פרשת טוביאנסקי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מאיר טוביאנסקי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאיר טוביאנסקי
מאיר טוביאנסקי
מאיר טוביאנסקי
לידה 20 במאי 1904
קובנה, האימפריה הרוסית
הוצאה להורג 30 ביוני 1948 (בגיל 44)
תאריך עלייה 1925
השתייכות צבא ליטא
ההגנהההגנה ההגנה
הצבא הבריטיהצבא הבריטי הצבא הבריטי
Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 1922–1948 (כ־26 שנים)
דרגה מייג'ור (צבא בריטניה) מייג'ור
סרן סרן
תפקידים בשירות
  • מפקד שדות התעופה בירושלים
פעולות ומבצעים
הנצחה
תחנת הכוח ירושלים על שמו
מאיר טוביאנסקי במדי צה"ל, 1948

פרשת טוביאנסקי היא סיפור הוצאתו להורג של קצין צה"ל, מאיר טוביאנסקי[1], שהואשם על לא עוול בכפו, כפי שהתברר לאחר מעשה, בבגידה נגד ישראל, במהלך מלחמת העצמאות. הוא הועמד בפני בית דין שדה, הורשע והוצא להורג בהחלטה יחידה מסוגה בתולדות מדינת ישראל.

ביוגרפיה

מאיר טוביאנסקי, או "מישה", כפי שכונה בפי חבריו, נולד ב-20 במאי 1904 לדבורה (ורה) ויעקב בעיר קובנה שבליטא, אז תחת שלטון האימפריה הרוסית. בהיותו כבן 10 עברה משפחתו לברטיסלאבה, שם החל טוביאנסקי הצעיר את לימודיו. בשנת 1920 חזרה המשפחה לקובנה, ובה סיים את הגימנסיה הריאלית העברית בקובנה.

בהגיעו לגיל 18 התגייס לצבא הליטאי, התגלה כקלע מצטיין, וצורף לנבחרת הקלעים הלאומית של ליטא. הוא השתתף בכיבוש הליטאי של אזור קלייפדה. היה חבר ב"אגודה האוניברסיטאית" היהודית וחבר פעיל באגודת "מכבי". קיבל תואר מהנדס, לאחר שהשלים את לימודיו באוניברסיטאות של ליטא ושל רוסיה. הצטרף לקבוצת יהודים עולים ועלה לארץ ישראל ב-1925. הוא נקלט בעבודות חקלאיות שונות, כולל עבודה פיזית בשדות בנימינה. בעת קידוח באר בשדות היישוב חלה בקדחת, ועל פי המלצת רופאיו עזב את העבודה החקלאית, וחיפש עבודה המתאימה יותר למצבו הגופני.

הוא לא מצא עבודה בתחום השכלתו כמהנדס, אך המשיך להשתלם במקצועו ולקרוא ספרות מקצועית. בנובמבר 1926, מששמע שמחפשים שוטרים חדשים, התגייס בנובמבר 1926 למשטרת המנדט, ולמד בבית הספר לשוטרים בירושלים. סיים את ההכשרה בהצלחה במאי 1927 והוצב כשוטר בחיפה. בעת מאורעות תרפ"ט, סירב לפקודת מפקדו להגיע להדר הכרמל, בטענה כי גם בעיר התחתית נמצאים יהודים, ואף הם זקוקים להגנה. אירוע זה הביא להפסקת העסקתו של טוביאנסקי במשטרה. בעת המאורעות סייע טוביאנסקי בהצלת יהודים ברחוב נצרת בחיפה. הוא נאסר על ידי הבריטים, ועלה לראשונה לכותרות כאשר הואשם בהריגת ערבי בחיפה. הוא שוחרר, אך נאלץ לעזוב את חיפה מחשש שהערבים ינקמו בו ויתנקשו בחייו. מאז היה חשוד בעיני הבריטים כחבר פעיל ב"הגנה". תקופה מסוימת סבל חרפת רעב, והסתובב ללא קורת גג לראשו. כאשר הוצעה לו ב"הגנה" עבודה בשכר, סירב לקבלה, והוסיף לעבוד בהתנדבות.

