פייסל, מלך ערב הסעודית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פייסל בן עבד-אלעזיז בן עבד-אלרחמן
فيصل بن عبد العزيز بن عبد الرحمن
Faisal of Saudi Arabia - 1941.jpg
לידה 1906
ריאד
פטירה 25 במרץ 1975 (בגיל 69 בערך)
מדינה ערב הסעודית
מלך ערב הסעודית ה־3
2 בנובמבר 196425 במרץ 1975
(10 שנים)

פייסל בן עבד-אלעזיז בן עבד-אלרחמןערבית: فيصل بن عبد العزيز بن عبد الرحمن; 1906-25 במרץ 1975) היה מלכה השלישי של ערב הסעודית (בשנים 1964-1975) ומנהיגו השמונה-עשר של בית סעוד.

פייסל, יליד ריאד, היה בנו הרביעי של מייסד הממלכה, עבד אל עזיז "אבן סעוד". בשנת 1927 מינה אותו אביו למשנה למלך חיג'אז לאחר שכבש אותה מידי ההאשמים. ב-1928 נעשה ראש מועצת העולמא (חכמי האסלאם), מעין גוף מייעץ למלך. בשנותיה הראשונות של הממלכה פעל פייסל כמעין שר חוץ מטעם המלך. הוא ייצג את ערב הסעודית הן בדיוני "ועידת השולחן העגול" הבריטית-ערבית, שנערכה ב-1939 ודנה בבעיה הארצישראלית, והן בחתימה על אמנת האו"ם ב-1945.

עוד בשנות השלושים נקבע כי פייסל ימלוך לאחר יורש העצר המיועד, אחיו למחצה סעוד. משהומלך סעוד ב-1953 נעשה פייסל שר החוץ וסגן ראש הממשלה. ואולם בין השניים שררה מתיחות רבה, שנעשתה גלויה ב-1958 עם ההחרפה במשבר הכלכלי וביחסים עם מצרים. פעמיים (1958 ו-1962) נאלץ סעוד להעביר את סמכות השלטון לפייסל. בנובמבר 1964 הודח סעוד ותחתיו הומלך פייסל.

מלכותו

מדיניות פנים

מלכותו של פייסל התאפיינה בהחלשת מוקדי הכוח החלופיים שהתגבשו בתקופתו של סעוד, כגון נסיכים בני הדור השלישי, אנשי עסקים, משקיעים זרים ואנשי דת. למרות זאת, דאג שלא לפגוע במעמדם של האחרונים (שהתנגדו לפיתוח הנמרץ שהנהיג) יותר משנדרש, והותיר את השריעה (ההלכה האסלאמית) כחוק המדינה. גם כשהוקם משרד המשפטים הסעודי שולבו בו אנשי דת רבים וכך זכו החוקים האזרחיים לתמיכת אנשי הדת.

פייסל קיצץ בהוצאות העתק של בית המלוכה, מיזער את השחיתות ופעל כדי לפרוע את כל חובות המדינה. הוא ביצע תהליכי ייעול מסיביים בתעשיית הנפט. הכנסות הנפט, שעמדו ב-1964 על כחצי מיליארד דולר, הסתכמו בשנת 1975 ב-25 מיליארד.

הון עתק זה אפשר לפייסל להנהיג תהליך מודרניזציה מקיף בערב הסעודית. המלך פיתח באופן ניכר - אם כי הדרגתי - את תשתיתה התקשורתית והתחבורתית של ממלכתו, והקים תעשייה פטרוכימית משגשגת. הוא אף פיתח ענפי כלכלה שאינם קשורים במישרין בנפט, ואפשר שידורי טלוויזיה בממלכתו. בנוסף השקיע רבות במערכת החינוך הסעודית (כולל הקמת בתי ספר לבנות) ודאג ליישב את השבטים הבדואים ברחבי הממלכה. פייסל אף תגבר את צבאו והקים ענפים חדשים של טכנולוגיה צבאית מתקדמת. יחד עם זאת, רפורמות מעטות נעשו בשיטת הממשל השמרנית-אוטוקרטית בממלכה: פייסל אמנם הקים משרד לענייני משפטים, אשר יפקח על בתי המשפט הדתיים, אך בו זמנית קבע כי המלך וראש הממשלה - חד הם.

