רבי ישראל פרידמן מרוז'ין
| לידה |
ג' בתשרי ה'תקנ"ז בעיירה פראהבישט | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
ג' בחשוון ה'תרי"א (בגיל 54) בעיירה סדיגורה | ||
| השתייכות | רוז'ין | ||
| בת זוג | בזיווג ראשון שרה, בזיווג שני מלכה | ||
| שם השושלת | רוז'ין | ||
| אב | רבי שלום שכנא מפראהבישט | ||
| אם | חווה | ||
| צאצאים |
בניו: רבי שלום יוסף פרידמן מסדיגורה, רבי אברהם יעקב מסדיגורה, רבי דוד משה פרידמן מצ'ורטקוב, רבי דב בער פרידמן מלאובה, רבי מנחם נחום משטפנשט, רבי מרדכי שרגא פרידמן מהוסיאטין. בנותיו: גיטל'ה, חיה מלכה, לאה ומרים. | ||
|
| |||
רבי ישראל פרידמן מרוז'ין (ג' בתשרי ה'תקנ"ז - ג' בחשוון ה'תרי"א; אוקטובר 1796 - אוקטובר 1850). מכונה "הרוז'ינר" או "הרוז'ינאי" או "האדמו״ר מרוז'ין", מייסד חסידות רוז'ין שהיא חסידות אב למספר ענפי חסידות.
קורות חייו
נולד בעיירה פראהבישט (פוהרבישצ'ה) שבאוקראינה פלך ויניצה, בג' בתשרי ה'תקנ"ז, לרבי שלום שכנא בן רבי אברהם המלאך ולחוה בת מלכה בת רבי מנחם נחום מצ'רנוביל בעל ה"מאור עיניים". כשהיה בן שש נפטר אביו, והוא גודל וחונך על ידי אחיו, רבי אברהם מפראהבישט. בגיל שבע התארס עם שרה, בתו של רבי משה אפרתי שהיה ראש ישיבה בברדיצ'ב ואחר כך היה רב בבוטושאן (בנו של רבי אליעזר ראש ישיבה בפינסק), ובגיל 13 התקיימה חתונתו בבוטושאן. בגיל 16 נפטר אחיו רבי אברהם, ורבי ישראל נתמנה כממלא מקומו.
את תחילת כהונתו כאדמו"ר עשה בפראהביטש, עיר מגורי אביו, משם עבר לסקווירא ומשם לרוז'ין (Ружин) - עיירה בפלך ז'יטומיר כ-70 ק"מ דרומית לז'יטומיר, שעל שמה נתפרסם הוא ושושלתו אחריו.
הוא נודע באורח-חייו המפואר והמלכותי שנועד להדגיש את מעלת ישראל, שהם בני מלכים כמו שמובא בגמרא ועוד יותר מודגש בחכמת הקבלה, כמו שמובא רבות בחסידות שנשמת ישראל היא למעלה מהמלאכים וראויה להם כל מלכות. אצל חסידיו זה נקרא "דרך המלכות" או "חסידות מלכותית" ("מלכות'דיגע חסידות) - אורח חיים שאותו אימצו אדמו"רים רבים בעקבותיו, בין במוצהר ובין שלא במוצהר (המונח "חצר" בהתייחס לקהילה חסידית מקורו בחסידות רוז'ין). הוא היה מראשוני האדמו"רים שבנו ארמונות והתלבשו באלגנטיות אירופאית (הוא לא לבש לבן, שהיה אז לבוש האדמ"ורים) - בכך המשיך את דרכו של אביו. הוא לא התפלל עם חסידיו אלא ביחידות בחדר צדדי הצמוד לבית המדרש, המכונה "דאוונען שטיבל" (חדר תפילה).