ב-1931 התנדב עם צעירים אחדים למחלקה הטכנית של הרדיו שהפעילה המשטרה הבריטית בירושלים, עבודה שהייתה כרוכה בסכנות, חייבה גם שהייה בקרב בדואים והרחק מכל יישוב יהודי, עבודה שאותה עשה טוביאנסקי מתוך כוונה שכך יוכל להועיל ל"הגנה" בשעת הצורך, ואמנם זו הביאה, לאחר זמן, תועלת מרובה לארגון ההגנה.

ב-1934 החל לעבוד בחברת האשלג בדרום ים המלח, נשא אישה ונולד לו בן. במאורעות תרצ"ו, בשעה שנשלח להגנת שכונת ימין משה בירושלים, שהייתה קשה להגנה, ענה שהוא מוכן למלא כל פקודה שתוטל עליו ככל יכולתו. בשנים 1938–1939 עבד כמנהל עבודה בחברת "בלפור ביטי" שהפעילה את תחנת הכוח ירושלים, ועשה רבות להעסקת יהודים בתחומיה.

בשירות הבריטים

בהמלצת "ההגנה" לחבריה לקום ולפעול לעזרת הבריטים שנערכו למלחמה בגרמנים, התגייס טוביאנסקי לצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה. הוא שירת במשך שש שנים בחיל ההנדסה המלכותי, ובינואר 1943 קיבל דרגת מייג'ור (המקבילה לרב-סרן). בשנות המלחמה השיג נשק בצורה לא חוקית עבור ההגנה ממחסני הצבא הבריטי, ואף היה במעקב של הבולשת הבריטית. כשהוצבה יחידתו בסוריה סיכן את חייו בתפקידים חשאיים למען "ההגנה", וכאשר הגיע לאיטליה עזר לפליטים יהודים שהתרכזו במדינה זו לאחר שברחו מגיא ההריגה.

ביום ניצחון בעלות הברית התכבד בקבלת המסדר של כל הכוחות היהודיים בצבא הבריטי באלכסנדריה שבמצרים, לשם הועבר עם יחידתו. כששוחרר מהצבא הבריטי ב-1946, עבד כמהנדס במחנה הבריטי "אלנבי", שבדרום ירושלים סמוך לשכונת תלפיות. ב-1947 התקבל לעבודה בחברת החשמל הירושלמית, תחילה כסגן מהנדס בבנייה ובהנחת כבלי חשמל, ואחר כך התקדם לתפקידים נוספים.

בראשית מלחמת העצמאות התגייס לארגון "ההגנה" במרחב ירושלים. הוא סייע כמהנדס לפעולות ההגנה, ולהתקנת בורות צבירה למי גשמים בימי המצור על ירושלים. בראשית 1948 מונה על ידי דוד שאלתיאל למפקד מחנה הקבע היחיד שהיה אז בירושלים, מחנה שנלר, (להוציא בסיס הגדנ"ע בשייח' באדר, שכונה "גבעת רם"). במחנה שנלר רוכזו מצרכי המזון שהועברו אז בשיירות מהשפלה לירושלים. בתחילת אביב 1948 הועבר טוביאנסקי ממחנה שנלר לחיל האוויר, והוא מונה למפקד שלושת שדות התעופה של החיל, שהיו באותם ימים באזור ירושלים.

בעבודתו האזרחית בחברת החשמל, שאותה המשיך במקביל לעבודתו הצבאית בארגונים הצבאיים ההולכים ומתגבשים, התגלה כמהנדס בעל יכולות טכניות גבוהות. ב"הגנה" נחשב למפקד מעולה ולמארגן בעל יכולת, עצמאי בפיקודו.

החשד בבגידה

בסוף יוני 1948, עם תום המצור על ירושלים, נסע טוביאנסקי לתל אביב כדי לקנות מצרכי מזון. הוא נעצר בחטף בשוק הכרמל, הובל למשרדי המודיעין בתל אביב ונחקר על ידי דוד קרון, איסר בארי, בנימין גיבלי ואברהם קדרון, שהיה אחר כך מבכירי משרד החוץ הישראלי, ועבד אז גם במודיעין. טוביאנסקי הואשם בבגידה ובמסירת ידיעות לאויב, ונמסר לו שיועמד לדין עוד באותו יום על כי מסר לבריטים, במסגרת תפקידו בחברת החשמל, רשימה של צרכני החשמל הגדולים בירושלים.[2]

