רבי חיים פלאג'י

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי חיים פלאג'י
Tomb of Rabbi Chaim Palagi.jpg
מצבת קברו של הרב באיזמיר, טורקיה. מאחור נראה ציון קברו של רבי אליהו הכהן
לידה 7 בפברואר 1787
י"ז בטבת ה'תקמ"ח
איזמיר, האימפריה העות'מאנית
פטירה 10 בפברואר 1868 (בגיל 81)
י"ז בשבט ה'תרכ"ח
איזמיר, האימפריה העות'מאנית
כינוי החבי"ף
מדינה האימפריה העות'מאנית
מקום פעילות איזמיר, תיריא.
תחומי עיסוק רב, פוסק ומקובל
תפקידים נוספים חכם באשי
רבותיו הרב יצחק מאיו, סבו הרב רפאל יוסף חזן, הרב פנחס רפאל יהושע די שיגורה (הפרד״ס), הרב יצחק גאטינייו
חיבוריו ראו להלן
צאצאים אברהם פלאג'י, רחמים נסים יצחק פלאג'י, יוסף פלאג'י
חתימה
חתימת הרב חיים פלאג׳י

רבי חיים פלאג'י[1] (נהגה: פאלאצ׳י;’החבי"ף‘; י"ט בשבט ה'תקמ"ז (7 בפברואר 1787[2]) – י"ז בשבט ה'תרכ"ח (10 בפברואר 1868)) היה פוסק, פרשן ומקובל, מגדולי חכמי איזמיר.

תולדות חייו

רבי חיים פלאג'י (פלאצ'י) נולד באיזמיר, לרבי יעקב פלאג'י ולקאלי קאדין. סבו מצד אמו היה רבי יוסף רפאל בן חיים חזן מחבר ספר "חקרי לב" אשר בערוב ימיו עלה לארץ ישראל ושימש בה כראשון לציון.

בשנת ה'תקס"ז, בהיותו בן 19, התחתן רבי חיים, ובשנת ה'תקע"ג קיבל את הסמכתו ל"החכם השלם" על ידי סבו רבי רפאל יוסף.

כל ימי חיי אביו, רבי יעקב, לא נאות רבי חיים לקבל עליו תפקיד ציבורי, ורק בשנת ה'תקפ"ח קיבל עליו להיות דיין בבית דין וראש ישיבת "בית יעקב רבי" באיזמיר.

בשנת ה'תקצ"ז נתמנה רבי חיים לאב בית דין הגדול באיזמיר שמנה 45 רבנים, ובשנת ה'תרט"ו התמנה למשרה הרמה היותר באיזמיר "חכם באשי" (רב ראשי), ולאחר כשנה אף אושר מינויו על ידי הסולטאן עבד אלמגי'ד הראשון באישור מלכותי "נישאן" ובכך ניתנו לו סמכויות לשפוט, להוציא לפועל את פסקיו, והופקדה בידיו שלטונה של הקהילה היהודית כולה.

רבי חיים היה ידוע כאוהב שלום ורודף שלום ופעל רבות כדי להרבות את האחדות בארצו ובקהילתו וכן פעל רבות לשפר ולחזק את קהילתו.

בשנת ה'תרכ"ח בחג שמחת תורה בשעת קריאת התורה קרא רבי חיים את הפסוק "וימת שם משה" ופרץ בבכי, בשעה זו הבינו אנשי קהילתו כי ימיו קרובים ופרצו אף הם בבכי מר, ואכן ביום י"ז בשבט, יום לאחר שסיים את ספרו "ברכת מועדיך לחיים" נפטר רבי חיים מרעלת דם, בשיבה טובה.

מנהיגותו

פועלו החברתי

רבי חיים פעל רבות למען עניי עירו ושימש משענת ופה לכל חסרי המגן מבני קהילתו, והיה מוכיח את העשירים בבני קהילתו, בדרשותיו. כמו כן תיקן תקנות והקים מוסדות קהילתיים למען החלשים.

רבי חיים הרבה להוכיח בדבר האיסור לצער ולפגוע באחרים ואף לא בילדים קטנים וידועה תוכחתו אל האדונים המצערים את משרתותיהם ואינם מתחשבים בקשייהן.

רבי חיים לא חת מפני נכבדי ועשירי הקהילה והוכיח אותם פעמים רבות על יחסם לעניי הקהילה ואף מתח ביקורת על עשירי עירו המסרבים לשלם מסים לפי יכולתם אלא ביכרו להעלות בשיעור ניכר את המס על הבשר (ה"גאבילה"), רבי חיים התרעם כי לא רק שאינם מחזקים ידיהם של לומדי תורה ועניים, ומבטלים את הנוהג של חלוקה לעניים בערבי שבתות, אלא שבהעלאת מחיר הבשר הם מעבירים את תשלום המסים על כתפי העניים ועל כן פסק כי אף מההכנסה של מס הבשר (ה"גאבילה") יופרש חלק לעניים ולעמלי תורה, כדבריו "לא בחר בזה ה', ובמקום צדקה ותהי לצעקה, וכי אין לך גזל וחמס גדול מזה".