היה ידוע בניגוד בין אורח חייו הראוותני, מרכבתו המפוארת וסוסיו, לבין כך שהיה מתנהג בקדושה ממעט באכילה וכן מסופר שבתוך נעליו המפוארות היה שם אבנים קטנות, וזה כדי להרגיש גם את צער גלות השכינה וצער הריחוק של ישראל. וכן בנימוק שזה "הטעיית הסטרא אחרא" וירידה ל"קליפות" על מנת לדלות "ניצוצות".[דרוש מקור] הוא העיד על עצמו כרבי יהודה הנשיא בשעתו: "לא נהניתי מהעולם הזה אפי' באצבע קטנה". אורח חייו הראוותני נועד רק כדי ליצור רושם כלפי חוץ, אך כלפי עצמו נהג בקדושה עליונה ובפרישות. כמו כן סיפרו עליו כי היה הולך עם נעלי זהב ללא סוליות, וכשהיה הולך על השלג היו ניכרות עקבות דם, מכיון שעורו נתלש בעקבות ההליכה היחפה על השלג.
באביב של שנת ה'תקצ"ח, בעקבות הלשנה, נאסר על ידי שלטון הצאר. הוא הואשם שציווה להרוג שני מוסרים (יהודים שהיו מלשינים לשלטון על העלמות מס בקרב הקהילה היהודית ועל חייבי-גיוס לא רשומים במפקד אוכלוסין). לאחר כמעט שנתיים - בשנת ת"ר, הצליח לברוח מהמאסר בעזרת שוחד שחסידיו נתנו למנהל בית הכלא, ולהבריח את הגבול הרוסי, ולאחר נדודים וטלטולים רבים וקשים התיישב, בשנת תר"ב, באחוזת "פוטוק" שבעיירה סדיגורא הסמוכה לעיר צ'רנוביץ שבבוקובינה שבאותה תקופה הייתה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, שם המשיך את דרכו המלכותית.
לאחר פטירת אשתו שרה, בשנת ה'תר"ז, נישא למלכה, אלמנת רבי צבי הירש מרימנוב. רבי ישראל נפטר בג' בחשוון ה'תרי"א, ונטמן בעיירה סדיגורא בה התגורר בסוף חייו.
היה נערץ על ידי כל צדיקי דורו שהפליגו בקדושתו והעידו על גדולת נשמתו שהיא מהנשמות הקדושות ביותר, במיוחד הפליג בשבחו האוהב ישראל מאפטא עוד בזמן שהיה רבי ישראל צעיר ממנו בכחמישים שנה. אדמו"רים רבים נסעו אליו, בהם רבי משה מקוברין, רבי חיים מצאנז, רבי יצחק מאיר מגור בעל החידושי הרי"ם, רבי צבי הירש מרימנוב, רבי יצחק מוורקא, רבי מרדכי מנדבורנה, רבי יהושע מאוסטרובא ורבי דוד מלובין.
תורותיו
דברי תורתו פורסמו בספרים רבים. ולאחרונה לוקטו כל מאמריו הפזורים והן מתוך כתבי יד, בספר עירין קדישין השלם ויצא לאור על ידי מכון שפתי צדיקים.
לחניו
לפי מסורת חצרות רוז'ין רבי ישראל הלחין עשרות ניגונים. בחצרות בית רוז'ין יש ניגון דביקות בעל שני בתים, המושר בזמנים מיוחדים, המיוחס לרבי ישראל, אך לייחוס זה יש עוררין[1]. בחסידות סקולען מקובל ניגון "מי אדיר" ממנו, ורבי חיים זנוויל מריבניץ, מסר ניגון נוסף, "הזכירו לפניו" (יצא באלבום "כיסופים" של מרדכי בן-דוד).
בספר חיים גראביצר (מאת פישל שניאורסון) מתואר ניגון דביקות ייחודי, אותו, לפי המסורה, השמיעו בשמיים לנשמת רבי ישראל מרוז'ין על מנת לשכנע אותה לרדת לעולם הזה. את הניגון לימד ר' ישראל לחסידיו, והוא נודע כ'ניגונו של הרוז'ינאי'.
הערה: הניגון מושר בדרך כלל בצורה חופשית, שלא בהתאמה למשקל.
משפחתו
בניו
- רבי שלום יוסף פרידמן מסדיגורה ממלא מקום אביו בסדיגורה. בנו של רבי שלום יוסף, רבי יצחק פרידמן ייסד את חסידות בוהוש. בניו של רבי יצחק היו רבי משה יהודה לייב פרידמן מייסד חסידות פאשקאן ורבי אברהם יהושע השיל פרידמן מייסד חסידות אדז'וד-איצקאן.