הטענה הבלתי מבוססת הייתה כי הלגיון הפגיז באופן מכוון את המבנים של צרכני החשמל הגדולים בירושלים (מפעלי תע"ש לייצור נשק ותחמושת) לפי נתונים שקיבל מנהלה הבריטי של חברת החשמל מידידו המהנדס טוביאנסקי. פקיד בחברת החשמל שהתקנא בטוביאנסקי סיפר לרב־סרן בנימין ג'יבלי, קצין המודיעין של החטיבה הירושלמית, כי ראה את טוביאנסקי מעביר למנהל המשרד, לפי דרישתו, את רשימת צרכני החשמל העיקריים בירושלים. ג'יבלי התעלם מכך שהרשימה הוכנה על ידי עובדי החברה לבקשת ההנהלה הבריטית, ונמסרה למנהל המשרד בגלוי ובנוכחות צוות העובדים. הוא גם לא ניסה לברר מתי נמסרה לו אותה רשימה, שהגיעה לידיו כמה ימים לאחר ההפגזה של הלגיון, שגם לא כוונה דווקא נגד צרכני החשמל הגדולים, אלא כללית לאזורי שליטה בירושלים.

משפט שדה והוצאה להורג

בניין בית הספר הנטוש, אשר בו נערך המשפט (כיום "מצפה הראל")
"בית הקשתות" - על קיר הבית הוצא טוביאנסקי להורג (כיום בתחום קיבוץ הראל)

ב-30 ביוני 1948 הוכנס טוביאנסקי למכונית שלוותה על ידי שתי מכוניות אחרות שיצאו מתל אביב לכיוון קיבוץ חולדה. משם הגיעו לבניין נטוש של בית הספר המשותף לכפרים בית ג'יז ובית סוסין (באתר בית הספר הוקם מאוחר יותר מצפה הראל, כקילומטר וחצי מזרחית לקיבוץ הראל, והבניין הנטוש קיים עד היום). טוביאנסקי הוצא מהמכונית, הוכנס לאחת משתי הכיתות של בית הספר, והועמד למשפט בפני בית דין שדה. איסר בארי מינה את חברי בית הדין מבין אנשיו וגם הציב את עצמו כתובע. לשלושת הקצינים שמונו לשופטים, דוד קרון, בנימין ג'יבלי ואברהם קדרון, שהיו קציני מודיעין בתפקידם, לא הייתה הכשרה משפטית. על אף ליווי משפטי של התובע הכללי של צה"ל דאז, אברהם גורלי, לא היה כתב אישום, לא הוצגו ראיות, ולא מונה סנגור לנאשם; למשפט לא הובאו עדים, לא נרשם פרוטוקול וכלל לא התקיים דיון במהלכו. בפני מאיר טוביאנסקי הוטחה אשמת הבגידה, אשר הסתמכה על דו"ח צרכני החשמל. הוא נדהם לשמוע כי מיוחסת לו בגידה על בסיס רשימה זו, ועל אף שהגיב כי לא בגד ולא התכוון לבגוד, נודע כי בכך הסתיים "הדיון"; לטוביאנסקי לא ניתנה זכות ערעור. השופטים הרשיעו את טוביאנסקי בבגידה, ומיד גזרו עליו עונש מוות בירייה[3]. לימים התברר כי "פסק הדין" נכתב רק לאחר ביצוע גזר הדין.[2]

בעת שהדיון התנהל עסק איסר בארי, שאיחר למשפט, בהכנת כיתת יורים בת שישה חיילים, אשר נלקחו מחטיבת יפתח שהתאמנה באזור. השישה הובאו, מבלי שידעו את הסיבה לכך, לבית דו-קומתי שנותר על תלו עד היום בקיבוץ הראל ונקרא "בית הקשתות". לאחר שעה קלה הגיעו השופטים לבית, כפתו את טוביאנסקי, וקשרו את עיניו. הוא הוצב עם פניו אל הקיר, וכיתת היורים הצטוותה לירות בראשו. טוביאנסקי נהרג במקום, וליד הקיר נחפר בור, שלתוכו הושלכה גופתו וכוסתה בעפר. למשפחתו לא נמסרה הודעה.

