת הסוככיים, אשר צומח באירופה ובאסיה. קיימים זני כרוויה תרבותית חד-שנתיים, דו-שנתיים ואף תלת-שנתיים. הצמח דומה בצורתו לצמח הגזר ועליו גזורים או מנוצים. לצמח פרחים קטנים לבנים או ורודים. הכרוויה צומחת במקומות חמים ומוארים, עם קרקע יבשה.
פירות הצמח (הנחשבים לעיתים בטעות לזרעים) משמשים כתבלין, המוכר בישראל בשמו הגרמני קימל. הפירות הם דו-זרעונים בצורת סהר וגודלם כ-2 מילימטר. הם דומים במראם לפירות של כמון (גם הוא ממשפחת הסוככיים) המשמשים גם הם כתבלינים, וקל להתבלבל ביניהם, אם כי טעמיהם וריחותיהם שונים מאוד.
שימושים
הכרוויה משמשת כתבלין נפוץ במטבחים אירופיים (בעיקר במרכז אירופה וצפונה). לחם המכיל כרוויה ("לחם קימל") היה נמכר בעבר בישראל באופן נרחב. כרוויה משמשת גם לתיבול תבשילי בשר כגון גולאש, להכנת כרוב כבוש, וכמרכיב במשקאות חריפים כגון אקואביט. הכרוויה נמכרת כפירות שלמים ולא כאבקה, וכך נהוג להשתמש בה.
בדומה לסוככיים אחרים, ניתן גם להשתמש בשורש הכרוויה לבישול, אולם הוא אינו נפוץ בשווקים בצורה זו. במטבח הלובי משתמשים באבקת כרוויה יחד עם כמון לתיבול מאכלי דגים.
שמן המופק מזרעי הכרוויה משמש גם כתמצית ריח בייצור תמרוקים.
לכרוויה גם מסורת של שימושים רפואיים, בעיקר לבעיות בקיבה. מחקרים עדכניים ומתמשכים מציעים שצריכת Carum carvi יכולה לסייע כתומכת בפונקציות אנדוקריניות, במיוחד כאלו הקשורות להפרעות בבלוטת התריס ולמחלות אוטו-אימוניות (ראה Hashimoto's thyroiditis).[דרוש מקור]
גידול
פינלנד אחראית לכ-28% מייצור הקימל בעולם. גידול קימל מתאים במיוחד לאקלים הפיני ולקווי הרוחב של פינלנד, המבטיחים שעות ארוכות של אור שמש בקיץ. התוצאה היא פירות המכילים רמות גבוהות יותר של שמן אתרי מאלה המיוצרים באזורי גידול עיקריים אחרים כמו קנדה, הולנד, מצרים ומרכז אירופה[דרוש מקור].
היסטוריה
במספר לשונות נפרדות קיימת המילה כרוויה או מילים דומות כשם לצמח תבלין, ביניהן יוונית עתיקה, סנסקריט וערבית (לעומתן בפרסית ובלטינית התבלין קרוי בשמות שונים). כתוצאה מכך מקור הצמח שנוי במחלוקת.
על פי פליניוס הזקן, מקור השם הוא באזור קאריה שבאסיה הקטנה.
הצמח נזכר כבר במקורותינו כצמח ירק תרבותי, כמקור לתיבול מיני מאכלים וכצמח מרפא לטיפול במחלות לב.
איסתומכא דליבא מאי אסותא? מייתא כמונא כרווייא
— עבודה זרה כ"ט, עא
קלאודיוס גלנוס מציין כי מים שבהם מושרים זרעי הכרוויה מסייעים בחיטוי פצעים, מניעת מחלות מידבקות וחיזוק הלב.
קישורים חיצוניים
