לדלג לתוכן

נועה מרציאנו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
נועה מרציאנו
לידה 12 באוקטובר 2004
כ"ח בתשרי תשס"ה
מודיעין, ישראל
נרצח 9 בנובמבר 2023 (בגיל 19)
כ"ה בחשוון תשפ"ד
בית החולים שיפא, רצועת עזה
מקום קבורה בית העלמין הצבאי במודיעין
מדינה ישראלישראל ישראל
דרגה רב-טוראי רב-טוראי
תפקידים בשירות

נועה מרציאנו (12 באוקטובר 2004 – 9 בנובמבר 2023) הייתה חיילת בצה"ל בדרגת רב-טוראי, ששירתה כתצפיתנית בגדוד 414 של חיל הגנת הגבולות. מרציאנו נחטפה לרצועת עזה ממוצב נחל עוז במהלך טבח שבעה באוקטובר ב-7 באוקטובר 2023, ונרצחה בשבי בבית החולים שיפא. גופתה חולצה על ידי כוחות צה"ל והובאה לקבורה בישראל בנובמבר 2023.

ביוגרפיה ושירות צבאי

נועה מרציאנו נולדה ב-12 באוקטובר 2004 (כ"ח בתשרי תשס"ה) בעיר מודיעין, שם גדלה והתחנכה.[1][2] מרציאנו הייתה בתם הבכורה של עדי, מזכירה רפואית, ואבי, עובד רכבת ישראל.[2][3] היו לה שלושה אחים צעירים ממנה: יובל, הדר ואיתי.[1][3] מרציאנו למדה בבית הספר היסודי הממלכתי "אילן רמון" במודיעין. את לימודיה התיכוניים השלימה בתיכון עירוני ג' על שם מוטה גור בעיר, שם למדה במגמות גאוגרפיה, סייבר ותיאטרון.[1][3]

מרציאנו הייתה נערה פעילה ומעורבת בקהילה. היא התנדבה כמדריכה בתנועת הנוער של"ח והייתה פעילה בקבוצת המש"צים הבית-ספרית. על מעורבותה החברתית ופעילותה ההתנדבותית בקהילה זכתה באות הצטיינות ובמלגה מטעם ראש עיריית מודיעין.[1][2] מרציאנו גילתה עניין רב בתחומי האומנות - היא אהבה לקרוא ספרים, לשיר, לרקוד ולהאזין למוזיקה. במסגרת לימודי התיאטרון שלה, היא ביימה את הצגת סוף השנה בתיכון.[1][3] משפחתה תיארה אותה כמי ש"הכירה את הארץ דרך הרגליים", והיא הרבתה לטייל ולשהות בחיק הטבע.[2][4] מרציאנו נהגה לכתוב יומנים אישיים. בין חפציה נמצא "פנקס תודה" שניהלה בהשראת הנופל אבינועם-דוד כהן, בו הקפידה לכתוב הכרת תודה על אירועים בחיי היומיום.[3][1] המוטו שלה, שהופיע גם בסטטוס הוואטסאפ שלה, היה "חייכו כאילו אין מחר".[4]

מרציאנו התגייסה לצה"ל ב-16 באפריל 2023.[3] היא ציפתה לגיוס זמן רב ושאפה לשירות משמעותי.[1] את הטירונות עברה בהצלחה וכבר בשלב זה זיהו מפקדיה את הפוטנציאל הפיקודי שלה והמליצו על קידומה למסלול פיקוד.[1]

לאחר הטירונות שובצה לקורס תצפיתניות (בקריות איסוף יבשתי) בבית הספר להגנת הגבולות. היא שובצה למסלול "חנית", הנחשב למסלול יוקרתי המיועד לחיילות איכותיות המיועדות לפיקוד. ביומניה חשפה כי בתחילה קיוותה להשתבץ בגזרת מצרים והתאכזבה כשקיבלה את השיבוץ לגזרת עזה, אך לאחר שלמדה על חשיבות הגזרה, אימצה את התפקיד בתחושת שליחות והבינה את משמעותו הרבה.[5]

עם סיום הקורס, שובצה מרציאנו בגדוד 414 של חיל הגנת הגבולות והוצבה בחמ"ל התצפיתניות במוצב נחל עוז, הממוקם בסמוך לגבול רצועת עזה. מפקדיה וחבריה לשירות תיארו אותה כחיילת מקצועית, בעלת מוטיבציה גבוהה ונוכחות שקטה ומשמעותית. במסגרת תפקידה, היא הייתה אחראית על ניטור ותצפית על המתרחש מעבר לגדר המערכת. מרציאנו נהנתה מהשירות במוצב ומהקשר עם חברי קיבוץ נחל עוז, שאפשרו לחיילות להשתמש במתקני הקיבוץ, כגון הבריכה, מה שתרם לתחושת ההערכה שחשה בתפקיד. היא הייתה מיועדת לצאת לקורס מפקדות בנובמבר 2023 ולהמשיך לקורס קצינות בינואר 2024.[1][2][3]