בני ביתו של טוביאנסקי המתינו לשובו, ועם בוקר יצאו לחפשו. במקום עבודתו בחברת החשמל לא ידעו דבר, וכך גם בבסיס הקטן של חיל האוויר בירושלים. מישהו הפנה את בני המשפחה אל משרדי ש"י, שירות הידיעות של "ההגנה", ושם פגשו את יצחק לוי, שהיה ראש הש"י במחוז ירושלים. הוא סיפר להם שמספר ימים קודם לכן סיים את תפקידו, והפנה אותם לבנימין ג'יבלי. כך הסתובבה רעייתו של טוביאנסקי מספר ימים, וחיפשה אחר בעלה.

ב-19 ביולי 1948 נמסרה הודעה לעיתונות שמרגל ישראלי הוצא להורג, ללא פרסום שמו. נוסח ההודעה כפי שפורסם בעיתון הארץ היה:

מרגל הוצא להורג – בהודעה רשמית שפורסמה אמש נאמר: מודיעים בזה ברבים, שביום 30.6.48 ישב אי שם בארץ בית־דין צבאי דחוף, בהרכב של שלשה קצינים, שהוציא פסק־דין מות נגד מרגל לטובת האויב. המרגל מסר לאויב פרטים על התעשיה של צבא ההגנה בירושלים, וכן גילה המרגל לאויב בסיס של מטה־פעולות של צבא ההגנה. כתוצאה ממסירת הידיעות הללו הותקפו מטרות אלה על ידי האויב. פסק דין מות הוצא לפועל באחד הבסיסים של צבא ההגנה על ידי יחידה צבאית.

— הארץ, 20 ביולי 1948[4]

טיהור שמו של טוביאנסקי

לאחר מספר חודשים התגלתה במקרה גופת בעל קרקעות ערבי מיפו בשם עלי קאסם ביערות הכרמל[5]. בדיקה מצאה שהאיש נורה מטווח קצר וגופתו הושלכה בין העצים. חקירת המשטרה מצאה שמדובר בערבי ישראלי שעבד כמרגל עבור המודיעין הישראלי. חקירה נרחבת העלתה שהאיש נחשד על ידי מפקדיו במודיעין הישראלי שפעל כסוכן כפול, ושהעביר במקביל מידע למודיעין הערבי. משם, הדרך אל איסר בארי ואנשיו הייתה קצרה, ואלה הודו בחקירתם כי הם שירו בקאסם, הרגוהו בלא משפט, והשליכו את גופתו ביער. בעקבות אירוע זה ופרשת אבא חושי, דוד בן-גוריון ואנשיו העמידו לדין את איסר בארי. בארי נשפט, נמצא אשם, וסולק מהצבא.

בשלב זה, בעקבות מאבקה של האלמנה לטיהור שם בעלה, בא היועץ המשפטי הראשון של הממשלה, יעקב שמשון שפירא, ודרש לצרף למשפט גם את "תיק טוביאנסקי". ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, ניאות ומינה את אהרן חטר-ישי, הפרקליט הצבאי הראשי, לבדוק את הנושא. הבדיקה גילתה לא רק את קיומו של "משפט השדה" אשר נשמר בסוד, אלא גם את הוצאתו של טוביאנסקי להורג ללא משפט, ללא ייצוג, ללא ערעור, ללא הודעה למשפחתו על מעצרו, על משפטו ועל הוצאתו להורג. הבדיקה העלתה כי כתב האישום היה מופרך מעיקרו וכי "פסק הדין" נכתב רק לאחר הוצאתו להורג. הפצ"ר המליץ לבטל את פסק הדין, להחזיר לסרן טוביאנסקי את דרגתו, אשר נשללה ממנו, להתנצל בפני אלמנתו ובנו היתום, ולהעביר את גופתו לקבורה בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים. המלצותיו התקבלו במלואן. ב-7 ביולי 1949 הועברה גופתו של טוביאנסקי לקבורה בבית העלמין שייח' באדר בהלוויה צבאית רשמית, שם נקבר לצד חללי "ההגנה"[6]. בי"ז בסיוון תשי"א (21 ביוני 1951) הועברה גופתו לבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים. על קברו נכתב כי "נהרג בשוגג".[2]

ב-16 במרץ 1949 רשם דוד בן-גוריון ביומנו:

עו"ד אהרון חוטר ישי סיפר לי מסקנותיו בחקירת משפטו של מאיר טוביאנסקי. מתברר שלא היה כל יסוד להאשימו בריגול, לכל היותר היה לא זהיר בדבורו, אבל אין כל יסוד לחשוב ששירת את האויב או התכוון למסור לו ידיעות נגד ההגנה.

— גרשון ריבלין, אלחנן אורן, (עורכים), "דוד בן-גוריון מן היומן (מלחמת העצמאות, תש"ח-תש"ט)", משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ו, 1986, עמוד 428, 16.3.1949, נושא : "מ' טוביאנסקי לא ריגל".

שנה לאחר המשפט, ב-1 ביולי 1949, כתב בן-גוריון לאלמנתו של טוביאנסקי שבעלה "היה חף מפשע, ופסק הדין וביצועו הם טעות טראגית". הודעה דומה נמסרה לאמצעי התקשורת[7]. זאת לאחר שבמשפטו החוזר זוכה מכל אשמה, ואף הוענקה לו דרגת כבוד של סרן. בפסק דינו נרשם "טוביאנסקי, בן 45, חבר ההגנה נאמן מזה 22 שנה." הודאה זו של בן-גוריון, לגבי משפט שבוצע במהלך מלחמה, הייתה ציון דרך משמעותי בעיצוב סמכויות הצבא, ובפיקוח הדרג המדיני עליו.

בעקבות המקרה פרסם נתן אלתרמן את השיר "אלמנת הבוגד" ב"טור השביעי"[8], ובה הביע את דעתו על הפרשה.

הבית שלידו בוצעה ההוצאה להורג נמצא מאחורי לולי הפיטום של קיבוץ הראל ("בית הקשתות"). הבית שופץ ונפתח לציבור כאתר תיירותי, ויש בו שילוט וסיפור המשפט.

בדצמבר 2022 פרסם "ידיעות אחרונות" בהרחבה רבה (12 עמודים) קטעים מהביוגרפיה הגנוזה של גיבלי מאת אריה קרישק, ובה מודה גיבלי כי ההליך המשפטי היה פגום וכי לא היה צריך להוציא את טוביאנסקי להורג.[דרוש מקור] עם זאת, בקטעים אלה מתועד כי גיבלי עצמו היה משוכנע עד מותו כי טוביאנסקי אשם בבגידה. כמו כן מתועד כי טוביאנסקי בחר שלא יקשרו את עיניו בעת ההוצאה להורג, וכי לא מת במקום ורב הסמל הפלוגתי נאלץ "לגאול את האיש מייסוריו".

משפט בארי

ביולי 1949 נעצר בארי כחשוד ברצח טוביאנסקי[9], וב-11 באוגוסט 1949 החלה חקירה משפטית של בארי בנוגע להריגת טוביאנסקי. בחקירה ביקש בארי להישפט בפני בית דין צבאי, וטען כי פעל על פי ההוראות שנתנו לו ומתוקף תפקידו[10].

ב-16 באוקטובר 1949 נפתח משפטו של איסר בארי על הריגת טוביאנסקי בפני בית משפט אזרחי[11]. ב-22 בנובמבר הוקרא פסק הדין, ובו נמצא בארי אשם בהריגה ובחריגה מסמכות. בית המשפט הסביר את פסיקתו באומרו[12]:

"בידענו את האיש שהועמד לפנינו לדין. איש שהקדיש את מיטב ימיו ומרצו להגנת עמו ושירתו במסירות, ובהעריכנו את הגינותו הרבה בבית המשפט. שקלנו את הדברים במאזני החוק והצדק, תוך ידיעה ברורה, שאף כי קבענו כוונת פשיעה במובנה של החוקה לא הייתה בלב הנאשם כל מזימת זדון. לא הייתה לו כל רצון להרע וכל מה שעשה, לא עשה אלא מתוך תפיסה מוטעית של חובות תפקידו באווירה של חרדה וזעם ... ברי לנו, שאותו מושב קצינים, אנשי ש"י, שחרץ את דינו של מאיר טוביאנסקי בערוב היום בבית ג'יז, לא ייתכן ששם בית דין ייקרא לו. אי אפשר שדמות אותו בית דין חובלני תישאר חרותה בתמונת בית משפט, שהיה רשאי לדון נפש מישראל. אי אפשר שאנו, בשבתינו כאן היום, כדי להוציא לאור משפט, נקבע ונאמר, כי מישהו, וכל שכן מפקד רב אחריות ורב מעלה, יכול היה לטעות ולחשוב, כי בי"ד זה חוקי הוא וטעותו מותרת. אם כך נקבע נחטא לאמת, לצדק ולדין. ועל כן אנו מוצאים את הנאשם חייב לפי כתב האשמה."

— פסק הדין במשפטו של איסר בארי

באותו היום נידון בארי למאסר של יום אחד "מזריחת השמש ועד שקיעתה"[13] וקנס של לירה ישראלית אחת[14], לאחר שהתובע והסניגור הסכימו שיש להשית על בארי עונש סמלי. עוד באותו לילה חנן נשיא המדינה, חיים ויצמן, את איסר בארי בהמלצתו של הרמטכ"ל. בארי יצא מהמשפט מדוכא מאוד, חי סגור בביתו ושפוף[15][16].[דרושה הבהרה]

בארי ושלושת חוקריו של טוביאנסקי המשיכו במסלול חייהם. דוד קרון כתב על כך בספרו:

"בסך ­הכל הפרשה לא פגעה בקריירה האישית של אף אחד מאיתנו. גיבלי נשאר בצבא והגיע להיות מפקד חטיבה וראש אמ"ן. קדרון היה מנהל כללי של משרד החוץ. אבל האווירה מסביב המאיסה עלי את השירות. צה"ל הציע עלייה בדרגה ובתפקיד, אבל לדידי פירוש הדבר היה לעזוב את הקיבוץ, וזאת לא רציתי."

קרון הוסיף וכתב כי לא היה לו ספק שטוביאנסקי אשם וכי לבארי הייתה סמכות מלאה לעשות את מה שעשה. בנימין גיבלי, ראש אמ"ן לשעבר, הודה בפני הביוגרף שלו, אריה קרישק, (בספר שנגנז) כי לא היה צריך להוציא להורג את טוביאנסקי, אף שטוביאנסקי לקה ולא היה "קורבן".

שלט על פרשת טוביאנסקי בבית הקשתות שבקיבוץ הראל

הנצחה

ביולי 2015 עלה למסכים הסרט "טוביאנסקי" בבימויו של ריקי שלח ובכיכובם של השחקנים עוז זהבי, אורי פפר, מיכה סלקטר ואחרים, על-פי תסריט של מיכאל בר-זוהר. הסרט מציג את טוביאנסקי כקורבן המערכת והתקופה ומטיל את חרפת האשם על בארי, גיבלי ואנשיהם[17].

ב-11 בספטמבר 2016 הוסר הלוט מעל שלט בכניסה ל"בית הקשתות" בקיבוץ הראל בטקס בו השתתפו בנו של טוביאנסקי, יעקב בנטוב, ובנו של קרון[18].

ב - 2018 פנו לראש אכ"א האלוף מוטי אלמוז בבקשה להנצחתו של מאיר טוביאנסקי. כעבור זמן לא רב המשימה הוטלה על חיל האוויר ועל פי בקשת מפקד חיל האוויר עמיקם נורקין, הנצחתו של מאיר הוטלה על אחת היחידות בבסיס נבטים. ביחידה הוקמה פינת הנצחה למאיר טוביאנסקי, ונציג מטעם היחידה נשלח לקברו ביום הזיכרון לחללי צה"ל[19].

באוקטובר 2021 החליטה הוועדה לשמות רחובות של עיריית ירושלים להנציח את מאיר טוביאנסקי ואת אשתו לנה, שפעלה לטיהור שמו[20]. בתאריך 12 ביוני 2023 נערך טקס חנוכת הרחוב על שם מאיר ולנה טוביאנסקי[21].

ביוני 2022 הודיעה חברת החשמל שתחנת הכוח הראשונה בירושלים תיקרא על שם טוביאנסקי[22].

משפט אברהם גורלי

סגן-אלוף אברהם גורלי היה התובע הכללי הראשי של "ההגנה" ובהמשך של צה"ל בראשיתו, והוא ייעץ לבארי על הקמת בית דין השדה, והוציא את צו המעצר ל-10 ימים נגד טוביאנסקי. בעקבות המשפט של בארי, שבו העיד, האשים גורלי את היועץ המשפטי לממשלה, יעקב שמשון שפירא, בניהול המשפט נגד בארי ממניעים זרים. בעקבות דברים אלו, הגיש היועץ המשפטי לממשלה כתב אישום על לשון הרע נגד גורלי[23]. גורלי הורשע בבית המשפט המחוזי ונקנס, אולם זוכה בערעור לבית המשפט העליון[24].

בתרבות

בפרק 3 של העונה החמישית של הסדרה הסטירית היהודים באים, נעשה מערכון מוזיקלי על הפרשה בשם: "טוביאנסקי - שיר השכונה".

ב-2014 נעשה סרט באורך מלא על הפרשה בשם טוביאנסקי בבימויו של ריקי שלח.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על המצבה שמעל לקברו נחקק שם משפחתו ללא האות א'. לפי הכיתוב שם, שמו "מאיר (מישה) טובינסקי".
    סרטונים ראו בסרטון "2015-03-02 (27) לפני הצפירות אנדרטאות והנצחה", באתר יוטיוב בדקה ה-03:10:24
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 דרור החוטר ישי, הכח ממכר, ישראל: כנרת זמורה, 2021, עמ' 99-96
  3. ^ פסק הדין שלפיו הוצא טוביאנסקי להורג, מעריב, 21 באוקטובר 1949
  4. ^ מרגל הוצא להורג, הארץ, 20 ביולי 1948
  5. ^ נרצח עשיר ערבי בנסיבות מסתוריות, על המשמר, 26 בנובמבר 1948
  6. ^ הסרן מאיר טוביאנסקי הובא לקבורה בטקס צבאי, דבר, 8 ביולי 1949
  7. ^ נתן א., טוביאנסקי היה חף מפשע, דבר, 5 ביולי 1949
  8. ^ אלמנת הבוגד ..., דבר, 8 ביולי 1949. פורסם גם בספר הטור השביעי, כרך א, עמ' 267-265
  9. ^ החלה החקירה נגד שופטי טוביאנסקי, דבר, 12 ביולי 1949
  10. ^ י. יעקובי, יום ראשון לחקירת איסר בארי, דבר, 12 באוגוסט 1949;המשך
  11. ^ החל משפטו של איסר בארי, הארץ, 17 באוקטובר 1949
  12. ^ בארי נדון למאסר יום אחד, דבר, 23 בנובמבר 1949;המשך הכתבה, דבר, 23 בנובמבר 1949
  13. ^ בארי נדון למאסר יום אחד, דבר, 23 בנובמבר 1949, המשך
  14. ^ מתוך קריאה ראשונה של "חוק רישום עביריינות", אורי אבנרי מטעם מפלגת העולם הזה - כוח חדש, נובמבר 1970 - הישיבה ה-112 של הכנסת השביעית
  15. ^ נגד הרעש סביב איסר בארי, דבר, 14 באוקטובר 1964
  16. ^ איסר בארי, דבר, 17 בפברואר 1964
  17. ^ שמוליק דובדבני, "טוביאנסקי": פורץ דרך, ועדיין מאכזב, באתר ynet, 3 באוגוסט 2015
  18. ^ אלי אלון, מנציחים את זכרו של סרן מאיר טוביאנסקי, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 14 בספטמבר 2016
  19. ^ גדעון מיטשניק, באתר www.facebook.com
  20. ^ חנן גרינווד, ‏לראשונה אחרי 73 שנים: יונצח קצין צהל שהוצא להורג לשווא באשמת בגידה, באתר ישראל היום, 25 באוקטובר 2021
  21. ^ אורן דגן, רחוב בירושלים נקרא ע"ש מאיר טובינסקי, קצין צה"ל שהוצא להורג על לא עוול בכפו, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, ‏2023-06-13
  22. ^ * אלי אשכנזי‏, 74 שנים לאחר הוצאתו להורג: תחנת הכוח הראשונה בירושלים תקרא על שם מאיר טובינסקי, באתר וואלה!‏, 28 ביוני 2022
    * אתר למנויים בלבד עופר אדרת, תחנת הכוח הראשונה בירושלים תקרא על שם הישראלי היחיד שהוצא להורג בארץ, באתר הארץ, 29 ביוני 2022
  23. ^ נתחדש משפטו של ד"ר גורלי, דבר, 16 בינואר 1950
  24. ^ ע"פ 24/50 ד"ר אברהם גורלי נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, ניתן ב-31 ביולי 1951
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פרשת_טוביאנסקי&oldid=2353566"