מדיניות חוץ

בזירה הבין-ערבית, פייסל פעל כדי למנוע ניסיונות חדירה מצריים לחצי האי ערב. פייסל תמך צבאית, כלכלית, מוסרית ומדינית במלוכנים במלחמת האזרחים בתימן, שעה שמצרים סייעה לרפובליקנים. במהלך המלחמה התנגשו כוחות סעודיים ומצריים בעדן, מה שתרם להסלמה משמעותית ביחסי המדינות. פייסל, אשר סלד מהמשטרים החילוניים-שמאליים-רדיקליים בעולם הערבי כמו גם מהפאן-ערביות הנאצריסטית, ביקש לכונן ברית בין מדינות אסלאמיות שמרניות, אולם הרעיון לא נשא פרי עד 1969 (וגם אז, במתכונת שונה לחלוטין).

החל מאמצע שנות השישים פעל המלך כדי לשקם היחסים עם מצרים. במלחמת ששת הימים התעלם מהמחלוקות הבין-ערביות והתייצב לצד מצרים מול ישראל, אף שלמרות הצהרותיו הקיצוניות המעורבות הסעודית במלחמה הייתה מזערית. בתום המלחמה שככה האיבה הגלויה בין מצרים לערב הסעודית. אף על פי כן, התבוסה שהנחילה ישראל לערבים זעזעה אותו, ולפי סעודים רבים "הוא לעולם לא חייך מאז".

במקביל, פייסל פעל על מנת לייצב את הסביבה הבינלאומית הקרובה. תיקוני גבול הוסכמו עם ירדן (1965) וכווית (1969). מלחמת האזרחים בתימן הסתיימה (בתיווך סעודי), וביולי 1970 הכירה ערב הסעודית ברפובליקה התימנית. שנה אחר כך כוננה יחסים רשמיים עם עומאן, וב-1974 הסדירה את מרבית גבולותיה עם איחוד האמירויות הערביות. מסע הפיוס של פייסל הגיע עד לאיראן, ואולם נושאים רבים נותרו בלתי פתירים ביחסי המעצמות האזוריות הללו. פעילותו הדיפלומטית הענפה של המלך הקנתה לו מעמד של מנהיג כל-ערבי ומכובד מאוד.

פייסל הצטייר כמתון בעיני המערב. ארצות הברית ראתה בו בעל ברית נבון, למרות חרם הנפט שהוטל עליה ב-1973 (ביוזמתו של שר הנפט הסעודי אחמד זכי ימאני). מזכיר המדינה קיסינג'ר נפגש עם פייסל פעמיים, ואילו הנשיא ניקסון ביקר אותו ב-1974. באותה שנה נחתם הסכם סיוע צבאי וכלכלי בין המדינות. פייסל אף חתם חוזי נפט-תמורת-נשק עם צרפת, בריטניה ואף מערב גרמניה. פייסל נבחר ל"איש השנה" של השבועון האמריקני "טיים" לשנת 1974.

ההתנקשות בחייו

ב-25 במרץ 1975 נרצח המלך פייסל בנסיבות שאינן ברורות על ידי אחיינו הנסיך פייסל אבן מוסאעד אבן עבד אל עזיז, אשר סבל, כפי הנראה, מאי שפיות (אף שיש שטענו כי פעל כדי לנקום את מות אחיו הבכור ח'אלד, אשר נהרג בהתקלות עם כוחות הביטחון הסעודיים ב-1966). הנסיך, שהיה עם משלחת כוויתית שבאה לבקר את המלך הסעודי, שלף אקדחו וירה בפייסל מטווח קצר. ראשו של הרוצח נערף בפומבי כעבור שלושה חודשים.

אחיו למחצה של פייסל, ח'אלד אבן עבד אל עזיז, הומלך תחתיו, לאחר שהאח המבוגר יותר - מוחמד - סירב ליטול את הכתר.

קישורים חיצוניים


הקודם:
סעוד, מלך ערב הסעודית
ראש בית סעוד ה-18
2 בנובמבר 1964 - 25 במרץ 1975
הבא:
ח'אלד, מלך ערב הסעודית
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0