במהלך שירותה כתצפיתנית, הייתה מרציאנו עדה לפעילות חריגה מצד חמאס מעבר לגדר. הוריה סיפרו כי שיתפה אותם בתחושותיה הקשות לגבי היחס לדיווחים שהעבירו התצפיתניות. לדברי אמה, מרציאנו סיפרה כי "התצפיתניות מתריעות ולא כל כך מקשיבים להן", וכי חשה זלזול מצד הדרג הפיקודי. היא דיווחה על אימונים של חמאס, חפירות ופעילות חשודה בקרבת הגדר, אך הרגישה שלא נעשה די עם המידע.[3][6] שבוע לפני פרוץ המלחמה, בשיחה עם חברים במהלך חופשה, הביעה מרציאנו חשש מתרחיש של פלישה. היא סיפרה כי התצפיתניות יודעות שישנה היערכות של חמאס וכי היא מפחדת שהמחבלים יכבשו את המוצב ויחטפו אותן, תוך שהיא מציינת כי המפקדים "מסננים" את ההתרעות. כמו כן, ציינה בפני משפחתה בעיות מבצעיות במוצב, כגון תקלות במצלמות והיעדר בלוני תצפית.[7]

טבח שבעה באוקטובר והחטיפה

ערכים מורחבים – טבח שבעה באוקטובר, קרב מוצב נחל עוז

בבוקר יום שבת, 7 באוקטובר 2023, שהתה מרציאנו בבסיס נחל עוז, שם שירתה כתצפיתנית. המתקפה על המוצב החלה סביב השעה 06:29 עם ירי מאסיבי של טילים ופצמ"רים ("גשם סגול"). במקביל לירי, זיהו התצפיתניות בחמ"ל את התקרבות המחבלים לגדר המערכת ופיצוץ המטענים לפריצתה.[1][7] מרציאנו שוחחה עם אמה בשעה 06:30 ודיווחה לה כי היא נמצאת במיגונית עם פיג'מה וכי ישנה חדירת מחבלים למוצב. במהלך השיחה נשמעו ברקע קולות ירי, פיצוצים וצרחות.[3][8] מרציאנו הספיקה לדווח כי "כל הגזרה חמה" ושיש פעילות חריגה.[9] השיחה האחרונה עם משפחתה התקיימה סביב השעה 07:30. בשיחה זו לחשה מרציאנו לאמה: "אמא אני צריכה להיות בשקט עכשיו, אני צריכה לנתק", והשיחה הסתיימה.[3][8][10] זמן קצר לאחר מכן, פשטו עשרות מחבלים על המוצב. מרציאנו שהתה במיגונית יחד עם תצפיתניות ולוחמות נוספות. המחבלים השליכו רימונים לתוך המיגונית וירו לעבר החיילות ששהו בה.[1][11]

סביב השעה 08:00 נכנסו המחבלים למיגונית, בדקו מי מהחיילות נותר בחיים, לקחו את הטלפונים שלהן ושברו אותם.[7][11] מרציאנו נחטפה מהמוצב כשהיא בחיים, יחד עם שש תצפיתניות נוספות.[6][12] תיעוד שפרסם חמאס בטלגרם הציג את מרציאנו בתוך רצועת עזה זמן קצר לאחר החטיפה, כשהיא כפותה וצמודה לקיר, לצד חברותיה ליחידה.[7][8] על פי עדויות של חטופות ששוחררו, מרציאנו הועלתה לג'יפ צבאי שנלקח מהמוצב ונחטפה לרצועה. עדויות מצביעות על כך שבמהלך הנסיעה לעזה היא הייתה במצב של הלם וככל הנראה לא תקשרה עם סביבתה.[5][11]

תקופת השבי ומותה

מרציאנו הוחזקה בשבי חמאס במשך 38 ימים.[13] על פי עדויות ומידע שנמסר למשפחתה, בתחילה היא הוחזקה יחד עם התצפיתניות נעמה לוי ואורי מגידיש, אך בהמשך הופרדה מהן.[5][14] היא הוחזקה בדירת מסתור אצל משפחה דתית-מוסלמית, שם שהתה לצד בתם של השובים שהייתה בגילה.[7]

ב-13 בנובמבר 2023, פרסם חמאס סרטון בו הופיעה מרציאנו.[9] הסרטון חולק לשני חלקים: בחלקו הראשון נראתה מרציאנו כשהיא בחיים, מדברת למצלמה, מציינת את פרטיה האישיים ואת שמות הוריה. היא תיארה את ההפצצות של צה"ל וביקשה שיפסיקו את האש מחשש לפגיעה בחטופים,[8][15][16] ואילו בחלקו השני של הסרטון הוצגו תמונות של גופתה, כשלטענת חמאס היא נהרגה כתוצאה מהפצצות צה"ל, טענה שהופרכה מאוחר יותר על ידי ממצאים רפואיים ומודיעיניים בישראל.[17][18][19]