רבי חיים פעל רבות להקמת בית חולים יהודי באיזמיר ולשם כך אף גייס נדבנים ידועים בעולם בהם: הברון רוטשילד וסר משה מונטיפיורי עימם רקם קשרים חמים, אותם הפעיל רבי חיים גם כדי להציל את יהודי דמשק מעלילת הדם אשר העלילו עליהם. וכן פעל להקמת מוסדות לעזרה סוציאלית ומוסדות ציבוריים נוספים והיה מעורב אישית בהקמת כל מוסד ותפעולו.

רבי חיים דאג לפרנסת עניי העיר ואף בשעותיו האחרונות לפני מותו ביקש כי לא יטריחו את הציבור להתפלל לרפואתו אלא ישכרו מתפללים מעניי העיר למטרה זאת.

רבי חיים מפורסם היה במידת הכנסת האורחים שבה כיבד את כל באי ביתו, וכן בחידושו שמותר לבעל הבית לשנות מדבורו (לשקר), כדי שאורח לא יצטער.

רבי חיים תיקן תקנות אשר היו לרווחת אנשי העיר כולה ואף למען בריאות הציבור וידועה הוראתו להימנע מעישון סיגריות לא רק בשבת אלא אף בימות החול.

פועלו החינוכי

רבי חיים השקיע את רוב מרצו וסמכותו כדי לשפר את מצב החינוך בקהילתו ובעיקר את מצבם של ילדי העניים וזאת על ידי התקנת תקנות רבות המבטיחות חינוך ראוי:

תקנת "חינוך חובה" - אין אב רשאי להוציא את בנו מהתלמוד תורה לפני שהילד ידע לכל הפחות את סדר התפילות וקריאה, וכן תיקן שבעל מלאכה רשאי להעסיק נער כשוליה רק לאחר שהילד סיים את לימודיו לשביעות רצונם של מפקחים שמונו לכך. וכן הקים לפני מותו "ועד" מיוחד לפיקוח על מוסדות החינוך בעיר ועל ענייני החינוך בכלל.

בנוסף קבע רבי חיים כי המס המוטל על הבשר ("הגאבילה") ישמש למימון חינוך ילדי העניים והקמת מוסדות חינוך נוספים בעיר. בעקבות תקנה זו, הוא הסתכסך עם כמה ממנהיגי הקהילה.

רבי חיים פעל להפצת התורה והקים ישיבות בהם למדו אברכים מובחרים בלי תשלום ואף עול פרנסתם ופרנסת ביתם הייתה על רבי חיים, וכן עסק רבי חיים במתן תשובות למאות השאלות אשר הגיעו אליו ממקומות רבים בעולם, בהם: תוניסיה, גרמניה, סוריה, פולין, מרוקו, ושווייץ, ואף קיבץ את חלקם בספרי שו"ת שהוציא לאור.

קבורתו וקברו

רבי חיים פלאג'י נקבר בבית העלמין העתיק באיזמיר בהלוויה ממלכתית בה השתתפו לא רק יהודי טורקיה אלא אף גדוד אנשי הצבא הטורקי, נציגי השלטונות ונציגי מדינות זרות. במהלך כל מסע הלוויה סבבו את ארונו בני קהילתו אשר נשאו בידיהם את כל ספריו כשהם מוקפים בנושאי נרות דולקים כגורן עגולה.

מספרים כי כל זמן ההלוויה גשם קל טפטף על ההמון ובשעת סתימת הגולל על הקבר נשבה רוח חזקה אשר כבתה באחת את כל הנרות ובאותה השעה בארץ ישראל בעיר צפת ראו כמה תלמידי חכמים בחלום כי נפטר תלמיד חכם גדול והם מצווים לחלוק לו כבוד אחרון.

כיום על בית העלמין עצמו שומרים דווקא מוסלמים. בבית העלמין עצמו ישנו מקווה, שלטענת השומר המוסלמי, מימיו מגיעים ממעיין טבעי שנובע מתחת לקברו של רבי חיים.

אנקדוטה מעניינת נוספת היא שבעוד כל מצבות הקברים בבית העלמין פונים לכיוון דרום, מצבת קברו של רבי חיים היא היחידה הפונה לכיוון מזרח, מסיבה לא ברורה.

ספריו

רבי חיים התפרסם בספריו הרבים, כ-80 במספר, אותם התחיל לכתוב בגיל 16 ואשר עוסקים בקשת רחבה של נושאים: 7 חיבורים על התנ"ך, 9 חיבורים על התלמוד, 15 ספרי מדרשים ודרושים, ספרי מוסר ו24 חיבורים בהלכה, קבלה, שו"ת וספרים רבים נוספים.

בסיום כתיבת כל ספר, היה עורך רבי חיים סעודת מצווה והיה מחלק את ספריו ללא תמורה. את ספריו לעולם לא מכר.