- רבי אברהם יעקב מסדיגורה, אדמו"ר בסדיגורה לאחר פטירת אחיו. בנו רבי יצחק ייסד את חסידות בויאן. נכדו רבי חיים מאיר יחיאל שפירא, בן חתנו רבי אבי עזרא זעליג ייסד את חסידות דרוהוביץ'.
- רבי דב בער פרידמן מלאובה.
- רבי מנחם נחום פרידמן משטפנשט - מייסד חסידות שטפנשט.
- רבי דוד משה פרידמן מצ'ורטקוב - מייסד חסידות צ'ורטקוב
- רבי מרדכי שרגא פרידמן מהוסיאטין - מייסד חסידות הוסיאטין, חתנו רבי יצחק מאיר העשיל מייסד חסידות קופיטשניץ.
בנותיו
- גיטל - אשת רבי יוסף מנזון, בניהם רבי לוי יצחק מנזון מייסד חסידות אוז'ירן ורבי חיים דוד מייסד חסידות בראדי[2].
- חיה מלכה - אשת רבי מנחם מנדל בנו של רבי יצחק מאיר מזינקוב ובזיווג שני אשת רבי יצחק טברסקי מסקווירא.
- לאה - אשת רבי דוד הלפרין, בנם רבי שלום הלפרין מייסד חסידות וסלוי. בנם השני היה רבי מרדכי חתן רבי שבתי מקישינב. חתנם היה רבי שלמה בן אחיה/גיסו רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה.
- מרים - אשת האדמו"ר רבי מנחם מנדל הגר ה"צמח צדיק" מויז'ניץ.
| עץ שושלת רוז'ין | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
לקריאה נוספת
- במלכות הקדושה, הרב יהודה ברנדס
- כתר מלכות, רבי אליהו כי טוב
- רבי אברהם יצחק ברומברג, מגדולי החסידות חלק ו'. תשט"ו.
- דוד אסף, דרך המלכות: ר' ישראל מרוז'ין ומקומו בתולדות החסידות, מרכז זלמן שזר, תשנ"ז
- יוסף רט, ישועות ישראל, ירושלים, תשט"ו, באתר HebrewBooks
קישורים חיצוניים
- אדמו"ר ישראל פרידמן מרוז'ין, באתר "MyTzadik" (הקישור אינו פעיל, 14/03/2019)
- רבי ישראל פרידמן מרוז'ין, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- בצלאל לנדוי, תפארת שבמלכות (לדרכה המיוחדת של חסידות רוזין), באתר "דעת"
- הרב יהודה ברנדס, לא ברעש ה': סוד המפגש האינטימי, אקדמות כ"ה, אלול תש"ע
- ר' אהרלה אדמנית, לדרכה של חסידות רוז'ין מתוך אתר ישיבת ההסדר בנתיבות (הקישור אינו פעיל, 26/05/2019)
- יצחק אבן, מחלקת סנז וסדיגורה, ניו יורק תרע"ו, באתר HebrewBooks
- עירין קדישין
- רבי ישראל מרוז'ין, מאמר בשמו ב"הבאר" על הצער בעת שהוא עוסק בפרנסתו ומבטל על ידי זה מתורה ומצוות, אתר תורתך לא שכחתי
- David Assaf, ‘The Historical Background of Rabbi Israel of Ruzhin’s Settlement in Sadagura’,, Studia Judaica, III, Cluj-Napoca 1994, pp. 67-77
הערות שוליים
- ^ בחסידות חב"ד יש מסורת שרבי לוי יצחק מברדיצ'ב היה שרו בשעת נענוע הלולב, ורבי ישראל מרוז'ין היה שרו בשעת תקיעת שופר. להאזנה.
- ^ עליו ראו בערכו של אחיו רבי לוי יצחק
| תקופת חייו של רבי ישראל פרידמן מרוז'ין על ציר הזמן |
|---|
 |