תאריך הנפילה הרשמי נקבע ל-9 בנובמבר 2023 (כ"ה בחשוון תשפ"ד). על פי תחקירים, דוחות פתולוגיים ומידע מודיעיני של צה"ל ושב"כ, מרציאנו הועברה ממקום המסתור שלה עקב התקרבות כוחות צה"ל. במהלך ההעברה, הרכב שבו הוחזקה נפגע מתקיפה של צה"ל. המחבל שהחזיק בה נהרג, ומרציאנו נפצעה בגפיים ובראש, אך הפציעה הוגדרה ככזו שאינה מסכנת חיים. לאחר הפציעה, הובלה מרציאנו לתוך בית החולים שיפא בעזה. שם, על פי הודעת צה"ל ועדויות המשפחה, היא נרצחה על ידי איש צוות רפואי. אביה חשף כי הרצח בוצע באמצעות הזרקת אוויר לווריד.[16][18][15][20]

גופתה של מרציאנו אותרה וחולצה על ידי כוחות צה"ל ב-16 בנובמבר 2023.[7] החילוץ בוצע על ידי לוחמים מגדוד 603 של צוות קרב חטיבתי 7, יחד עם כוחות מיחידת עוקץ ושב"כ.[9] הגופה נמצאה במבנה סמוך לבית החולים שיפא ברצועת עזה, לשם הוכוונו הכוחות בעקבות מידע מודיעיני מדויק של שירות הביטחון הכללי.[21][22]

הלוויה והנצחה

הלווייתה של מרציאנו התקיימה ביום שישי, 17 בנובמבר 2023, בבית העלמין הצבאי במודיעין.[1] אלפים השתתפו בהלוויה, ומאות תושבים עמדו מחוץ לבית העלמין עם דגלי ישראל כדי לחלוק לה כבוד אחרון.[4]

לאחר מותה, יזמו משפחתה, חבריה וגופים שונים שורת מיזמי הנצחה המבטאים את ערכיה ואהבותיה. בדצמבר 2023, חנכה עיריית מודיעין-מכבים-רעות את "מעלה נועה", שביל בסמוך לביתה, הקרוי על שמה.[23] מועדון הכדורסל מכבי תל אביב שינה את שמה של קבוצת נערות א' ל-"מכבי נועה תל אביב" לזכרה.[13] משפחתה יזמה פרויקט לגיוס תרומות להצבת דפיברילטורים של מגן דוד אדום במרחב הציבורי. אביה הסביר את הבחירה בהנצחה זו בכך שנועה נרצחה על ידי רופא שהפסיק את פעימות ליבה, והם בחרו להנציחה בדרך שתאפשר ללבבות אחרים להמשיך לפעום.[12][24] בעקבות מציאת "פנקס תודה" שכתבה מרציאנו בחייה, בתי ספר שונים הדפיסו לתלמידים פנקסים דומים בהשראתה. כמו כן, נערכו פעילויות חינוכיות בבתי ספר סביב דמותה וערך הכרת הטוב.[1][25] חברה הקרוב, רועי יום טוב, כתב והלחין לזכרה את השיר "החיוך של נועה".[2]

חילוץ גופתה של מרציאנו והבאתה לקבורה עוררו הדים ציבוריים נרחבים: אביה של מרציאנו הביע ביקורת ציבורית חריפה כלפי מקבלי ההחלטות. הוא מחה על שחרורו של מנהל בית החולים שיפא, מוחמד אבו סלמיה, בחזרה לעזה, וציין כי בתו הופקרה פעמיים – בחטיפה וברצח בתוך בית החולים תחת ניהולו.[26][27][28] כמו כן, הוא קרא להקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר המחדלים שהובילו למותה.[17]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 קורות החיים של נועה מרציאנו, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 רב"ט נועה מרציאנו, באתר גיבורות ישראל, ‏2025-04-30
  3. ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 אורית מרלין-רוזנצוייג, "קיבלתי עזה, ונשבר לי מעט הלב": קטעים מהיומן שכתבה התצפיתנית נועה מרציאנו ז"ל, באתר ynet, 5 בדצמבר 2023
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 רועי רובינשטיין וליאור אל-חי, אלפים בהלוויית החיילת שגופתה חולצה מעזה; לוחם המעברים שנפל בי-ם נטמן: "אתה בגן עדן", באתר ynet, 17 בנובמבר 2023
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 קרן נויבך, אמה של התצפיתנית נועה מרציאנו: "גילינו המון בזכות הבנות ששבו", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 30 באפריל 2025
  6. ^ 6.0 6.1 נועם (דבול) דביר, ‏אחת נשארת עדיין בעזה: מההפקרה עד לסרטון הקשה - סיפורן של התצפיתניות, באתר ישראל היום, 21 בינואר 2025
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 שרי מקובר-בליקוב, ‏אביה של נועה מרציאנו - הכול היה צפוי לפני הטבח: "הייתי בהלם", באתר מעריב אונליין, 19 בספטמבר 2025
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 קרן נויבך, אימה של נועה מרציאנו: "ניתקתי את השיחה כדי שלא ימצאו אותה, ובעצם לא נפרדתי", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 13 במאי 2024
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 יואב זיתון, אדם קוטב ורועי רובינשטיין, צה"ל חילץ מעזה את גופת החיילת נועה מרציאנו, באתר ynet, 17 בנובמבר 2023
  10. ↑ קרן מרציאנו, "איך לא אמרתי לה שאני אוהבת אותה?": משפחת התצפיתנית שנרצחה בשבי תדליק אבוקת זיכרון, באתר מאקו, 7 במאי 2024
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 חן ליברמן ומיכל וייג, עכשיו אורי: התצפיתנית הראשונה שחולצה מדברת – על הכול | עובדה, באתר מאקו, 28 במאי 2025
  12. ^ 12.0 12.1 אתר למנויים בלבד חן מענית, אביה של נועה מרציאנו: "השבי הורג. הוא הרג את הבת שלי, ובמוקדם או במאוחר יהרוג את החטופים שנותרו", באתר הארץ, 11 ביוני 2025
  13. ^ 13.0 13.1 מכבי קוראת לשתי קבוצות על שם אוהדות שנפלו, באתר מכבי תל אביב (כדורסל)
  14. ↑ תומי שטוקמן, הסיפור של אורי מגידיש בלתי נתפס – והוא צריך להדיר שינה מעינינו, באתר "את", 29 במאי 2025
  15. ^ 15.0 15.1 נועה מרציאנו ז"ל נרצחה בעזה - באמצעות הזרקת אוויר לווריד, באתר מעריב אונליין, 10 בדצמבר 2025
  16. ^ 16.0 16.1 חרדים 10, אביה של נועה מרציאנו הי"ד: 'רופא רצח אותה, גיליתי על הירצחה בסרטון בטלגרם', באתר חרדים10, ‏10 בדצמבר 2025
  17. ^ 17.0 17.1 אלינור שירקני-קופמן, ‏"הקם ועדת חקירה ממלכתית": מכתבי משפחות החטופים והנרצחים לנתניהו, באתר ישראל היום, 3 במרץ 2025
  18. ^ 18.0 18.1 טל לב רם, ‏אכזריות בלי סוף: נועה מרציאנו נלקחה לשיפא בחיים ונרצחה בשבי, באתר מעריב אונליין
  19. ↑ יאיר טוקר, ‏כך התצפיתנית נרצחה בעזה: הסרטון האכזרי שהגיע לאביה של החטופה, באתר כיכר השבת, 10 בדצמבר 2025
  20. ↑ רוצח התצפיתנית נועה מרציאנו: רופא משיפא, באתר ערוץ 7, 8 במאי 2024
  21. ↑ איתי בלומנטל, נועה מרציאנו הובאה למנוחות: "סליחה שלא שמרנו עלייך", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 18 בנובמבר 2023
  22. ↑ ניר דבורי, הותר לפרסום: צה"ל חילץ מהרצועה את גופתה של החיילת נועה מרציאנו, באתר מאקו, 17 בנובמבר 2023
  23. ↑ עיריית מודיעין מכבים רעות, טקס להנצחת נועה מרציאנו, באתר www.modiin.muni.il
  24. ↑ מנציחים את זכרה של התצפיתנית רב"ט נועה מרציאנו באמצעות עמדת החייאה חכמה של מד"א ומצילים חיים!, באתר www.ifmda.org.il
  25. ↑ ניצחון הרוח - מיזם לזכרה של נועה מרציאנו ז"ל, באתר העיר אשדוד
  26. ↑ הדר גיל-עד, אבא של נועה, שנרצחה בשיפא: "שהאחראי ישתחרר בעסקה, לא ככה. זה כמו סכין בלב", באתר ynet, 1 ביולי 2024
  27. ↑ אביה של נועה מרציאנו ז"ל: ממשיכים להפקיר אותה, באתר "סרוגים", 1 ביולי 2024
  28. ↑ קרן נויבך, אמה של נועה מרציאנו: "רופא רצח אותה בשיפא - עכשיו משחררים את המנהל שלו", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 1 ביולי 2024

נועה מרציאנו42345608Q137342547

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=נועה_מרציאנו&oldid=3588315"