בי"א באב ה'תר"א התחוללה שרפה באיזמיר ובה חרבה שכונת היהודים ועלו באש 54 מספריו, במהלך השנים שיחזר רבי חיים חלק מכתביו והוציא לאור עשרות מהם, מיעוטם נותרו עדיין בכתב יד. בשנים האחרונות חיבוריו הולכים ונדפסים מחדש, במיוחד על ידי מכון 'שובי נפשי' בירושלים. חזיונותיו וחידושי תורה שנתגלו לו בחלום בחזיון הלילה, נתפרסמו בסוף ספר ויוסף אברהם בשם קונטרס חזיונות חיים (ירושלים, תשס"ח).

רשימה חלקית מספריו

בניו

רבי חיים השאיר אחריו בנים גדולים בתורה ומחברי ספרים רבים וחשובים.

  • בנו הבכור רבי אברהם שהיה ראב"ד אזמיר, מחבר הספר פדה את אברהם, ברך את אברהם ועוד ספרים[4].
  • רבי רחמים נסים יצחק (מכונה רנ"י) מחבר הספר יפה ללב, אבות הראש, ועוד ספרים.
  • רבי יוסף מחבר ספר יוסף את אחיו, ויוסף אברהם, ועוד.

לקריאה נוספת

  • הרב ד"ר שמעון אריה לייב עקשטיין, תולדות החבי"ף, ירושלים תשנ"ט.
  • הרב שמואל אלטלף, הרב חיים פלאג’י זצ"ל חייו ופועלו : הרב הכולל ליהדות איזמיר - טורקיה, קובץ הציונות הדתית ג (תשסא) עמ' 308–325.
  • במבוא לספר ברכת מועדיך לחיים הוצאת "שובי נפשי" ירושלים
  • במבוא לתחילת ספר תפארת אברהם (ליקוטים על הגדש"פ מתורת ר' אברהם פלאג'י).

לקריאה נוספת

  • הרב ד"ר שמעון אריה לייב עקשטיין, תולדות החבי"ף, ירושלים: הוצאת הלוים, תשנ"ט באתר אוצר החוכמה
  • הרב שמואל אלטלף, הרב חיים פלאג’י זצ"ל חייו ופועלו : הרב הכולל ליהדות איזמיר - טורקיה, קובץ הציונות הדתית ג, תשסא עמ' 308–325.
  • במבוא לספר ברכת מועדיך לחיים הוצאת "שובי נפשי" ירושלים
  • במבוא לתחילת ספר תפארת אברהם (ליקוטים על הגדש"פ מתורת ר' אברהם פלאג'י).
  • דוד אברהם, תולדות רבינו חיים פלאג'י זצוק"ל כתובים בידי עצמו, ירושלים: מכון ירושלים (אור המזרח), תשע"ד.
  • ישראל יצחק חסידה, רבי חיים פאלאג'י וספריו, ירושלים: הוצאת מוקירי מרן החבי״ף, תשכ״ח.
  • רבי חיים פאלאג'י השני, שמעון וענונו, אנציקלופדיה לחכמי טורקיה, עמ' 253, באתר אוצר החוכמה

הערות שוליים

  1. ^ בכתיב בן זמנו "פאלאג'י"
  2. ^ בספר "רבי חיים פאלאג'י וספריו" (לריש"י חסידה) עמוד י"א כתב, - ונמשך אחריו ר"א סורסקי ב"אורות ממזרח" עמוד נ"ד,שנולד בי"ז טבת תקמ"ח. וזו טעות משולשת: 1. בענין יום החודש, כתוב במפורש בנוסח המצבה (המועתק ע"י חסידה בעצמו, וגם מצולם בספרו, בעמודים ל"א-ל"ב) י"ט. (וכן הוא הנכון לפי הלוח) 2. בענין החודש כתוב בנוסח המצבה: "דמלאו ימיו ושנותיו... ומחודש לחודש". ואם כן הוא שבט. 3. בענין השנה, כתוב בנוסח המצבה: "זקן ושבע בשיבה טובה שעבר מגבורות". ובסוף כתוב סימן לשנות חייו: בטלל"י, וזה גימטריא: פ"א. וכן כתב המחבר עצמו בהקדמת ספר קול החיים: "דחנני ה'... והגיעני להשלים שמונים שנה". הרי מכל זה שעבר השמונים שנה והגיע לפ"א. ואם כן נולד בשנת תקמ"ז. ואכן, בנוסח המצבה כתוב - והועתק גם ע"י חסידה-, שנולד ביום רביעי בשבוע. לפי הלוח, בשנת תקמ"ח לא חל יום רביעי לא בי"ז או י"ט בטבת, ולא בי"ז או י"ט בשבט. אך בשנת תקמ"ז אכן חל יום י"ט בשבט ביום הרביעי!. (ולא י"ז או י"ט בטבת). וזו ראיה ברורה לכל שלושת הדברים. וזה נותן לנו את יום הולדתו המדוייק: יום ד' י"ט שבט תקמ"ז.
  3. ^ ברכת מועדיך לחיים ח"א, הקדמה
  4. ^ תמונתו של רבי אברהם פלאג'י נפוצה, ולפעמים בטעות מובאת בעלונים בתור תמונתו של אביו רבי חיים
תקופת חייו של הרב חיים פלאג'י על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן